בקיבוץ 'ארז' הולכת ומתגבשת יוזמה מרגשת להנצחת זכרו של אמיר נעים ז"ל, בן הקיבוץ שנפל בקרב על ביתו ב-7 באוקטובר 2023. משפחתו מובילה את הקמת "מצפה אמיר" – אתר זיכרון קהילתי על גבעה הצופה על הקיבוץ ועל הנוף שבו פעל ואהב.
בימים אלו, המשפחה עובדת על תיכנון והקמת מצפה קהילתי בגבעה בקיבוץ לזכרו של אמיר, שישמש כמוקד חברתי וכמקום לזיכרון חי. היוזמה, הנמצאת בשלביה הראשונים, תשקף את אופיו המיוחד של אמיר – מקום שמח, חזק, ואנרגטי שמספר את סיפורו. המצפה יוקם על גבעה שצורפה לקיבוץ לאחר ה-7 באוקטובר. הגבעה משקיפה על קיבוץ ארז ועל נופי עוטף עזה וממנה ניתן לראות את המקום בו אמיר נפל. המקום יתוכנן לשמש מוקד קהילתי – מפגש, מדורות, וחיבור בין אנשים, בדיוק כפי שהיה אמיר בחייו.
אורנה ואשר נעים, הוריו של אמיר: "אמיר היה אדם של אנשים, של קהילה, של חיבור בין לבבות. כשחשבנו איך להנציח אותו, ידענו שהמצפה הזה חייב להיות מקום חי, תוסס ושמח – בדיוק כמוהו. אנחנו רוצים שזו תהיה בנייה חברתית, שאנשים יגיעו, יתרמו, ייקחו חלק, כמו שאמיר תמיד היה הראשון להתגייס לכל משימה! זה לא יהיה רק אתר זיכרון, אלא מקום של מפגש, של עשייה ושל חיבור בין אנשים – ממש כפי שאמיר היה בחייו."
אמיר נעים, בן 27 מקיבוץ ארז, נולד, גדל, לחם ונפל בקיבוץ שהיה מרכז חייו. ב-7 באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הטרור על יישובי עוטף עזה, אמיר לחם בגבורה בקיבוצו ונהרג. למרות האובדן הכבד, משפחתו וחבריו ממשיכים לספר על חייו המלאים והמשמעותיים שהותירו חותם על כל הסובבים אותו.
אמיר הוא בנם הצעיר של אורנה ואשר, בעלה של שחר, אבא של רפאל ואח למורן ודקל, ילד שובב ודעתן שהשפיע על כל מי שפגש. הוא ניחן באופי עצמאי, עמידה על עקרונותיו ויכולת מופלאה לייצר קשרים עמוקים עם אנשים מכל הגילאים. הוא היה עוזר לאחרים בעדינות ובכבוד ותמיד היה ראשון לקחת יוזמה ולעזור. "אמיר תמיד ראה את מי שהכי צריך עזרה. הוא היה רגיש לילדים החלשים בסביבה שלו ולקח אותם תחת חסותו, כאילו היה להם אח גדול ששומר עליהם. זה היה טבעי" מספרת אורנה, אימו של אמיר.
לאחר התיכון התנדב בארגון "השומר החדש", אמיר רס"ן במיל שירת ביחידת יהל"ם ובמילואים שירת כקצין מנהרות בחטיבת גולני. בנוסף התאמן עם כיתת הכוננות של הקיבוץ, אורנה מספרת שבבוקר של ה-7 באוקטובר כאשר אמיר החליט לצאת להילחם על הקיבוץ הוא אמר: 'לא יכול להיות שיקרה משהו בקיבוץ ואני אשב בבית', תמיד היה נחוש להגן על האנשים והקהילה שהוא כל כך אהב. "מכיוון שעשה גם מילואים רגילים לא היה לאמיר נשק בכיתת הכוננות, ובכל זאת החליט אמיר לצאת מהבית רק עם האקדח האישי שלו, בדרך קיבל נשק של חבר שלא היה" מוסיפה אורנה אימו. לצד לחימתו למען ביטחון המדינה וחבריו ומשפחתו בקיבוץ, אמיר חי חיים מלאים – אמיר היה אוטודידקט, כל נושא שעניין אותו הוא חקר ולמד בעצמו, הוא בישל בירה, יצר סכינים, אהב לעשן בשרים ולארח מעגלי חברים רחבים, בהם היה תמיד "הדבק המחבר". אמיר היה סטודנט להנדסת כימיה ועבד כסטודנט באינטל.
אמיר ושחר- אשתו, הכירו כבר בחטיבת הביניים, אך הקשר ביניהם נרקם במסע לפולין בכיתה י"ב. אמיר ושחר היו נשואים שנה אחת בלבד, ובנו, רפאל, נולד כחצי שנה לאחר נפילתו של אמיר. אמיר בחר את השם רפאל עוד בחייו, כאילו כבר אז ידע שיהיה זקוק למלאך מרפא שישמור על משפחתו. רגע הלידה המרגש תועד בתוכנית "בייבי בום" ושודר לאחרונה ב"קשת 12". הסיפור האישי של שחר, שהביאה לעולם את רפאל, מדגיש את הכוחות הנפשיים והמשפחתיים של כל המעורבים – רגע של חיים חדשים שמביא עמו גם תקווה ואור. בדיוק ביום בו ציינו בני משפחתו וחבריו של אמיר את חצי השנה לנפילתו, הגיעה לעולם מתנה של חיים – בנו, רפאל. השם שאמיר בחר עוד בחייו. עבור המשפחה, זהו לא פחות מסימן של המשכיות, חיזוק ונוכחותו של אמיר בחייהם, גם אחרי לכתו.
משפחת נעים, ששבה לקיבוץ לאחר הטרגדיה, מתמקדת כיום בבניית חיים חדשים סביב נכדיהם – גפן בן 3.5, אמה בת שנה, רפאל בן 10 חודשים ואלון בן 7 חודשים. למרות הכאב הגדול, המשפחה מתחייבת להמשיך ולהיות מאושרת, לזכור את אמיר ולחגוג את חייו.
היוזמה להקים את המצפה משמרת את מורשתו של אמיר ומשקפת את ערכי הקהילה והעזרה ההדדית. התמיכה במיזם מגיעה מחברי קיבוץ ארז וממוסדות מקומיים, בהם מפעל "ארז מוצרים תרמופלסטיים," שבו עובדים הוריו של אמיר. המפעל מנוהל על ידי אשר נעים, אביו של אמיר, ואורנה נעים, המשמשת כמנהלת הרכש של המפעל. המפעל, הנחשב חלק בלתי נפרד מהקהילה העסקית בקיבוץ, הוא גם חבר בהתאחדות התעשיינים מרחב דרום אשר מלווה ותומכת במפעלים באזור לאורך השנים, ובמיוחד בתקופה זו, שבה התעשייה המקומית מתמודדת עם אתגרים גדולים בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר.