זה אמור היה להיות עוד בוקר עבודה שגרתי עבור ציון פרץ ז"ל משדרות שהצטרף לנסיעה עם נהג המונית רוסלן ספרוב תושב העיר כדי לאסוף וללוות מקיבוץ אור הנר את חגי זבלבסקי, צעיר בעל מוגבלות הלומד בבית ספר לחינוך מיוחד בב"ש. כאשר התכוננו לפנות שמאלה בצומת איבים התרחשה התאונה הקטלנית- בעוד הנהג יצא בשלום, פרץ בן ה-70 וזבלבסקי בן ה-19 מצאו את מותם.
על-פי עובדות כתב האישום נהג המונית ביקש לפנות שמאלה לכיוון כביש רוחמה, נהג משאית שהגיח ממול פגע בו בעוצמה, הנאשם רוסלן ספרוב, בן 27 משדרות, לא נתן זכות קדימה בצומת למשאית שהגיעה ממולו" נכתב בכתב האישום שייחס לו ביצוע שתי עבירות של גרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה בצומת.
השבוע, בית המשפט לתעבורה באשדוד הסתפק בשנת מאסר אחת בפועל, ובני משפחות קורבנות התאונה הכל כך מיותרת כועסים על כך. "מסתבר שבמדינה שלנו לקיחת חיים של שני בני אדם שווה ענישה כל כך מקלה של 12 חודשים בכלא" אומר בתגובה לגזר הדין אלעד פרץ. "אנחנו מאוכזבים מאוד מגזר הדין, אבא והילד שהוא כל כך אהב נהרגו סתם, פשוט סתם. אנחנו עד היום לא מעכלים את האובדן, לא מאמינים שאבא איננו עוד".
"גם ברגע האימה ציון הגן על חגי"
התאונה הטראגית התרחשה ביום חמישי, ה-17.10.2019, חול המועד סוכות. נהג המונית יש לציין לא היה עם הרשעות קודמות אבל כאשר הגיע לצומת שבו הראות טובה מאוד הוא התנהל ברשלנות שהביאה לתוצאה הקשה מאוד.
הבשורה על מותו של ציון פרץ מהדמויות המוכרות והאהובות בשדרות הכתה בכאב רבים מהתושבים. "ציון הוא בין המייסדים של שדרות, הוא היה איש חייכן שהיה מסתובב לא מעט ברחבי העיר כך שהייתה לו אינטראקציה עם מלא אנשים. הייתה לו אהבה מיוחדת לקבוצת הכדורגל העירונית אותה אהד והיה מגיע למשחקים" מספרים עליו מכריו, "היה לציון ז"ל מנהג מיוחד להסתובב עם המון סוכריות בכיסים ותמיד שהיית פוגש אותו היית מקבל ממנו סוכרייה, כואב הלב שהוא נהרג בתאונה סתמית".
שלוש שנים לפני שקיפח את חייו עבד ציון במפעל אוסם עשרות שנים עד שיצא לפנסיה. למרות שיכול היה לנוח בבית וליהנות מהפנסיה הוא העדיף להמשיך להיות בתעסוקה. קרצה לו במיוחד העבודה במחלקת החינוך של מועצת שער הנגב ללוות מדי יום את חגי זבלבסקי. "לציון היה חיבור יוצא דופן לילדים אבל העבודה עם חגי שהיה בעל מוגבלות גרמה לו להתרגש כל יום מחדש, הוא הוקסם מחגי והתנהג אליו כאילו הוא אחד הילדים או הנכדים שלו, פשוט מסירות כזו שלא קיימת אצל כל עובד" מעידים בני משפחתו.
עבור 2 המשפחות האובדן קשה מנשוא. בני משפחתו של ציון ז"ל שהיה אבא וסבא פעיל במיוחד עדיין לא מעכלים את האובדן גם שנתיים אחרי המקרה. אשתו שושנה מתארת את היום שבו קיבלה את הבשורה בזמן שהיא בפעילות עם ילדי פעוטון נעמת שבו עבדה במשך 17 שנים. "יצאתי החוצה, ראיתי קצין משטרה שאמר לי "הייתה תאונה קשה וציון נהרג. לא הבנתי מה הוא רוצה, מה הוא עצור? בשדרות, באשקלון? אין בעיה, אבוא אחתום ערבות להוציא אותו. הוא קלט שאני לא בפוקוס, קירב את הפראמדיק והבהיר חד משמעית שבעלי נפטר".
לדבריה אחרי חודש היא ניסתה לשוב למקום העבודה שכל כך אהבה אך זה היה יותר מדי קשה עבורה. "חשבתי שזו תהיה התרפיה שלי שם, זה מעון עם ילדים מגיל 3 חודשים עד גיל שלוש, זה לא עבד לי, עזבתי. אמרתי לילד אני צריכה להגיע שמחה עם פנים מחויכים אבל אני רק עצובה ובוכה".
על ההתמודדות עם המוות סיפרה שושנה: "החיים שלנו נגמרו מאז המקרה. השמחה נגמרה, הילדים קשה להם לבוא לבית לעשות שבת בבית שהיה בו המון שמחה. באים מבית כנסת ונכנסים בוכים כי אבא וסבא ציון לא נמצא. ציון היה בנאדם שאהב את כולם, נתן לכולם. אפילו השכן קטוע רגל מספר שאף אחד לא היה נכנס אליו רק ציון, הבחור הזה קם מכיסא גלגלים ואומר אני צריך לבכות כל בוקר כי ציון היה מגיע לבקר ומביא סוכריות ועיתון והבטיח לו כשירכיבו לו פורטזה הוא ילמד אותו ללכת, כזה היה ציון".
ציון פרץ ז"ל, אבידה גדולה למשפחה, אבידה גדולה לשדרות
גם ביתו של ציון, גלית מלכה סיפרה בהתרגשות על האובדן הגדול. "מהרגע שהוא הלך גדעו לנו את החיים, נשאר לנו חור גדול שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתו. אנחנו כלום בלעדיו, פשוט כלום. הילדים לא מפסיקים לבכות ולהתגעגע וכל הזמן שואלים על סבא שלהם שהיה דמות שהכל סביבו".
גם משפחת זבלבסקי מתמודדת עם האובדן הגדול של חגי. במכתב שכתבה לבית המשפט סיפרה אימו לילי : "חגי היה ילד מיוחד, היו לו עיניים טובות, גבות קצת עבות, רגליים דקיקות, ידיים דקיקות. חגי לא דיבר היו לו מילים בודדות, חזר עליהן אינספור פעמים, היה לו חיוך מתוק וצחוק מתגלגל שלא תמיד תאם את הסיטואציה אבל החיוך והצחוק האלה כבשו המון אנשים".
על הקשר המיוחד שהיה לו עם ציון ז"ל סיפרה לילי: "ציון יצא לפנסיה ובא אלינו הביתה, תמיד אמר שידאג לחגי כמו לבן שלו, כמו לנכד שלו, זכינו באיש צנוע, מסור, חייכן. זכינו במלווה שאהב את חגי שלנו, אמרו לנו שבתאונה הוא היה כרוך בחגי, עוטף ומגן עליו גם ברגע האימה הזה".
בסיום דבריה היא פנתה לנהג המונית :" אני רוצה שבזמן שאתה מרצה את עונשך, תיקח איתך מחגי את האהבה, תשומת הלב שהיית צריך רגע לפני התאונה, אם היה לך את זה, שיקול הדעת שלך היה שונה, כי היית יודע שבמושב האחורי, ישנם אנשים יקרים שצריכים להגיע ליעדם ואתה ורק אתה אחראי לביטחונם. קח לעצמך את הזמן לאהוב, ללמוד להעריך בני אדם".
שנת מאסר ופסילת רישיון ל-12 שנים
ההליך המשפטי עצמו לא היה קל למשפחות משום שהוא עבר לשלב הוכחות לאחר שהנהג כפר בהאשמות וטען באמצעות עו"ד דינו כי יתכן ולא החבלות של התאונה הן שהביאו למותו של פרץ. בטיעונים לעונש הבהיר הסניגור כי ניהול המשפט שגרם לעינוי דין על כל הצדדים, נכפה עליהם בגלל רשלנות של התביעה שלא הציגה מסמכים רפואיים ששוללים את הטענה שלהם. הפרקליטות דחתה את הטיעון על הסף ואמרה כי כתב האישום מדבר בעד עצמו.
בסופו של דבר הנאשם עם בא כוחו הגיעו להסדר טיעון. באותו מעמד הוא העביר את עמדתו של הנאשם. "נבקש מהמשפחות השכולות סליחה ומחילה, ברור שהדבר נעשה לא בכוונה, זה לא שחלילה הוא החליט לקום בבוקר ולעשות מעשה. הוא אדם טוב, אני יכול להעיד עליו, הוא אמר הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל אחורה ולשלם כל מחיר תמורת זה אבל כולנו יודעים שהמצב הוא בלתי הפיך. הוא יודע ומודע למחיר המאוד כבד ששילמתם, איבדתם את היקר לכם מכל, הוא מצר על כך, כל יום וכל לילה".
בהכרעת הדין כתבה השופטת הגר אזולאי אדרי כי לאור האמור "אני סבורה כי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים הוא הסדר ראוי התואם את מתחם העונש ההולם ואת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה".
הנאשם רוסלן ספרוב ירצה עונש מאסר של 12 חודשים בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 שנים, פיצוי כספי למשפחות המנוחים בסך 15 אלף שקלים עבור כל משפחה".