כשמפעל הדפוס לאריזות מיוחדות באזור התעשייה בשדרות נקלע לקשיים והועבר לפירוק אצל כונס הנכסים החליט עובד המפעל הוותיק אלברט מישייב משדרות לרכוש אותו. למשימה התגייסה גם אישתו נטלי, גרפיקאית במקצועה ויחד הם הצליחו על אף הקשיים הרבים להעמיד את העסק על הרגליים והיום הם מספקים פיתרונות דפוס ייחודיים לחברות המובילות במשק.
כבר בכניסה למפעל ובית הדפוס 'מילניום' בשדרות, הריח הזכיר לי נשכחות מהימים שאת גיליון העיתון כולו היינו מייצרים תחת קורת גג אחת- כותבים, מעצבים ומדפיסים. עולם הדפוס כמובן התקדם מאז ולצד מכונות הדפוס הגדולות, נוספו מכשירים דיגיטליים שעושים פלאים. את השילוב בין השניים תוכלו למצוא אצל אלברט ונטלי מישייב שמנהלים בשנים האחרונות מפעל שהפך למשפחתי ומציע מגוון פיתרונות דפוס. "האמת היא שאף פעם לא חשבתי שאני אעבוד יחד עם בעלי באותו מקום עבודה מה גם כשזה עסק שלך אתה נשאב לשעות עבודה רבות אבל לשמחתי אנחנו מצליחים לעשות את זה בצורה היעילה ביותר במיוחד בתקופת הזו שהיא כל כך מורכבת" מסבירה נטלי, גרפיקאית במקצועה שאחראית על התחום הדיגיטלי. "בתקופה הזו למשל של הקורונה כשהילדים בבית בכל סגר יש קושי אז אני נמצאת יותר בבית ואני חייבת לומר שדווקא בתקופה הזו , העבודה לא נעצרה ולשמחתי הצלחנו לספק לכל הלקוחות את העבודות בזמן".
סביר להניח שכל אחד מאיתנו מחזיק במקרר קופסה עגולה של אחד ממוצרי החלב או הסלטים, את המוצר הייחודי אם תהיתם מדפיסים במפעל בשדרות, בין הלקוחות נמנים 'תנובה', 'צבר', 'שמיר' והרשימה עוד ארוכה."אין ספק כשאנחנו רואים את המוצרים בסופר יש תחושת גאווה מסוימת שזה נעשה אצלנו במפעל".
עובד שהפך לבעלים של המפעל
מאחורי 'מיליום' מסתתר מסתבר סיפור מרגש של הצלחה. אם תרצו, בראשית המילניום, לפני כעשרים שנה, אלברט מישייב החל כבחור צעיר לעבוד במפעל דפוס שהיה פעיל עשרות שנים באזור התעשייה בשדרות. "לאורך השנים למדתי את העבודה של התחום מהיסוד וממש התחברתי לזה" הוא מספר, "עם הזמן הפכתי לעובד וותיק שמכיר את מכונות הדפוס בצורה יסודית, בעלי הבית סמכו עליי מאוד והיה לי ממש טוב שם עד שהתחילו הקשיים".
12 שנה לאחר שהחל אלברט לעבוד כדפס בבית הדפוס, נכנסה החברה שניהלה אותו לתהליך פירוק. במהלך השנים ניתנו לו יותר סמכויות לניהול החברה, ולאחר סגירתה בשנת 2012 הוא קיבל הצעה מכונס הנכסים לרכישת הזכויות על החברה. "לחברה שרכשנו היה מוניטין נמוך מאוד, עד כדי כך שספקים סירבו לספק לנו סחורה ללא תשלום במזומן. בנוסף, היו חובות של הבעלים הקודמים ובעקבות זאת לקוחות עברו לספקים אחרים מכיוון שלא סמכו על היכולת של החברה לעמוד בהתחייבויותיה".
ההחלטה שקיבל אלברט לרכוש את המפעל שבו צמח הייתה לא פשוטה אבל בתמיכה של אישתו נטלי הם למעשה לקחו מפעל מרוסק, בחרו שם חדש ובנו הכל מאפס. "בשנת 2013 החלטתי להצטרף לחברה כדי לעשות בה סדר ושינויים משמעותיים" היא אומרת, "תמיד אמרתי שאני בחיים לא אעבוד באותו מקום עבודה עם בעלי, והנה מזה יותר משבע שנים אני והוא ביחד כמעט 24 שנות ביממה. כל אחד מאיתנו מביא לעסק את כישרונותיו, כמו גם את הידע, הבנת המוצר, היכולת לנהל שיח עם הלקוח ועוד. לאחרונה צירפנו את בתנו הגדולה אלינור לקידום העסק, בעיקר בעזרת דפי האינסטגרם והפייסבוק והיא מתחילה להיכנס לתחומים נוספים בעסק וחושבת באופן יצירתי על רעיונות חדשים".
עד ההחלטה לרכוש את המפעל נטלי עבדה בחברה למוצרי נייר, לאחר 8 שנים שם היא החליטה להתפטר ולעזוב לטובת העסק המשפחתי, צעד לא פשוט אבל צעד שהשתלם בסופו של דבר. "החלטתי לעזוב מקום עבודה בטוח ולהיכנס למקום של אי-ודאות מכיוון שתמיד הייתה לי תחושה שלהיות עצמאית זה הייעוד שלי. ההרגשה של להיות 'אדון לעצתך' ולקבל החלטות בעצמך ולא מאחרים ליוותה אותי כבר מהיום שנולדתי" משתפת נטלי בתחושות שקדמו להחלטה ולאחר מכן הרצון ללמוד את התחום ביסודיות. "התחלתי ללמוד ולחקור את תחום הדפוס במטרה להבין מה נדרש כדי לפתח ולקדם את העסק. הידע שצברתי מעבודתי הקודמת נתן לי יכולת להתייחס נכון לעולם הדפוס וללמוד אותו לעומק. הצלחתי להביא תוצאות טובות עד כדי כך שאחד הלקוחות, שסירב בעקשנות לחזור לעבוד איתנו, התקשר לבעלי באמצע הלילה ואמר שהוא רוצה לחזור מיד לשיתוף פעולה. אותו לקוח הוא כיום אחד הלקוחות הגדולים שלנו, ואפילו מצליח בזירה הבינלאומית".
נטלי בנתה מאפס את כל המודלים של העסק המשותף. "אני אמנם מקבלת השראה מאנשים אחרים, אבל תמיד מקפידה להיות מקורית ולא לחזור על מה שאחרים אומרים או עושים. זה מה שגרם לעסק שלנו להיות שונה מרוב בתי הדפוס האחרים. אני עושה דווקא מה שאחרים לא רוצים או לא מעיזים לעשות או לתת ללקוחותיהם. כך הצלחנו להצליח להגיע לפתרון הבעיות של הלקוחות. גם חילקנו את התפקידים בינינו: בעלי מנהל את העסק מבחינה טכנית וייצור, ואילו אני אחראית על ניהול כללי, שיווק, שירות ואדמיניסטרציה".
בדפוס מילניום פועלות שתי מחלקות: מחלקת שקע ומחלקת דפוס דיגיטלי. מחלקת "שקע" נותנת שירות ליצרניות של אריזות גדולות בארץ וייחודיותה היא ביכולתה לתת פתרונות לבעיות בהן נתקלו אותן יצרניות בתהליך ייצור האריזות. "אחת הבעיות היא להגיע לאריזה, שלא נפגעת במהלך הייצור של המוצר שאנו מדפיסים". במקביל, מחלקת הדפוס הדיגיטלי מאפשרת ללקוח קטן לקבל את כל הפתרונות לבקשותיו.
נטלי: "אפשר להגדיר את הייחודיות שלנו במשפט אחד: 'אנו לא אומרים לא, אלא שואלים איך' ונותנים ללקוחות פתרונות לבעיות ולקשייהם בעזרת יצירתיות וחשיבה משותפת למה שהם באמת צריכים, מוצאים עבורם פתרונות זמינים בהשקעה כספית לא גבוהה, מקשיבים להם ולא משכנעים אותם לצרוך כמויות גדולות של מוצרים".
בזכות החשיבה היצירתית מחוץ לקופסה של נטלי היא מצליחה להגיע לרעיונות, שיכולים למנף קדימה את הלקוחות. בימים אלו היא מקדמת רעיונות מקוריים חדשים: יומן עם רשימת קניות חכמה לסופרמרקט החוסכת כסף רב בשל העובדה שכותבים בה לא רק את מה שצריך לקנות אלא את כל המוצרים שכבר יש בבית, ויומן מיוחד לבעלי עסקים בו מופיעות רשימות של משימות שהם נדרשים לעשות מדי שבוע ומדי חודש.
לסיכום אומרת נטלי: "הרצון שלנו הוא להגיע כמה שיותר גבוה, אבל רק לא לשכוח מה היה לפני הגבהים. אני רוצה לפתח כל הזמן פתרונות לקשיים של האחרים בעזרת טכנולוגיות והתמחויות נוספות בענף הדפוס ולהיות אחת מהחברות המובילות בתחום מבחינת הידע והביצועים".
קשיי הקליטה והשאיפה לאקדמיה
הסיפור של בני הזוג מישייב הוא גם סיפור הצלחה על התאקלמות בארץ חדשה עם לא מעט קשיי קליטה. "ההשתלבות וההתאקלמות שלי בחברה ישראלית, לאחר שעליתי עם משפחתי מהקווקז שברוסיה לישראל, היו מלוות בקשיים ומאוד מורכבות, בעיקר בבית הספר כפר סילבר בו למדתי. עד היום מלווים אותי זיכרונות לא נעימים שנחרטו במוחי. כך למשל, הגעתי לבית הספר בלבוש מסוים ותלמידים התחילו לצחוק עליי ולקרוא לי: 'סבתא זקנה'. נפגעתי כל כך קשה ועזבתי באמצע שיעור הספורט, מבלי לקבל רשות מהמורה. וכמובן שנענשתי על כך. באותו היום החלטתי שמספיק. למרבה האבסורד, אותו סגנון לבוש שבעקבותיו קיבלתי הערות פוגעניות הפך ללהיט אופנה לפני כמה שנים".
נטלי ואלברט מישייב, הורים לשלושה ילדים בגילים 18, 13 ו-5, עלו לישראל בשנות ה-90, כל אחד בנפרד עם משפחתו, מהקווקז שברוסיה. למרות כל הקשיים שחוותה נטלי בשנותיה הראשונות בארץ ולמרות שלא סיימה את לימודים בבית הספר התיכון, "האופי והרצון שלי להגיע לגבהים אחרים הובילו אותי למי שאני עכשיו. במהלך השנים סיימתי בגרויות והשלמתי 12 שנות לימוד, ובימים אלו אני לומדת שנה שלישית לימודי תואר ראשון במינהל ובמדיניות ציבורית במכללת ספיר".
לדברי נטלי, "היכולת לקבל את האחר והשונה בחברה הישראלית הייתה ועודנה פגומה. הקשיים איתם התמודדתי היו בעיקר מנטליים וקשורים לחינוך ולערכים עליהם גדלתי בילדותי והיו שונים מהערכים שהיו מקובלים אז בארץ. התנהגותי הייתה מרדנית, סרבנית ועקשנית עד כדי כך שהוריי הוציאו אותי מבית ספר בסיום כיתה י"א. ההורים שלי עבדו יותר מ-12 שעות ביום כדי לספק לנו חיים טובים. התמודדותי עם קשיי העלייה והתאקלמותי בארץ רק חיזקו אותי ועזרו לי להגיע למקומות הרבה יותר טובים. כתוצאה מכך המסר שלי לבנותיי הוא: 'אל תתייחסו לדברים שיכולים להרוס לכם את הרצון, אלא רק לשאיפות להגיע למקומות שתכננתן. תשמעו את הסביבה אבל אל תקשיבו לה".
כמו לא מעט מפעלים ובתי עסק גם הם נאלצים להתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת במיוחד. נטלי מספרת כי לא תשכח לעולם את היום בו נערך פסטיבל LIVE בקיץ 2019 בשדרות. "חשבתי לרגע שאני מאבדת את הילדה שלי. כולנו נשארנו מחוץ למגרש לצפות בפסטיבל, וכשהתחיל ירי הקאסמים מעזה הייתה מישל בתי לבדה, סמוך מאוד לאזור הבמה. בדרך כלל אני לא נכנסת ללחץ, אבל הפעם נלחצתי כי חששתי שטיל קאסם ייפול עליה או שאנשים בקהל ידרסו אותה – כולם התחילו לרוץ בלי להבחין מה קורה סביבם. מצאתי אותה מבוהלת וחרדה, ומאותו היום היא מסרבת לצאת מהבית לבד".
היא מודה כי בשל המצב הביטחוני המתוח בעוטף עזה, היא ובעלה חשבו לא פעם לעבור למקום בטוח יותר, "אך מכיוון שאנחנו גרים בשדרות וגם רכשנו את העסק, נמשיך להישאר כאן – למרות האתגר המורכב של המצב הביטחוני. התמודדותנו היומיומית על מצב בטחוני הפכה לשגרה עד כדי כך שכשיש רגיעה ממושכת אנו נכנסים ללחץ והמתנה להתרחשות כלשהי שלא ידועה אבל מורגשת. למצב מורכב זה, שלא מותיר לנו יותר מדי מרחב לתכנון פרויקטים עתידיים, אני קוראת: 'מצב צפוי בלתי צפוי'. אחרי כל ירי טיל קאסם העסק שלנו עושה כמה צעדים אחורה: אנו נאלצים לסגור את הדלתות ולא פותחים את העסק עד להודעה חדשה. זה גורם להפסדים רבים ולהשלמת פערים במרוץ נגד הזמן, שבאים על חשבון הילדים שנשארים בבית לבד עד שעות מאוחרות תחת לחץ תמידי כשהם מפוחדים ומלאי חרדות".