אביב יהודאי גדל בשדרות במציאות של אזעקות וירי טילים מה שגרם לו כמו לא מעט ילדים לפתח חרדות וטראומה. רק אחרי שעבר טיפולי חוסן הוא התחיל להתמודד עם הפחד אבל מה שבאמת הצליח להשכיח ממנו הכל זאת העובדה שהתחיל לשיר. לאחר החשיפה בתוכנית 'דה וויס', עם משקיע שמאמין בו וסינגלים חדשים הוא נחוש להצליח להגיע לכל בית בישראל.
במהלך הראיון עם אביב יהודאי התקבלה בנייד שלו הודעת "ווטסאפ" שהצליחה לרגש אותו דקות ארוכות. שולחת ההודעה, נערה צעירה שהשירים שלו נגעו בה מאוד והיא החליטה להתייצב להופעה שהייתה לו בצפון הארץ עם חבילת מתנות שביקשה להקדיש לו. "הנה התמונה שהצטלמנו" הוא מניף את הנייד לעברי, "אביב היקר, הקול שלך נוגע בי מאוד, הרבה זמן רציתי להגיע להופעה שלך ולא יצא לי, הפעם הבנתי שאתה מגיע לאזור והפכתי עולמות להגיע" נכתב בין היתר בהודעה.
מה גרם לך כל כך להתרגש, זה משהו טבעי לזמר לא?
"קודם כל זה מרגש כי בכל זאת אני רק בתחילת הדרך במוסיקה, יש לי עוד דרך ארוכה לעבור, זה משהו שאני לא רגיל אליו, אומנם בדף האינסטגרם שהוא יחסית פעיל מאוד עם אלפי עוקבים אני מקבל הרבה פרגון על הביצועים שאני מעלה לכל מיני קאברים וגם כמובן לשירים מקוריים שלי. אני מגיע להופעה בשפיים ופתאום מגיעה אליי נערה ואומרת לי "אני מעריצה שלך" ומביאה לי מתנות, חשבתי שהיא צוחקת איתי אבל וואלה זה נתן לי הרגשה טובה ומדרבן אותי להמשיך לדבוק במטרה שהצבתי לעצמי".
יהודאי בן העשרים, עושה את צעדיו הראשונים בתעשיית המוסיקה המאוד רוויה שקשה בה להתבלט, למרות זאת הצעיר שחי ונושם את המוסיקה מהבוקר ועד שהוא עולה לישון, מאמין בעצמו מאוד שיש לו מה להציע, בינתיים עם שלושה סינגלים מקוריים שהוציא לאור "כן זה אני", "שיגעון של אהבה" ו"מבט חצוף" עם הראפר ארז שפירא, וכן שורה של קאברים הוא מצליח לקבל חשיפה גדולה במדיה, בין היתר בתוכנית הפופולארית 'דה וויס'. "הסינגלים שהוצאתי זוכים להמון פרגון, הסינגל "מבט חצוף" ממש הצליח והוא מושמע המון במועדונים משם לשמחתי אני גם מקבל לא מעט עבודה והזדמנות לחשוף את החומרים שלי" הוא מספר ומוסיף, "מבחינתי ברגע שאני מגיע להופעה במועדון והקהל יודע לשיר את השיר שלי זה הישג שמרגש אותי מאוד".
השיר של בניון ששינה הכל
אביב יהודאי לא ממש חלם בילדותו על קריירה של זמר, הוא גילה את זה דווקא בשל המציאות הביטחונית שבה הוא גדל בשדרות כמעט מאז שהוא נולד או לפחות זוכר עצמו. "אהבתי לשמוע שירים אבל לא יותר מזה" הוא מספר השבוע, "כל מה שאני זוכר שהייתי ילד בעייתי, שום דבר לא ממש עניין".
מתי הבנת שמוסיקה מדברת אלייך שאתה ממש רוצה לשיר?
"לפני 12 שנים, הייתי בגיל שמונה, אני זוכר שזאת הייתה אחת התקופות בשדרות, העיר שלנו ספגה טילים בלי הפסקה, בעצם הייתה כמעט לבד במערכה, כל בני הגיל שלי מכירים רק את המציאות הזאת, שום מציאות אחרת שזה כמובן עצוב. כל הילדות שלי עברה תחת אש מה שהפך אותי לחרדתי מאוד, זה גרם לי להסתגר המון בבית ואז בתוך כל ההסתגרות התחלתי להתאהב במוסיקה".
מה היה הרגע שמשך אותך לשיר?
"היה באמת רגע אחד שגרם לי ממש להתחבר. בגלל כל החרדה עברתי לחיות בחדר של אחותי הגדולה שהיה הממ"ד של הבית, אני זוכר יום אחד של מטחי טילים חיברתי אוזניות ושמתי בווליום גבוה את השיר של עמיר בניון "בצבא הכי חזק שבעולם", מאותו רגע שום דבר לא עניין אותי, שמעתי את השיר באוזניות והתנתקתי לחלוטין מהרעשים של האזעקות והפיצוצים. בכל פעם ששמעתי 'צבע אדום' הגברתי עוד יותר את הווליום וכלום פשוט כלום לא עניין אותי".
"הייתי אומר קצת אירוני לשמוע שיר כזה בזמן שחוטפים טילים?
"יכול להיות אבל השיר הזה של עמיר בניון מלא עוצמה, הקטע ששמעתי את זה מתוך רדיו טייפ קטן, מה שעשיתי חיברתי אליו בננה עם מיקרופון ופשוט התחלתי לשיר, התחלתי להתלהב מהעניין הזה ווואלה גיליתי שאני אוהב לשיר, עם הזמן חברים, בני המשפחה שמעו אותי ואמרו לי שאני שר יפה ומרגש".
איך באמת הצלחת להתגבר על הפחד?
"אז זהו באותה תקופה בנוסף לחרדות שפיתחתי הייתי גם ילד קצת היפראקטיבי, שלחו אותי לחוסן שם עברתי טיפולים שעזרו לי להתמודד עם הפחד מהחרדה אבל מה שבאמת דחף אותי להצליח עם הטיפול זה המוסיקה. המציאות הביטחונית גרמה לי להסתגר בבית, המוסיקה עזרה לי להתמודד, ממש ככה. אני זוכר ימים שפחדתי לצאת מהחדר ממ"ד לסלון, מסכנה אחותי הגדולה לקחתי ממנה את כל הפרטיות שלה. אין ספק, מי שגדל במציאות הזויה כזו זה ימשיך ללוות אותו אבל לפחות היום כשאני בן עשרים וחצי אני יודע איך להתמודד, המוסיקה לחלוטין היא הכל בשבילי, אפשר לומר היא זאת שהרימה אותי ועזרה לי כמו שאומרים לשכוח מהצרות של המצב הביטחוני".
יהודאי. יש לו כבר מעריצות שקונות לו מתנות. צילום: גולן סבג
גם בבית משפחת יהודאי הבינו שהמוסיקה זה הכלי שהכי מסייע לבן הקטן שמתקשה, הם החליטו לדחוף אותו לתחום המוסיקה. "ההורים שלי מאוד מאמינים בי ועוזרים בכל מה שהם רק יכולים, הם רשמו אותי לחוג פיתוח קול ומשם זה המשיך והתפתח, בגיל ההתבגרות התחלתי להתנסות בהופעות ראשונות מול קהל אם זה במסגרת להקת פרחי שדרות ואם זה בכל מיני טקסים, בשלב מסוים הגעתי עם עצמי למסקנה שזה מה שאני רוצה, שהחלום שלי זה לבנות קריירה של זמר מצליח, להתפרנס רק ממוסיקה".
משהו שהוא לא פשוט בתעשייה שיש בה כל כך הרבה זמרים או כאלה שחולמים להיות זמרים?
"אין ספק שתעשיית המוסיקה במיוחד בסגנון פופ ים תיכוני עמוסה בזמרים, צריך המון סבלנות, כסף וגם קשרים נכונים כדי להצליח. אני מאמין ביכולת שלי לגרום לאנשים לאהוב את המוסיקה שלי. מבחינתי אני יצאתי למסך ארוך ורק עם אמונה ועבודה קשה אצליח לבנות לעצמי קריירה. היום ברוך ה' אני יכול לומר שהספקתי לא מעט, אני עובד על חומרים חדשים, אני מקבל הרבה פניות להופעות, לאט לאט אני מאמין שאגיע ליעד שהצבתי לעצמי".
החשיפה בדה וויס
בתעשיית המוסיקה של ישראל לא מספיק שיש לך קול טוב, לפעמים גם לא צריך ווקליות מושלמת כשיש לך את הקסם האישי, משהו שונה ומגניב שגורם לך להתחבר. מהאזנה לשירים של יהודאי בהחלט אפשר להתרשם שיש לו קול נוגע אבל יותר מהכל אישיות מתובלנת בתמימות בלי פילטרים, זאת אומרת הוא לא מחפש להציג עצמו כזמר הכי טוב שיודע לדבר הכי יפה, מביא את הכי טבעי שלו בלי להתבייש. אגב, אם צפיתם באודישן שלו לתוכנית הריאליטי ' דה וויס' שמשודרת בימים אלו בערוץ 13 תבינו לבד במה מדובר. "אני לא חושב שאני הזמר הכי טוב, אני לא איזה תלמיד מלומד או בוגר פקולטה אני הכי אמיתי שיש" הוא מסביר בחיוך.
הפקת 'דה וויס' גם התחברה לצעיר משדרות, יתכן תחת המשבצת של הליצן השכונתי שמגיע לאודישן וכל מה שמעניין אותו זה איך הוא נראה ואיך הוא לבוש, "יש מי שיגידו שערכו את הראיון איתי לקראת האודישן בצורה של לעג אבל אני לא רואה את זה ככה, באתי הכי טבעי, אף אחד לא מושלם. מבחינתי אם אני מצליח לגעת באנשים זה הכי חשוב, אם גרמתי לאנשים בבית לחייך ולצחוק זה באמת הכי חשוב".
למה החלטת לנסות ריאליטי?
"למה לא? האמת גם כשהייתי קטן יותר ניגשתי לאודישנים של בית ספר למוסיקה, כשהייתי בן 15 וחצי עברתי את כל האודישנים של 'אקס פקטור' עד שבא משרד התמ"ת ולא אישר לצלם אותי ובעצם את ההשתתפות שלי בגלל שאני כביכול קטין. לפני כחצי שנה הרגשתי שאני בשל יותר לעמוד מול מצלמות, עברתי את כל האודישנים המקדימים והגעתי לשלב המכריע של השופטים, לצערי אף אחד לא הסתובב".
מבאס הייתי אומר?
"ברור שזה מבאס אבל למען האמת אני לא חושב שנתתי ביצוע טוב, בוא נאמר לא נתתי את הכי טוב שלי למרות שנסרין רצתה מאוד להסתובב. אני כמובן לא מחפש תירוצים אבל אני חייב לומר לך שמה שלא הראו בטלוויזיה שהגעתי לאודישן אחרי ששניים מהשופטים לא יכלו להצביע כי הנבחרת שלהם הייתה מלאה, למעשה הייתי בין האחרונים אחרי שאני ער משעה 4 לפנות בוקר ורק בערב נכנסתי לאודישן עייף ומותש מכל ההמתנה. מבאס שלא עברתי אבל אני שמח על הניסיון כל כישלון רק מחשל אותי".
יהודאי באודישן לתוכנית 'דה וויס'. צילום: יח"צ רשת
ריאליטי זאת בהחלט הזדמנות גדולה לחשיפה, תנסה בעתיד שוב?
"כמובן שאני מאמין שרק עבודה קשה לאורך זמן תביא אותי לאן שאני רוצה אבל אני בטוח לא אתנגד לקחת חלק בריאליטי שרק יכול לחשוף אותי ולקדם אותי. אני יכול לומר לך שרק הכמה דקות שקיבלתי בפריים טיים חשפו אותי לקהל גדול, אני מוצא את עצמי אחרי שידור האודישן מקבל ים פרגונים ברשת החברתית, הגעתי אפילו לאיזה קניון וביקשו ממני חתימה מה שגרם לי מבוכה".
יש לא מעט זמרים שכמה דקות הספיקו להם לקריירה?
"נכון מקרה של עומר אדם. וגם המקרה של עדן חסון שהוא באמת זמר ענק. הוא גם השתתף בריאליטי והודח בשלב מוקדם והנה היום בזכות הרבה אמונה ושירים טובים הוא נחשב לאחד הזמרים הכי מבוקשים בישראל".
מה הלאה, מה התוכניות שלך?
"האמת היא שבעקבות החשיפה קיבלתי הצעה ממשקיע שהחליט להחתים אותי, הוא התחייב להשקיע את התקציב שצריך להפקת שירים איכותיים. עד היום השירים שהוצאתי מימנתי מהכיס שלי ובתעשיית המוסיקה בלי כסף לשירים, שיווק וכל מה שמסביב כמעט אין סיכוי להצליח. בשלב הזה אני אוסף חומרים חדשים, בינתיים יש איש שיווק שדואג להופעות בכל מיני מקומות בארץ- רק לא בשדרות, מבחינתו אלך לכל מקום שייתן לי חשיפה שייתן לי לשיר וכמובן להתפרנס. בסך הכל אני עוד צעיר ויש לי עוד דרך לעבוד".
למה ציינת "רק לא בשדרות"?
"לא יודע למה אבל אני מקבל הצעות להופיע בכל מיני מקומות בארץ, רק בעיר שלי אני מרגיש שאני לא מקבל את הפרגון. פעם אחת העלו אותי בעצמאות אני בטוח שהכוונה הייתה טובה אבל לעלות בסוף שכבר אין קהל קצת מבאס אבל שטויות אני מקווה שגם בעיר שלי ישמעו אותי".