"אני מאוד רוצה לעזור לעיר שבה גדלתי לחזור להיות סמל של מוסיקה"

בשנים האחרונות ניתן להבחין בהתפתחות גדולה ויוצאת דופן של כאלה שבחרו להיות "בצד האפל" של תעשיית המוזיקה. בצד שבו לא תמיד מבחינים בהם. הם למעשה נמצאים מאחורי הקלעים ולא מעט פעמים דווקא הם אחראים על הרבה מהלהיטים הגדולים והמוכרים שכולנו שומעים בכל מקום. אלה הם המפיקים המוזיקליים, שיחד עם הזמרים, מעבדים את השיר ומוציאים אותו לאור. בשדרות יש את צפריר יפרח ואבירם דרעי שנמצאים שנים רבות בתחום, ואליהם הצטרף בשנים האחרונות רן אביטן, שעשה קפיצה מטאורית וחתום על לא מעט מהלהיטים של האמנים הגדולים בארץ כמו עופר לוי, מאור אדרי ורגב הוד.

הריאיון עם אביטן התקיים באולפן ההקלטות המרהיב שלו שנמצא בשדרות. הוא עמוס בציוד כיאה למפיק מוזיקלי ויש בו כמות לא מבוטלת של גיטרות חשמליות שמונחות בסדר מופתי ומעניקות למקום מראה מיוחד. אביטן השקיע בו לא מעט כסף ובחר להפוך אותו לבית השני שלו, אחרי שאת האולפן הראשון שלו הקים דווקא בנתיבות ולאחר לבטים רבים בחר לחזור לעיר הולדתו, למרות שלא מעט הרימו גבה ועל אף שלא פעם ולא פעמיים זה פגע בו מקצועית. "שדרות זה אני, תל אביב זה לא אני. אני צריך את החום של שדרות ואני מכיר את הצלילים של העיר, שאין אותם בשום מקום חוץ מפה, ורק שדרותים שעוסקים במוזיקה יוכלו להבין אותי. אין לי ספק שאני טוב במה שאני עושה כדי שאומנים יבואו לעבוד איתי גם אם הם גרים במרכז או יותר רחוק. כשאתה טוב במה שאתה עושה, זה כבר לא משנה איפה אתה גר", הוא קובע נחרצות.

"כל אחד יכול להוציא להיט ברגע"

את דרכו החל אביטן בלהקת "צעירי שדרות" שנוהלה על ידי המפיק המוזיקלי המוערך נועם שלמה, שם הוא היה זמר." אם היית מתיישבת לראיון עם רן של לפני 15 שנה, בטוח הייתי אומר לך שאני רוצה להיות זמר, וגם אין לי ספק שזה מה שאני אהיה. הדרך לשם הייתה סלולה. פעם אפילו חיים אוליאל שמע אותי שר קריוקי מהרחוב, נכנס לאותו בית ושאל מי זה הזמר ששר", סיפר בחיוך. היום הגעתי למקצוע שמשלב בו את כל מה שאני אוהב, רק שאני לא נמצא בקדמת הבמה כמו שחלמתי, וזה ממש בסדר מבחינתי. אני מאושר ממה שאני עושה", הוסיף.

בדרך לתחום ההפקה המוזיקלית עבר אביטן את כל מה שאפשר לעבור עד שהגיע למה שהוא עושה היום. הוא השתתף בתחרויות שירה וגם זכה בהן, ניגן, כתב והלחין שירים ואפילו הקים עם חברים נוספים להקה בשם "רד אאוט" שלא הצליחה להתרומם.

יחסית למישהו שרצה להיות זמר, עשית הרבה דברים מעבר לשירה.
נכון. גדלתי בבית מוזיקלי ושמעתי הרבה מאוד סגנונות של מוזיקה ונחשפתי למגוון "התפקידים" שיש למוזיקה להציע. התאהבתי בהתחלה בלהיות בקדמת הבמה ולהיות הדבר המרכזי, ובגיל 15 כבר התחלתי להתעניין במוזיקה אלקטרונית ובנגינה על גיטרה. לא הגבלתי את עצמי למשהו ספציפי ורציתי לטרוף את העולם הזה. הקמתי את הלהקה, כתבתי והלחנתי שירים ולמעשה המוזיקה תפסה כל רגע בחיי, אבל דווקא מהמקום הזה הבנתי שאני רוצה להיות מאחורה, להיות זה שגורם לדברים לקרות. אני רוצה להיות זה שמשרת את השיר וגורם לו להיות השיר שאני רוצה שהוא יהיה. אני רוצה להיות זה שמכוון זמרים איך לשיר נכון".

מבחינתך נכון להיום ויתרת על השירה?
"לא, לא ויתרתי על השירה. אבל היום הרבה יותר קשה להיות זמר. פעם הכל היה יותר קל להיות זמר כי היו כמה זמרים בודדים. היום יש כמות אדירה של זמרים שמוציאים שירים והכל פתוח ופרוץ. כל אחד יכול להוציא להיט ובין רגע להיות הדבר הבא. היום הכל יותר פרוץ. אבל מבחינתי כמפיק זה דבר מדהים, זה נותן לי הרבה אושר וגם הרבה עבודה".

כאמור, את אולפן ההקלטות הראשון הוא פתח דווקא בנתיבות. דווקא העיר השכנה היא זאת שנתנה לו את המקום והחיבוק ליצירה שלו שכל כך חיכתה לצאת החוצה מהמקום הכי לא צפוי. "לא תכננתי שהאולפן יהיה בנתיבות, אבל הכל קרה ממש במקרה בתקופת הצבא, וראיתי בזה הזדמנות", הוא מתחיל לספר ומוסיף, "בצבא הייתה לי תקופה קשה מוזיקלית. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות עם עצמי, לא הייתי סגור על איזה מוזיקה אם בכלל, והראש שלי לא היה בזה בשום צורה, ואפילו עבדתי במסעדה ובעבודות אחרות כדי להתפרנס באופן מיידי, כי ידעתי כמה קשה להתפרנס משירה ומוזיקה. רציתי רק לנגן בשביל הכייף ובצבא היה לנו חדר חזרות שהיינו מנגנים בו כמה חיילים והמוזיקה תמיד נשארה ברקע מבחינתי. בתפיסה שלי מוזיקה היא מחלה – מי שיש לו את זה בדם, לא יעזוב את זה. הוא יכול להיות כותב, נגן, מפיק או זמר..

ואיך בעצם הגעת למצב שאתה פותח אולפן?
"אחד החברים מהצבא לחץ עליי ואמר לי שאני חייב להתעסק בלעשות מוזיקה ולחזור לעצמי. אחרי תקופה קצרה הוא פשוט שכר לנו מקום בלי שידעתי, וככה נולד האולפן הראשון שלי. השקעתי בו זמן וכסף ופשוט התאהבתי בלהפיק. התאהבתי בלהיות מאחורי הקלעים".

אתה לא מרגיש פספוס כשאתה מאחורי הקלעים? בכל זאת, כששיר מצליח כל הקרדיט הולך לזמר.
"יש אנשים שהאושר שלהם הוא אושר שקט. אם אני עושה משהו ושמח ממנו, אני לא חייב להראות אותו לכל העולם. אני יודע שהגעתי ליעד שלי בדרך השקטה והנכונה לי. אני מכיר לא מעט כאלה שהתחילו כזמרים והיום הם הכותבים הכי טובים בארץ. יש לי לא מעט חברים שעד היום לא יודעים מה הם רוצים באמת ולמזלי פגשתי אנשים טובים שכיוונו אותי. ברור שיש מינוס בלהיות מאחוריי הקלעים, כי בסוף מי שקוטף את השיר זה רק מי שנמצא קדימה גם אם השיר להיט. אבל מה שמנחם אותי זה שמי שצריך לדעת עליי, מכיר אותי יודע מי אני".

ככל שעבר הזמן, צבר לעצמו אביטן ניסיון רב והבין שכדי להתקדם בהפקת השירים, הוא חייב להתחיל לעבוד עם כותבים ספציפיים. התחלתי לעבוד עם אבירם דרעי, שייצר לא מעט להיטים. בין היתר התחלתי להיחשף גם להיחשף כגיטריסט בתעשייה. למדתי לנגן שירים שלמים במזרחית בגיטרה והתחלתי לנגן בהופעות. למדתי את כל ההופעה של עופר לוי בקיסריה ובלי לחשוב פעמיים התקשרתי לנגן שלו ואמרתי לו: "למדתי את כל ההופעה בעל פה, אם אתה צריך נגן מחליף, אני פה", ובאמת זה מה שקרה וניגנתי איתו בקיסריה. האמת שגם כנגן אני מבסוט מהדרך שאני עושה, כי הגעתי להרבה מקומות גדולים. אני חושב שזה שאני נמצא על במה ומנגן, זה מפצה לי על זה שלא הלכתי להיות על הבמה ולשיר", אמר בכנות.

 אביטן עם הזמר שריף ואבירם דרעי שמסייע לו רבות

איך הגעת בכלל לעופר לוי ולמה דווקא הוא?
"עופר בא אלי לאולפן ולא אני זה שעבדתי פיזית על המחשב, אבל זרקתי מהצד רעיונות וכל מיני דברים שעלו לי בראש ונראו לי נכונים לסגנון של עופר. אחרי כמה ימים הוא התקשר לאבירם דרעי שהיה איתנו ואמר לו: "זה שישב שם בספה, אני רוצה שהוא יעבוד איתי על השיר, הבחור הזה מבין עופר לוי ואני רוצה שהוא יעשה את השיר". מפה הלך והתרחב שיתוף הפעולה שלי עם אבירם"

המפיק אבירם דרעי, גם כן יליד שדרות, הוא אחד האנשים הכי קרובים לאביטן. "הוא מדהים, הוא כמו אח גדול בשבילי. אי אפשר להסביר את הקשר שלנו במילים. אנחנו יכולים להתווכח ולריב כי אני חושב שמשהו צריך להיות בצורה מסוימת והוא חושב אחרת ממני, אבל דקה אחרי אנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל ובחיוך. בכל מקום מבחינתי שאני נמצא בו, אבירם נמצא איתי. רן זה אבירם ואבירם זה רן. הוא עזר ועוזר לי המון וגם אני עוזר לו ושם בשבילו. גם נפשית, לא תמיד יש לנו אנרגיות ואנחנו מפרים אחד את השני ואומרים את הדברים הנכונים בזמן הנכון".

שיתוף הפעולה עם לוי הביא את אביטן לתודעה ולעבודה משותפת עם זמרים גדולים נוספים, כמו משה פרץ, ליאור נרקיס, שריף, איציק קאלה וגם רגב הוד, שהפך להיות חברו הקרוב. "הוא שלח לי סקיצה לשיר וככה התחלנו לעבוד יחד. הפקתי לו בסוף אלבום שלם והיום אנחנו מאוד קרובים, חברים טובים שעושים גם שיחות נפש. רגב התחבר לעבודה שלי כי הוא יודע שכשהוא נותן לי פרויקט הוא יכול להיות שקט", מעיד אביטן.

מה יכולת להציע לזמרים בסדר גודל כזה, כשבסך הכל הגעת בלי הרבה ניסיון?
"את התעוזה שלי. את חוסר הפחד. ידעתי תמיד שכשישימו אותי במבחן התוצאה אני אעמוד בו. אם אני רוצה להגיע למשהו אני אגיע אליו. זה קנה את כולם כי מתחברים לפלפליות שלי. תמיד התעניינתי, חקרתי, ולימדתי את עצמי הכל לבד. אני מציב מטרה והולך אליה בכל הכוח והזמרים אוהבים לראות את זה".

"מאוד כואב לי ששדרות איבדה את ההילה שהייתה לה מהמוסיקה"

למרות כל ההצלחה והאולפן שבנה לעצמו בנתיבות, הרגיש אביטן שמשהו חסר לו ושהוא לא באמת שלם. שלמרות שהוא מצא את הייעוד שלו, הוא לא באמת נמצא במקום הנכון לעשות אותו. זה הרגע שבו החליט שהוא רוצה לחזור לשדרות ולחפש לו מקום חדש להקים את האולפן הבא שלו, הפעם כשהוא בטוח בעצמו ובמה שהוא רוצה לעשות ובעיקר יודע איפה הוא רוצה להגשים את עצמו.

למה בעצם חזרת? מה ההבדל בין נתיבות לשדרות? זה מאוד קרוב
"כי יש בשדרות משהו שאין בשום מקום אחר. אני מחובר לאנשים, מחובר לחמימות, מחובר לחיבוק וברור שמחובר לצלילים. אני יודע מה זה כשאמרו "שדרות עיר המוזיקה". שדרות מבחינתי היא זאת שייצרה את הצלילים והמוזיקה של פעם. זה משהו שרק התושבים הוותיקים יבינו. כל מה שהיה פה פעם עם המוזיקה כבר הולך ומתמוגג עם השנים וזה מצער אותי. מאוד כואב לי ששדרות איבדה את ההילה שהייתה לה מהמוסיקה. אנחנו עיר של מוזיקאים שיצאו מפה בכמויות, ואנחנו צריכים לעשות הרבה יותר בשביל המוזיקה פה בשדרות. יותר ליזום ויותר לנסות. תהיה תמיכה של מי שצריך בעירייה, אבל אנחנו כתושבים צריכים יותר לרצות שזה יקרה. צריך לחזור ליצירתיות והדרך לשם גם קשורה לזה שצריך שכל מי שעוסק פה במוזיקה, יהיה תושב שדרות שמכיר את הצלילים של שדרות. הדור החדש לא מכיר את שדרות של פעם, שהשם הנרדף שלה הוא מוסיקה. יצאו ויוצאים מפה אנשים מוכשרים בטירוף, וזה התבזבז. אני מאוד רוצה לעזור לעיר שבה גדלתי לחזור להיות סמל של מוסיקה, מהצד שלי וממה שאני יכול לתרום"

מבחינת אביטן הוא עשה את הבחירה הנכונה ביותר כשחזר לעיר, אפילו שהבחירה הזאת מביאה איתה קשיים בלתי צפויים, דווקא מהאנשים שהוא ציפה מהם לפירגון. "כן, אני יכול להגיד שגם היום יש זמרים או יוצרים שמבטלים איתי עבודות כי אני גר בשדרות. מבחינתם יש את הבועה התל אביבית שאי אפשר לנפץ אותה. דווקא זה מה שמדרבן אותי כי אני לא מוכן שמקום המגורים שלי יכתיב את ההצלחה שלי. אני מאמין בעצמי ואני יודע שאני אצליח לא משנה איפה אני אהיה. יש מפיק בשם ג'ורדי שכולם מכירים, שעובד עם סטטיק ובן אל שגר בחיפה. תל אביב וחיפה זה שעה נסיעה, בדיוק כמו שדרות ותל אביב. למה שאליו יבואו ואליי לא, מה ההבדל?", הוא שואל.

מסתבר שכל העבודה עם הזמרים המצליחים בארץ והפידבקים החיוביים שהוא מקבל מכל עבר, לא באמת מספקת את רן אביטן, שמבחינתו לא מצליח להגדיר את עצמו כאחד שהצליח, אולי מתוך צניעות ורעב גדול להמשך. "אין דבר כזה הצלחה. הכל יחסי. אם תשאלי אותי אם אני מצליח, אני אגיד לך שאני לא יודע, תלוי מול מי תשאלי את זה. אני מסתכל על עצמי כאחד שבא לעשות את האמנות שלי הכי טוב, וזה לא משנה מי מולי. מהזמר הכי גדול עד ילד בן 15 שמגיע להפיק אצלי סינגל. אני לא יכול לעשות שום דבר שהוא לא במאה אחוז".

לסיום, מה החלום הכי גדול שלך?
"שישמעו את המוזיקה שלי בכל מקום בעולם"