אוריה גולימה בת ה-12 משדרות, הייתה אמורה לחגוג בת מצווה בחודשים האחרונים. מלחמת 'חרבות ברזל' שפרצה בשבעה לאוקטובר, טרפה את כל התכניות. אביה, רנ"ג שמואל גולימה הי"ד נפל בקרב במשטרת שדרות. יחד עם אמה ואחיה היא פונתה מהעיר וחזרה אליה רק לאחרונה. כעת, ולמרות הכל, בבית הספר אמית מדעי-תורני שדרות לא ויתרו והפיקו לה ולחברותיה לכיתה שפונו אף הן מבתיהן, חגיגת בת מצווה מרגשת במיוחד.
גולימה היה שוטר בתחנת שדרות. "בשבת עצמה הוא היה בבית, לא היה אמור לעבוד. אחרי הרבה שנים בתפקיד אינטנסיבי הוא עבר לתפקיד של שוטר קהילתי. אוריה הצטרפה אליו בליל שבת בדרך לבית הכנסת. בדרך חזרה, שוחחו השניים על חגיגת בת המצווה המתקרבת. "מה שתרצי – אעשה לך", הוא הבטיח לה. אוריה בקשה גם ארוע באולם וגם טיסה משפחתית. "שמואל הסכים, אך בתנאי שקודם לכן נעשה טיול שורשים באתיופיה, שהיא תראה איפה הוא גדל ואיפה ההורים שלו גדלו", נזכרת סימה אלמנתו. "גם בבית, בסעודה – זה היה הנושא. ההתרגשות לקראת הבת מצווה".
בשמחת תורה בבוקר, התעוררה המשפחה בשש וחצי בבוקר למשמע קולות האזעקה. "שמואל נכנס ישר לממ"ד, ואחרי כמה דקות רץ לחדר לקח את הפלאפון וראה שהקפיצו אותו לתחנת המשטרה. הוא עלה על מדים והבטיח שתכף יחזור", היא מתארת. התברר שכשהגיע לתחנה, המחבלים כבר התמקמו על הגגות מסביב וירו לעברו. שמואל ניסה להימלט ולהציל אחרים בזמן הירי, עד שלבסוף נפגע. "אנחנו שומרים שבת והטלפון לא הפסיק לרטוט. אחרי שעבר הרבה זמן והוא לא הגיע, פתחתי את הטלפון והדבר הראשון שראיתי – היה סרטון של מחבלים על טנדר בשדרות".
"ניסיתי להתקשר אליו כמה פעמים, שלחתי לו המון הודעות והוא לא ענה. ברקע שמעתי כל הזמן יריות ואזעקות של 'צבע אדום'. כל הזמן הזה רעדתי בלי שליטה. בסוף, התקשרתי למוקד 100, ניסיתי להבין מה קורה עם בעלי", היא מספרת. "במוצאי שבת בשתיים וחצי בלילה הייתה נקישה בדלת, ואמרו שהוא היה בתחנה, כנראה שהוא נפצע אבל אי אפשר לגשת לתחנה כי עדיין מתנהל שם קרב. 12 ימים לקח לזהות את הגופה שלו, עד שהודיעו לנו שזה סופי והוא נרצח. המחבלים היו שם לפניהם וכל מי שהתקרב לתחנה נורה".
מאז החיים של סימה ושלושת ילדיה השתנו, הן פונו מהעיר יחד עם כלל התושבים וכמובן שהתכניות לחגיגות בת המצווה של אוריה, נדחקו הצידה. "היו לנו הרבה התלבטויות, איך ומה", משתפת סימה. "היה לי הכי חשוב לעשות מה שטוב לילדים. אוריה הייתה ממש באבל ולא רצתה לחגוג. היו לנו הרבה שיחות. דינה חורי מנהלת בית הספר אמית מדעי-תורני שדרות שוחחה עם אוריה לבדוק מה היא מעדיפה. אוריה לא רצתה. רק לפני שבועיים הצליחו לשכנע אותה באירוע שהרימו עבורה ועבור חברותיה בבית הספר".
חגיגת בת מצווה לתלמידות כיתה ו', היא מסורת שנתית בבית הספר אמית מדעי-תורני בשדרות. בעקבות המצב בו התושבים פונו לבתי מלון וחזרו לעיר רק לאחרונה, הותירו בספק האם ומתי ויתקיים הארוע, אם בכלל. במיוחד בעקבות האבל הכבד בו שרויה אוריה גולימה. כשהעיר והפעילות בבית הספר החלו לחזור לשגרה, מנהלת בית הספר החליטה לקיים את הארוע, אף על פי כן ולמרות הכל.
בשבוע שעבר התקיימה החגיגה, בהשתתפות 32 כלות השמחה, בנות המצווה ועוד למעלה ממאה אורחים ובני משפחה. הערב עצמו כולל מופעי ריקוד ושירים של הבנות, הפרשת חלה, DJ וקליפ שצולם בשיתוף פעולה עם משטרת שדרות. במיוחד בעקבות המצב הביטחוני, בנות רבות ביטלו את הארוע הפרטי שלהן, כך שזאת הייתה החגיגה הרשמית שלהן. "היה ממש מרגש, כיף שיש את ההזדמנות לחגוג יחד עם החברות מהכיתה", שיתפה אוריה. "קשה לחגוג בלי אבא שלי, זה היה נוכח לכל אורך הארוע. אני לא שוכחת מה שהיה, אבל משתדלת להסתכל קדימה ולחיות את החיים – בדיוק כמו שהוא היה רוצה".
"בארוע התרגשתי מאוד בשבילה, מצד שני עצוב לי שאבא שלה לא נמצא איתנו לחגוג את הרגע המרגש הזה ולראות כמה היא פורחת", מציינת סימה בכאב. "כשאוריה אמרה שהיא רוצה להשתתף, היא הדגישה שזה גם מה שאבא שלה היה רוצה. ברמה האישית, קשה לי. אבל אני רוצה שלה יהיה טוב, שתמשיך את הדרך של אבא שלה, שהיה מלא בשמחת חיים. בבית הספר עוטפים אותו כל הזמן, מנהלת בית הספר, החברים המורים, אפילו כאלה שלא מלמדים אותה. המורה שלה היא כמו אמא בשבילה. אין יום שלא מתקשרים לבדוק שאנחנו בסדר".
דינה חורי, מנהלת בית הספר: "היכולת שלנו להיות חזקים ולהחזיק את עצמנו במציאות הקיימת היא כח , היכולת להיות אופטימי לדעת שהעתיד שלנו כאן ולא ולוותר. גם כאן, בחרתי לא לוותר. חגיגת הבת מצווה הייתה אירוע שהעצים וגיבש את הבנות, הן הניחו לרגע את הקושי והאתגר ונותנו לארוע לרומם אותם ולתת להם כוח בפעילות המרגשת, יחד עם עיריית שדרות השותפה בלתי נפרדת מהעשייה חינוכית שלנו".