אחרי שירות צבאי ביחידת עוקץ מצא אבי ביטון את ייעודו והפך למאלף כלבים. בין ייעוץ למערכות ביטחון מקומיות ליחידות מיוחדות בדרום אמריקה שנלחמות בקרטל הסמים, הוא הגשים חלום כשהקים לאחרונה חווה מיוחד לאילוף ושיקום כלבים
שנת 2004 אבי ביטון, לוחם יחידת 'עוקץ' בצה"ל, יורד לראשונה לפעילות מבצעית בעזה, מלווה בכלב שלו, ג'אנגו. על גבו של ג'אנגו מונח מכשיר הקשר, דרכו הוא שומע את הפקודות של ביטון, הוא אינו יודע זאת אבל הוא הכלב הראשון של צה"ל שנכנס לסרוק מנהרה ולחפש בה חומר נפץ. שניהם נרגשים, עבור הלוחם והכלב מדובר ללא ספק בנקודת ציון משמעותית, אחרי כמעט שנתיים של הכשרה. "זאת הייתה התרגשות אדירה" משחזר השבוע ביטון ל'דין וחשבון' "הוא היה הכלב הראשון שירד לתוך מנהרה, שסרק אותה על מנת לוודא שאין בה חומר נפץ, שיכול להעיף כיתה שלמה של חיילים. הוא היה כלב מיוחד, הייתי לוחש לו פקודות מרחוק והוא היה מבצע". שם, בסמטאות ג'באליה ורפיח, מתפתח הרומן בין ביטון לכלבים, רומן ארוך, שנמשך למעשה עד היום והוא רק הולך ומתפתח.
למעלה מעשור עבר מאז שהשתחרר ביטון מצה"ל, מאז הוא עבר כברת דרך ורכש השכלה וניסיון, אבל את התקופה הזאת, שבה הכל התחיל, הוא לעולם לא ישכח. שנתיים קודם לכן התגייס לצה"ל, במטרה לשרת ביחידה קרבית ולתרום למדינה את המקסימום. אל יחידת 'עוקץ' התגלגל כמעט במקרה, עד אז לא הייתה לו שום זיקה לכלבים. "גידלתי כלב בבית, אבל לא הייתי מחובר אליו במיוחד. רציתי להיות קרבי וכשהזדמן לי להיות בעוקץ נדלקתי, בעיקר הלוחמה קסמה לי ופחות העניין של הכלבים, בסוף יצאתי כלבן" הוא מחייך. קרוב לשנתיים עבר הכשרת לוחם, את ג'אנגו קיבל כגור בן מספר חודשים וביחד הם עברו את הדרך. "את כל השירות שלי עשיתי בעזה. לוחם עוקץ מוצמד ליחידות שתופסות את הקו באותו אזור ועורכות בו פעילות מבצעית, מה שאומר שהחיילים סביבי כל הזמן התחלפו. לא היו חברויות מיוחדות, זה רק אני והכלב והוא היה הכל בשבילי. ישנתי איתו, קמתי איתו, יצאתי איתו לפעילות ולקחתי אותו איתי הביתה בחופשות. היינו ביחד כל הזמן, חבר לנשק וחבר לחיים".
מדבר בשפה שלהם. ביטון צילום: אורי גבאי
אתה סומך עליו בעיניים עצומות בפעילות מבצעית?
"אני אשקר אם אני אגיד לך שכן. אתה מאמין, אתה יודע שהוא עושה את המקסימום אבל זה אף פעם לא יכול להיות 100 אחוז. יש כאן הרבה עניינים שיכולים להשפיע עליו, זה תלוי במצב שלו, בהתרגשות ולחץ. התפקוד של הכלב גם מאוד תלוי מהמצב שבו אני נמצא, הוא קורא אותך ואם אתה לא מפוקס או לחוץ זה משפיעה גם עליו".
אתה שולח את החבר הכי טוב שלך בידיעה שהוא עלול להיפגע. מה מרגישים ברגעים האלה?
"זה לא קל בכלל, אפילו קשה. אבל עם כל הצער שבדבר, זאת המציאות. הם לא כלבים מתאבדים, לא לזה אנחנו מכשירים אותם וזה בטח לא התסריט הרצוי, אבל זה קורה. אנחנו מבחינתנו עושים את הכל על מנת למזער את הנזק והפגיעה בהם. כלב לא אמור לגעת בחומר נפץ, הוא רק מאתר אותו ומסמן, לא מתפקידו לפוצץ אותו או לנטרל והוא לא אמור לגעת בו אפילו לא בציפורן. בוודאי שיש מקרים שבהם זה לא מספיק והכלבים נפגעים או נהרגים, זה לא קל. אני אוהב כלבים, אוהב מאוד אבל אם אני שם על כף המאזניים ילד הרוג או משפחה שכולה, אז מבחינתי הבחירה היא ברורה".
ולמרות זאת נוצר חיבור רגשי?
"בוודאי. הכלב הראשון זה החיבור הרגשי הכי חזק, הוא הדבר הכי קרוב אלייך ואתה נמצא איתו כל היום וכל יום, הוא החיים שלך. אבל אז לאט לאט אתה מבין את המצב ולומד להתנתק, היום היכולת שלי להיקשר לכלב היא לא מטורפת, אני נועל את זה. עוברים לי בחיים אינספור כלבים, שאני מכשיר, מאלף ומטפל בהם. אני לא יכול להיקשר לכל אחד מהם ולעבור חוויות פרידה כל פעם מחדש, זה ישבור אותי".
"הלב שלי הוא בחינוך"
בתום 4 שנים השתחרר ביטון מצה"ל וטס לדרום אמריקה. בארגנטינה פגש חבר ותיק, שבבעלותו חוות כלבים והשניים רקמו חלום משותף, שבו הם יקיימו סמינר חובק עולם של כלבנים. החלום הזה התגשם לפני חודש, כמעט עשור אחרי, כשביטון לקח מקום של כבוד בסמינר שנערך במקסיקו. "כלבנים של המשטרה המקומית והמכס הגיעו לקבל הדרכה ולרכוש כלים, לקבל הדרכה כיצד לעבוד נכון עם כלבי חיפוש. זה אזור מוכה סמים ופשע, אלה הבעיות שהם מתמודדים איתם שם, פחות הטרור שאנחנו מכירים מהארץ. זה היה אירוע מטורף, התייחסו אליי מאוד בכבוד וקיבלו אותי בהערכה גדולה. לא האמנתי שאחרי כל כך הרבה זמן זה באמת יצא לפועל, אבל הגשמנו את זה וזה היה אדיר ומספק מאוד" הוא אומר. בשלוש השנים שחי בחו"ל צבר ביטון ניסיון מקצועי מגוון בעבודה עם כלבים והכשיר אותם למשימות מיוחדות. שנתיים חי במקסיקו והיה הכלבן של איש עסקים מקומי. כשחזר ארצה, בשנת 2008 המשיך את דרכו בתחום והכשיר כלבים עבור כוחות הביטחון וחברות פרטיות. במקביל החל לפתח את העסק העצמאי שלו ואילף כלבים גם באופן פרטי. "עשיתי המון דברים מעניינים, שאני גאה בהם מאוד. לפני המונדיאל הגיעו ארצה שוטרים ברזילאים עם כלבים, שעברו אצלי הכשרה לחיפוש סמים ואמצעי לחימה. הם הגיעו גורים קטנים ושובבים והיום הם מבצעים משימות מיוחדות בברזיל, אני מקבל תמונות שלהם ומאוד גאה".
"עכשיו אני מגשים חלום". ביטון בחווה צילום: אורי גבאי
אחרי שנים ארוכות בתחום הביטחון, האבטחה והלוחמה בטרור, החליט ביטון לשים את כל זה בצד ולהתמקד בכיוון אחר לגמרי. "החלטתי לשים את כל הדגש על הדבר שאני הכי אוהב וזה אנשים וילדים ולהתמקד בזה. עוד כששירתתי בעזה ראיתי את התגובה של הילדים הקטנים לכלבים של עוקץ. הייתי נכנס לבתים ורואה את הפחד והחרדה שיש להם בעיניים, ילדים מבוהלים ובוכים זה תמיד צובט לך בלב. אלה היו בתים של מחבלים והילדים שלהם, אבל זה לא משנה כי ילד בוכה זה ילד בוכה, נקודה, וזה לא משנה של מי הילד או מי ההורים שלו. זה נוגע בך, זאת האמת. כבר שם הבנתי שבבוא היום זה מה שאני רוצה לעשות, לשלב את שתי האהבות הגדולות שלי, כלבים וילדים. אחרי הצבא החלטתי לקחת צעד אחד קדימה בנושא הזה ולמדתי תרפיה במכללת ספיר ומאז אני מתעסק בזה, בתקופה האחרונה ביתר שאת".
איך החיבור לכלב תורם לילד?
"זה הרבה פעמים מפתיע אנשים, אבל זה חד משמעית עובד. אתה רואה ילדים עם פחדים ופוסט טראומה, שנרתעים מאנשים וחסרי ביטחון. כשכלב מתקרב אליהם זה מעיר את פוסט הטראומה, הרבה פעמים באופן לא מודע אפילו. זה תהליך, אבל לאט לאט הכלב נתן תחושה של חבר, בהתחלה הם פוחדים ממנו אבל אז הם שולטים בו. בתרגום לא מודע הילד לומד למעשה לשלוט בפחד שלו, והכלים האלה שהוא מקבל מושלכים גם לתחומים אחרים. במקום לסגת ולפחד ולבטא את הפחד נוצר חיבור והילד מקבל כלים להתמודדות".
אתה זוכר מקרה שנגע בך באופן מיוחד?
"אני נחשף להמון מקרים, בפרט באזור כמו שדרות ועוטף עזה. אתה פוגש המון ילדים שסובלים מחרדות ופוסט-טראומה בשל המצב הביטחוני, ילדים שמפחדים, שמדברים מאוד בשקט, נעולים. זה יכול להיות ברמה כזאת שלוקח להם מספר מפגשים רק לפתוח את הפה ולהתחיל לדבר. בסופו של דבר מי שגורם להם לדבר ולהיפתח זה רק הכלב. הם מתחילים לדבר איתו גם בלי לשים לב, זה קורה באופן טבעי. לפני כמה שנים נתקלתי בסיפור, שמלווה אותי עד היום. התקשרו אליי מאחד הישובים באזור וביקשו ת עזרתי עם שני תאומים, שהיו עדים לפיגוע טרור. מול העיניים שלהם נרצחו שני הוריהם והם עברו להתגורר בבית הסבא והסבתא. זאת סיטואציה שהיא הרבה מעבר למה שאני יכול להכיל, מי אני בתוך מציאות כל כך קשה וכואבת עבורם. פגשתי ילדים משותקים מפחד, כמעט מנותקים מהסביבה ואם לא היו הכלבים אני בטוח שלא היו לי את הכלים לעזור. הכלב יצר שם משהו שנגע בילדים האלה ונתן להם תקווה, הם חיכו לו בקוצר רוח וזה נתן להם תקווה וציפייה למשהו טוב. הם דיברו איתו, שיחקו, ליטפו ולאט לאט הם נפתחו ופתאום אני רואה לנגד עיני ילדים אחרים לגמרי. מדברים בטון גבוה והולכים בצורה זקופה, מלאי ביטחון וסמכות. יש אינספור מקרים ובעיות שילדים וגם ההורים נאלצים להתמודד איתם ואני נותן להם את הכלים".
"אנשים מביאים כלבים כי זה כיף וחמוד וטוב לילדים, אבל ברגע שהם לא יודעים לחנך אותו כמו שצריך הכלב הופך למטרד, זה מקשה על כל בני הבית ובסוף הוא גם מוצא את דרכו החוצה ונמסר במקרה הטוב או ננטש במקרה הגרוע"
את הכלים וההכשרה נותן ביטון מידי יום בחווה החדשה, Dog Touch, שהקים לפני קצת יותר מחודש, באחד המושבים באזור נתיבות. המקום החל לקרום עור וגידים ונמצא עדיין בשלבים של הקמה, אך כבר פעיל ומלא בכלבים מקפצים ומאושרים. "עכשיו ללא ספק אני חי את החלום שלי, לזה חיכיתי וייחלתי במשך כל השנים הללו, שיהיה לי מקום שייתן תחת קורת גג אחת את המענה להכל".
אזי מענה נותנת החווה?
"אנחנו מתמקדים בשלושה תחומים מרכזיים. הדבר הראשון זה התחום החינוכי, אנחנו פועלים במספר מישורים בעניין הזה. אם זה עבודה עם בני נוער בסיכון, ילדים שסובלים מבעיות כאלה ואחרות או בתוך מסגרות חינוכיות. הרעיון הוא לקת קבצה של ילדים, להצמיד לכל אחד מהם כלב ולעבור ביחד תהליך, כל אחד בהתאם לקושי שלו. יש לנו עוד פרויקט מיוחד, שאנחנו מרצים בתקופה האחרונה וזה עבודה עם קשישים. הרעיון הוא להיכנס לתוך בתי אבות ודיור מוגן ולחבר בין הקשישים לילדים ולנכדים שלהם, באמצעות פעילות משותפת שנעשית עם הכלב. והמענה השלישי שנותן החווה הוא אילוף כלבים. כל מי שמרגיש שהוא לא מסתדר עם הכלב שלו, או שהחינוך שלו היה לקוי ויש בעיות מוזמן להביא איתו אלינו. הכלבים נמצאים כאן חודש ועוברים תהליך, יחד עם הבעלים שלהם".
יש היום מודעות לאילוף כלבים?
"יש היום המון בתי אב שמחזיקים כלבים, אבל לצערי המודעות לאילוף היא לא גדולה. אנשים מביאים כלבים כי זה כיף וחמוד וטוב לילדים, אבל ברגע שהם לא יודעים לחנך אותו כמו שצריך הכלב הופך למטרד, זה מקשה על כל בני הבית ובסוף הוא גם מוצא את דרכו החוצה ונמסר במקרה הטוב או ננטש במקרה הגרוע. אנשים לא יודעים ליצור אצל הכלב את ההתניות הנכונות ואז גדלים כלבים שעושים בלאגן ומקשים על כולם להתנהל. אנשים משקיעים הון תועפות בכלבים מסוגים מיוחדים, באוכל ובאביזרים אבל שוכחים את הדבר החשוב ביותר. אילוף הוא מהלך לחיים והוא זה שמאפשר חיים תקינים במשפחה, בלי שאף צד מקשה על האחר ומהווה מטרד. לא קשה לעצב התנהגות של כלב, אבל מי שלא מסתדר לבד חשוב שיקבל עזרה ממאלף".
כל כלב צריך אילוף?
"חינוך כולם צריכים, אילוף לא כולם. יש כלבים כנועים, שמקבלים מרות גם בלי להפעיל עליהם כלים ותהליכים. אבל אפילו להם יש בעיה של הרגלים הרבה פעמים, כי לבעלים אין את כלים לעבוד איתם נכון. כאן אנחנו מציבים את הגבולות וגם הבעלים מקבלים הדרכה כיצד להתמודד עם הכלב. יש כלבים בעלי יצר גבוה, ככה מכנים אותם, שחייבים אילוף כי הבעלים צריכים את הכלים לשלוט בו".
אפשר לאלף גם כלבים שנחשבים למסוכנים, כמו אמסטף ופיטבול?
"צריך להפריד בין הדברים. יש עשרה סוגים של כלבים שאסור להחזיק אותם, זה מחוץ לחוק. יחד עם זאת כל הכלבים האלה ניתנים לאילוף, אבל יכול להיווצר מצב שלא תהיה עליהם שליטה מוחלטת והם עלולים להפתיע. מי שאין לו את הכלים האלה, ולרוב האנשים אין, לא יכול להחזיק כלב כזה".
איפה אתה רואה את המקום הזה בעוד כמה שנים?
"כאן. עובד, פעיל ומצליח ובעיקר עוזר לאנשים. זה המהלך של החיים שלי, צברתי ניסיון וידע ועכשיו אני יוצא לדרך, מבחינתי זה הגשמת חלום. כמי שגדל וחי באזור, אני נתקל בהרבה אנשים וילדים שזקוקים לעזרה ושאני יכול לעזור להם ולתת להם את הכלים. הכסף הגדול בתחום הזה הוא בביטחון, אבל הלב שלי הוא בחינוך, זה בא לי מהבטן ואני מרגיש שמצאתי את היעוד שלי".