כשהייתה צעירה, כמו לא מעט נשים היא נלחמה במשקל ולכן הקפידה על נוכחות בחדר כושר. ביקור בתחרות פיתוח הגוף חשף את שגית אייזנמן משדרות, לראשונה לספורט העתיק ומאז היא נדבקה בחיידק. אחרי שכבר זכתה בעבר בתחרות ולקחה פסק זמן לטובת גידול הילדים, היא החליטה בגיל חמישים לחזור למה שהיא הכי אוהבת כדי לנצח שוב.
הצפייה בתמונות מפגן השרירים גורמת כנראה לכל אחד מאיתנו כבר באינסטינקט הראשוני לתהות לפשר הספורט שבו מציגים המתמודדים לראווה על הבמה את גופם החטוב והמשומן להפליא אבל עבור מי שחי את עולם פיתוח הגוף, זה הרבה מעבר למפגן שרירים שהוא בסך הכל ציון דרך במסע ארוך שמתחיל ונגמר באורח חיים בריא. אם תשאלו את שגית אייזנמן, מאמנת כושר מוערכת מאוד משדרות שזכתה בשבוע שעבר בתואר הנכסף בתחרות מר/ת ישראל לשנת 2020, אצל הנשים זה גם הופך להרבה יותר מאתגר כי הן צריכות להתמודד עם סטיגמות שעוד לא עברו מן העולם. "זה נכון שיש אנשים שעדיין לא מקבלים מראה כזה של אישה אבל היום זה לא כמו בעבר כשהתחלתי עם זה, אם פעם היו אומרים "זה מגעיל ולא יפה" אישה עם שרירים, היום זה אחרת לגמרי, מקבלים את זה יותר" היא מסבירה רגע לפני שהיא מקבלת בחדר כושר הביתי לקוחות שהגיעו לעשות אימון אישי פרטני, "קודם כל שגית אישיות מדהימה" מסבירה אחת המתעמלות, "היום יש הרבה מודעות אצל נשים לספורט ולגוף חטוב, אפשר לומר בכל הגילאים, אז נכון שלא כולן מפתחות שרירים כמו שגית אבל היא מודל והשראה עבור הרבה נשים ודווקא זה מאוד מחמיא לה".
תתפלאו, ספורט פיתוח גוף נחשב וותיק ונולד כבר ב-1946 אז גם הוקם ארגון ה- IFBB , בישראל הענף החל להתפתח בראשית שנות התשעים, מאז ועד היום מדי שנה נערכות תחרויות שנתיות בישראל לעוסקים בענף, תחילה לגברים ובהמשך גם לנשים.
"הרגיז אותי לשמוע שאישה צריכה להיראות נשית בלי שרירים"
הסיפור של שגית אייזנמן עם פיתוח הגוף התחיל די במקרה, עוד קודם, תאמינו או לא, כמו לא מעט נשים היא נרשמה למכון כושר אחרי שנלחמה לא מעט עם המשקל. "האמת היא שמאז שאני נערה אני מתאמנת בחדר כושר ומחוברת מאוד לכל עניין של אורח חיים בריא" היא מסבירה. "אפשר לומר שבהתחלה התאמנתי גם בשביל הבריאות אבל גם כי היה לי קשה מאוד עם המשקל, הייתה לי נטייה להשמנה אז לכן רציתי כל הזמן לשמור על המשקל ומגיל 14 אני מתאמנת בחדר כושר".
מעוררת השראה. צילום: אורי גבאי
היא נולדה וגדלה במנחמיה (ישוב כפרי ליד בית שאן) בגיל 15 עברה עם משפחתה להרצליה וכעבור 18 שנה חזרה למנחמיה, בית ילדותה, הפעם כנשואה לבעלה דני. אגב, מה שהיה בזמנו משותף לשניהם זה מקום העבודה, שגית עבדה כמנופאית, בעלה עוסק בתחום הזה עד היום. "כשחזרתי למנחמיה הייתי בת 34 והתחלתי להתאמן בחדר כושר בצפון כמו שאני רגילה לעשות במשך הרבה שנים, באחד האימונים אחד המדריכים אמר לי שיש לי פוטנציאל להתחרות בפיתוח הגוף, את האמת לא הכרתי את זה ולא חשבתי לעשות מעבר למה שאני עושה".
מתי בעצם הבנת שזה מסקרן אותך ואת רוצה לנסות?
"אחרי שמספר פעמים המדריך הראשי של חדר הכושר אמר לי שאני מתאימה לזה הוא הציע שאגיע לראות תחרות שבדיוק התקיימה באותם ימים, אמרתי יאללה אלך לראות מה זה, קודם עם כל השנים שצברתי בחדר כושר לא שמעתי אף פעם על זה ולא נחשפתי לזה , לבמה עלו בקושי שלוש נשים להתמודד אבל מאוד התרשמתי מהמראה שלהן, מהגוף המעוצב ומאותו רגע החלטתי ללכת על זה למרות שלא ממש ידעתי במה זה כרוך, לא רציתי יותר מגוף חטוב".
במה זה כרוך באמת?
"קודם כל העובדה שהייתה לי מודעות לכושר ולמשמעת שצריך כדי לשמור על גוף בריא זה עזר לי מאוד, מה שכן האימונים הפכו להיות קפדניים ביותר, אסור היה לי לסטות מתוכנית האימונים ותוכנית התזונה. מי שחושב שזה כל כך פשוט טועה בגדול, צריך להשקיע מאמצים גדולים, באותה תקופה עוד לא היו לי ילדים כך שהייתה לי האפשרות להשקיע בזה".
איך הרגשת בפעם הראשונה שעלית על הבמה, מבוכה? התרגשות?
"אפשר לומר התרגשות, הרגשתי טוב מאוד עם עצמי, לתחרות הראשונה 'מיס פיטנס' בעצם לא היה לי יותר מדי זמן להתכונן, חצי שנה של עבודה לא הספיקה אבל המדריך שלי אמר לי תעלי, תחווי את זה, לא חשוב המיקום, אחרי שירדתי מהבמה הבנתי שאני ממש רוצה להשקיע בזה יותר, אמרתי לעצמי בתחרות הבאה אני רוצה לנצח ואכן שנה לאחר מכן בגיל 36 התחריתי מול שלוש נשים בתחרות מיס פיטנס וזכיתי".
צילום: פרטי
בשנת 2006 אחרי שסימנה 'וי' על המטרה החליטה אייזנמן לקחת פסק זמן לטובת ההיריון הראשון והפיכתה לאמא במשרה מלאה. "אחרי התחרות הייתי כבר בת 36 וכולם סביב כבר שאלו אותי מה עם ילדים, אני החלטתי שקודם אזכה במקום הראשון ורק אז אתחיל עם משפחה וילדים. אחרי שזכיתי, ילדתי את הבן הראשון, וכמה חודשים אחרי זה נכנסתי שוב להיריון וילדתי תאומות".
כמה ההיריון השפיע על הגוף?
"דווקא השפיע לטובה, לא עליתי הרבה במשקל, המשכתי להתאמן גם בזמן ההיריון, כמובן עם מגבלות מסוימות. ברגע שילדתי הבנתי שאני חייבת לקחת פסק זמן, בהמשך נולדו לי גם התאומות כך שהיה ברור לי שאני חייבת לתת את מלוא תשומת הלב לגידול הילדים. בנוסף, בעקבות הצעת עבודה שקיבל בעלי לעבוד כמנופאי בחברת 'אסום' החלטנו בשנת 2011 לעשות מעבר מהצפון לשדרות ומאז אני כאן".
מעבר חד מאוד לקריירה?
"כן, זו הייתה החלטה משפחתית כי המרחק לא אפשר שהוא יעבוד ויחזור הביתה כל יום. אני זוכרת שהגעתי לשדרות לא מצאתי חדר כושר ובטח שלא עבודה בתחום, מאחר ולמדתי להיות מאמנת כושר, החלטתי להקים סטודיו ביתי קטן ולפרסם את עצמי, לאט לאט צברתי לקוחות, לשמחתי לפני שלוש שנים הוקם בשדרות הספורט קלאב ומאז אני מדריכה שם חוגים".
אם רק חשבתם שאחרי הלידות וקריירה של אמא במשרה מלאה לשלוש, חיידק פיתוח הגוף ייעלם אז טעיתם. בסוף חודש אוגוסט 2013, בגיל 43 היא החליטה להמשיך לאתגר המקצועי הבא- תחרות מרת ישראל. "השתתפתי בתחרות כי רציתי להוכיח לעצמי שזה אפשרי אחרי הלידות", היא מסבירה, "לא האמנתי, אבל זה היה נורא קשה. בנוסף שנתיים קודם לכן עברתי ניתוח בבקע הטבור, הייתי נחושה להצליח ולשמחתי הצלחתי- זכיתי בתחרות מרת ישראל".
לא נעים לקרוא תגובות כמו 'איכס' ומגעיל'"
בשנים האחרונות שגית אייזנמן המשיכה לפתח את קריירת האימון וזוכה בשדרות להערכה רבה בקרב מתעמלות רבות על השינוי שהצליחה לחולל אצלן. כיום, כמאמנת פילאטיס, ספינינג ופיתוח גוף תוכלו לפגוש אותה כאמור גם בספורט קלאב וגם לאימונים אישיים בסטודיו הביתי שבו תלויות תמונות מתחרויות שונות ומונחים הגביעים של הזכיות שלה מאז נכנסה לעולם פיתוח הגוף.
לאחרונה, שבע שנים, אחרי הזכייה היוקרתית בתואר מרת ישראל, בגיל חמישים, היא התמודדה שוב לתואר ואף נערכה לתחרות בינלאומית שנדחתה פעם אחר פעם בגלל נגיף הקורונה. "התכוננתי במשך כמה חודשים לתחרות בינלאומית אבל הקורונה שיבשה הכל" היא מספרת, "אחרי דחייה ועוד דחייה הבנתי שזה לא קורה, בסופו של דבר החלטתי להמשיך להתאמן רגיל ואז החליטו לקיים את אליפות ישראל תחת המגבלות כאשר הצו'פר הוא שהמנצח זוכה לתחרות בינלאומית, לשמחתי קודם הספקנו לקיים את התחרות לפני הסגר, זכיתי מקום ראשון ומחכה כבר לתחרות בחו"ל".
אני מניח שהרבה שאלו אותך למה את צריכה את זה בכלל?
"כמובן שאני נתקלת בשאלה הזו לא מעט אבל כשאתה מחובר למשהו קשה להסביר למי שאין רקע, מבחינתי מעבר לעובדה שמדובר בספורט לכל דבר, אני מאוד אוהבת לראות גוף חטוב ובריא, מבחינתי אני מרגישה ניצחון שהצלחתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת להתמיד ולהצליח, מרגישה גאווה גדולה, אם בעבר נלחמתי במשקל, הזכייה במרת ישראל בגיל חמישים זה הניצחון שלי, הוכחתי שגם בגילי על אף הקושי הפיזי אני מצליחה גם לשמור על אורח חיים בריא וגם לנצח בתחרות".
אני גם מניח שאת נתקלת בתגובות לא הכי נחמדות?
"ברור, לצד הפרגון הגדול שאני זוכה מצד חברים לענף, גם מצד גברים שעוסקים בזה וגם מצד החברים שלי משדרות, יש גם תגובות לא נעימות. אני זוכר שלפני הקורונה, כתב הספורט של חדשות 12 בן מיטלמן הגיע לראיין אותי לכתבה, כשהוא העלה פוסט, קראתי תגובות כמו 'איכס' ומגעיל'".
למה אצל גברים זה מתקבל ביותר הערכה ואצל נשים פחות. אני אומר שאפשר לאהוב ואפשר לא לאהוב אבל כן להעריך את הרצון לעסוק במשהו לא שגרתי?
"שוב אני זוכה להמון פרגון, לצערי יש כאלה שעדיין חיים בסטיגמות של פעם, העולם שלנו התקדם, זה לא כמו פעם שהאישה יושבת בבית ולא עושה כלום והגבר הוא זה שיוצא לעבוד, היום נשים פעילות בכל התחומים, במקרה שלי אני גם אמא במשרה מלאה, גם עובדת כמאמנת כושר, הייתה תקופה שעבדתי כמנופאית וגם עוסקת בספורט תחרותי של פיתוח הגוף ונהנית מזה, מי שיש לו בעיה לא חייב להסתכל אבל גם לא להעליב".
שגית אייזנמן עם התארים. צילום: אורי גבאי
הייתה תגובה שהרגיזה אותך במיוחד?
"הרגיז אותי לשמוע שאישה צריכה להיראות נשית בלי שרירים כי זה יותר גברי, היום אתה תמצא המון נשים שעובדים קשים בחדר כושר לבנות גוף חטוב".
יכול להיות שיש אבל לא כל אחת הולכת להתחרות בתחרות שרירים?
"ברור שאני מבינה שזה משהו לא שגרתי ואין הרבה נשים שמתמודדות בתחרויות כמו שאני מתמודדת אבל תדע שיש תחרויות של פחות שרירים, כמו למשל תחרות מיס פיטנס שזה יותר עדין, יש גם מיס ביקיני שזה ממש עדין באופן יחסי, התחרויות שאתה תראה הרבה שרירים וגוף גדול זה מיס פיזיק ומיס פיגר".
אנחנו בדרך כלל רואים תוצאה סופית של מפגן שרירים עם גוף חלק ומשומן, על איזה אורח חיים צריך להקפיד כדי להגיע לזה?
"מצריך כמובן תזונה נכונה, כמות האוכל נמדדת לפי משקל, שילוב פחמימות וחלבון, להתאמן באופן קבוע, לעבוד כל יום על קבוצת שרירים אחרת, לאחר מכן יש את תקופת המסה, אתה מעלה במסת שריר ובמקביל שומר על אחוזי שומן לא גבוהים ולקראת התחרות,כשלושה חודשים לפני מתחיל החיטוב, בשלב זה כבר מורידים את הכמות של הפחמימות כדי שאחוזי שומן ירדו בהדרגה".
לא חשבת ברגע שעברת לשלב האימהות להפסיק עם זה?
"לא, בעיני זה תירוץ להשתמש בזה כי אפשר לשלב את שניהם, גם להיות אמא וגם לעשות את מה שאני אוהבת, כל אישה צריכה למצוא את האיזון בין הבית לקריירה ולא לוותר בגלל האימהות".
כמה את פוגשת נשים שהתחום הזה מדבר אליהן?
"אני פוגשת לא מעט נשים שאומרות לי שהן גם רוצות שרירים וגוף מחוטב אבל אני חושבת שאני פוגשת המון נשים צעירות שרוצה מראה חטוב, הדרך להשיג את זה כרוכה בעבודה קשה ורצינות בדיוק כמו בדיאטה".
אגב, דיאטה, זו בעיה שהמון נערות ונשים מתמודדים, מה הטיפים שלך להצלחה?
"דיאטה נתפסת אצל המון נשים ובכלל אנשים כדרך לרדת במשקל בלי אוכל וכאן בעצם הטעות. בנות שמגיעות אליי לאימונים אישיים אני שואלת אותן אכלתן ארוחת בוקר? אז התשובה שאני מקבלת "לא, אני לא אוכלת ארוחת בוקר", אז התשובה הישירה שלי ברורה- אז לא תרדי במשקל, לא תרדי באחוזי שומן וחבל. מי שמגיעה סתם להתאמן בלי להקפיד על תזונה לא תראה תוצאות, כמבן שכל אישה יש לה את המורכבות שלה ולכל אישה צריך להתאים תוכנית נכונה אבל בשורה התחתונה מי שרוצה לרדת במשקל חייבת להקפיד 80% על תזונה והיתר כושר גופני שזה גם טוב לאורח חיים בריא. כמובן מי שתקפיד בתזונה ולא תתאמן בכלל היא תראה ירידה איטית אבל הגוף יהיה רפוי בשומן, עבודה נכונה בחדר כושר על חיטוב יכולה ביחד עם תזונה להביא להצלחות".
אחרי שכבשת יעדים שסימנת לעצמך מה היעד הבא?
"בדיוק השבוע אני חוגגת חמישים כך שאת המתנה שלי, זכייה בתחרות, קיבלתי. אני לא יודעת לומר אם כאן אני יעצור כי יש לי עוד חלום לזכות בתחרות בינלאומית, יש לי מאמן מדהים אורי טחן, שמלווה אותי כבר שלוש שנים בשביל המטרה הזו, אחרי שהגשתי את החלום בישראל, אני בהחלט חולמת על תואר בינלאומי".