שנים רבות חלפו מאז קיימו בעיריית שדרות הילולא לצדיק רבי חגי ועקנין הנפטר הראשון בעיר שדרות בשנת 56'. השנה לאחר התעקשות של הנין ניר בשיתוף פעולה מלא של ההיסטוריון המוערך דר' אהרלה כהן. השתכנעו בעירייה כי יש לקיים את טקס ההילולא המסורתי שלו. סיפורו של הצדיק הובא כאן בהרחבה בחודש פברואר האחרון.
כזכור, אי שם בשנת 56' שדרות עוד נחשבה למעברה. באותם הימים כאמור נפטר רבי חגי ועקנין שבמעברת גיבים דורות (לימים הפכה לשדרות) לא היה מקווה ולא בית העלמין ועל כןהחל מאבק בין מספר ימים בין טריקי ותושבי המעברה למשטרה שכל רצונם לקבור את הצדיק כאן בעיר ולא בקיבוץ על פי רצונה של המשטרה. בסרטו של דר' אהרלה כהן "החלוצים" תיאר בקולו טריקי "כאשר הגעתי למעברת גיבים דורות שני נושאים היו בראש מעייני, רופא ומרפאה ובית העלמין". באותם ימים תינוק נפטר ולא ידעו מה לעשות בו עד שהוא הגיע לקבורה באשקלון. מיד לקחתי על עצמי את המשימה של הקמת "חברת קדישא" במקום וקבעתי שטח שבו יוקם בית הקברות.
ברוב תפוצות ישראל יש חברת קדישא ובכל עיר ועיר חברת קדישא מקבלת אחריות מיושבי העיר לקבור את מתי העיר. ממשיך ומספר טריקי המנוח "הסיבה והעיתוי הנכון באו במוצאי השבת קודש נפטר זקן בעיירה והוא בן מאה ושבע עשרה שנה, ושמו רבי חגי יצחק ועקנין. עם פטירתו התגלו מומחים מנוסים ובקיאים בקבורת המת. בו במקום קבענו פגישת לילה לסידור הקבורה וקביעת שטח לקבורה בשעה מאוחרת קבענו את סדרי הלוויה וארגנו קבוצת אנשים שיטפלו בכל הקשור לטהרת המת עד לקבורתו. העלינו עם קבוצת שומרים חמושים על הגבעה וקבענו שהיא תהיה בית הקברות הרשמי של שדרות. למחרת בבוקר נודע הדבר למשרד הפנים ונמסרה הודעה למשטרת אשקלון כי המשרד מתנגד לקבוע שטח קבורה ללא רישיון. קצין משטרת אשקלון המפקח אופוטובסקי הגיע מיד לשדרות עם קבוצת שוטרים מאשקלון והודיע לי כי הזקן שנפטר לא יובא לקבורה בשדרות וכי יש לקבור אותו בבית הקברות באשקלון. כמובן התנגדתי ועמדתי על חשיבות המצווה. אמרתי שאסור לזלזל בכבודו של צדיק זה ומסרתי לקצין שננהג בתקיפות בכל מקרה שיפריעו לנו להביא לקבורה את הנפטר הקצין הודיע שאם אתנגד להצעתו איעצר .
עם עזיבת השוטרים ארגנתי קבוצת בחורים צעירים חזקים ומוכנים לכל היתקלות עם המשטרה והבאנו לידיעת התושבים את שעת צאת מסע הלוויה מביתו של הנפטר לכיוון בית העלמין. לפני יציאת הנפטר מביתו הופיעה שוב המשטרה והפעם עם תגבורת וניסתה לשבש את את מהלך הלוויה מיד נתתי הוראה שעל כל הנשים הילדים והטף לשבת בשביל הרחב שמוביל מהכניסה לשדרות הישנה ועד לביתו של הנפטר ואילו הגברים יתאספו ברחבת בית הנפטר ויקראו פרקי תהילים ויחסמו את המשטרה. קבוצת תוקעי השופרות בלווי קוראי התהלים צעקו מאחורי הארון בראש הארון צעדתי אני וכיוונתי את הסדר. קצין שהגיע ניסה לשבש את הצעדה והחלה להתפתח תגרת ידיים בין הצעירים לבין השוטרים ובסופו של דבר התקיימה לווית מלכים תקיעות שופר קרעה את הלבבות ואני הוא זה שזכה להוריד את הצדיק לקבר. אחרי הקבורה הופיעה שוב המשטרה וכרזה כי בלילה יפתחו את הקבר וגופתו של הצדיק תועבר לאשקלון. הפעם התארגנו להתגוננות בתחום בית הקברות כל הגברים אספו קרשים וסלי אבנים כנשק להתגוננות כאשר נכחו השוטרים בהתארגנות החליט הקצין לעזוב את המקום." כך מגולל טריקי ז"ל את הסיפור היוצא דופן על קבורתו של רבי חגי.
בקברו נטמן ספר תורה ובעירייה דאגו שנה אחרי שנה לקיים ביום פטירתו (א' בתשרי – ערב ראש השנה) הילולא רבתית. בגזיר העיתון נכתב "קברו של הרב יצחק (חגי) ועקנין בשדרות הוכרז כמקום הקדוש הראשון בנגב והוא עומד לשמש מקום והילולות מדי שנה ליוצאי צפון אפריקה מכל ישובי הנגב. "זקני העדה הצפון אפריקנית בעייריית העולים משדרות ועסקני דת של העירייה אשר עלו לפני ימים מספר על קברו של הרב ועקנין ז"ל החליטו להכריז על מקום קבורתו בשדרות כמקום קודש וקבעו את יום פטירתו (ב' בתשרי תורת יום התיחדות עם זכרו ועליה לקברו." וממשיך הכותב "כן הוכרז יום זה כיום הילולא לכל ישובי הנגב והדרום ולשם כך הוסיפו לשמו לאחר מותו את המילה "הנגבי"
לדברי זקני העדה הצפון אפריקנית סיפר להם הרב המנוח אשר שנפטר במקום לפני 6 שנים , זמן קצר לאחר עלייתו לארץ כי זכה להתגלותו של אליהו הנביא. המנוח שהיה לדברי הזקנים כבן 120 במותו הוא נצר למשפחת רבנים ותיקה במרוקו בקרבת קברו התמנו הזקנים בעת ביקורם במקום ספר תורה שנפסל."
כאמור במרוץ השנים סיפורו של הצדיק נשכח וביום חמישי הקרוב בהובלתו של הנין ודר' אהרלה כהן שרתמו את עיריית שדרות וגורמי דת מקומיים יחזירו עטרה ליושנה ויקיימו מדי שנה טקס הילולא לזכרו.