בצל הזיכרון הקשה של טבח שמיני עצרת – שמחת תורה, ובמקום שבו נגדעו חיים באכזריות, התכנסו בני משפחה, חברים ומבקרים רבים לקריאת המגילה בבית של סיון. זו השנה השלישית שבה מקיימים ההורים, ענתי ושמעון אלקבץ, את המצווה דווקא שם – במקום שהפך מסמל של אובדן למוקד של תודעה וזיכרון.
“זהו הניצחון הכי גדול שלנו על הנאצים שמעבר לגדר, שבאו לרצוח אותנו רק בגלל שאנחנו יהודים”, אומרת ענת אלקבץ. לדבריה, פתיחת הבית למבקרים – כבר מהימים הראשונים שלאחר האסון – היא שליחות. היא הייתה הראשונה לפתוח את דלת הבית למאות אלפי מבקרים מהארץ ומהעולם, שביקשו לראות, לשמוע ולזכור.
בבית של סיון מוצגת עדות מצמררת לאירועי אותה שבת. החפצים, הסיפורים והשתיקה שבין הקירות מספרים את מה שאירע בשכונת דור-צעיר בקיבוץ כפר עזה, וממחישים את ממדי הזוועה.
ענת מתארת את שלוש השנים שחלפו כשלוש תחנות במציאות הביטחונית המשתנה: “בשנה הראשונה תחת פיצוצים ואש מעבר לגדר, בשנה השנייה שמענו את גבורת לוחמינו ברצועה, והשנה בתוך ‘שאגת הארי’. אנחנו באנו לדור-צעיר שוב, כדי לחזור ולומר: לעולם לא עוד – ולבקש את המובן מאליו: לשמר את בתי העדות כאן לדורות הבאים”.
בקריאת המגילה השנה, הרב משה שחור עשה זאת לצדו של אמיר זיני, אביו של ניראל הי״ד, שנרצח עם בת זוגו ניב רביב הי״ד.