לפני כחצי שנה עברה משפחת זבולוני משדרות לבית קרקע שרכשו בשכונת מגורים ותיקה אלא שאז התברר להם כי מישהו החליט בזמנו שהממ"ד הקטן מספיק בגלל שאין לבני הזוג המבוגרים ילדים. כעת, עם שישה ילדים קטנים הם נותרו חסרי אונים מול הטילים מעזה. שימו לב לתשובה שקיבלו: העיר שדרות לא נכללת ברשימת הישובים למתן מענק ממ"ד. האבסורד במיטבו.
באמצע הלילה שבין ראשון לשני בשבוע שעבר התעוררו תושבי שדרות בבהלה גדולה לרעש המחריד של טיל היירוט של כיפת ברזל שטס לעבר הרקטה שהפרה ברגע אחד את השקט ושלחה תוך שניות בודדות את התושבים אחוזי אימה אל הממ"ד בניסיון להספיק להיכנס ולטרוק עליהם את הדלת.
עבור הרוב המוחלט של התושבים התאפשר להמשיך לשהות שם עד הבוקר מחשש להסלמה שתגרור אחריה מטח נוסף של רקטות אלא שעבור משפחת זבולוני משדרות הדבר פשוט לא מתאפשר בגלל ממ"ד צר מימדים, רחוק מלהיות תקני עבור משפחה בת שמונה נפשות. איך זה קורה אחרי פרויקט מיגון כל כך נרחב שבוצע בעיר אתם שואלים? מישהו במנהלת המיגון/ פיקוד העורף / משרד הבינוי והשיכון חשב בזמנו שבית מגורים יכול להסתפק בחדר ביטחון קטן שבמקרה הטוב יכול להספיק ל-2 נפשות.
"אני כבר חצי שנה פונה לכל מי שרק אפשר אבל לאן שאני לא פונה אין מענה לבעיה שלנו, פשוט לא מייחסים לנו חשיבות" אומרת נינה זבולוני במבט מיואש, "אני לא מבינה למה מחכים? שיקרה חלילה אסון. אני לא רוצה להגיע למצב שמישהו שם יחליט להתעורר רק אחרי שנחטוף איזו רקטה? למה אני צריכה לסכן את חיי משפחתי" היא הסבירה לנו כבר לפני חודשים ספורים, אז השקט הביטחוני שנשמר מזה שמונה חודשים גרם אולי למישהו שם מבין מקבלי ההחלטות להאמין שבעיית הרקטות נעלמה בתוך משבר הקורונה. השבוע בכל מקרה, קיבלו התושבים בשדרות והעוטף תזכורת שהם עדיין לא מתגוררים בשוויץ.
אטימות שעלולה להסתיים באסון
במשך 7 שנים, מרבית תושבי שדרות חיו בחוסר אונים מוחלט מהסיבה שלא היה כלל מיגון, בתחילת הדרך אפילו לא הייתה מערכת התרעה, בטח שלא פריווילגיה כמו כיפת ברזל. אחרי אינספור מאבקים, בחודש פברואר 2008 זה קרה- ממשלת ישראל אישרה את חוק מיגון בתי המגורים בישובים של עד 4.5 ק"מ, בהמשך הרחיבה את זה למרחק של 7 ק"מ. בשדרות כאמור היה זה פרויקט רחב היקף כשלמעלה מ-3,500 בתי אב מוגנו תחת קריטריונים מאוד ברורים של תו תקן.
פרויקט המיגון שבוצע בשדרות. צילום: מתוך אתר משרד הבינוי והשיכון
בזמנו יש לציין, התעורר ויכוח האם יש למגן את בתי המגורים צמודי קרקע שבהם יש קומת מרתף, בסופו של דבר הוחלט בצדק שגם תושבים אלו זכאים לממ"ד. אחרי לא מעט קשיים, בסופו של תהליך מרבית הפרויקט הגיע לסיומו בשנת 2013 כאשר ניתנו עוד הארכות זמן לתושבים שטרם השלימו את התהליכים כמו בזמנו במקרה של דיירים ברחוב ישעיהו שם התושבים שהתגוררו בקומות השני והשלישי לא זכו לממ"ד בגלל התנגדות דיירי הקומה הראשונה. רק לאחר מאמץ כביר של חברת עמיגור והתערבות אישית של המנכ"ל נמצא גם שם פיתרון.
בניגוד למענה שניתן בזמנו לדיירי ישעיהו וכן לעוד בתי מגורים שנמצאו במחלוקת, בבית של משפחת זבולוני בשכונת בתי קרקע בבן גוריון המצב שונה לגמרי. הבית עצמו שלא נבנה על ידם, נבנה לפני שלושים שנה עם חדר ממוגן קטן שבקושי מספיק למיטה. אפשר להניח שבעלי הדירה לא שיערו לעצמם בכלל שכעבור עשור מבניית הבית הזה, תהפוך העיר שלהם שדרות לעיר המטווחת בישראל על-ידי ארגוני הטרור מרצועת עזה.
"אנחנו רכשנו את הבית ועברנו להתגורר כאן רק לפני חצי שנה" מספרת נינה זבולוני, "האבסורד הוא שהתגוררנו בדירה חדשה יחסית באזור מ-3 אבל היא בשלב מסוים הפכה לקטנה כי ברוך ה' המשפחה גדלה, היה לנו חדר ממ"ד גדול שאפשר לנו להתנהל בצורה טובה כמשפחה בהסלמות הכי קשות. עבדנו קשה מאוד כדי לרכוש את הבית הזה אבל לא תיארנו לעצמנו שלא נהיה זכאים למה שהכי מובן מאליו בשדרות- מיגון".
יבוא האדם הפשוט וישאל אותך, לא ידעת את זה לפני שרכשת את הבית?
"זה נכון, כאשר חיפשנו בית גדול היה לנו ברור שיש ממ"ד. כשמצאנו את הבית זה הדבר הראשון שביררתי, בעלי הבית, בני זוג מבוגרים מקסימים שמהם רכשתי אמרו לי שבזמנו הם ביקשו כמו כל התושבים, כמו כל השכנים שלהם לבנות להם ממ"ד, לטענתם נציגים של פיקוד העורף ומשרד הבינוי והשיכון הגיעו אליהם לדירה וקבעו שבגלל שהם בני זוג מבוגרים בלי ילדים קטנים אין צורך במיגון אז הם הניחו לזה. מה שכן הם אמרו לנו שבגלל שאנחנו משפחה עם ילדים אולי יאשרו לנו באופן חריג".
מה קורה בבתי מגורים של השכנים שלכם?
"לחלקם היה ממ"ד גדול, חלקם המדינה בנתה להם. כל מי שמתגורר סמוך אלינו מספר שלא היה להם שום קושי בזמנו למגן ולטענתם גם אנחנו זכאים. כנראה היה מי שניצל את זה שיש זוג מבוגר שאין לו כוח להיאבק על מה שמגיע לו, הם לא חשבו שיום אחד בבית הזה יצטרכו להיות ילדים? אולי נכדים. זה פשוט אבסורד".
כאמור, כבר מהימים הראשונים שלהם בבית, נינה ורפאל זבולוני פנו למערכת "דין וחשבון" בניסיון לקבל מענה. היה ברור כבר אז כי תקופת השקט גם בשל מגפת הקורונה המשתוללת יהיה קשה להם לעורר אכפתיות גם מצד משרדי הממשלה הלא מתפקדים בשל חוסר היציבות השלטונית. "פנינו אני חושבת לכל גורם אפשרי כדי לסייע לנו, פנינו לעמיגור אך הם הבהירו כי הפרויקט הסתיים בשנת 2017 ואין להם הרבה מה לעשות עם זה, פנינו למשרד הבינוי והשיכון גם שם לא נתנו מענה, בקיצור אחד מעביר אותנו לשני ואף אחד לא מנסה אפילו למצוא פיתרון".
אגב, שמנו לב לתגובה מנותקת לא פחות מחוסר התגובה לירי שבוצע השבוע לעבר שדרות מבלי שאף אחד בממשלת ישראל הניד עפעף. במענה למכתבם מחודש פברואר השנה לפניות הציבור של משרד הבינוי והשיכון הם קיבלו את התשובה הזו. "על פי חוק הלוואות לדיור, התשנ"ב- 1992 ניתנים מענקים ביטחוניים בגין דרישות מיגון מיוחדות על פי קביעת פיקוד העורף. המענק ניתן הן לדירות חדשות והן להרחבת דירות קיימות, לאחר בניית הממ"ד" נכתב בתשובה אבל שימו לב למשפט הבא כאילו ממציאות ביטחונית אחרת. "מבדיקתי עולה כי העיר שדרות אינה נכללת ברשימת היישובים שנקבעו על ידי פיקוד העורף למתן מענק ממ"ד". אם בית מגורים בשדרות לא נכלל בקריטריונים האבסורד זועק לשמיים.
"למה מפקירים אותנו ככה?"
אחרי תקופה ארוכה של שקט, בתחילת השבוע שוב קיבלנו תזכורת איך מהומות שמתפתחות בירושלים ולכאורה לא קשורים אלינו הופכות לירי רקטות באמצע הלילה. התגובות המבוהלות של התושבים המחישו עד כמה שדרות עיר בפוסט טראומה. רבים תיארו את החרדה להתעורר באמצע הלילה ולנסות תוך פחות מ15 שניות להגיע לחוף מבטחים אבל סרטון הוידאו שהגיע לידינו ממשפחת זבולוני ממחיש חוסר אונים מוחלט.
אם ברוב בתי המגורים אתם תמצאו ממ"ד של 3 מ"ר, הרי שאם לא די בעובדה ששישה ילדים קטנים צריכים להגיע במהירות לממ"ד, אין מקום לכולם. הסיבה: מ"ד בגודל של פחות מ-2 מ"ר. "במקרה הטוב אפשר להכניס שם מיטה וחצי בלי שיישאר מעבר לרגליים אבל למישהו זה נראה הגיוני ששמונה נפשות יכולות לשהות כאן" מסבירה נינה בכעס.
משפחת זבולוני. כל המשפחה לא יכולה להיכנס לממ"ד במתקפת טילים רצופה. צילום: אורי גבאי
אגב נציין, שימו לב לתקן שנקבע בחוק: ממ"ד הוא חדר ייעודי שנבנה בתוך דירה. שטחו הפנימי של הממ"ד (נטו – ללא קירות) יהיה 9 מ"ר לפחות, למעט אם ניתן היתר מהרשות המקומית לשטח קטן יותר, ולכל הפחות 5 מ"ר נטו. גובה הממ"ד לא יפחת מ-2.5 מטרים ולא יעלה על 2.8 מטרים, אלא אם ניתן לכך היתר, ורוחבו לא יפחת מ-1.60 מטרים.
"ברגע ששמענו צבע אדום, רצנו לממ"ד אבל לא היה מקום לכולם" תיארה אחת מהילדות, "בגלל שהחדר קטן חלק מהילדים נשארו כאן וחלק המשיכו לישון בחדר רגיל".
תנסי להמחיש לנו את חוסר האונים?
"אני חושבת שכל מי שחי כאן מכיר את חוסר האונים באותם רקעים באמצע הלילה שאתה מתעורר מבוהל ויש לך כמה שניות להגיע לממ"ד, תתאר לך איך זה לעשות את זה כשיש לך שישה ילדים קטנים, אני בטח לא אספיק לאסוף את כולם אבל זאת עוד הבעיה הקטנה שלנו. הפעם זה היה ירי בודד, מה אם תהיה הסלמה של מטחי רקטות כמו שקרה לא מעט לפני כשנה ונצטרך לעבור לילה שלם בלי לצאת מהממ"ד, איך בדיוק נכנס כולנו? במצב הזה אני מוצאת את עצמי בוחרת אילו ילדים יהיו בממ"ד ומי יצטרך כל פעם לרוץ. אני לא מעוניינת להמר על החיים של הילדים שלי בגלל אטימות של מישהו שהחליט שלא היה צורך לבנות ממ"ד בדירה ישנה שרכשתי לפני חצי שנה".
לדבריו של בעל המשפחה, רפאל הם לא מוכנים לחכות שיקרה חלילה משהו. "כמו שכולנו כאן בשדרות יודעים שהסלמה זה רק עניין של זמן אז למה מחכים? שחלילה יפגע בנו טיל ואז ייתנו לנו מענה. אנחנו מבינים שהפרויקט הסתיים אבל מה אנחנו אשמים שהחליטו לפני מספר שנים שהבית הזה לא זכאי לממ"ד בגלל שלא היו ילדים בבית. יש לי שישה ילדים והם זכאים כמו כולם ברגע שהמדינה לא מצליחה להעניק להם ביטחון במניעת הירי היא חייבת לתת להם ביטחון מינימאלי של מקום ממוגן ובטוח".
נינה מוסיפה: "פניתי לעירייה, שלחתי סרטונים לכולם, אף אחד לא יכול לסייע. נאמר לי שיש עוד כמה משפחות לכן אני לא מבינה לא מתגייסים למצוא פיתרון, הרי חייבת להיות ועדת חריגים שתיתן מענה למקרה כמו שלנו. אנחנו באמת מבקשים רק את מה שמגיע לנו. אני חייבת לציין שעלות של ממ"ד בין 80 ל-100 אלף שקלים, זה כסף שאין לנו ואם בזמנו נקבע שכל התושבים שאין להם ממ"ד זכאים לממ"ד אז גם לנו מגיע במיוחד שהנימוק בזמנו למי שמכרו לנו את הבית היה לא לבנות ממ"ד בגלל שאין ילדים, זאת אומרת זה שאין לי מיגון, זה לא בגלל שאני איחרתי את המועד, זה מפני שמישהו אז החליט שלבית הזה לא מגיע ממ"ד בגלל שאין ילדים. אני באמת לא מבינה למה מפקירים אותנו ככה".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: "בצר לנו תוקף התוכנית הגיע לסיומו בהחלטת ממשלה".
במענה לפניית המשפחה מסר השר יעקב ליצמן: "בהתייעצות עם הגורמים המקצועיים במשרד התברר כי פרויקט המיגון הגיע לסיומו ומשרדינו לא מקבל מקרים נוספים לדיון. צר לי על כך שלא נכללת בפרויקט המיגון אשר פעל על-פי החלטת ממשלה מזה למעלה מעשר שנים. על כן לא נוכל להיענות לבקשתכם החוזרת, רשמנו לפנינו את בקשתכם ובמידה ותתקבל החלטה חדשה בנושא נודיעכם והדבר יובא לידיעת הציבור".