ביום ראשון תתייצב משפחת גרונוב משדרות יחד עם אלפי משפחות ברחבי הארץ בבית העלמין הצבאי לטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עם רגשות מעורבים, ימים אחדים לאחר שנגזר דינו של לוחם מג"ב שגרם למות בנם. "היום הזה גם ככה לא פשוט אבל עבורנו הוא קשה מנשוא כי אנחנו יודעים שלא היינו צריכים להיות במצב הזה אילולא אותו לוחם שלקח את החיים שלו".
על קיר הסלון המרכזי בבית משפחת גרונוב בשדרות תלויות תמונות ומזכרות של הבן האהוב אבי ז"ל שמצא את מותו בדרך טראגית לפני כשנתיים וארבעה חודשים, האם רנה מביטה בכאב גדול על הקיר ומסרבת עדיין להאמין, "סתם באמת סתם הוא הלך לנו" היא ממלמלת כשדמעות זולגות מעיניה, "אין רגע שאני לא חושבת עליו ומשחזרת את הרגעים שהוא היה חי, קשה לי עדיין לקבל את זה שהוא לא איתנו רק בגלל שמישהו אחר החליט להרוג אותו בלי כל סיבה".
כשאנחנו מתחילים את הראיון ומגדירים את אותו אירוע של ה- 14 בינואר 2015 "כפליטת כדור", המושג הזה בכלל לא קיים אצלם, בניגוד למה שאולי נתפס בעיני רבים ששמעו לראשונה על האירוע הטראגי בחדשות ועד היום זוכרים לומר "השוטר מג"ב משדרות שנהרג מפליטת כדור", "אנחנו נתקלים לא מעט בתושבים וסתם אנשים ששואלים "אתה האבא של אבי שנהרג מפליטת כדור", אני כמובן לא מאשים אותם אבל זה לא המקרה שלנו, הבן שלי לא נהרג מפליטת כדור אלא מלוחם שהרג אותו במכוון" מסביר האב.
כאמור, על פי הדיווחים הראשונים, מה שקרה בבוקר של ה-14 בינואר בבסיס מג"ב בקיבוץ יד מרדכי היה אירוע מצער של פליטת כדור אבל יום לאחר המקרה חלה התפתחות בחקירת מח"ש. אם בהתחלה הסברה שעלתה גם מעדות החשוד כי הכדור נפלט במהלך ניקיון הנשק, החוקרים הגיעו למסקנה כי היה עימות מקדים בין החשוד גלעד ויזמן לגרונוב ז"ל. על-פי עובדות כתב האישום שהוגש נגד ויזמן בחודש מאי 2016 במהלך "שיחה חברית" בין ויזמן לבין מספר שוטרים נוספים בחדר המגורים שלהם, בהם השוטר גרונוב. "במהלך השיחה, ותוך כדי שהנאשם מפנה למנוח כחלק מאותה שיחה חברית אמירה מתגרה, כיוון הנאשם נשק לעבר גרונוב דרך אותו ושחרר נקירה. מהנשק נורה קליע שפגע בפניו של המנוח וגרם למותו".
"לא פליטת כדור"
אנחנו פוגשים את אריה ורנה גרונוב ביום שני בביתם זמן קצר לאחר ששבו מבית המשפט המחוזי בב"ש שם נגזר דינו של לוחם מג"ב גלעד ויזמן מאופקים שעל פי האישום גרם למותו של גרונוב ברשלנות. נזכיר כי תחילה הוגש כתב אישום בגין הריגה אבל בית המשפט המחוזי שינה את סעיף האישום לגרימת מוות ברשלנות. למינוח המשפטי יש משמעות גדולה באשר למידת העונש. "הגענו לדיון הזה בידיעה שהולך להיות עונש מקל ביחס לחומרת המעשה של לקיחת חיים של מישהו אחר בלי כל סיבה" מסביר האב אריה גרונוב תוך כדי שהוא מעיין בפרוטוקול, "תשעה חודשי מאסר על הריגה, עבורנו זה בכלל רצח, זה לא עונש".
השופטת גילת שלו כתבה בגזר הדין שמורכבות המקרה מקשה על הטלת העונש: "אין ספק כי מלאכת גזירת הדין היא מלאכה קשה, ובמקרה זה קשה מנשוא. מן הצד האחד, נאשם צעיר, שבמהלך חייו ניהל אורח חיים נורמטיבי ותרם לחברה, אשר במעשה לא מכוון, כתוצאה משגגה, קיפח ברגע אחד את חייו של חברו, וסובל מכובד משאה של תחושת האשמה על גרימת מותו של המנוח, ומתחושה כי הוא לא זכאי עוד לחיים טובים ומהנים, תחושה המובילה אותו להסתגרות, להתבודדות ולהענשה עצמית. "מן העבר השני, חייו הצעירים והמבטיחים של המנוח שנגדעו בלא סיבה, ברגע מר אחד ונמהר, אשר הותיר את בני את משפחתו עם חלל עצום בלב, חלל שאף עונש שיוטל על הנאשם לא יוכל למלא, ושחייהם ככל הנראה לעולם לא ישובו להיות כשהיו".
עוד כתבה השופטת שלו על החלטתה לגזור על ויזמן מאסר בפועל: "לאור נתוניו האישיים החיוביים מאוד של הנאשם, התייחסותו לביצוע העבירה ונזקקותו הרבה לטיפול משמעותי, המצדיקים ללא ספק חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, התלבטתי האם להעתר להמלצת שירות המבחן ולהטיל עליו עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, ולו על מנת שיוכל למצות את ההליך הטיפולי. "בסופו של דבר, ולאחר התלבטות קשה, החלטתי כי לאור חשיבות הערך של קדושת החיים, מידת הרשלנות בענייננו והצורך בהרתעת הרבים ובמיגור התופעה של שימוש רשלני בנשק. לא ניתן להסתפק בעונש שאינו כולל מאסר בפועל ממש, ועל כן תינתן חריגה קלה בלבד ממתחם העונש ההולם".
מה התחושות שלכם אחרי גזר הדין?
"יש בנו כעס עצום על המדינה, על הפרקליטות ובכלל על כל ההתנהלות. סיבה הראשונה כמו בכל המשפטים הפליליים בארץ הם מנסים לחסוך כסף למדינה וזמן הם מנסים לסגור כמעט את כל המשפטים האלה במסגרת עסקאות טיעון ואולי לדלל את בתי הסוהר כדי שאנשים לא ישבו שם הרבה זמן. והנקודה השנייה הייתה פה פשוט רשלנות של המדינה. אני עבדתי באופקים פגשתי המון אנשים שמכירים את המשפחה. המשפחה הם משפחה נורמטיבית אבל כל מי שמכיר את הבחור עצמו אומר "הוא הכבשה השחורה של המשפחה" בתסקיר שעשו לו גילו כי זה בחור עם בעיות קשב וריכוז, הבחור הזה לא היה צריך להיות מגויס לצה"ל ואם כבר גייסו אותו הוא בטח לא היה צריך להיות לוחם ובטח ובטח שלא לקבל נשק. אנחנו חושבים שהייתה פה רשלנות של המדינה".
איפה הייתה הרשלנות לדעתך?
"העונש הקל הזה מסכם את הטיוח הגדול של סיפור הרצח של הבן שלנו. אני חושב שמהרגע הראשון הייתה השתלשלות רשלנית בחקירה ובהמשך התנהלות מח"ש מול הנאשם. רק אחרי עשרה חודשים של תחנונים הסכימו להיפגש איתנו כדי לשמוע את עמדתנו וגם זה קרה כדי לטייח את המקרה וזה למה? התברר לי שבאותה בתקופה הזו היה משא ומתן בין ציון אמיר שמייצג את הנאשם לבין הפרקליטות ומח"ש הוא סגר איתם עסקה בלי לשאול אותנו שמלכתחילה הם רצו להגיש לא בגין הריגה. כשאני ואשתי נסענו למשרדי מח"ש נפגשנו שם עם ראש מח"ש במשך שעה שלמה הם טחנו לנו את המוח והם ניסו כל הזמן להחתים אותנו שאנחנו נסכים לעסקת טיעון. עסקת הטיעון בדיעבד הייתה סגורה כבר רק לא חתומה על ידנו הם רצו לשמוע את דעתנו לפני שיחתמו עליה ואנחנו במשך שעה לא הסכמנו. הם ניסו לתרץ שזה יהרוס את המשפחה והמשפט יהיה ארוך ואתם תצטרכו להיתקל במשפחה שלו ולראות את הבחור עצמו מחייך ואת המשפחה צוחקים זה רק ילך ויחמיר את הסבל שלכם. וגם מכל התקדימים של בית משפט בכל מקרה הוא לא יקבל יותר משנתיים וגם יותר משנתיים זה מקרה חריג. במקרה הטוב הוא יקבל שנה וחצי ואפילו פחות אתם סתם תאריכו את הסבל שלכם עדיף שתסכימו שיוגש בגין גרימת מוות ברשלנות".
ולא הסכמתם?
"מה פתאום שנסכים. הקטע הכי מצחיק הבחור הודה בעובדות, לא הבנתי את האבסורד גם אם הוא לא היה מודה היו פה הרי שלושה עדים הוא לא יכל להתכחש למה שהוא עשה. היו שם עדים והם אמרו את הדברים בדיוק כפי שהם- הוא עשה את זה במכוון לפגוע בו. אז למה צריך להגיע איתו לעסקת טיעון כדי שיודה בעובדות לא הבנתי למה להקל עליו. הנאשם גם במסגרת הבקשה לעסקת טיעון טען שהוא לא ידע שיש כדורים באקדח ולכן הוא עשה מה שהוא עשה לקח את האקדח כיוון אותו לכיוון הראש של אבי וירה שתי יריות הכדור הראשון פגע לו מתחת לעין והרג אותו במקום והכדור השני פספס את החבר שעמד לידו. בקלות הוא יכול היה לקחת עוד מישהו שעמד שם. בעקבות הלחץ שלי אני אמרתי אם הבחור הזה לא יואשם בהריגה אני פונה לכלי התקשורת מהסיבה שיש כאן טיוח הם חזרו אליי אחרי שלושה שבועות ואמרו בעקבות הלחץ שהפעלנו הוחלט להאשים אותו בהריגה הגישו כתב אישום בגין הריגה".
ואז אתם מגיעים לדיון בבית משפט המחוזי שהופך את ההחלטה ומשנה את סעיף האישום מהריגה לגרימת מוות ברשלנות?
" השופטת בהכרעת הדין החליטה שזה מוות ברשלנות ולא הריגה משתי סיבות עיקריות. האחת בגלל שמלכתחילה ההתנהגות של מח"ש והפרקליטות הייתה ללכת לעסקת טיעון ומלכתחילה רצו להאשים אותו במוות ברשלנות ורק בעקבות הלחץ של המשפחה הם חזרו בהם והאשימו אותו בהריגה אז לכן זה פוגע בזכויות של הנאשם. לא יהא למדינה לחזור מההבטחה שניתנה לנאשם. והנקודה השנייה בגלל שהתביעה וגם מח"ש הסכימו שהחשוד סבר שאין כדורים באקדח אלו שתי הנקודות שהפילו את המשפט במקום להרשיע אותו בהריגה הכרעת הדין הייתה מוות ברשלנות. אנחנו מגיעים לדיון האחרון לטיעונים לעונש, שבוע לפני הדיון מזמנים אותנו למשרדי מח"ש בראשון לציון היא מבקשת מאיתנו אל תתקפו את הנאשם אישית אני שמעתי שהוא אדם מופרע "הכבשה השחורה של המשפחה" אין הגיון שבנאדם נורמלי ומיושב ייקח אקדח ובלי שום סיבה ירה בחבר שלו שמשרת איתו. זה צריך להיות משהו בטבע של הבנאדם. שמעתי שהוא שיחק בנשק גם בבסיסים הקודמים שלו ואף אחד לא דיווח על זה אף אחד לא רצה להיות מלשן. עצם העובדה שהוא הגיע לבסיס ביד- מרדכי הוא קיבל את האקדח כמה ימים אחרי, לפי מה שאני שמעתי זרקו אותו מהבסיס הקודם כי ידעו שהוא בחור בעייתי , אנשים ידעו שהוא משחק בנשק זה לא היה המקרה הראשון אבל כולם חששו לדווח עליו. הבחור הזה הוא צרה צרורה. במקרה באותו בוקר זה היה בסמוך לבן שלי. אם זה היה קורה יום לפני יום אחרי זה היה בן של מישהו אחר. במקרה באותו יום זה נפל על הבן שלי. השופטת רושמת גרימת מוות ברשלנות ברמה הגבוהה ביותר על סף הריגה. לפי המשתמע ממנה שאם לא הייתה עסקת טיעון סגורה מלכתחילה ולא היו מקשיבים לסברה הזאת שהוא טען שאין מחסנית באקדח יכול להיות שהוא היה מואשם בהריגה אבל היא הלכה לפי הקו של מח"ש".
למה אתה כועס על מח"ש?
"היא אמרה שנבקש את העונש המקסימאלי. אנחנו אמרנו אוקיי לפחות שיקבל שנתיים שלוש. שלב הטיעונים לעונש לא תקפתי אותו אישית הצגתי את הדברים העורך דין של הנאשם דיבר אחריי בסוף הדיון אחרי שעה וחצי קמה התובעת אומרת אנחנו המדינה דורשים לגזור עליו 12 חודשי מאסר בפועל. נגמר הדיון. אני מגיע לתובעת אומר לה אנחנו דיברנו על העונש המקסימלי שהוא 3 שנים הרי אם יתנו פחות יש לך את האופציה לערעור למה את מבקשת רק 12 חודשים היא אומרת זה מה שבדרך כלל פוסקים בבית המשפט. הייתי בשוק "מה את שופטת את יודעת מה השופטת עתידה לגזור?" תבקשי את השלוש שנים".
היו לכם גם טענות נגד משמר הגבול?
"ברור שהיו טענות כי במג"ב היו צריכים לבדוק איזה לוחמים הם מקבלים ולמי הם נותנים נשק. מפקד משמר הגבול באותה תקופה עמוס יעקב ישב פה אמר שהוא היה בחי"ר גולני אחרי זה הוא עבר למשמר הגבול למשטרה זה בנאדם שנמצא בשירות יותר מ 30 שנה הוא אמר ראיתי פיקודים שלי חברים שלי מפקדים שלי שנהרגו, העברתי את כל המלחמות איתם הוא אומר "זה המקרה הכי קשה שהיה לי" לא היה לי דבר כזה, זה המוות הכי קשה הכי סתמי שראיתי".
כעס על מח"ש והמדינה
לפרנסתו אריה גרונוב עובד כבר יותר מ-25 שנים בבנק מזרחי טפחות, בשדרות הוא מוכר גם בזכות אביו דוקטור גרונוב המיתולוגי וגם בזכות הקדנציה שבה היה חבר מועצת העיר בשדרות מטעם סיעתו של אלי מויאל ראש העירייה לשעבר.
תחזיר אותנו ליום ההוא. מתי אתה מבין שהתרחש אירוע נורא שבו מצא הבן את מותו?
"בסביבות השעה 9 בערך בבוקר ראיתי הודעה שהתקבלה בפלאפון מערוץ 2 "שוטר נפגע מירי בחדר בבסיס ככל הנראה פליטת כדור מנשק של חבר" כך היה כתוב.לא חשבתי על הבן כי לא היה כתוב שם שוטר משמר הגבול. אחרי כרבע שעה התקשר אליי הדוד של אישתי אהרונוב התקשר לשאול אם הכל בסדר. אמרתי לו "כן בודאי הכל בסדר". ואז בסביבות השעה 10:00 אני הייתי בעבודה בסניף ראיתי שנכנסו כל מיני אנשים עם מדים של משטרה נכנסו לחדר של המנהל. אני חשבתי שזה משהו שקשור למשכנתא לא קישרתי את זה בכלל אליי ואז המנהל התקשר אליי בטלפון הפנימי נכנסתי אליו סגרו את הדלת, הייתה שם קצינת משטרה במדים כחולים רב פקד, וקצינת הנפגעים של משמר הגבול גבי יונה והיה מישהו עם בגדים אזרחיים הבנתי שהוא עובד סוציאלי אמרו לי לשבת. שאלו אותי אם אני האבא של אבי גרונוב אמרתי כן."הבן שלך נהרג" ככה הודיעו לי. אמרתי "אתם בטוחים? רק לפני יומיים החזרתי אותו לבסיס. הייתי בשוק לא האמנתי. אבי גרונוב הבן שלך נמצא ירוי בחדר ניסו להציל אותו פינו אותו עם אמבולנס והוא נפטר בדרך. אז פרצתי בבכי ואז ישר חיברתי בין המבזק שקפץ לי לטלפון והשיחה של הדוד".
האם רנה מספרת על הבוקר ההוא: " הייתי בדרך יציאה משדרות לאשקלון התקשר חבר שלו אליי ושאל אותי מה שלום אבי, אמרתי לו הכל בסדר למה? הוא אומר לא אמרו לך משהו שקרה? אמרתי לו "לא" מה צריכים להגיד לי ? הוא הבין שאני עוד לא יודעת מה קרה אז הוא שאל על הניתוח שהוא עשה כמה ימים קודם ופשוט ניתק את השיחה. אחרי זה התקשרתי לבן שלי הטלפון שלו היה כבוי התקשרתי למפקדת שלו היא לא ענתה לי. חייגתי לבעלי שמיד שאל איפה אני והסברתי לו שאני בדיוק בדרך יציאה לכיוון אשקלון. אמר לי תחזיר לבית אבי מת. התחלתי לצעוק ולבכות לא הבנתי מה קרה ירדתי מהמונית הוא סייע לי החזיקו אותי שאני לא אתעלף אני חוזרת לבית רואה מלא ניידות של משטרה, קצין נפגעים היה כבר מחוץ לבית והמשטרה עצרה את נהג המונית. קצין הנפגעים אמר לי "הבן שלך במצב אנוש ירו בו". אמרתי לו כשאני נסערת "אני יודעת שהבן שלי כבר לא בחיים".
מתי דיברת איתו וראית אותו בפעם האחרונה?
רק ביום ראשון ישבתי איתו אמא אני רוצה להראות לך משהו. הוא הראה לי משהו במחשב. התייעץ איתי לגבי משהו של הצבא אבל אני פחות מבינה בזה. אחרי זה הוא חימם לנו אוכל ישבנו ביחד לאכול. הוא תמיד הרגיע אותי אל תדאגי לי הכל בסדר אני שומר על עצמי כולם אוהבים אותי בבסיס יש לי הרבה חברים. הוא תמיד היה איתי הוא דיבר איתי כל יום, כל החברים שלו היו באים כל הזמן היו באים אלינו עם הג'יפים שלהם.
האב אריה גרונוב: "מה שעוד אוכל אותי שהוא בדיוק היה אחרי ניתוח בעיניים, חברים שלו שעשו גם את הניתוח הזה נשארו בבית לפחות שלושה שבועות עד חודש, במקרה שלו הרופא הצבאי לא הסכים לאחר 12 יום הוא ביקש ממנו לחזור לבסיס זה היה ביום שני ה-12 בינואר. החזרתי אותו לבסיס יומיים בלבד הוא הספיק ליהנות ואז ב 14 בינואר יומיים אחרי שהחזרתי אותו הוא נהרג, נרצח כמו שאנחנו רואים את זה הוא היה צריך לצאת לקורס מכ"ים ובאיזה שהוא שלב הוא היה אפילו צריך לצאת ליחידה מובחרת הוא רצה לעבור ליס"מ וללכת לקורס קצינים ואולי רק אחרי זה ללמוד רפואה".
אחרי שהתחלתם לעכל את הבשורה מתי אתם מבינים שלא מדובר במקרה הקלאסי של פליטת כדור?
"כשדיברו איתנו בהתחלה בכלל לא חשבתי על פליטת כדור. שאלתי את עצמי איך זה קרה רק שאף אחד לא יכול היה לספר. אמרו לנו שירו בו שירו שני כדורים אחד שפגע בו ולא נכנסו יותר מידי לפרטים. הדברים התבררו רק למחרת אני ביקשתי מקצין הנפגעים גבי יונה פגישה עם החוקרים, הוא ביקש למרות שזה חריג למחרת הגיעו על הבוקר חוקרים של מח"ש ישבו איתנו על הבוקר ודיברו איתנו הם סיפרו לנו את ההשתלשלות שהייתה איזו שהיא שיחה ובאיזה שהוא שלב הוא לקח את האקדח דרך כיוון ירה, הוא ירה שתי יריות הכדור הראשון הרג אותו במקום ותוך כדי שהוא ירה בו הוא אמר לו "שתוק" כך תיאר את זה חוקר מח"ש בשם דרור. וככה הבנתי שזו לא הייתה פליטת כדור. ברגע שהבנתי שהוא ירה בו ואמר לו שתוק הבנתי שזה היה במהלך איזה שהוא שיח כמו שזה גם מתואר בגזר הדין שהוא זרק איזה הערה מתגרה לבן שלי ותוך כדי זה הוא ירה בו. והיו שם 3 חיילים נוספים שהיו עדים למתרחש".
כמה זה מתסכל שהבן שלכם מצא את מותו בנסיבות האלה?
"מתסכל מאוד וזה מה שהכי מכעיס אותנו. אם הבן שלי היה נהרג ב"צוק איתן" כי הוא הלך לשרת את המדינה היינו מבינים, אחר כך היו פיגועים באיזור ירושלים שם משרתים לוחמי משמר הגבול במקום מיועדים לפורענות אז אתה אומר שהוא מת מפיגוע גם אפשר להבין אבל כשזה קורה בגלל לוחם שהחליט לקחת את החיים שלו זה מרגיז. כשהוא היה ילד נפל לידו בבי"ס גיל רקטת קסאם ולא קרה לו כלום. אם אבי היה נהרג במלחמה היינו מבינים אבל כשזה קורה במקום הבטוח, בחדר שלו בבסיס זה משגע אותנו. בתחילת השירות שלו הוא היה צריך לשרת במקומות מסוכנים אני הפעלתי המון קשרים כדי להביא אותו למקום הרבה יותר בטוח העבירו אותו מהמקומות האלה למקום שהכי קרוב לבסיס מג"ב ביד מרדכי, טיפלנו בו בכפפות משי והגנו עליו מכל דבר ובסוף אתה מקבל בשורה כזו קשה על מוות סתמי ומיותר שהרס משפחה שלמה".
יש מחשבות של בדיעבד?
" רגשות אשמה אוכלים אותנו כל פעם מחדש, איך יכולתי למנוע את האסון הזה שנפל עלינו. אולי לא הייתי צריך לשלוח אותו למשמר הגבול, להמשיך להתעקש איתו שלא להתגייס. אולי אם הוא היה נשאר עוד יום יומיים בבית אחרי הניתוח זה לא היה קורה לו. מה עשיתי לא נכון מה פיספסתי בדרך שיכולתי למנוע את זה. הנסיבות שבגללם אבי מת זה בלתי נתפס אנחנו לא מצליחים לעכל את זה. בדיעבד, אתה חושב אולי הדברים לא היו צריכים להיות כפי שהיו כי הוא בכלל בכיתת מופת תלמיד בית ספר הוא סיים אותו עם בהצטיינות עם ציונים גבוהים הוא רצה ללכת לעתודה אקדמאית עתודה רפואית, להיות רופא כמו הסבא שלו. גם במסגרת הלימודים שלו היה יוצא פעם בשבוע לאונברסיטת "בן גוריון" היה לו שם קורס לקדם רפואה. היה לו ספר שהוא קיבל במסגרת הלימודים הוא היה יוצא איתו גם לבסיס כדי לקרוא וללמוד ממנו. הוא אהב ללמוד. הוא יכול היה להתקבל לעתודה רפואית אבל משום מה הוא לא רצה לחתום קבע ולהשאר שם המון שנים אז הוא אמר שהוא ילמד אחרי הצבא".
אנחנו נשאל שאלה לא הכי נוחה, ראינו איך אתם ליוויתם מקרוב את המשפט, למה זה היה חשוב לכם כל כך הרי זה לא יחזיר את אבי ז"ל?
"אנחנו רוצים שהצדק יעשה, הרי ברור לנו שבשלב מסוים אותו בחור יחזור לחיות חיים נורמטיביים, הוא יעבוד יבלה. את הבן שלנו זה כבר לא יחזיר. אבל כל בנאדם שפוי ורציונאלי ירצה שהצדק יעשה. לא הגיוני שבנאדם יעשה מעשה כזה ועוד בנסיבות כאלה ותוסיף לזה את כל המחדלים שהיו בדרך. אם הייתי שומע שמדובר בבחור טוב ובאמת הייתה מדובר בפליטת כדור אז מילא. אבל הדברים הם לא כך. שום אדם נורמלי לא קם בבוקר לוקח אקדח וככה סתם יורה. צריכה להיות איזה סיבה, איזה שהוא רקע בהתנהגות שלו. דיברו עם אנשי קב"ע מבסיסים קודמים שלו הם אמרו שהיו מקרים נוספים שהוא שיחק עם נשק עובדה הוא נזרק מהבסיסים הקודמים שלו. הוא היה בבסיס ביד מרדכי רק כמה ימים. רק כמה ימים אחרי שהוא קיבל את האקדח הוא כבר עשה את המעשה הזה. היה כאן רצף של כשלונות שאף אחד לא עלה על זה וגם אלו שידעו לא דיווחו עליו ובסופו של דבר הוא עשה מה שהוא עשה. יומיים שלושה אחרי הכרעת הדין ראינו בפייסבוק שהבחור יוצא למועדונים ומבלה. לא הגיוני שבנאדם שאומר שהוא מתנצל ואומר שכל זה קרה בטעות יוצא לבלות. זה משהו שהוא בלתי נתפס".
יום הזיכרון בפתח, מה התחושות?
"התסכול גדול כי השכול שלנו מיותר וסתמי. תמיד בשבוע הזה של הימים לפני יום הזיכרון אנחנו לא ישנים בלילה גם השנה זה אותו דבר. כל הכאב צף מחדש. במהלך השגרה ביום יום אני עובד אישתי יושבת בבית אני בדרך כלל חושב על זה שאני לבד. בעבודה מונחת לפניי תמונה שלו לפעמים באוטו שאתה נמצא לבד אתה נזכר יורדות דמעות זה כל הזמן חוזר אליך. ביום הזיכרון זה מאוד קשה כי אנחנו משתתפים בכמה טקסים וזה מציף מחדש את כל הכאב".
מהמחלקה לחקירות שוטרים נמסר בתגובה: "לאחר בחינת חומר הראיות ומכלול נסיבות האירוע הטראגי, התקיימה פגישה עם בני משפחת המנוח במח"ש. לאחריה הוחלט על הגשת כתב אישום נגד גלעד ויזמן בגין הריגה.
לאחר ניהול התיק הרשיע בית המשפט את הנאשם בגרימת מוות ברשלנות, ולא בהריגה כפי שסברה מח"ש. מח"ש עתרה לעונש מאסר בהתאם לעבירה ולמכלול נסיבות המקרה. בית המשפט קיבל את עמדת מח"ש לגבי מתחם הענישה (בניגוד לעמדת שירות המבחן, שהמליץ על ענישה מופחתת), והטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ופיצוי בסך 20 אלף שח למשפחת המנוח. כמובן שאין בכוחו של גזר הדין לתקן את האסון הנורא שפקד את משפחת המנוח, אבל יש בכוחו לשמש תמרור אזהרה לאנשי משטרה וכוחות הביטחון ולהרתיע אחרים לבל ייעשה שימוש רשלני בנשק".