אחרי שחי בחו"ל עשרות שנים, חזר לישראל והשתלב מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית עם משה כחלון ואבי גבאי החליט אבי מלול לחזור להתגורר במקום שבו נולד בשדרות עם מטרה חשובה: להניח את המציאות הביטחונית על סדר היום באמצעות פעילות של ארגון "הביטחוניסטים". "מה שהביטחוניסטים אומרים באופן ברור שצריך לחסל את הטרור בעזה".
יכול להיות מאוד שאם אבי מלול לא היה עוזב בתחילת שנות התשעים את שדרות להגשים חלום באמריקה הגדולה הוא כנראה היה נכנס לרשימת המוסיקאים המכובדת שיצאה מהעיר עם קריירה מוסיקלית לצידו של בן כיתתו, סולן טיפקס קובי אוז. אם אתם תוהים בעניין הזה, הרבה לפני שאוז פרץ עם טיפקס וקיבל את הבמה הראשונה שלו ב'שפתיים" הוא הקים יחד עם מלול ורן אלמליח מכנסיית השכל הרכב מוסיקלי ראשון. "הכרתי את קובי בתיכון גוטוירט שם סיימנו מחזור 87" נזכר השבוע מלול, "יש הרבה דברים שכבר הספקתי לשכוח אבל זאת הייתה תקופה בלתי נשכחת, כולנו ידענו שקובי הוא כישרון יוצא דופן, אני זוכר איך בכיתה י' כבר הקמנו הרכב מוסיקלי ראשון ופיתחנו חלומות גדולים, אפילו הופענו לא מעט, קובי עם הקלידים, אני תופפתי על תופים אפריקאים וגם שרתי ורן אלמליח על הגיטרה, אז היינו מעין קומונה אחת גדולה של מוסיקאים וממנה בהמשך כידוע יצאו טיפקס וכנסיית השכל".
נשמע כמו חלום שלא התגשם?
"אין ספק שזה היה חלום גדול בילדות שלי בשדרות להיות מוסיקאי מצליח, להתפרנס מזה, בגיל 16 אפילו הלכתי כמה צעדים קדימה כשהקמתי משרד שקראתי לו "א.ש.ד הפקות", ראשי תיבות של "אומני שדרות דרום", אחרי שהספיקו להכיר אותנו בכל מיני הופעות בפאבים, פניתי בזמנו לראש מועצת שדרות עמיר פרץ שהתגייס לתת לנו תקציב להוצאת אלבום. אגב, למעשה הספקתי לנהל את טיפקס בתחילת הדרך כמעט חמש שנים עד שהחלטתי לעזוב לאמריקה".
לאיזו מטרה עזבת לאמריקה?
"אתה יודע היינו צעירים, נכנס בי גו'ק אחרי צבא לעשות טיול קצר אבל התאהבתי בעולם הגדול, לצד המוסיקה רציתי מאוד להיות שחקן אבל זה עלה שם הון ולכן ויתרתי. אחרי שלוש שנים חזרתי, נבחנתי לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין והתקבלתי, תוך כדי גם למדתי הגשה בטלוויזיה ורדיו ואז עזבתי הכל באמצע כדי לנסוע שוב לארצות הברית הפעם ל-17 שנים נוספות שבהם הלכתי לכיוון אחר לגמרי, עבדתי כמעט בכל עבודה, חסכתי כסף והתחלתי להשקיע בנדל"ן, עד שהגיעה הקריסה הגדולה של הכלכלה האמריקאית ב-2008 ממנה גם אני ניזוקתי, אפשר לומר שזה החזיר אותי עשרים שנים אחורה ובהמשך בשנת 2010 החלטתי גם לחזור לישראל בעקבות ישראלית שהכרתי, התחתנתי, הקמתי משפחה, בית במרכז הארץ, נולדו ילדים ולפני כשנה חזרתי לכאן לשדרות, אפשר לומר לבית שלי".
עבד עם פוליטיקאים בכירים
אני פוגש את מלול כשבועיים לאחר שהסתיים מבצע "שומר החומות", לראשונה שהוא חווה בעיר שבה גדל יחד עם ילדיו מבצע צבאי עם אלפי רקטות שהתפוצצו ברחבי שדרות והסביבה ומטחים רבים שנראו היטב יוצאים מכאן לאזור המרכז שבו חי במשך כמעט עשור .
לצד העיסוקים הרבים שלו הוא החליט להשקיע לא מעט זמן לקדם את האג'נדה הביטחונית החדשה שנולדה בין היתר בעקבות המעבר לעיר וחוויית המציאות שהייתה מוכרת לו קודם מבני המשפחה בעוצמה אחרת לחלוטין. "אני עוקב אחר המציאות הביטחונית סביב גזרת שדרות מאז שהיא התחילה ב-2001 אז הייתי בארצות הברית, כמובן כשחזרתי לארץ וביקרתי כאן את המשפחה שלי בעשור האחרון יצא לי לחוות את האזעקות אבל זה לא דומה לחוויה של מי שחי כאן" הוא מסביר.
מה הבנת במבצע שומר החומות שלא הבנת קודם?
"אני חייב לומר שהכרתי עוד לפני המבצע האחרון את הפעילות של ארגון "הביטחוניסטים" אבל כן במהלך שומר החומות אני יכול לומר שהבנתי הרבה יותר את המצוקה הגדולה של בני המשפחה והחברים שלי בשדרות. כמובן תמיד הייתה הזדהות אבל זה לא אותו הדבר. אני חייב לספר לך שהילדים שלי שגדלו ברמת אביב חוו לראשונה את המציאות ולא האמינו שככה גדלים כאן ילדים. אני חייב לומר לך שהילדים שלי פשוט התאהבו בשדרות. בשביל שלא אצטרך בעתיד לקחת אותם לטיפולי חוסן הבנתי שאני חייב לעשות הכל כדי לקדם את פעילות "הביטחוניסטים" כדי שבעזרתם יהיה ניתן לדאוג שהבעיה של שדרות והעוטף לא תרד לרגע מסדר היום, לא משנה איזו הנהגה תהיה בישראל, אין כאן עניין של שמאל וימין, יש גם עניין של הביטחון שלנו, העתיד של הילדים שלנו".
את שדרות עזבת בשנות ה-90, ימים שאף אחד לא הכיר, עיירה שקטה מאוד, חזרת אל שדרות אחרת ב-180 מעלות?
"לגמרי, אין ספק בזה. אני גדלתי בשדרות בתקופה אחרת, טובה מאוד בעיניי בלי שום מחשבות על מציאות ביטחונית, מי בכלל חשב שאנחנו נמצאים באזור שעתיד להיות מסוכן ביטחונית. אני זוכר שאבא שלי עבד במפעל "מבט", בעצם כל שדרות עבדה שם ועבדו איתם ערבים מעזה, מי בכלל חשב על האפשרות שיחלפו כמה עשורים וזה יהיה אחרת לגמרי. אני משוכנע שאם אתה תשאל את וותיקי עזה זו השאיפה האמיתית שלהם, לחזור לאותה מציאות שגדלנו עליה. בילדות שלי נסיעה לעזה הייתה בילוי, ההורים היו עושים שם את כל הקניות ואחר כך נשארים לבלות שם".
לביטחוניסטים עוד נשוב. עם חזרתו לישראל, הפוליטיקה קרצה למלול. "כשהגעתי חזרה לישראל הייתה לי שאיפה גדולה להיכנס לפוליטיקה אז הבנאדם הראשון שנפגשתי איתו היה עמיר פרץ, ישבנו, דיברנו ולא יצא מזה הרבה" הוא אומר ומסביר שהחיבור לפוליטיקה היה שם כבר בתיכון. "בבי"ס הייתה מועצת תלמידים ועשינו יום אחד החלפה עם עובדי העירייה שחזרו לספסל הלימודים ואנחנו התלמידים עברנו לבניין המועצה, ישבתי על כיסא ראש המועצה ואהבתי את הרעיון. לא אשקר מאוד מעניין אותי להגיע לכנסת יום אחד".
הקשר הראשון שלו עם פוליטיקאי ישראלי נוצר עם משה כחלון, שר האוצר לשעבר. "התחלתי לעקוב אחר כחלון והוא מאוד עניין אותי מבחינה חברתית, כשר תקשורת הוא חולל מהפכה גדולה ואחר כך דיבר על רצון לבצע מהפכה בתחום הדיור, ביבי דיבר על זה שכחלון יעשה את אותה מהפכה אבל בפועל ביבי לא נתן לו. כתבתי לכחלון מייל ארוך שאומר בעצם שהוא לא יקבל את התפקיד ואז הוא יתפטר ובעתיד יקים מפלגה. פרסתי בפניו את האבחנה הפוליטית שלי לגביו ושלחתי במייל. לא קיבלתי שום תגובה במשך חצי שנה חוץ ממייל חוזר שמאשר את קבלת המייל. אחרי חצי שנה כחלון התפטר, הוא הלך למכללת נתניה ופתח משרד, ראש המטה שלו יצר איתי קשר והזמין אותי לפגישה. סיפר לי בפגישה שהוא רוצה להקים מפלגה חברתית ואנחנו רוצים אותך איתנו. ספטמבר 2014 נפגשנו וקבענו עוד הרבה לפני שזה הפך לרשמי שאתחיל לבנות שטח ואז הוא אמר לי עוד מוקדם כי בחירות עוד שנה וחצי. אמרתי לו תקשיב אין לי כדור בדולח, אני לא יודע מה הולך לקרות אבל לתחושתי בחירות עוד חצי שנה. אם היא תיפול אתם לא תהיו מוכנים לכן עדיף עכשיו להתכונן".
איזה תפקיד ביצעת?
"החזקתי את השטח בתל אביב, כל התקופה הזו עבדתי לצידו והייתי הכי גלוי בפניו שהחלום שלי זה להיות חבר כנסת לכן ביקשתי להשתפשף. במערכה הזו הכרתי את אבי גבאי, הייתה לי רק בקשה אחת אליו, כאשר תהיה שר אני רוצה להיות צמוד אלייך. במשך שנה ליוויתי אותו, כאשר הוא התפטר המשכתי איתו הלאה. אחרי תקופה גבאי קרא לי ואמר לי שהוא רוצה להמשיך בפוליטיקה ורוצה אותי איתו. שאלתי אותו באיזו מסגרת והוא אמר שהוא שוקל ובוחן מפלגת העבודה שכזכור נפלה והוא הצליח להרים אותה מהקרשים".
איך נגדיר אותך פוליטית?
"בנושאים החברתיים אני לגמרי שמאל אבל בנושא הביטחוני, בסוגיית ארץ ישראל אני לגמרי ימני. אני חושב שההגדרה הנכונה שלי היא "ימני ביטחוני".
דין הפרחת בלון כדין ירי על ת"א
בימים אלה מלול מתחיל לבנות את השטח, הפעם בשדרות ולא למטרה פוליטית. באמצעות ארגון "הביטחוניסטים" הוא מקווה שיוכל להשפיע על מקבלי ההחלטות לנהוג אחרת לגמרי בסוגיות הביטחוניות ולא לאפשר את מה שקורה מזה עשרים שנה בשדרות ובישובי העוטף. "נחשפתי לביטחונסטים ומאוד התחברתי לאג'נדה שהם מביאים, במיוחד כאחד שגדל בשדרות ואכפת לו מאוד מהעיר" הוא אומר, "לביטחוניסטים יש חזון מאוד ברור – לשמור על מדינת ישראל כמדינת היהודים לדורות, לא למאה השנים הבאות. מדינה עם ציביון יהודי לדורות".
למה בוער בך לעשות את זה?
"כשאני הכרתי לעומק את החבר'ה המופלאים שנמצאים בארגון הביטחוניסטים אמרתי שגם אני כישראלי פטריוטי וכשדרותי חייב לעשות משהו בעבור המקום שבו גדלתי. יש לי משפחה פה, חברים, גם כשהייתי באמריקה תמיד עקבתי בדריכות אחר המציאות כאן ולכן בהזדמנות הראשונה שנפלה בחלקי עזבתי את הבית ברמת אביב וחזרתי להתגורר כאן, בבית הטבעי שלי וכאן בשדרות אני מתכוון להקים משרד של הארגון כדי לפעול יחד עם התושבים לשנות את התודעה באמצעים רבים שעומדים לרשותנו".
לדבריו, הארגון מורכב מ-1200 יוצאי צבא, המון קצינים בכירים , "כרגע עובדים מול חברי כנסת דוחפים להצעות חוק, ממש מנסים להשפיע מבחוץ. בנוסף, פעילים מאוד בקרב בני נוער כדי לעודד גיוס ולחנך ישראלים. מדובר בתנועה א פוליטית, היא בקשר עם פוליטיקאים אבל זו לא תנועה שנכנסת פוליטית פנימה, אם יצאו ממנה נציגים מה טוב".
תא"ל במיל' אמיר אביבי, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים:
מה עמדתם בנוגע למציאות ביטחונית?
"מה שהביטחוניסטים אומרים באופן ברור שצריך לחסל את הטרור בעזה. אני יכול לומר שבכל הפגישות שהיו עם נציגי הממשלה ובהם ראש הממשלה נתניהו הם הזהירו אפילו מהפרעות שעלולות להתרחש בתוך המדינה שלנו אבל ללא ספק המפתח לפיתרון הכולל זה עזה. צריך להיכנס לתוך עזה ולמחוק לגמרי את הטרור, נקודה. זה יעשה טוב למדינת ישראל וגם יעשה טוב לעזתים שכן רוצים לחיות בשלום רק שהם מאוד חוששים מהמשטר הטרוריסטי שם וחוששים להרים ראש".
זה לא כך כך פשוט כמו שזה נראה ואין לאף אחד רצון לעשות את זה?
"אף אחד לא חושב שזה פשוט אבל אין ולא תהיה לנו ברירה אחרת. אפשר כמובן להלום בהם מהאוויר ואולי ליצור הרתעה אבל את הטרור יש לעקור מהשורש ולצערי רק באמצעות כניסה לעזה זה אפשרי. זה יכול לקחת- שנה ואולי שנתיים ועם הרבה אבידות כואבות אבל אין ברירה אחרת וראינו במבצע שומר חומות מה עלול לקרות אם לא נטפל בזה מהיסוד".
יש הסבר לביטחוניסטיים למה הפכנו להיות מבוהלים מכניסה קרקעית?
"לצערי בישראל של היום אנחנו מבוהלים לקחת דגל ישראל ולהסתובב איתו בירושלים. מה שקורה פה זה ביזיון. אנחנו לא מדברים שאנחנו גזענים ונגד ערבים אבל זו מדינת ישראל, המדינה שלנו, יש מולנו ארגון טרור וצריך להתייחס אליו כארגון טרור ולטפל בו בנחרצות, זאת התפיסה של הארגון שלנו, ואם כדי לטפל בו צריך להיכנס לעזה אז צריך להיכנס. אני לא יודע אם המילה הנכונה היא "מבוהלים" אבל תפקידנו לשנות או לפחות לרענן אצל המדינאים את התפיסה שאת הטרור צריך לנצח ושתפקיד צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל".
בזמן שבאולפנים לחצו ודיברו בלי סוף על סיום המבצע, בשדרות חשבו שיש להמשיך, איך אתה מסביר את הפער הזה?
"אחרי עשרים שנה של הבטחות ואמירות של "אנחנו ניכנס לעזה" ו"נמוטט את שלטון החמאס תוך 48 שעות", כל אחד שהגיע לתפקיד בכיר אמר אני יודע מה צריך לעשות כדי שזה יפסק וזה לא נפסק ולכן תושבי שדרות בצדק הבינו שיש פיתרון אחד לטרור כרגע והוא צבאי. הפער שקיים בין מה שחושבים בתל אביב ובין מה שמרגישים בשדרות הוא באמת גדול וצריך לעשות הכל כדי לשנות את זה".
"דין שדרות כדין תל אביב?
"לגמרי צריך להיות ככה, לגמרי זה מה שהטרוריסטים בעזה צריכים להבין, הפרחת בלון בעוטף לא מתקבל בדיוק כמו ירי לתל אביב, שניהם זה טרור שצריך לראות בחומרה רבה ולגדוע מהשורש. בכלל, את המשוואה הזו חייבים לשנות נקודה, כמו שהגבנו בתקיפות רבה שירו על ירושלים ויצאנו למבצע שומר החומות כך צריך כשמבעירים את השדות שלנו בבלוני תבערה. אסור לנו לאפשר להשאיר את שדרות והעוטף על אש קטנה וכאשר יורים לת"א וירושלים יוצאים למבצע"
טענה נוספת שעולה היא בנושא התקשורת, אין מספיק אנשים שמייצגים את האמירה של העיר, כיצד אתם מתכוונים לתרום לזה?
"אחת המשימות שלנו היא גם להשפיע בתקשורת. כאשר כלי התקשורת מגיעים לכאן לשדרות חשוב מאוד שיהיו מרואיינים בעלי רקע של ביטחון, כמו שאתה תלך לרופא שיניים והוא מבין ברפואת שיניים כך בנושא ביטחון. כאשר אנחנו נהיה נוכחים כאן תהיה משמעות לאמירה שיוצאת מכאן. תושבים בשדרות מגיעים פעמים רבות לזעוק את זעקתם, לספר את סיפור ההתמודדות וזה מאוד מאוד חשוב אבל לצד חשוב שיהיה מי שיסביר את המורכבות של עזה ומה צריך לעשות כדי שיהיה לזה סוף והכי חשוב שקט לתושבים כאן שסבלו מספיק עשרים שנה.
תושבים בשדרות מרגישים שהתפיסה שהשתנתה שחוששים לשלוח חיילים לעזה אבל כן מקבלים שאזרחים יהיו מגן אנושי. לשם כך מקיימים פעילות עם ספר תנ"ך כדי לחדד ערכים. מה אתה חושב על יוזמה כזו?
"יש משהו בזה. אחת המטרות שלנו זה להגיע לבני הנוער וקודם ללמד אותם על משמעות השירות הצבאי, לדרבן אותם, לעודד אותם ולחנך אותם מנקודת ראות ביטחונית של אנשי ביטחון מנוסים שעברו הרבה בצבא, שב"כ, מוסד, על חשיבות השמירה של הארץ שלנו. חשוב לנו שהנוער שגדל פה יבין את גודל הבעיה של רצועת עזה ומה יקרה לנו אם לא נטפל בה, הרי מה שקרה לאחרונה זה כלום ממה שבאמת יכול לקרות ואני לגמרי חושב שזה ברמה של סכנה קיומית ודור העתיד שגדל כאן חייב להבין את זה. אנחנו רואים איך ממבצע למבצע הם מתעצמים והאיום שלהם כבר לא מסתכם ב40 קילומטרים".
מה דעתך על הממשלה החדשה, היא תחזיק מעמד לדעתך?
"הממשלה החדשה לצערי לא תחזיק מהסיבה שהנושא המרכזי של מדינת ישראל הוא הביטחוני וברגע של מבחן רציני היא לא תוכל לתפקד כי יש בתוכה מתנגדים רבים למדיניות הביטחונית הנחוצה לטיפול בטרור. תפקידנו כארגון א-פוליטי שלא עסוק בימין ושמאל, שרק רוצה לייצג את התפיסה הביטחונית ולדאוג לביטחון האזרחים כאן בשדרות ובעוטף שיש לעשות הכל כדי לשים על סדר היום את בעיית עזה, אני לא רואה איך הממשלה הנוכחית נותנת מכה ניצחת לטרור".
בינתיים מעוניין מלול להקים מטה פעילות ראשון בשדרות. "התוכנית שלי היא לקיים כנס ענק של ביטחוניסטים כדי שמשדרות, העיר שהכי מזוהה עם המציאות הביטחונית תצא אמירה ברורה לעקור את הטרור מהשורש וכמובן שמכאן תצא הזעקה לכל עם ישראל, בוודאי לא להשלים עם המציאות הזו שמתרחשת כבר 20 שנה. אני מבין שמטה מרכזי של הארגון שישב כאן בשדרות יש בזה אמירה חשובה מאוד ויחד עם התושבים נפעל לשנות את התפיסה שהייתה קיימת עד כה".