הכל כבר היה מוכן לקראת המעבר של משפחת דוד משדרות לווילת החלומות שבנו במשך כמעט עשור במושב חלץ אבל מעשה אכזרי של הצתה מכוונת במוצ"ש האחרון החריב להם את החלום, הבית על כל תכולתו נשרף כליל. "זה חלום בלהות שבחיים לא חשבתי שיכול לקרות ועוד בכזאת אכזריות" אומרת האישה נורית בעלת משרד להנהלת חשבונות מוכר בעיר".
כשמביטים מסביב על הבית שבנו במושב חלץ נורית וישורון דוד משדרות קשה שלא להתפעל מהתכנון האדריכלי המוקפד אבל זה רק מה שנשאר ממה שאמור היה ממש בקרוב להיות 'בית החלומות' עליו הם עמלו בהמון יזע בעשור האחרון זאת לאחר שמישהו החליט ברוע שאנחנו נתקלים בו בישראל רק אצל טרוריסטים מתועבים, להצית להם כל פינה ופינה בבית בצורה מתוכננת היטב ובאופן מזעזע ביותר. "כשרואים את מימדי ההרס מבינים שזה לא מעשה רגיל של הצתה, זה מעשה שנעשה עם טונות של רוע ושנאה" מנסים לנתח בני הזוג נורית ושמשון את שעוללו להם במוצ"ש "אבל אנחנו שוברים את הראש בלי סוף ולא מצליחים להבין מי רוצה כל כך ברעתנו, מי שונא אותנו שהגיע למצב כזה? אנחנו שואלים את עצמנו מלא שאלות ואין לנו תשובות. בכנות גמורה אין לנו אויבים, לא עשינו רע לאיש, אנחנו לא חייבים לאף אחד כסף, פשוט תסכול אחד גדול וכאב ענק".
החלום ושברו
נורית דוד, מנהלת חשבונות וותיקה ומוכרת מאוד בשדרות, חלמה תמיד על ווילה פרטית ומטופחת, מאחר ובעלה ישורון הוא בן מושב חלץ, הם החליטו כבר לפני עשור לבחון את האפשרות לרכוש שטח עם משק חקלאי כפי שעושים לא מעט במושבים רבים ברחבי הארץ. "אחרי שמצאנו שטח שעמד למכירה רכשנו אותו, התהליך הזה היה ארוך ומתיש ולקח כמה שנים, נאלצנו להתמודד עם המון המון בירוקרטיה בין היתר מול המנהל והטאבו, בסופו של דבר אחרי כמה שנים הסתיים התהליך ויכולנו להתחיל לחשוב על בנייה מה שדרש לא מעט כסף" מספרת נורית, "לפני שלוש שנים סוף סוף יכולנו להתחיל את הבנייה, חשבנו שזה יקח פחות זמן אבל גילינו שזה לא פשוט בכלל לבנות בית במיוחד שמדובר בשטח של חצי דונם, אני יכולה לומר לך שעבדנו מאוד קשה, חסכנו מה שיכולנו כדי שנוכל להגשים את החלום של הוילה הפרטית, מהרגע שיצאנו לדרך עם התכנון האדריכלי הבנו שצריך המון סבלנות וזמן כדי לעשות את כל מה שאנחנו רוצים. אני לא מחדשת למי שבנה בית כמה ריצות, כל יום צריך לעקוב קרוב אחר הקבלן, כל הזמן יש שינויים, פתאום עולה עוד רעיון וככה התקדמנו לאט לאט" היא משתפת בתהליך ההתחלתי של בניית הבית.
אחרי לא מעט כסף שהוציאו ואינספור ריצות, לפני מספר חודשים הם סוף סוף ראו את האור בקצה המנהרה כשהבית שלהם קיבל צורה והעבודות התקרבו לסיום. "רצינו מאוד להיכנס לבית לפני חג פסח כי ראינו שאין עוד הרבה עבודה, זאת אומרת שהבית בפנים כמעט מוכן ורק נותר לסדר את הגישה מהחנייה והגינה. את כל הריהוט שרכשנו, את המטבח שהזמנו, את המזגנים בקיצור את כל פנים הבית כבר סידרנו, אמרנו אחרי פסח נעבור ותוך כדי נשלים את העבודות שנותרו אבל הבית כבר היה מוכן פחות או יותר". במהלך הסיור, ישורון בעלה של נורית מצביע בתסכול על מערכת האזעקה "אפילו מערכת האזעקה כבר מוכנה ואני לא יודע למה לא הפעלתי אותה כבר, יכול להיות שאם האזעקה כבר הייתה עובדת היינו מגיעים מהר יותר והנזק היה מזערי. הבעיה היא שהבית כולו היה סגור וקשה כנראה היה לזהות מהר שמבפנים הוא בוער".
"גברתי תפנימי לא נשאר לך כלום בבית"
כאמור, הסיוט של משפחת דוד החל מעט אחרי צאת השבת. "אחרי צאת השבת היינו כמובן בבית בשדרות, פתאום אני מקבל טלפון ממספר שאני לא מכיר, לא הבנתי בכלל מה רוצים ממני, רק שמעתי את המילה "שריפה" מספר ישורון ואשתו נורית ממשיכה "איך ששמעתי את המילה שריפה מייד קפצתי מהמקום, ישר החלפתי את בגדי הבית ואמרתי לישורון קום שריפה במושב בוא נלך נראה אם זה אצלנו. לא חיכינו הרבה, ישר עלינו לרכב ונסענו, בדרך נסיעה משדרות למושב התקשרנו למשטרה כדי לנסות לברר איפה השריפה, איכשהו גם משיחות עם שכנים שגרים שם הבנו שהשריפה בבית שלנו. הגענו לבית ואחרי כמה דקות הגיעו מכבי אש שנכנסו לפעולה והתחילו לכבות את האש".
בזמן שהכבאים עמלו על כיבוי השריפה הגדולה, נורית וישורון עוד לא ממש הבינו את גודל הנזק. "בשלב הזה היינו בסערה גדולה ולא ממש ידענו מה קורה. מאחר וכל הבית היה סגור חשבתי שזה אולי שריפה קטנה באיזה פינה בבית, אולי מי שתיאר בפנינו את מה שקורה מגזים, אולי זאת שריפה בחלק האחורי, לרגע לא חשבתי שכל הבית הלך לנו. בתוך כל הבלאגן לא שמתי לב בכלל שישורון נעלם לי, אחר כך התברר לי שהוא מיהר לחלק האחורי של הבית, לקח צינור מים שהיה שם, נכנס דרך פתח שהיה שם והחל לכבות את השריפה מבלי להבין כמה מסוכן שם וכמה האש עוצמתית".
בשלב מסוים כאשר הגיע השוטרים וצוותי הכיבוי הם ביקשו מכולם להתרחק, גם בשלב הזה נורית אומרת שלא ממש הבינה או שלא רצתה להבין כמה הנזק חמור בפנים. "כל פעם הלך וחזר אחד השוטרים ואמרתי לו מה יש לי בבית, איזה מקום נשרף,בשלב מסוים בא שוטר ואמר לי "גברתי תפנימי לא נשאר לך כלום בבית", אני אומרת לו מה ניצל? מה ניתן להציל הוא שוב אומר לי "תפנימי לא נשאר מה להציל. תצטרכי להתחיל מאפס", רק אחרי שהכל נגמר בסביבות 2 לפנות בוקר החוקר הכניס אותנו עם פנס כדי להבין מה היה בכל חדר, כמובן שלא היה ממש ניתן לראות כי היה חושך אבל אני חושבת שכאן התחיל ליפול לי האסימון שהלך לי הבית ושצריך להתחיל מההתחלה".
תמונת הנזק החלה להתבהר למחרת. "כל הלילה כמובן לא ישנו, בבוקר הגענו לפה כדי להבין את גודל הנזק, ברגע שנכנסתי לבית הרגשתי שאני עומדת לחטוף התקף" מסבירה נורית בקול שבור בזמן שהתחלנו את הסיור בווילה המפויחת, "גם עכשיו שאני נכנסת איתך קשה לי מאוד לראות את זה, אני פשוט בהלם מוחלט, היה לי חלום גדול על בית גדול ועכשיו אני מרגישה שהתעוררתי לתוך סיוט אחד גדול. כל כך הרבה שנים חיכינו לרגע הזה, כל הבית כבר היה ברובו מרוהט ורגע לפני שאנחנו סוף סוף נכנסים לבית מישהו בא ובצורה מכוונת דאג לשרוף לנו כל פינה ופינה בבית".
מייד עם הכניסה לבית קשה היה שלא לטבוע ברגשות מעורבים, מצד אחד להתפעל מיופי תכנוני ואדריכלי, מצד שני לראות את כל היופי הזה מפוייך בצבע שחור וריח הנפט מורגש בכל פינה, לרגעים היה נדמה כי מי שביצע את ההצתה המכוונת פשוט הגיע עם משאית סולר ושפך בתוך הבית. כואב הלב היה לראות את המטבח הרחב והמושפע כולו שרוף, את המיטה של הילדה הקטנה שרופה, חדר שינה נוסף שהיה מרוהט נעלם כלא היה, מזגנים שנזלו כמו מסטיק, חדרי רחצה שנהרסו כליל, כתוצאה מהחום כל האריחים של השיש יצאו ממקומם, שום זכר לא נותר מהבית היפה הזה. "הבית שלי כולו היה צבוע לבן יפה, לראות עכשיו את הכל שחור זה ממש שברון לב, אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל עכשיו לשקם את הבית, השקענו מאות אלפי שקלים שהשגנו מהלוואה, לבית אין עוד ביטוח כי עוד לא עברנו אליו כך שהנזק גדול מאוד".
בתוך כך, חקירת כמובן עוד בראשיתה ולכן נורית וישורון מעדיפים לא להפריע לחקירה ולמסור מידע לא וודאי. ובכל זאת, ניסיתי להבין מנורית מי יכול היה לעולל להם את זה. "הייתם חייבים כסף למישהו, מישהו איים עליכם, יש לך אויב מהעסק של משרד הנהלת חשבונות" תהיתי בקול, "אנחנו לא מצליחים להבין למי היה כזה רוע לשפוך דלק בכל פינה ולשרוף לנו את הבית. באמת אנחנו הופכים את הראש ולא מצליחים להבין מי היה רוצה להזיק לנו כי אין סיבה, אין סיבה להזיק לנו. זה חלום בלהות שבחיים לא חשבתי שיכול לקרות ועוד בכזאת אכזריות".
נורית מספרת שיש לה אמונה גדולה במשטרת ישראל. "אני מתפללת שהמשטרה תצליח לגלות מי עשה את זה ולא בשביל עניין הנזק והפיצוי, אלא מסיבה פשוטה – להפסיק לחיות באי וודאות. מאז השריפה אני מתקשה לישון בלילה, הילדה שלי מפחדת להיכנס להתקלח לבד. אתה יודע להמשיך לחיות בתחושה שאתה לא יודע מי עשה ולמה עשה לך את זה, זה מאוד קשה כי לך תדע אם הוא עשה את זה פעם הוא לא יעשה את זה שוב. רק בשביל זה אני מקווה שהמשטרה תפענח את זה".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "בעקבות המקרה נפתחה חקירה במהלכה נאספו ממצאים בזירה שמטרתם להביא לאיתור האחראים למעשה. משטרת ישראל רואה בחומרה כל מקרה שכזה וכאלו הפוגעים בביטחונו ורכושו של האזרח ותעשה כל שידרש להגיע אל האחראים למעשה ומיצוי הדין עמם.