עד לפני עשר שנים בזמן שהיא ניהלה חנות בגדים ולמדה לתואר בקרימינולוגיה היא בעיקר חשבה על קריירה כחוקרת במשטרה אבל אחרי שהפכה לאמא הבינה מה הייעוד האמיתי שלה ועשתה הסבה להוראה. בסוף השבוע האחרון, מעיין כהן, מורה למתמטיקה בבית ספר גיל רבין נבחרה ל"מורה של המדינה" ויש לה מסר אחד עיקרי: "מורה לחיים היא כזו שמעורבת בחיי תלמידיה בפן הלימודי, רגשי, חברתי מעבר לשעות הלמידה".
כשמזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד פתחה את המעטפה והכריזה על זכייתה של מעיין כהן בתואר "המורה של המדינה" היא הגיבה באיפוק לא אופייני. לצופים מהבית היה נדמה שהיא מופתעת עד כדי לא מאמינה שנבחרה. "זה היה מעמד מאוד מכובד, שידור חי וההתרגשות הייתה גדולה, ברגע שהכריזו את השם שלי אי אפשר לפספס את רמת ההתרגשות שלי כי באמת מאוד מאוד התרגשתי" היא הסבירה כבר למחרת בראיון ראשון למהדורת שישי בבוקר של "זמן מקומי" המשודרת ב'שדרונט לייב'. "מי שמכיר אותי יודע כמה אני רגישה, לא אשכח שהייתה לי מסיבת סיום לתלמידים שלי בכיתה ו' אחרי שחינכתי אותם מכיתה ב' ומש בכיתי בטקס כך שאמרתי לעצמי אני מגיעה לטקס מכובד כבר למודת ניסיון ואין צורך לעשות פאדיחות" היא מוסיפה בחיוך.
תחרות "המורה של המדינה" שמתקיימת זו השנה ה-12, יצאה לדרך לראשונה בשנת 2009. מדובר במיזם משותף ל"ידיעות אחרונות", ynet, מפעל הפיס, הסתדרות המורים ובנק מסד, שנועד לתת במה לעבודתם של אנשי ונשות חינוך מצטיינים בישראל, שהרימו תרומה יוצאת דופן במסגרת פעילותם החינוכית לאורך השנים. מורים שהעזו לחלום, לשנות, ליצור, לפתח ולחשוב מחוץ לקופסה. מורים שהיו אוזן קשבת לתלמידיהם, שידעו להכיל, לקדם, להאמין ולהיות שם כדי לתמוך, לעודד ולהגיד מילה טובה.
התחרות נערכה השנה בסימן ההתמודדות עם מגפת הקורונה – תקופה מורכבת ומאתגרת, בה נאלצו המורות והמורים להתמודד עם אתגרים חדשים, לשלוט במהירות באמצעי למידה וטכנולוגיה שלא הכירו ולעיתים להמציא את שיטות הלימוד מחדש. המורים והמורות עשו הכול והשקיעו מאמצים רבים כדי להנגיש חומרים בדרכים יצירתיות, שמרו על קשר עם כל תלמיד ותלמידה, יזמו שיעורים בחוץ וביקרו בבתים.
לאחר שהתקבלו בתחרות מעל ל-5,000 המלצות על ידי תלמידים, הורים, בני משפחה ועמיתים לעבודה ואחרי תהליך מיון ממושך וקפדני עלו 15 מורים ומורות לגמר שהתקיים ביום חמישי שעבר בבית קבוצת "ידיעות אחרונות" בראשון לציון.
"כל המורים בשדרות הם המורים של המדינה"
בבית הספר 'גיל רבין' שבו היא משמשת כמחנכת ורכזת מתמטיקה הייתה התרגשות גדולה מזכייתה של כהן. כאשר היא נכנסה ביום שישי בשערי בית הספר, המתינו לה הורים ותלמידים עם שלט ענק, עוגה וכרטיסי ברכה אבל בעיקר היא זכתה לחיבוק חם ואוהב. "אני חייבת לומר ששדרות היא עיר מאוד חמה, מתחילת הבוקר אם זה הורים ותלמידים מהעבר, שכנים, משפחה, מורים מהצוות, מנהלת בית הספר, סגנית, הנהגת העיר, כולם עטפו וברכו במילים מאוד חמות ומרגשות".
כמה התרגשת מעצם הזכייה?
"וואו. חוץ מיום הנישואין שלי ולידות בנותיי זה היה היום הכי מרגש בחיי. אני חושבת שהחיבוק הזה של תושבי שדרות זו המתנה הכי גדולה בזכייה שלי, זה פשוט מדהים. אני לא חושבת שאף אחת מהזוכות ב"מורה של המדינה" זכתה להוקרה וחיבוק כל כך גדול מהישוב שלה".
איך בכלל נולד כל הרעיון להשתתף במיזם הזה?
"האמת היא שזה התחיל מההורים שהחליטו להמליץ עליי, היו גם אנשי צוות מבית הספר שפרגנו וכתבו שאני עושה דברים אחרת. אני מודה שקצת היה לי קשה בהתחלה עם הרעיון, אפילו זה הביך אותי. אני התלבטתי עם עצמי אם בכלל להיכנס לתוך התהליך הזה. כשקיבלתי את המייל אמרתי לעצמי "יש כל כך הרבה אנשי צוות שראויים לזה, מורים ומורות שעושים לא פחות ממני. בשלב מסוים אמרתי "טוב נזרום עם זה", לא סיפרתי לאף אחד, פתאום פורסמה המועמדות שלי בין 50 מורים ואז כבר כולם ידעו".
למה הרגשת מבוכה?
" הרגשתי לא בנוח כי זה סוג של תחרות ואני בטוחה שכל אחד מהמורים שלקח חלק בזה ראוי. הרבה אנשים לא יודעים בכלל מה זה "המורה של המדינה", "איך אפשר לבחור מורה של המדינה?" כי הרי יש כל כך הרבה מורים טובים בכל הארץ ובפרט בשדרות. אני חייבת לומר שיש בשדרות מורים מהמעלה הראשונה- טובים שמשקיעים בילידים ונותנים את כל כולם למען התלמידים, אני יכולה לומר שמבחינתי, כל המורים שאני עובדת איתם ובכלל כל המורים בשדרות הם המורים של המדינה. במלוא הכנות יש פה הרבה אנשי חינוך איכותיים שראויים להערכה".
בכל התהליך הזה שעברת מה הכי חשוב לך שייקחו מהזכייה שלך?
"אם יש משהו שחשוב לי שייקחו ממני מהתהליך של המיזם הזה של המורה של המדינה זה האהבה לילדים, לכבד אותם, להקשיב להם, אבל בעיקר חשוב להבין שהלימודים לא מתחילים בבית הספר, הם מתחילים לפני ומסתיימים הרבה אחרי. העבודה מול התלמידים זה לא רק החומר הנלמד זה הרבה מעבר, כי אם ילד מגיע לבית הספר טעון מהבית ואני יודעת אוטומטית ההתנהגות שלי תהיה אחרת אליו, אדע להכיל אותו. אותו דבר, אם אני יודעת שיום קודם נפגשו כמה תלמידות והיה ביניהם איזה עניין שהוביל לכעס והם יבואו מתוחות לבית הספר, זה יתפוצץ בשיעור. אם אני אתן להן מענה ואקשיב להן ואשמע אותן, היום בכיתה יהיה אחרת ולכולנו יהיה הרבה יותר נוח".
יש את האמרה המפורסמת "מורה טוב, מורה לחיים", כמה זה משמעותי כיום?
"פעם כשהיינו תלמידים הייתה הקפדה בעיקר על הלמידה ופחות מענה רגשי חברתי וזה משהו שהשתנה מאוד היום כשאני רואה את זה מהצד השני כמורה, משהו שאני אישית מקפידה עליו מאוד ועוד המון מורים שאני מכירה. חינוך בעיניי הוא תהליך הדרגתי, ארוך ומתמשך שבעיניי רק מתחיל בביה"ס ולכן אני מאמינה שמורה לחיים היא כזו שמעורבת בחיי תלמידיה בפן הלימודי, רגשי, חברתי מעבר לשעות הלמידה. חשוב לראות את התלמידים, ולהיות קשובים לתלמידים לא רק מבחינה לימודית, אני מאוד מאמינה שכאשר ילד יהיה לו טוב הוא יממש את הפוטנציאל שלו. כולי אמונה ותקווה שהדרך אותה אני צועדת עם תלמידיי תהווה עבורם אבן דרך משמעותית ותסייע בידם להצליח בחייהם כך נצליח כולנו לחיות בחברה סולידרית, טובה ומכילה יותר".
יש כיום לא מעט אנשים שחוששים להיכנס להוראה. מה הטיפ שהיית נותנת להם?
"במלוא הכנות אני אומרת, מי שלא בא מהלב והנשמה, שהוא מודע שזה דורש השקעה גדולה לא רק בשעות בית הספר לא יכול להגיע להוראה. בכל בוקר מחדש אני מגיעה לביה"ס מלאת אנרגיה ומוטיבציה והכל מתוך חדוות עשייה ואהבת המקצוע. טיפ? בעיניי בעבודה בהוראה בשונה מהרבה מקצועות אחרים, מורה מקבל איזושהי זכות לעשות מצוות שבעבודה אחרת לא מקבלים. למשל היה לי מקרה שלשישה תלמידים לא היה מחשב בבית, לא הייתי רגועה עד שהצלחנו לגייס עבורם מחשב. אני אומרת אם אתה מצפה שילד ילמד צריך לפחות שיהיה לו את הבסיס ללמוד ושוב אין סיפוק גדול מזה".
"אמא תמיד אמרה לי "בסוף את תהי מורה"
סיפור ההצלחה של מעיין כהן לא מסתכם בעצם הזכייה בתואר המכובד אלא בעיקר בכברת הדרך שעברה. רק לפני עשר שנים לא מעט תושבים הכירו אותה כמנהלת החייכנית של חנות האופנה הזכורה "קטשופ" אבל כבר אז בעת שלמדה לתואר ראשון היא כיוונה מאוד גבוה, תתפלאו תחום ההוראה לא היה בראש רשימת היעדים שהציבה לעצמה. "יש כאלה שעד היום זוכרים אותי כ"מעיין מקטשופ" היא נזכרת בחיוך, "עשר שנים אחורה עבדתי בחנות בגדים ובשני התפקידים, גם אז וגם היום אני מוצאת חיבור לאנשים ואני חושבת כאשר אתה משמעותי עבור אנשים, שאתה במקום של לתת את השירות וגם כמורה להיות קשוב להורים ולתלמידים ולתת מענה זה סוג של שירות ויחס אישי".
למדת בכלל תואר בקרימינולוגיה?
"את התואר הראשון שלי עשיתי בקרימינולוגיה וסוציולוגיה כי מאוד מאוד רציתי להיות חוקרת במשטרה, זה לא הסתייע בידי מכל מיני סיבות, בעיקר בגלל שבזמנו מעט מאוד נשים גויסו למשטרה לתפקיד הזה, בשלב מסוים ויתרתי, גם נולדו לי הבנות מה שהוביל אותי להבנה שאני צריכה כנראה לחפש מקצוע אחר".
מה הוביל אותך ממחשבות על חוקרת במשטרה להוראה?
"רציתי להיות חוקרת עד שהבנתי שהוראה זה המקום הטבעי שלי. תמיד תמיד היה לי חיבור לילדים, כאשר נולדו הבנות זה התחזק עוד יותר, גם אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי "בסוף את תהיי מורה" כי הייתי מגיעה מבית הספר, ממש מתלבשת, עולה על נעלי עקב, מניחה את הבובות על המיטה, הייתי מביאה חברות וממש מלמדות יחד את הבובות, מה שלמדתי בכיתה היה קורה בבית, תמיד היה לי חיבור לעולם ההוראה לכן כשעלתה האפשרות זה היה אפילו טבעי".
כל זה קורה תוך כדי עבודה בחנות אופנה?
"את לימודי התואר כבר סיימתי אבל החלטתי לעשות הסבה להוראה בתחום החינוך המיוחד באקדמית חמדת ובמקביל התחלתי לעבוד גם ביחידה הקהילתית וגם עבדתי בחנות הבגדים הזכורה "קטשופ", בהמשך לאחר שנכנסתי למערכת החינוך, למדתי לתואר שני במכללת אחווה ומאז אני מחפשת כמה שיותר ללמוד ולהעשיר את הידע, בגלל זה אני גם מעורבת בעשייה עירונית, לוקחת חלק בנוף עירוני מחקר ופיתוח של כל נושא החינוך וחברה, נמצאת בתוכנית מסילות שם אנחנו לומדים את כל נושא הלמידה רגשית -חברתית".
בכלל מה את חושבת על מערכת החינוך?
"אני באמת חושבת שהנהגת העיר, ראש העיר דוידי, סגנו אלעד קלימי, המנהלת הקודמת של אגף החינוך מרים ששי ומנהל האגף הנוכחי גיל חדש שמים לנגד עיניהם את הצלחת החינוך בשדרות. זה מתחיל מהקצאת משאבים מצד העירייה, תוכניות, חוגים והכל עם יצירתיות גדולה. המורים זוכים להערכה גדולה, ליווי ועזרה כדי לתת את המענה הטוב ביותר לתלמידים. בכלל, בעיניי מערכת החינוך בשדרות היא אחת הטובות בארץ, ילדים מקבלים את המענה הכי טוב בכל נושא, תיקח למשל את פרויקט גשר שמוביל חבר העירייה מיכאל אמסלם ומטרתו לתת חיזוק לאורך כל שנת הלימודים בשעות אחר הצהריים בתחום המתמטיקה. אני מרגישה זכות גדולה להיות חלק ממערכת הזו".
כאמור "המורה של המדינה" התקיים הפעם בסימן שנת הקורונה שהייתה מאוד מאתגרת לתלמידים אבל אף יותר למורים. "התמודדנו עם אתגר לא פשוט" אומרת כהן, "כדי לעבור את התקופה בשלום הייתי צריכה להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק, בכלל אני חושבת שצריך להצדיע למורים".
איך הצלחת את באופן אישי להחזיק את התלמידים שלך בתקופת הקורונה?
"כל בוקר בזום פתחתי בשיר חיזוק, המטרה הייתה בזמן הזה לזהות מי מהילדים לא נכנס, תוך כדי הייתי מתקשרת לילדים ואם הם לא עונים לי אז להורים כדי שיעירו אותם לזום, זאת אומרת שמבחינתי לוותר על ילד בתקופה כזאת זה הדבר הכי קשה שיכול להיות ולא נכון. אני התעקשתי לא לוותר להם לאו דווקא מבחינה לימודית, בעיקר לשמור עליהם מבחינה חברתית. לתת לילד להתעורר כרגיל מוקדם, לשמוע את החברים, לשמוע את המורה זה כבר עושה לו סדר של יום. לאחר מכן כשעברנו לחומר הנלמד, הייתי עוברת תלמיד תלמיד כדי לוודא שהבין את החומר ומי שלא הבין הייתי עוברת לזום פרטני. רק כך היה ניתן לצלוח את התקופה שהייתה מאוד מורכבת עבור המורים והתלמידים".
כולם דיברו שזה לא אפקטיבי להחזיק כיתה בשלט רחוק?
"אין ספק שזו הייתה משימה מאתגרת אבל בהתאם למציאות שאליה נקלענו מורים נדרשו ליותר עבודה, כדי לפקח, כדי לעמוד בקשר עם ההורים על מנת לוודא שהילד בעניינים. לי באופן אישי זה הכניס המון אדרנלין, היו ימים שמיעטתי לישון, מתעוררת בשבע בבוקר והולכת לישון באחת בלילה כי תוך כדי גם למדתי איך להשתפר בעבודה, לומדת אתרים, יישומונים, לתפעל את הזום בצורה המיטבית כי הרי לפני כן לא עבדנו עם זה, עולם חדש לגמרי. אגב, עם הזמן פשוט התחלתי להתאהב בזום".
ואיך זה להיות בתקופה כזו גם מורה וגם אמא לילדים?
"אין ספק שזה מורכב אבל אני חייבת לומר שאמא שלי עזרה לי מדי יום ודאגה להם לארוחות צהריים ובעלי איציק בכל תקופת הקורונה עבד מהבית ודאג לילדות להכל, תמך ופרגן כך שזה פינה אותי להיות באופן מלא כל היום עם התלמידים שלי. דווקא בתקופה הזו של הקורונה העבודה עם הילדים מרחוק נתנה לי סיפוק עצום, בכל פעם התמלאתי כוחות".