כניסה ל"בית בשכונה", במרכז המסחרי הישן של שכונת נווה אשכול בשדרות, הייתה לי תחושה מוכרת. את המקום הזה אני מכיר היטב, ולא רק מילדותי בשכונה הוותיקה, שהוקמה בשנות השמונים, אלא גם מהמסעדה של דודה סילביה שפעלה כאן בשנים האחרונות. במשך השנים שינה המרכז המסחרי הקטן את פניו, עסקים נפתחו ונסגרו, דיירים התחלפו והשכונה כולה עברה לא מעט שינויים. אלא שבביקור שלי השבוע גיליתי שבתוך אחד המבנים המוכרים צמח משהו אחר לגמרי. לא עוד עסק מסחרי, אלא בית של ממש, כזה שלא נמדד בגודל המבנה או במראה החיצוני שלו, אלא באנשים שממלאים אותו בחיים.
כשנכנסתי פנימה פגשתי עשרות נערות נרגשות, חלקן עסוקות בהכנות האחרונות לקראת הנסיעה לירושלים. ההתרגשות הייתה גדולה, ולא במקרה. בעוד זמן קצר הן עתידות להשתתף בטקס חגיגי שבו תוענק להן מדליית החוסן, אות הוקרה ארצי על פעילותן ההתנדבותית יוצאת הדופן. עבור הנערות, שמקדישות מזמנן הפנוי לעשייה חברתית וקהילתית, מדובר היה ברגע מרגש במיוחד. עבור מי שמכיר את שכונת נווה אשכול ואת האתגרים שאיתם התמודדה לאורך השנים, מדובר בסיפור שממחיש כיצד יוזמה מקומית יכולה להפוך למקור של גאווה עבור עיר שלמה.
מאחורי הסיפור הזה עומד מיזם "הבית בשכונה", הפועל בלב השכונה הוותיקה כשלוחה קהילתית של מתנ"ס שדרות. את הפעילות מובילה חוי כהן, מנהלת עמותת "שכן קרוב", הפועלת בשדרות בשותפות עם המתנ"ס, העירייה והיחידה הקהילתית במטרה להעמיק את ההיכרות והקשרים בין יוצאי אתיופיה לבין כלל הקהילה בעיר. בחודש האחרון פתח הבית את שנת פעילותו השנייה, ואחרי שנה של עשייה אינטנסיבית נדמה שהמקום הקטן הפך לאחד ממוקדי הפעילות הקהילתית המעניינים בשכונה.

הרעיון שעומד מאחורי המיזם פשוט, אבל המשמעות שלו גדולה: ליצור מקום שבו תושבי השכונה אינם רק מגיעים לקבל שירות או להשתתף בפעילות, אלא הופכים לשותפים בעיצוב חיי הקהילה שלהם. מקום שמאפשר מפגש בלתי אמצעי בין תושבים, מעודד יוזמות מקומיות ומחזק את תחושת השייכות לשכונה ולעיר.
מי שמבקר במקום מגלה פסיפס אנושי מיוחד. לצד תושביה הוותיקים של נווה אשכול, שחלקם מתגוררים בה עשרות שנים, מגיעים גם עולים חדשים מקהילת בני המנשה, יוצאי אתיופיה ויוצאי ברית המועצות לשעבר. צעירים ומבוגרים, בני נוער, נשים וגמלאים, כולם מוצאים בו מקום לפעילות, למפגש ולהיכרות עם אנשים שלא בהכרח היו פוגשים בשגרת היומיום. דווקא בשכונה ותיקה, שבה חיים זה לצד זה תושבים מרקעים שונים, הפך הבית למרחב משותף שמצליח לחבר בין עולמות.
בתוך שנה אחת בלבד הפך "הבית בשכונה" למוקד קהילתי תוסס שמושך אליו תושבים בגילים שונים. מדי שבוע מתקיימות בו פעילויות מגוונות, החל מאולפן ללימוד השפה העברית, דרך מעגלי אמנות ויצירה ועד מפגשים של פעילים קהילתיים ואירועים סביב שבתות וחגי ישראל. אחת היוזמות המיוחדות היא חנות יד שנייה שמפעילים התושבים עצמם. בכל יום חמישי מתקיים במקום מפגש קהילתי, מעין פאנל משותף שבו מסכמים את השבוע שחלף ומתכננים את הפעילויות והיוזמות הבאות. כך, במקום שתוכנית הפעילות תוכתב מלמעלה, התושבים עצמם שותפים להחלטות וליצירת המענים שמתאימים לצורכי הקהילה.
חוי כהן מספרת כי גם עם פתיחת שנת הפעילות השנייה, הבית ממשיך להתפתח. "הבית תוסס ומלא בתושבים, ביוזמות ובחלומות חדשים", היא מתארת. "זהו בית חם לקהילה מגוונת מאוד, עם קבוצת ותיקים פעילה, עולים חדשים, בני נוער ונשים. כמו בכל בית, גם כאן יש מקום לכל הגילים, וכל אחד יכול למצוא את הדרך שלו להיות חלק מהעשייה".
אבל לצד הפעילות הקהילתית הענפה, צמח בתוך הבית סיפור נוסף, אולי המרגש מכולם. סיפורן של נערות שבגיל שבו מרבית בני הנוער עסוקים בלימודים, בחברים ובשגרת גיל ההתבגרות, בחרו להקדיש שעות רבות מזמנן למען אחרים, ובדרך גילו גם לא מעט דברים על עצמן.
כשהשונות הופכת לחברות ולכוח משותף
קבוצת "מובילות", הפועלת במסגרת הבית בשכונה, מורכבת מנערות עולות הלומדות באולפנת עדי ומנערות ילידות הארץ הלומדות באולפנת בארי בשדרות. על פניו מדובר בשתי קבוצות שהגיעו מרקע תרבותי וחברתי שונה, עם הרגלים, חוויות וסיפורי חיים שלא תמיד דומים זה לזה. אלא שהמפגש ביניהן הוכיח עד כמה פעילות משותפת יכולה לגשר על פערים וליצור קשרים שלא בהכרח היו נוצרים בשגרת היומיום.
מה שהחל כהיכרות בין נערות משני בתי ספר הפך בהדרגה לקבוצה מגובשת, שהחברות בה נבנית לא רק סביב מפגשים חברתיים, אלא בעיקר סביב הרצון המשותף לעשות טוב. הנערות אינן מסתפקות בהגעה לפעילויות המתקיימות במרכז. הן לוקחות חלק פעיל ביוזמות השונות, מסייעות בארגון הפעילות והופכות לשותפות של ממש בעשייה הקהילתית.
לאורך השנה השתלבו הבנות באולפן הקהילתי וסייעו לתושבים בלימוד השפה העברית, לקחו חלק באירוח קבוצות שהגיעו למקום, השתתפו בטיולים ובפעילויות מחוץ לעיר והצטרפו גם ליוזמות התנדבותיות, ובהן פעילות בבית החולים ברזילי באשקלון. עבור חלק מהנערות הייתה זו הזדמנות ראשונה לעמוד מול קהל, לקחת אחריות ולהרגיש שהן מסוגלות להשפיע על אנשים אחרים.
אחד מרגעי השיא של הפעילות נרשם בקיץ האחרון. בשיתוף יחידת הנוער העירונית יצאו הנערות לשישה בתי ספר בשדרות, שם העבירו פעילויות חינוכיות וחברתיות במסגרת קייטנות הקיץ. הפעילות הגיעה לכאלף תלמידים ותלמידות, מספר מרשים שממחיש את היקף העשייה של הקבוצה ואת מידת האחריות שקיבלו על עצמן הנערות הצעירות.
עבור יזבנש קינדה, אחת מחברות הקבוצה, דווקא המפגשים הפשוטים עם הילדים הם שהפכו את ההתנדבות לחוויה משמעותית. "אנחנו חלק מהבית בשכונה וכיף לי מאוד להגיע במהלך השבוע, ובמיוחד לצאת יחד לטיולים", היא מספרת. "בעיניי חשוב להפגיש בין הקבוצות השונות, כי ככה אנחנו לומדות להכיר אחת את השנייה ולהתחבר. בקיץ פגשנו את הילדים בכיתות, עזרנו להם, לימדנו אותם ואפילו עשינו צמות לכל כך הרבה ילדים. זה נתן לי הרגשה טובה של משמעות".

ההתלהבות של יזבנש מספרת חלק מהסיפור, אבל אצל חברתה לקבוצה, הלל ממן, ההתנדבות הפכה גם להזדמנות להתפתחות אישית. "היה לי חשוב לקחת חלק בעשייה ולצאת מאזור הנוחות שלי", היא משתפת. "הפעילות חיזקה את הביטחון שלי ביכולות שלי ולימדה אותי את החשיבות של עבודת צוות, שיתוף פעולה וחברות. המפגש בין שתי הקבוצות הוכיח לי כמה חשוב להכיר אנשים ששונים מאיתנו, ללמוד אחד מהשני וליצור ביחד משהו משמעותי".
כששואלים אותה מדוע לדעתה דווקא הקבוצה שלהן נבחרה לקבל את מדליית החוסן, התשובה שלה מצליחה לתמצת במשפט אחד את כל הרעיון שעומד מאחורי המיזם. "אני חושבת שזכינו דווקא בגלל שבתוך כל הקושי בחרנו לחשוב איך אפשר לעזור ולתרום לאחרים".
גם במתנ"ס שדרות רואים בפעילות הזו הרבה מעבר למיזם התנדבותי נוסף. יערית סימן טוב, מנהלת המתנ"ס, מספרת כי הצטרפותו של "הבית בשכונה" למערך הקהילתי של המתנ"ס היא חלק מתפיסה רחבה יותר של חיזוק הקשר עם התושבים ומתן מקום ליוזמות שצומחות מתוך הקהילה עצמה.
"אני שמחה להיות שותפה בהתחדשות של הבית בשכונה כשלוחת מתנ"ס בשכונת נווה אשכול", אומרת סימן טוב. "הבית בשכונה מביא איתו רוח חדשה של עשייה, חיבור ויוזמה קהילתית. הפעילות השכונתית נבנית מתוך שותפות אמיתית עם התושבים, שלוקחים חלק בהקמת המקום, בעיצוב אופיו וביצירת המענים לקהילה".
לדבריה, קבוצת הנערות היא דוגמה בולטת במיוחד לרוח הזו. "לצד העשייה המשותפת בולטת במיוחד קבוצת הבנות המתוקה, 'המובילות', שמלמדת את כולנו שיעור באחדות, בשותפות ובכוחה של עשייה מתוך שליחות. הבנות מוכיחות שאפשר לגשר על פערים, לחבר בין עולמות וליצור משהו גדול יחד. אנחנו מברכים ושמחים על הצטרפותו של הבית למערך הקהילתי של המתנ"ס".
וזה אולי ההיבט המיוחד ביותר בסיפור הזה. בשדרות, עיר שתושביה חוו את אירועי שבעה באוקטובר ואת השלכות המלחמה, המושג חוסן מקבל משמעות עמוקה במיוחד. עבור הנערות, החוסן אינו מתבטא רק ביכולת להתמודד עם מציאות מורכבת, אלא גם בבחירה לצאת ממנה לעשייה, ליצור קשרים חדשים ולהיות שם עבור אחרים.
משדרות לירושלים: מדליה של נתינה וערבות הדדית
העשייה המרשימה של קבוצת "מובילות" לא נעלמה מעיניהם של אנשי הקהילה, ובשבוע שעבר היא זכתה גם להכרה ברמה הארצית. הנערות הוזמנו לירושלים לטקס הענקת "מדליית החוסן", שנוסדה לזכרם ולאורם של אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה האזורית שער הנגב, ובנו ניצן ז"ל, שנפלו בשבעה באוקטובר.
המדליה נועדה להנציח את הערכים שהובילו את השניים בחייהם: נתינה, מנהיגות קהילתית, ערבות הדדית וחיזוק החוסן החברתי. במסגרת המיזם נבחרו 12 ילדים ובני נוער ושתי קבוצות של ילדים ובני נוער מרחבי הארץ, אשר בלטו בפעילותם למען החברה והקהילה בתקופת המלחמה. לצד המדליה מוענק גם פרס כספי בסך 5,000 שקלים לכל זוכה יחיד ולכל קבוצה זוכה.
מאחורי כל אחד מהזוכים עומד סיפור אישי של התמודדות עם תקופה קשה במיוחד. חלקם חוו אובדן, אחרים נאלצו להתפנות מבתיהם או להתמודד עם מציאות ביטחונית מטלטלת. למרות הקשיים, הם בחרו לפעול למען אחרים, בין אם בסיוע למשפחות מילואימניקים, בהתנדבות בבתי חולים, בעזרה לילדים עם צרכים מיוחדים או בחיזוק הקהילות שבהן הם מתגוררים.

בטקס החגיגי, שהופק על ידי הסוכנות היהודית וקרן היסוד, זכתה קבוצת הנערות משדרות לרגע של הכרה והוקרה על הדרך שעשתה. עבורן זו הייתה הזדמנות להציג את הפעילות שלהן בפני קהל רחב ולהבין שהעשייה המקומית, שהחלה במבנה קטן בשכונת נווה אשכול, יכולה לקבל משמעות הרבה מעבר לגבולות השכונה והעיר.
שתיים מחברות הקבוצה, טיגיסט גסס ואביגיל זעפרן, אף הוזמנו לעלות לבמה במהלך הטקס והשיבו לשאלותיו של המנחה יואב לימור. השתיים סיפרו על ההנאה שהן מוצאות בפעילות ההתנדבותית ועל החברות המיוחדת שנרקמה בין הנערות במהלך השנה.
שלי גולן צוריאלי, מנהלת שותפויות בקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית, מספרת כי חברי ועדת הבחירה התרשמו במיוחד מהייחודיות של הקבוצה ומהיכולת שלה ליצור חיבורים בין אוכלוסיות שונות.
"ביום שלישי האחרון נוכחתי לפגוש קבוצה יוצאת דופן באיכותה ובמרקם החברתי שלה", היא מספרת. "הקבוצה שמה לעצמה למטרה לקדם פעילות חברתית וחוסן, תוך גישור על פערים חברתיים ותרבותיים. צוות הבחירה התרשם מאוד מהייחודיות של הפרויקט ומההשפעה יוצאת הדופן שלו. בזכות כל אלה זכתה קבוצת 'מובילות' להכרה ולמדליית החוסן על שם אופיר וניצן ליבשטיין, שגילמו חוסן ומנהיגות בחייהם".
מבחינתה של חוי כהן, מנהלת "הבית בשכונה", המדליה היא אומנם רגע שיא מרגש, אבל ההישג האמיתי נמדד דווקא בדברים שקורים בשגרה. במפגש בין שכנים, בחברות שנרקמת בין הנערות, בתחושת הביטחון שהן רוכשות וביכולת שלהן להוביל יוזמות שמשפיעות על הסביבה.
"לעשייה הזו יש משמעות מיוחדת בשדרות", אומרת כהן. "הנערות אינן רק משתתפות בפעילות קהילתית, אלא שותפות פעילות בחיזוק הקהילה, ביצירת חיבורים בין אנשים ובבניית תקווה. הן מוכיחות שעשייה משותפת יכולה להפוך את השונות התרבותית למקור של עוצמה, צמיחה וחוסן".
כהן מבקשת גם להודות למורה מירב שראל, שהמליצה על הקבוצה לוועדת הפרס, ומדגישה כי מבחינתה מדובר רק בתחילתה של הדרך. "בעזרת השם, בשנה הקרובה הקבוצה תמשיך לפעול יחד במסגרת הבית בשכונה ולהוביל עשייה קהילתית משמעותית".
כשחוזרים לרגע לנקודת ההתחלה, אל המרכז המסחרי הוותיק של נווה אשכול, קשה שלא להתרגש מהשינוי שעבר המקום. מבנה שבעבר היה חלק מנוף העסקים השכונתי הפך לבית קהילתי שמייצר מפגשים, חברויות והזדמנויות חדשות. אבל נדמה שהסיפור הגדול באמת אינו נמצא בין ארבעת הקירות שלו, אלא דווקא בנערות שיוצאות ממנו מדי שבוע, פוגשות אנשים, מתנדבות ופועלות למען אחרים.
הן הגיעו לירושלים כדי לקבל מדליה, אבל אולי ההישג הגדול שלהן נמצא דווקא כאן, בשכונת נווה אשכול בשדרות. במקום שבו הן מצליחות להוכיח, שבוע אחר שבוע, שלפעמים כל מה שצריך כדי לחבר בין אנשים הוא לפתוח להם את הדלת, ובעיקר את הלב.ה


