יום ראשון , 5 אפריל 2020
נטע אלקיים, חזרה לשיר בגיל 30 אבל בשפה המרוקאית. צילום: יח"צ

"בחיים לא דמיינתי את עצמי עומדת ושרה מול קהל של עשרות אלפים במרוקו"

עד גיל 20 היא בכלל הייתה סולנית מבטיחה של להקת רוק אבל אז החליטה לזנוח את המוסיקה והלכה בעקבות אבא להיות ציירת ומורה לאומנות. בגיל 30 נטע אלקיים מנתיבות גילתה מחדש את המוסיקה והתחברה לשירים מבית הסבתא המרוקאית והפכה לזמרת מבוקשת אפילו במרוקו. בשבוע הבא גם יוצא בישראל לאקרנים סרט קולנוע 'מאמי' בכיכובה. 

כשנטע אלקיים מדברת במהלך הראיון על תקופת נערותה היא נזכרתם בשלל סיפורים שמסמלים את ההווי  של נתיבות ומרגשים אותה אבל אירוע אחד היה מבחינתה מכונן במיוחד וצרוב עד היום בזיכרון שלה. "אני באה מבית דתי, למדתי באולפנה במגמת מוסיקה, עשינו ממש בגרות במוסיקה, במסגרת הלימודים גם הקמנו הרכב לטקסים ומופעים בישוב, פעם אחת התכוננו למופע וברגע האחרון, אחרי שעשינו חזרות רבות והתכוננו הודיעו לנו שזה מבוטל כי אסור לנו לשיר מטעמי דת" היא משחזרת, "אני זוכרת עד היום את ההלם איך שזה פגע בי,  ללא ספק אירוע מכונן בחיים שלי.  אני באתי מבית דתי אבל הקטע שלומר לי לא לשיר זה לא בא בחשבון, זה לא הגיוני, זה לא שייך ליהדות שלנו, היהדות שאני ספגתי מהבית".

וזה עדיין קיים, בשדרות למשל היה מקרה דומה לפני מספר שנים?

"אבסורד שהסוגיה הזו עדיין קיימת ולא רק שהיא קיימת היא מתחזקת גם אצל הספרדים שבעבר לא החמירו אבל כנראה הושפעו מהתפיסה הדתית של האשכנזים שהם ידועים בהחמרה שלהם. אני אומרת, החיים מאתגרים והיהדות צריכה להשתלב איתה, אם אנחנו נחייה  לפי ארבע אמות הלכה אנחנו נהיה בבעיה. אם אני נערה שרוצה לשיר זה אומר שאני פחות דתייה? ממש לא מסכימה עם זה".

כמו כל זמרת מצליחה, גם אצל אלקיים, הסיפור עם המוסיקה התחיל כשהייתה ילדה קטנה אז היא הייתה שרה בעיקר בסלון הביתי בפני המשפחה. "אצלי באמת אפשר לומר שהעניין עם המוסיקה התחיל כשהייתי ילדה קטנה, מה שהכי זוכרים לי זה שהיה לי כישרון לעשות חיקויים לזמרות כמו ריטה וויטני יוסטון, זאת אומרת לכולם במשפחה היה ברור שהכיוון שלי שאהיה ילדה גדולה זה אך ורק המוסיקה".

"קודם כל עניין אותי מאוד להיכנס למקורות, ללמוד מהיסוד. כמו שלומדים לשיר אופרה אתה ניגש לבסיס וזה מה שעשיתי עם המוסיקה המרוקאית, למדתי את תורת המקאמים הצפון אפריקאים, זה עזר לי מאוד לפתח את היכולות הקוליות ואחר כך לגשת למוסיקה ממקום אחר, ממקום שאני יודעת לעשות את זה נכון, גם את הג'אז, גם את הרוקנרול

 

 נטע אלקיים. חקרה את המוסיקה המרוקאית. צילום: יח"צ

כבשה את מרוקו

את אלקיים "שלושים פלוס" כפי שהיא השיבה לשאלת הגיל, הכרתי לראשונה בתחילת שנות האלפיים, כבר אז הווקליות שלה הייתה מרשימה. היא הייתה סולנית של להקת רוק בשם 'ממפיס' שקיבלה את הבמה בעיקר במועדון הנוער 'שדרוק' של העיר השכנה, השתתפה בפסטיבל מוסיקה של יצירות מקוריות ואף לקחה חלק באלבום שהפיק המועדון.

כאשר שמעתי אותה לפני מספר שנים שרה בשפה המרוקאית הזיהוי היה מהיר, מדובר באותה סולנית מוכשרת שנעלמה מסצנת המוסיקה המקומית לטובת קריירה בתחום אחר לחלוטין. "אחרי שסיימתי את התיכון והשירות הצבאי שם שירתי כמדריכת טיולים החלטתי ללמוד אומנות, בעצם ללכת  בדרך של אבא שלי שהוא כבר 40 שנה  מורה לאומנות בתיכון גוטוירט בשדרות ובדיוק השנה פורש" היא מספקת הסבר מדוע הניחה בצד את החלום המוסיקלי במשך כמעט עשר שנים. "למרות האהבה הגדולה למוסיקה הלכתי לתחום שעניין אותי מאוד והתחברתי אליו מהרגע הראשון גם בגלל אבא שלי מיכאל שהוא אומן בחסד. הוא כמובן נתן את ברכתו, למדתי הוראה של האומנות, ציירתי, למדתי והתפרנסתי, למעשה עשר שנים בכלל לא הייתי בכיוון של המוסיקה".

 אלקיים לצד בעלה המוסיקאי עמית חי כהן וההרכב המוסיקלי. צילום: יח"צ

העיסוק בתחום מורה לאומנות לא אמור למנוע ממך להפסיק לשיר?

"זה שילוב של כמה דברים, גם לימדתי אומנות, גם ציירתי גם השתתפתי בתערוכות והמוסיקה למעשה הונחה הצידה בעיקר מהסיבה שלא מצאתי את הז'אנר שלי, ז'אנר שארגיש טוב בו, כששרתי עם להקת רוק מאוד נהניתי אבל לא הרגשתי שזה מביא את היכולות שלי לידי ביטוי, לא הרגשתי את החיבור לכן גם זנחתי את זה בצד והתמקדתי באומנות".

בתקופה שבא השקיעה את כל זמנה בציור ותחום האומנות היא למעשה עזבה את העיר נתיבות לעיר הבירה ירושלים שם פגשה חבר ילדות מנתיבות שהפך לבן זוגה. מדובר במוסיקאי עמית חי כהן. יחד הם הצליחו ליצור קריירה חדשה משותפת. "בגיל 30 בערך הייתה נקודת המפנה שהחזירה אותי לעסוק במוסיקה" היא נזכרת, "הוא באמת מוסיקאי מאוד מוכשר וברגע ששנינו עברנו להתגורר יחד, הפסנתר בבית הפך להיות מאוד פעיל, אפשר לומר שעמית שהוא המוסיקאי של הבית "אשם" בזה שחזרתי להתעסק במוסיקה. מעבר לזה פתאום התחלתי להרגיש נוח עם השירה ונהניתי מאוד והחלטתי שאני כל כולי בתוך זה".

כשאני שמעתי אותך בפעם הראשונה זה היה המון שנים אחורה כשהיית סולנית רוק, איך נעשה המעבר הזה למרוקאית?

"קודם כל היום אין סתירה כי במוסיקה המרוקאית אתה תשמע את כל הסגנונות, אתה תגלה מוסיקה עם ביטים אלקטרוניים, זה פשוט השפה המרוקאים עם כל המקצבים שאתה מעלה בדעתך".

מה כל כך סקרן אותך שהחלטת לחזור לעסוק במוסיקה ועוד בשפה המרוקאית?

"קודם כל עניין אותי מאוד להיכנס למקורות, ללמוד מהיסוד. כמו שלומדים לשיר אופרה אתה ניגש לבסיס וזה מה שעשיתי עם המוסיקה המרוקאית, למדתי את תורת המקאמים הצפון אפריקאים, זה עזר לי מאוד לפתח את היכולות הקוליות ואחר כך לגשת למוסיקה ממקום אחר, ממקום שאני יודעת לעשות את זה נכון, גם את הג'אז, גם את הרוקנרול. מביאה עולם שלם שהתעלמתי ממנו כל החיים אבל מצאתי שהוא הכי נכון לי. כשהייתי קטנה תמיד שמעתי את המוסיקה המרוקאית העתיקה בחאפלות, באירועים אבל לא חשבתי שזה משהו שצריך ללמוד".

לקחת את המוסיקה המרוקאית למקורות, למשל שפתיים גם לקחו את זה למקום מודרני ושילבו את השפה העברית?

"אין ספק שלהקת שפתיים פתחה את הדלת למוסיקה המרוקאית בישראל והפכה לחלק מהתרבות הישראלית, יש לציין שקמו עוד להקות שחיברו את המוסיקה המרוקאית לתרבות בישראל. הם ללא ספק השפיעו עליי ופתחו ערוץ לכל הדבר הזה. אגב, שיתפתי פעולה עם חיים אוליאל והעבודה איתו הייתה מדהימה ומרגשת, חיים הוא ללא ספק השראה לעיסוק שלי כיום במוסיקה המרוקאית, כמובן שגם הדור שלפניו במרוקו חלק מההשראה שלי".

מה עוד גילית במסע שלך לעבר מקורות המוסיקה המרוקאית?

"גיליתי באמת עולם גדול של מוסיקה, חלקם קשורה מאוד למוסיקה יהודית שהייתה במרוקו ועדיין קיימת. אני חושבת במיוחד נחשפתי למשל לזוהרה אלפסיה, זמרת מבוגרת שעלתה לישראל רק בגיל 65. כשאני שמעתי את השירים שלה ישר מצאתי בהם את הבלוז, שירים שבהחלט אפשר לחדש ולהכניס לתוך המקצבים המודרניים.

מי שלא גדל בבית מרוקאי יתקשה להתחבר בקלות לסגנון המרוקאי שאת שרה. מה התגובות שאת מקבלת?

"תתפלא, רק אתמול הופענו בתל אביב במועדון הכי היפסטרי וכולם היו מקועקעים ועגילים ואז אני מגיעה עם המרוקאית עם מקצבים מקפיצים והם מייד התחברו לזה בצורה מדהימה. תשמע צריך לחשוב במונחים אחרים על מרוקו, אנחנו רגילים לחשוב כאילו מרוקו זה של הסבתא שלנו והכי עתיק אבל יש מוסיקה מרוקאית חדשה, אני ביקרתי לא מעט במרוקו ונחשפתי לצעירים שעושים היפ הופ ויוצרים אומנות מדהימה. אגב, בן זוגי עמית עשה בדיוק תערוכה מדהימה שנקראת זיארה,  הוא חיבר למעשה בין אומנים ממרוקו לישראל, מדובר באומני אינסטגרם, אומני צילום, אומני וידאו, אתה רואה שהחיים במרוקו הכי בועטים שיש לא רק נוסטלגיה עבורנו בישראל.מרוקו זה לא רק מופלטות וספינג', זו תרבות עשירה ומגוונת".

איך הייתה החוויה להופיע במרוקו?

"בפעם הראשונה שנסעתי להופיע במרוקו זה היה ממש עוצר נשימה, כשעליתי לבמה לא חשבתי שהם יבינו אותי בכלל. בחיים לא דמיינתי את עצמי עומדת שרה מול קהל של עשרות אלפים במרוקו. בכלל, לא האמנתי שהמסורת של סבתא שלי תשפיע עליי כל כך חזק ואני אופיע על במה גדולה וייהנה כל כך לשיר  במרוקאית".

העובדה שאת מישראל כמה יש לזה משמעות בעיני האזרחים במרוקו?

"אני שלוש פעמים בשנה טסה להופיע במרוקו ואין חלילה איזה בעיה עם זה שאני מישראל, אפילו להיפך, לי זה מרגיש הכי להופיע בבית. אגב, זה גם קורה הפוך, השבוע למשל הגיעו להופעה שלי מישראל המון תיירים ממרוקו שהגיעו לבקר בישראל, בכלל התנועה הפכה להיות דו כיוונית, המון נוסעים למרוקו והמון ממרוקו מגיעים לישראל".

יש לך ווקליות מרשימה, למה את לא שרה יותר בעברית?

"אין לי התנגדות לשיר בעברית, יש לי מופע שלם שעשינו לכבוד רבי דוד חסין, נשמע הכי עתיק אבל חיברנו אותו למוסיקה הכי עכשווית עם אלקטרוניקה ואני שרה שם בעברית. באופן כללי אני עושה שיתופי פעולה בעברית גם עם דודו טסה, עם נינט,  השתתפתי במחווה למאיר בנאי, כשמזמינים אותי לשיר בעברית אני לא מתנגדת, פשוט כשאני עולה לבמה ורוצה להביא את האמת שלי זה תמיד יהיה במרוקאית.

מככבת בסרט ישראלי חדש

למרות שמרכז חייה של אלקיים בשנים האחרונות בירושלים, תחושת השייכות לעיר שבה גדלה תמיד תהיה משמעותית. בשבוע הבא למשל, ה-14.3 במסגרת חודש האישה היא תתארח להופעה עם זהבה בן והתזמורת פירקת אלנור. "אני גדלתי בנתיבות עד גיל 20 כך שאני תמיד מרגישה מחוברת לעיר, גם כמובן ברמה המשפחתית, דואגת תמיד להתעדכן, אגב כל פעם שקורה שם משהו מבחינה ביטחונית אני מדליקה נרות ומתפללת כי זה מאוד לא פשוט לחיות במציאות כזו. אני שמחה שאני נמצאת בירושלים ויש להם אפשרות לבוא אליי מתי שיש בלאגן. בכלל, מאז שעזבתי את העיר היא התפתחה בצורה מטורפת ולמרות שהמשפחתיות לא כמו פעם שהייתי עוברת בין השכנים, עדיין יש משהו מדהים באווירה של בית הוריי" היא מספרת בהתלהבות תוך שהיא נזכרת באירוע נוסטלגי בימי התיכון. "אנחנו בתור צעירים בנתיבות מאוד קינאנו בחבר'ה משדרות שיש בה סצנה של מוסיקה מדהימה והיה מועדון שדרוק ששם אפשר היה לבוא ולנגן ואצלנו זה לא היה בנתיבות. אני זוכרת שכדי לנסות לשנות את זה, יצאנו כמה חבר'ה צעירים לעשות הפגנה ליד בנק לאומי, הוצאנו תופים וגיטרות ותלינו שלטים כך נראית להקה בנתיבות באמצע הרחוב. אני זוכרת גם שהעיתונאי יצחק לוי ז"ל עשה עלינו כתבה ובזכותו למדתי בפעם הראשונה את המילה גושפנקא".

בהתחלה לא הבנתי, חשבתי שזו טעות. אמרתי לה אני מוסיקאית אין לי קשר למשחק.  בלב ליבי זה סיקרן אותי, אמרתי מגניב עוד תחום אומנותי. זכרתי פחות או יותר את השירים מתוך המחזה של מאמי. בשיא חוצפתי אמרתי לה שתעביר לי לקרוא את זה, אה מבין אני עוד מתלבטת. חזרתי אליה ואני עוד אומרת לה תשמעי הטקסט בעייתי יש מלא בעיות מבחינתי בתסריט".

 פוסטר הסרט מאמי בכיכובה שיוצא לאקרנים השבוע

רגע משמעותי בקריירה של אלקיים יתרחש ממש בשבוע הבא, 12.3 אחרי פורים יצא לאקרנים סרט קולנוע בכיכובה. הסרט "מאמי" של התסריטאית קרן ידעיה בהשתתפות דודו טסה, יובל בנאי, ריקי גל ואריה מוסקונה

הוא סרט מוזיקלי שמבוסס על אופרת הרוק "מאמי" שהוצגה בתיאטרון בישראל בשנות השמונים והפכה לקאלט. זהו סיפורה של מאמי, בחורה צעירה שנולדה וגדלה בעיירה קטנה וענייה בדרום. היא עובדת במזנון תחנת הדלק המקומית ומאוהבת בניסים מלכה השכן שלה. יום אחד נוחתת עליה ידו הכבדה של הגורל: ימים ספורים אחרי חתונתם נפצע ניסים במלחמה והופך ל"צמח". מאמי אינה נכנעת. היא נוטלת עימה את בעלה בכסא גלגלים ויוצאת איתו לתל אביב הרחוקה, אולי שם יאיר להם המזל פנים. היא מוצאת עבודה כמלצרית בפאב מקומי, אבל שם נופלת קורבן לניסיון אונס של העובדים הפלסטינים. לבסוף מוצאת את עצמה יחד עם ניסים בבית הבושת של בתיה קלאסה. שם מגיע אליה כקליינט פרופסור קופמשין, הממציא התימהוני, והפגישה הזו משנה את חייה. הפרופסור מארגן את מוחה של מאמי מחדש והיא הופכת לסופר סטאר תקשורתי – כוכבת העיתונות הטלוויזיה ואינטרנט. מאמי מקימה קרקס סאטירי ותנועה פוליטית חדשה. כשהיא נבחרת לשלטון היא מטיפה למלחמה אחת אחרונה שתשחרר את העם מנגע אהבת החיים. הועדה לחקר אירועי המלחמה מוצאת את מאמי אשמה בכישלון המלחמה וגוזרת עליה ועל בעלה הצמח לשוב אל העיירה בדרום ולא לעזוב אותה עוד לעולם.

איך מגיעים לתפקיד ראשי ללא שום רקע במשחק?

"אכן לא היה לי שום ניסיון במשחק אבל אני אף פעם לא אומרת לא למשהו מעניין ולא סוגרת את הדלת. הבמאית של הסרט חיפשה גם זמרת וגם מישהי שמצטלמת טוב, ראתה וידאו שלי ונדלקה והציעה לי להגיע לאודישן. בהתחלה לא הבנתי, חשבתי שזו טעות. אמרתי לה אני מוסיקאית אין לי קשר למשחק.  בלב ליבי זה סיקרן אותי, אמרתי מגניב עוד תחום אומנותי. זכרתי פחות או יותר את השירים מתוך המחזה של מאמי. בשיא חוצפתי אמרתי לה שתעביר לי לקרוא את זה, אה מבין אני עוד מתלבטת. חזרתי אליה ואני עוד אומרת לה תשמעי הטקסט בעייתי יש מלא בעיות מבחינתי בתסריט".

כמו מה?

"כל מיני, אני לא מאלה שיגיד כן לכל תפקיד אם אני לא שלמה עם התסריט גם לא היה לחוץ לי להיות שחקנית, אמרתי לה זה פחות מתאים לי, הייתי בטוחה שהיא תגיד לי טוב אז לא מתאים לא צריך. אבל היא עוד יותר נדלקה ואמרה לי אני אשמח שאשלח הערות וככה ברגע שראיתי שהיא קשובה ומוכנה לעשות איתי עבודה אמרתי נצא לדרך. במשך שנתיים עבדנו על התסריט כדי לדייק אותו. בסופו של דבר בניתי את הדמות שלי בסרט יחד איתה וזאת הייתה חוויה מדהימה".

מה היה חשוב לך לשנות?

"פעם היו באים וכותבים דברים על המזרחים מהפריפריה ומציגים אותם כעילגים והיום יש לנו את האמירה שלנו, היום יותר רואים אותנו ושומעים אותנו בתקשורת. היה לי קל להתחבר לתסריט בגלל שהוא מביא סיפור של פריפריה אבל היה לי חשוב להעביר את הסיפור מנקודת המבט שלי ולא דרך נקודת מבט של מישהו שיושב בבית קפה בתל אביב וכותב, שלא מכיר את המקום שממנו באתי.  במחזה המקורי של מאמי הפריפריה מצטיירת כמרכז מסחרי עם שתן ועוני ואני מבחינתי לא גדלתי כך, גדלתי במקום שיש בו אנשים רציניים, שיש בו תרבות רצינית, יש בו שמחה ויש בו הרבה כאב,  היה חשוב לי שמצלמים בפריפריה לבוא לזה ממקום אמיתי ולא עכשיו לעשות מזה צחוקים וציניות ולי היה חשוב שלא יציגו את הפריפריה בציניות אלא להביא את הסיפור האמיתי של האנשים האלה שהרבה פעמים בעבר לא ראו אותם. מבחינתי, עשיתי את כל מה שאני יכולה להביא לדמות אמירה חדשה".

מה הכי ריגש אותך בחוויה הזו?

"הכי התרגשתי שנתנו לי מועמדות לפרס אופיר. אבל באמת, מה שמיוחד בסרט הזה שזה מיוזיקל, זה קולנוע שיש בו המון שירים, זה כמו לבוא לראות הופעה חיה רק עם תוספת של קולנוע ודודו טסה עשה שם עבודה מדהימה יחד עם ניר מימון, הם כתבו את כל המוסיקה מחדש ועיבדו אותה מחדש ואני ממליצה בחום להגיע וליהנות מחוויה גדולה.

לכתבה הבאה:

גיליון סופ"ש של 'דין וחשבון' 839 לקריאה והורדה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.