יום ראשון בערב, נר חמישי של חנוכה, עשרות מדיירי רחוב ירמיהו בשדרות מתכנסים בפתח רחוב הבתים צמודי הקרקע להדלקה משותפת של נרות חנוכה כדי לזכור את הנס הגדול שאירע להם לפני 14 וחצי חודשים, בוקר השבעה באוקטובר 2023 וגם להנציח את אלו ששילמו בחייהם, ביניהם לוחם היחידה ללוחמה בטרור, בן רובינשטיין ז"ל ששלט לזכרו מתנוסס על בית משפחת סהל.
"בשנה שעברה היינו מפונים מהבית ולא חגגנו בשדרות את חג החנוכה" מספר יגאל סהל, "לכן אמרנו שהשנה נעשה מחווה משותפת לזכרם של השכנים שנרצחו ולזכרו של הלוחם הגיבור. חשוב לנו להעביר מסר של עוצמה דווקא במקום שבו המחבלים המתועבים ניסו לגדוע את החיים שלנו. בכלל, מאז שחזרנו לעיר בחודש מרץ, החלטנו לעשות מחווה ללוחם ששילם בחייו ותלינו שלט לזכרו. זה ריגש מאוד את המשפחה שלו, אני איתם בקשר ואפילו באותם ימים למרות מה שעבר עלינו, לא ויתרתי והגעתי ללוויה שלו, השתטחתי על הקבר ואמרתי לו תודה בשם כולנו על כך שהקריב את חייו למעננו".
דיירי ירמיהו מודים על הנס וזוכרים את הנופלים
אני מגיע השבוע לרחוב ירמיהו ופוגש חלק מהתושבים שמרגישים שהסיפור שלהם מיום השבעה באוקטובר, אותו הם עדיין חיים כאילו זה רק קרה אתמול, לא באמת סופר ולא זכה לביטוי הראוי לו. רק אוסיף גילוי נאות, הרחוב מדובר ברחוב שבו גם אני גדלתי ואמא שלי עדיין מתגוררת בו במעלה הרחוב. למרות זאת, גם אני עוד לא השלמתי את הפאזל מה בדיוק קרה שם. "רחוב ירמיהו זה הסיפור שלא סופר" מכריז אחד התושבים ששניים מבניו הם הגיבורים של אותו יום ואת הסיפור המדהים שלהם תקראו בהמשך, "עברה יותר משנה, אני חושב שאנחנו עדיין לא באמת מבינים מה היה פה. אני זוכר שדיברתי עם אחד הבנים שלי וגם הוא אמר לי "אבא, מה בדיוק היה פה? כאילו זה אמיתי שנכנסו לכאן מחבלים".
השכן סהל מתערב: "זה בדיוק מה שמרגישים כל השכנים שלי, אני אומר לך שאני מאז אותו יום עוד לא חזרתי לעצמי, אנשים לא מבינים את מה שחווינו כאן, זה לא משהו שנמחק מהזיכרון. עכשיו אני מבין שבשדרות היו עוד מוקדים קשים כמו בתחנת המשטרה וליד הספרייה אבל את הסיפור של רחוב ירמיהו מעטים מכירים. לנו מאוד חשוב שתהיה כאן הנצחה, שהסיפור שלנו לא ישכח".
פתאום שמענו קולות ירי
"כמו אצל כולם, בוקר השבעה באוקטובר נפתח עם מטחים כבדים משהו שאומנם היה חריג בהיקף אבל אנחנו כבר מורגלים" מספר יגאל סהל, "לא ייחסתי לזה חשיבות מעבר, הדבר האחרון שחשבתי שאנחנו באירוע של חדירת מחבלים לכן באוטומט שלי אחרי שנכנסתי ויצאתי מהממ"ד כדי לעשן, אמרתי לעצמי שאני מתארגן לעלות לגבעת קובי כפי שנהגתי לא פעם בעבר. לקראת השעה 07:40 אני מדליק טלוויזיה להתעדכן ואז אני נחשף לראשונה לסרטון של הטנדר בשדרות. זה היה נשמע לי הזוי ולא הגיוני ועדיין לא חשבתי שזה בקנה מידה גדול אולי חולייה קטנה שכבר חוסלה. בהמשך הגיעו הדיווחים על קרב שמתנהל בתחנת המשטרה, כמובן שבאופן אוטומטי אתה נדרך יותר אבל לא חששתי לצאת לעשן סיגריה כי כבר לא יכולתי להתאפק בממ"ד".
מתי לראשונה אתה מבין שיש חוליית מחבלים נוספת קרוב לבית שלך?
"האמת היא שבזכות הבן שלי לא נשארתי בחוץ. שלושה ימים קודם הוא חזר מטיול של אחרי צבא, הוא הראשון שזיהה קולות של ירי נק"ל וממש נלחם בי שאכנס לממ"ד ולא אצא. הייתה לו תחושה שקורה משהו בנוסף לדיווח מתחנת המשטרה. עכשיו צריך להבין באותם דקות לא ידענו כלום על מה שקורה, חשבנו שהכל קורה בתחנת המשטרה וזהו. לקראת השעה 08:15 בבוקר קולות הירי התחזקו, הבנו שזה ממש בשכונה שלנו".
כאמור, תיעוד ממצלמות האבטחה ברחוב המקביל, סמוך לבית הספר יסודי התורה, חשף את תחילת השתלשלות האירועים שהסתיימו בנס גדול ובלתי נתפס. בשעה 08:11, ערן אוממי שהגיע להתפלל בבית הכנסת "ברית שלום כוהנים" יוצא לברר מה הקולות שהוא שומע, כשהוא מגיע למפתן החנייה הוא מזהה את חוליית המחבלים שיורה לכיוונו. כשהוא עטוף בטלית הוא שואג בבהלה ומצליח לחמוק חזרה לתוך בית הכנסת שם הוא מזהיר את מספר המתפללים שהגיעו "שירו עליו מחבלים".
יש לציין כי חוליית המחבלים שמנתה חמישה הגיעה רגלית מכביש 34 דרך שכונת האחוזה, בדרך הם עוצרים בכניסה לבניין מגורים, שוברים את הזכוכית ומחליטים ברגע האחרון לוותר ולהמשיך הלאה. הם מגיעים דרך החניה האחורית שמפרידה בין בית הספר יסודי התורה ובין שדרת בתי הקרקע. בשעה 08:12 הם צועדים בביטחון מלא לכיוון בית הכנסת. הם מאגפים אותו ובוחנים כיצד להיכנס, הם משליכים רימון שמתפוצץ בכניסה.
בתוך בית הכנסת מניין מתפללים, בדרך נס שניים מהם מחזיקים בנשק, האחד הוא אזרח בשם דוד שימול והשני הוא הלוחם אמיתי אורים שברגע האחרון החליט להגיע להתפלל בבית הכנסת שבו מתפלל אביו. השניים מנהלים קרב עיקש שבולם את המחבלים להתקדם פנימה. מי שלא שפר עליו המזל הוא עמרם טולדנו ז"ל שהתארח אצל אחיו שמתגורר ברחוב ירמיהו. הוא היה בדרך לתפילת החג אבל בעיקול לפני בית הכנסת, חוליית המחבלים יורה לעברו ורוצחת אותו ואף מבצעת וידוא הריגה.
לטענת אחד מדיירי הרחוב, הוא פגש את טולדנו בעודו צועד אל בית הכנסת ומתרה בפניו שמסוכן להיות בחוץ נוכח האזעקות הבלתי פוסקות. כשנשמעו לראשונה קולות הירי, החליט אחד מילדיו לקחת את נשקו ולצאת החוצה, הוא יורה לעברם ומצליח לעכב אותם, בהמשך התברר כמה הפעולה הזו הייתה קריטית עם הגעת הכוחות הראשונים לשטח. "הוא יצא מהבית בפעם הראשונה כדי להבין מה קורה ואז הבין שיש מחבלים וירה לעברם. תוך כדי הוא הבחין בגופה של האח של השכן שלנו לכן התעקש לצאת שוב כדי לראות אולי להביא אותו אלינו ולנסות לטפל בו. בשלב מסוים הוא גם צעק לי שאביא לו עוד מחסנית של כדורים מהכספת, בפעם השלישית כשהבנו שהחוליה בדרך לרחוב שלנו ממש נלחמתי בו שלא יצא כי היה לנו ברור שזה לא מחבל אחד אלא חמישה מחבלים".
מתוך תיעוד מצלמות האבטחה עולה כי החל מהשעה 08:40 בבוקר החוליה התהלכה ברחוב ירמיהו וחיפשה קורבנות. המחבלים ניסו לפתוח שערים של חצרות בתים, בחלק מהמקרים הם פשוט דילגו. "מדובר בדקות ארוכות שנמשכו כמו נצח" מתארים השכנים שחלקם ניסו להציץ מבעד לחלון כדי להבין מה מתחולל מחוץ לביתם. "אני מעריך שהם הסתובבו במשך עשר דקות ורק חיכו לפגוש תושבים שאולי רוצים להגיע לבית כנסת" מציין יגאל סהל, "לצערי הם הצליחו לרצוח גם נכה על כיסא גלגלים שרק פתח את הדלת של הבית שלו להבין מה קורה. מדובר במאיר מלכה ז"ל שעבר להתגורר בעיר שנה קודם לכן".
הגיבור ת': נלחם ברחוב שבו נולד וגדל
הכאוס הגדול של בוקר השבעה באוקטובר הורגש היטב באירוע ברחוב ירמיהו. בעוד העיניים של כוחות הביטחון היו נשואות לקרב שמתנהל בתחנת המשטרה, לא היה ללוחמים שהוקפצו לשדרות מספיק מידע על מוקדים נוספים, המודיעין נאסף רק בשטח בעזרתם של אזרחים. לכן, כפי שעולה מעשרות סרטוני האבטחה שתיעדו את מסלול המחבלים, לוחמי לוט"ר שהוקפצו לרחוב ירמיהו פרקו מהרכב מרחק של 500 מטרים ולא הבינו היכן הסכנה אורבת להם.
בשעה 08:41 הם נראו צועדים לראשונה במסלול של המחבלים מכיוון סופר דהן החדש לכיוון בי"ס יסודי התורה, רק כאשר חלפו על פני התחנה הממוגנת הם הבינו שהם לפני היתקלות זאת לאחר שנשמעו חילופי ירי. תוך שניות, שכונת מגורים צפופה הפכה לשדה קרב שאף אחד בחלומות הכי הזויים לא תיאר לעצמו שיכול להתרחש.
"כל האירוע התנהל בשלבים, בהתחלה שמענו קולות ירי ואז היה שקט כמה דקות, פתאום עוד קולות ירי שהלכו והתקרבו לאזור הרחוב שלנו. בשלב מסוים היה כאן טירוף מוחלט, ירי מטורף ובלתי פוסק" מתאר יגאל סהל, "בזמן הזה אני והמשפחה בתוך הממ"ד לא מבינים מה קורה בחוץ, אנחנו כן מבינים שאנחנו בזירת קרב. בהתחלה לא האמנתי שזה קורה, אני עד היום לא מאמין שזה קרה כאן ברחוב שלנו. בכל מקרה לקראת השעה 08:50 אני כבר מתחיל להבין שבבית הצמוד אליי מתנהל הקרב עם המחבלים".
אל השיחה בבית של יגאל מצטרף השכן "מאיר" ששניים מילדיו השפיעו באופן דרמטי על תוצאות מתקפת הטרור ברחוב ירמיהו. "בבוקר, כשנשמעו לראשונה יריות הבן הגדול לא היסס ויצא עם האקדח. אף אחד לא חשש בכלל על מחבלים, מקסימום אולי מפגע בודד" הוא משחזר, "כשהוא חזר הביתה וצעק לי להביא לו עוד כדורים, אני מסתכל עליו בהלם, לא מאמין למה שהוא אומר ומאיפה האומץ הזה לצאת מול מחבלים".
לדבריו, בשלב מסוים אשתו החליטה להתקשר למשטרה ולאחר שלא היה מענה היא הרימה טלפון לבת הבכורה שעובדת ביחידה החוקרת של משטרת ישראל וסיפרה לה שיש מחבלים ברחוב שלהם. "זו הייתה סיטואציה קשה ומורכבת, מתוך מצוקה אשתי התקשרה לבת הגדולה והתחננה לעזרה כי אף אחד לא ענה לה במוקד 100. היא ממש צרחה לה שיש מחבלים ליד הבית. הילדה החליטה להרים טלפון בהול לאחיה שהוא לוחם בימ"מ וממש אמרה לו בהיסטריה, "מחבלים בבית של אבא ואמא".
שיחת הטלפון אל ת' מסתבר תופסת אותו בעיצומו של הקרב על תחנת המשטרה. בשל מגוריו באחד מיישובי האזור הוא הוקפץ על-ידי מפקדיו לסייע על אזרחי ובלי נשק ארוך, רק אקדח אישי. מאחר וכוחות רבים כבר הגיעו אל התחנה, הוא החליט יחד עם חבר נוסף לקבל החלטה גורלית שהצילה כנראה רחוב שלם. "מרגע שהוא שמע מאחותו על הסכנה שבא לא רק אנחנו נמצאים אלא רחוב שלם הוא עזב הכל. הוא לקח נשק ארוך ולוחם נוסף ויחד הם מיהרו אל תחילת רחוב ירמיהו" מספר האב ויגאל סהל מוסיף: "צריך להבין שהילד הזה גדל ברחוב הזה, מכיר היטב את הסמטאות כאן כך שזה עזר לו להגיע מהר ובצורה בטוחה לקרב פנים מול פנים עם חמשת המחבלים. בעיניי הוא הגיבור שלנו ביחד עם החבר שהגיע איתו וכמובן לוחמי לוט"ר".
כאמור, מתוך תיעוד של אחד התושבים מבניין מגורים סמוך, הלוחם ת' יחד עם חברו, התקדמו בדילוגים תוך שהם מסמנים ללוחמי הלוט"ר שהם מהימ"מ על מנת למנוע אירוע ירי דו צדדי. במהלך הקרב הם הצליחו לחסל ארבעה מתוך חמשת המחבלים ולפצוע קשה את החמישי. במהלך הקרב , החבר שהצטרף אל ת' לקרב חטף כדור סמוך לבית החזה. בשל העובדה שחשש לחייו, ת' החליט לאסוף אותו לנקודת מפגש לטיפול בפצועים שנפתחה במול 7 ומייד חזר אל הרחוב שבו גדל כדי לראות מה עלה בגורל הוריו שזעקו לעזרה. "הוא חזר לרחוב אחרי שהצליחו לחסל את כל המחבלים למעט אחד שנתפס בחיים. כל מה שעניין אותו זה לדעת שאנחנו בסדר. הוא ממש התרגש שהוא ראה אותי וקרא לי "אבא, אבא, אבא" , חיבקתי אותו והרגעתי אותו שאנחנו פה בריאים ושלמים בזמן שהבית שלנו שלולית של דם בגלל הלוחם שנהרג וניסו כאן להציל אותו לצערי ללא הצלחה".
יש לציין כי לאחר שת' סיים את האירוע ברחוב שבו גדל הוא המשיך לאופקים ולקח חלק בקרב על הבית של רחל שהיא ובעלה היו בני ערובה במשך שעות ארוכות וחולצו במבצע הירואי.
יגאל סהל: "צריך להבין את גודל הנס שהיה לנו ברחוב. תסתכל למשל על רחוב דומה כמו שלנו בעיר אופקים שם נרצחו עשרות אזרחים ושוטרים ותבין איזה נס. אם לא הגיבורים האלה, משפחות שלמות היו נשחטות ברחוב שלנו. אומנם איבדנו שני שכנים יקרים אבל התוצאה הייתה יכולה להיות קשה יותר אילו ת' והחבר שלו וכמובן לוחמי לוט"ר לא היו מגיעים בזמן".
לקראת סוף הביקור שלי ברחוב שבו גדלתי, יגאל סהל מסתובב איתי ברחוב ומראה לי את הסימנים שנותרו מאז אותו יום נורא. "הנה פה הסימנים של הרימון שנזרק לכיוון הבית של משפחת רוזנווסר והנה בבית של משפחת בוגנים שבגינה שלה חוסל מחבל, הסוכה של אוקטובר 23 עדיין עומדת ואצל חלק מהרכבים יש קליעים. "לזכות העירייה יאמר שהיא דאגה להחליף את כל הריצוף ברחוב שלנו ולתת לנו מראה חדש. למרות זאת, היום הזה מלווה אותי יום יום, צריך להבין שהרבה מאיתנו עדיין חיים את אותו בוקר, כל יום אני מתעורר ושואל את עצמי אם זה באמת קרה".
זוכרים את האזרחים ולוחם לו"ר שנרצחו בקרב על ירמיהו
אם יש משהו שמלווה את סהל זה דמותו של לוחם לוט"ר בן רובינשטיין. "לפי הסרטונים שראיתי הוא נכנס לרחוב שלנו בנחישות, באומץ ובלי פחד, בעיניי הוא ממש גיבור שהיה מוכן לסכן את חייו כדי שאזרחים לא יפגעו. תוך כדי הקרב הוא חטף כדור מאחד המחבלים שהיה צלף, הפציעה שלו הייתה אנושה ולא הותירה לו סיכוי. כשאני יכולתי לצאת מהממ"ד נתקלתי בפנים שלו, ממש פרח שנקטף" הוא אומר בדמעות," אני יכול לשתף שמאז התמונה הזו רודפת אותי יום יום, אני לא יודע איך להתמודד עם זה, זה צער שמלווה אותי מאז, לכן אני כמובן מטופל ולכן אני גם פועל להנצחתו, הייתי בלוויה שלו, אני בקשר עם אביו. מודה לו מכל הלב על גידל ילד כזה שהקריב את חייו כדי שאנחנו נמשיך לחיות".