תושבת שדרות, שמרית ענזרות, אם לארבעה ילדים קיבלה צו פינוי מביתה וכעת אין לה היכן להעביר את הלילה. "אני הולכת עם הילדים שלי בקור לרחוב ולאף אחד לא איכפת" היא אומרת
אם לא יקרה נס של הרגע האחרון, את הלילה הקרוב תעשה שמרית ענזרות (31) ברחוב. יחד איתה יהיו גם ארבעת ילדיה בני 11,5,3,2. "אני אקים פה אוהל ואשן עם ארבעת הילדים שלי ברחוב, כי פשוט אין לי לאן ללכת" היא אומרת. בשנה וחצי האחרונות גרה ענזרות בשכירות, יחד עם ילדיה ובעלה, איתו היא בתהליכי גירושין. "היו לנו כל הזמן סכסוכים ולאחרונה הוא קיבל צו הרחקה מבית משפט, בגלל אלימות, מאז אנחנו בהליכי גירושין והוא לא חי בעיר" אומרת ענזרות. לטענתה היא כלל לא הייתה מודעת לעובדה שהם אינם משלמים שכירות לבעל הבית וגילתה את צו הפינוי לגמרי במקרה. "בעלי הוא שטיפל בכל העניינים האלה ואני בכלל לא ידעתי שאנחנו לא משלמים. ידעתי שיש סכסוך בינינו ולבין בעל הבית בגלל חילוקי דעות אבל לא ידעתי שבעלי החליט פשוט להפסיק לשלם. כל השיחות התנהלו ביניהם ואני הייתי בצד, לא מעודכנת ולא מודעת. כשבעלי עזב חיפשתי מסמך במזנון ומצאתי שם צו התראה לפני פינוי ומסמכים מבית משפט וככה גילית שאני צריכה לעזוב את הבית עוד רגע". תאריך הפינוי שנקבע לענזרות וילדיה הוא היום (29.12.16) והיא אובדת עיצות, מיואשת וכבר אינה יודעת אל מי לפנות. "זה כמו חלום בלהות שתקף אותי פתאום, אני לא מבינה בכלל איך נקלעתי לסיטואציה הזאת. דווקא אני, שתמיד עזרתי לכולם ונתתי יד בכל מקום שרק היו זקוקים לי, פתאום אני נמצאת במקום שבו אני זועקת לעזרה".
"אין לי לאן ללכת, אין לי איפה לשים את הדברים ואין לי איפה להעביר את הלילה. אני בסך הכל מבקשת שהחג הזה יקרה לנו נס קטן ופרטי ושתהיה לי ולילדיי קורת גג, זה הכל"
פניתם לרווח, לבעל הבית למישהו שיעזור לך?
"פניתי לכולם. בעל הבית לא מוכן לדבר איתי ובכלל לא רוצה לשמוע, אני גם מבינה את הצד שלו כי אנחנו לא משלמים לו על הבית, למה שייתן לי לגור בבית שלו בחינם. עם הרווחה דיברתי אינספור פעמים וגם עם העובדת הסוציאלית שמטפלת בנו, הם לא נותנים לי מענה וגם לא פיתרון. אמרו שהם יכולים לעזור לי בסכום מסוימת מהשכירות, אבל זה גם לא יכול לקרות עכשיו כי זה איזשהו תהליך בירוקרטי שייקח זמן וגם שההצעה הזאת תקפה לשלושה חודשים ראשונים. לצערי, אין לי את הזמן הזה לחכות, היום אני הולכת לישון עם הילדים שלי ברחוב".
הילדים מודעים למצב?
"הגדולים בוודאי, הם שומעים אותי מדברת בטלפון ורואים אותי בוכה כל היום. הם התחילו לסבול מחרדות קשות, האמצעי לא זז בלעדיי לשום מקום. הגדולה לא מפסיקה לבכות וכל רעש הכי קטן מקפיץ אותי והיא אומרת 'הנה אמא הם באו לפנות אותנו מהבית'. זה נורא לחיות ככה, לא חשבתי שהיום הזה יגיע, באמת שקיוותי שהכל יסתדר בסוף, אבל לצערי זה לא קרה".
בימים האחרונים ארזה ענזרות את כל חפציה וחפצי ילדיה בשקיות ניילון, אותן עדיין לא פינתה מהדירה. "אין לי לאן ללכת, אין לי איפה לשים את הדברים ואין לי איפה להעביר את הלילה. אני בסך הכל מבקשת שהחג הזה יקרה לנו נס קטן ופרטי ושתהיה לי ולילדיי קורת גג, זה הכל".
מעיריית שדרות נמסר בתגובה:
"תושבת העיר וילדיה מוכרים למחלקת הרווחה בעיריית שדרות. מדובר בסיפור נוגע לב ומאז שהצטרפה למחלקה היא מקבלת ליווי צמוד. הגברת הגישה בקשה לדיור לפני כחודש. יובהר כי אגף הרווחה של עיריית שדרות אינו אמון על מתן פתרונות דיור, לרבות דיור ציבורי. האחראים על כך הינם משרד הבינוי וחברת 'עמיגור' בלבד. יחד עם זאת, פועל ראש העיר באופן אישי אל מול מנכ"ל חברת 'עמיגור', יובל פרנקל, בכדי לסייע בפתרון הדיור ולזרז את התהליך. אגף הרווחה פועל למצוא פתרונות שונים לגב' וילידיה על מנת לסייע לה. לצורך כך, לפנים משורת הדין ומתוך דאגה כנה לילדיה, אף הוצע לגברת כי ישולם שכר דירתה למשך חודשיים".