לאחורנה תושבי העיר עדים ליותר ויותר דגלי גאווה הנתלים על מרפסות הבתים. לתופעה הזו יש שם, "מחאת הדגלים" שהיא פרי יוזמתם של שני סטודנטים גאים שחוו התנכלות קשה על רקע תליית הדגל, והחליטו לצאת במחאה.
אופק אזולאי ויובל ברודוטי (24) הם סטודנטים הלומדים בשנתם הראשונה במכללת ספיר, ולאחרונה עברו להתגורר בשדרות. עם זאת, הם לא תיארו לעצמם את מה שיאלצו לחוות לאחר שבסך הכל תלו על מרפסת דירתם את דגל הגאווה הצבעוני.
איך בעצם התחילה מחאת הדגלים?
"המחאה התחילה כשאיימו על החיים שלנו בגלל הדגל שתלינו והבנו כמה משמעותי וחשוב שתהיה נראות לדגלים כדי שלהטבים (לסביות, הומואים, טרנסקסואלים ובי-סקסואלים) יפסיקו לפחד ללכת במרחב הזה ולהסתיר את עצמם. להטבים קיימים בכל מקום."
כאן ב'שדרונט' פרסמנו מקרה בו הוצת דגל גאווה. האם מקרה זה קשור למחאה שלכם?
"המקרה שפורסם הוא של בחורה שהזדהתה עם המקרה שלנו והחליטה לשים דגל בבית שלה ואז שרפו לה אותו."
לצד התגובות הקשות, האם היו גם תגובות סימפטיות אליכם מצד תושבי העיר?
"רוב התגובות היו סימפטיות. אני באמת מאמין שרוב תושבי העיר מוכנים לקבל את השונה ולא פוחדים ממנו. קיבלנו תמיכה רבה ממסורתיים, דתיים ומכל מיני סוגים של אנשים שראו בנו קודם כל בני אדם שרוצים לחיות פה שכנות טובה ומשותפת."
האם אתם מצליחים להבין תושבים אשר אינם חשים בנוח עם החצנת נושא הגאווה?
"אנחנו יכולים להבין את האיום שאנשים חשים כשהם נתקלים במשהו שהם לא מכירים. משהו שכל הזמן אנשים אמרו להם שזה משהו רע ומתועב. גם ה"החצנה" שאתה מדבר אליה מגיעה לאור התופעות האלימות נגדנו. תחשוב על יהודי או ישראלי שנמצא בחו"ל וסובל מאנטישמיות. האינסטינקט שלו יהיה להגיד כמה הוא גאה להיות יהודי וישראלי. הוא לא יראה סיבה להסתיר חלק כל כך משמעותי בזהות שלו והוא ירצה להחצין אותה. ככה גם אנחנו. זה מי שאנחנו ולא נשתנה. כל עוד המציאות מראה ששורפים לנו דגלים ומאיימים עלינו, אנחנו חייבים להגן על עצמנו ולהראות נוכחות. הומואים לסביות וטרנסים. זה דבר קיים. גם אם תגידו שלא, זה לא ישנה את זה."
בין תושבי העיר שדרות נמנית גם אוכלוסיה דתית רחבה, שלפי תפיסת עולמה זו ממש תועבה.
"את האמונה האישית של כל אדם לצערי לא תמיד נוכל לשנות. יש אנשים שמחונכים לשנאה. זכותו של כל אחד להאמין במה שהוא רוצה, השאלה מה הוא עושה עם האמונות האלה. אנשים כמוני לא צריכים להסתיר את עצמם בגלל שאנשים אחרים חושבים שזו תועבה. אתה יודע כמה הודעות תמיכה אנחנו מקבלים בימים האחרונים מנערים ונערות מקומיים שמסתירים את הזהות שלהם רק כי אנשים חושבים שהם תועבה? תחשוב איזה נורא זה לחיות בשקר. לשקר למשפחה ולחברים שלך יום יום רק כי הם חושבים שזו תועבה."
תאר לי את התחושה שלך לגור בין שכנים מאיימים.
"למען האמת, לאחרונה הגענו למעין רגיעה עם השכנים. היו קצת דיבורים אחר כך ומדובר באנשים שלא הכירו ולא ידעו כל כך הרבה על העניין."
האם אינך חושש שתליית דגלים נוספים רק תלבה את האש ותיצור חיכוכים נוספים?
"החיכוכים כבר קיימים. וגם כשיש שקט זה קורה כשאנחנו בגדר בלתי נראים ומוסתרים. הניראות היא חשובה מאין כמותה. רק במצב בו אנחנו שווים אפשר לייצר שכנות טובה וקירוב לבבות. עד עכשיו נאלצת להסתיר את עצמך כדי שיתייחסו אליך בכבוד, וזה לא משהו שמאפיין את שדרות חלילה. הומופוביה ושנאה זה משהו שקיים בכל הארץ והעולם. למזלי אנחנו בתקופות של שינוי, שמקווים שיגיע גם לשדרות."
מסר לסיום?
"חשוב לנו מאד להוסיף שתליית דגלים היא לא קריאה למלחמה נגד תושבי העיר, גם אם יש כאלה שרואים את זה ככה. אנחנו בסך הכל רוצים להשתלב, להיות חלק. כמו שדייר אחד יתלה דגל ישראל או של ברצלונה במונדיאל. זו הזהות שלנו. אנחנו מעוניינים להיות חלק מהקהילה. ביום שיהיה שוויון כבר לא נרגיש צורך להניף דגלים."