יש אנשים שמלמדים פילאטיס, ויש אנשים שהופכים אותו לדרך חיים. במשך יותר משני עשורים מור טל שלם בנתה לעצמה שם כאחת הדמויות המשפיעות והמובילות בישראל בתחום הפילאטיס – כזו שלא רק הכשירה מאות מדריכות ומדריכים דרך האקדמיה שהקימה, אלא גם הצליחה להכניס את עולם הפילאטיס אל תוך אחת המערכות התובעניות ביותר בישראל: צה"ל.
אבל דווקא אחרי השבעה באוקטובר, בזמן שרבים חיפשו להתרחק מהדרום, מור ובעלה שקד קיבלו החלטה הפוכה – לעבור להתגורר בעוטף עזה, בקיבוץ ארז, ולהפוך לחלק מהסיפור האזורי של צמיחה, ריפוי ובנייה מחדש. היום, כשהיא מובילה את ה"פילאטיס קלאב" בשדרות תחת אקדמיית EMBODY שהקימה, היא לא מדברת רק על חיזוק שרירים או יציבה נכונה – אלא על תנועה ככלי לחוסן נפשי, לאיזון רגשי ולריפוי של ממש.
בתוך הלו"ז הצפוף והמשוגע שלה מצליחה טל-שלם לשלב גם שירות מילואים (רס"ן במיל') שבו היא תורמת מהידע העצום שצברה לטובת הלוחמים שלנו שממשיכים בשגרת המלחמה בגבול עם רצועת עזה כדי לתת ביטחון ליישובי הדרום. השבוע, לפני שנפגשנו לראיון, היא השכימה מוקדם והתייצבה באוגדת עזה לאמן את הקצינים הבכירים. "אני הבוקר באנרגיות מדהימות" היא אומרת בחיוך. ולא רק מפני שהתחילה אותו עם אימון פילאטיס. "אני מסופקת מאוד מתרומתי הצנועה ללוחמים שלנו, הן באוגדת עזה ובכלל. אני כל כך שמחה לראות את התרומה הגדולה של הפילאטיס לצה"ל וגאה שהייתה לי הזכות לייסד את זה בצה"ל".
ייסדה את הפילאטיס בצה"ל
טרנד הפילאטיס שהולך ומתעצם בשנים האחרונות, גם באזור הדרום הומצא בכלל על-ידי גבר גרמני בשם ג'וזף פילאטיס. "שיטת הפילאטיס נולדה בכלל מתוך כאב אישי" מספרת טל שלם, "ג'וזף פילאטיס, ממציא השיטה, סבל בילדותו מבעיות בריאות וחיפש דרך לחזק, לאזן ולשקם את גופו. מתוך המסע האישי שלו הוא החל לחקור לעומק כיצד הגוף האנושי עובד, ובמהלך השנים שילב בין עולמות האגרוף, ההתעמלות, הקרקס ואומנויות הלחימה. מתוך כל אלה פיתח שיטה ייחודית שמטרתה ליצור “רה־ארגון” של הגוף לשפר יציבה, נשימה, תנועה וחיבור נכון יותר בין הגוף לנפש".
לאחרונה, כחלק מהרצון של החברה העירונית לספורט בשדרות לשדרג את תחום הפילאטיס בעיר קיבלה לידיה מור טל שלם את הובלת הסטודיו פילאטיס קלאב שבמתחם הספורט קלאב. מעבר לזה, היא תמשיך להפעיל משדרות את אקדמיית אימבודי שהקימה לפני 12 שנים ומאז הכשירה מאות מדריכות ומדריכים בכל הארץ. "ברקע שנוצר הקשר הראשוני היה לי ברור שאני חייבת לעשות משהו משמעותי וגדול דווקא כאן בשדרות ואני חייבת לומר שמהרגע הראשון פשוט הוקסמתי גם מהסטודיו המדהים הזה שהוא באמת משהו מיוחד, גם מהמנהלת ליאת ובכלל מכל האנשים שמסביב למתחם הספורט קלאב שהוא לגמרי מתחם של כושר ובריאות".
הרבה לפני הפילאטיס, כנערה מור שלם הייתה נחשבת לספורטאית מצטיינת בריצה וגם בענף הכדורסל שם היא שיחקה בקבוצה מקצוענית. "הייתי נערה שחיה את החיים הספורטיביים באופן מלא עד שנפצעתי" היא משתפת על מה שהוביל אותה בסופו של דבר אל עולם הפילאטיס. "זה השפיע עליי בכך שירדתי מתוצאות ברמה הכי גבוה בארץ לרמה שקשה לי בשיעור ספורט להשלים את הריצה. הבנתי שיש איזה פער, שהגוף שלי לא מקבל ואני לא יודעת להגיד מהו בדיוק. ואז בלית ברירה אמרו לי "תלכי לאיזה פילאטיס", סוג של טיפול שיקומי. בהתחלה אמרתי "עזבו אותי מזה מה אני נכה" ובכל זאת הלכתי. פתאום המקומות שכאבו לי, התחילו להרגיש לי נעים יותר. הרגשתי שאני עוברת טיפול חשוב מאוד לגוף שלי. באחד הטיפולים גם הסתכלתי על המדריכה והבנתי שגם אני רוצה את זה. מאותו רגע התפתח אצלי איזה פאשן לפילאטיס וכבר יום למחרת נרשמתי לקורס והספקתי לסיים אותו לפני הגיוס לצה"ל".
באופן כמעט טבעי, לאחר המיון בבקו"ם, היא החלה קורס מדריכות כושר קרבי במסגרת השירות בצה"ל שם כבר היה לה ברור שהפילאטיס חייב להיות חלק מהדרך שלה. "נכנסתי לפילאטיס מתוך תהליך אישי, לא היה לי קל ולא תמיד היה לי מעניין אבל משהו שם הרגיש לי נכון, הרגשתי שזה ייעוד שלי. כאשר נכנסתי בשערי מכון ווינגייט הרגיש לי שיש עוד עבודה שאני צריכה לעשות, מה שנקרא לעבור עוד דרך כדי לעסוק בזה. בינתיים, הרגשתי שזה חייב להיכנס לצה"ל".
מתי הבנת שחשוב שזה יכנס גם לצה"ל?
"כשהייתי מדריכת כושר קרבי בבה"ד 8. דרך התפקיד נחשפתי לאוכלוסיות רבות ומגוונות של כל צה"ל. הלוחמים והלוחמות בחזית, החיילים בעורף, אנשי מטה. ממש מגוון של כל צה"ל. שם ראיתי עד כמה תרגולי פילאטיס רלוונטיים אליהם, עד כמה זה מדבר אליהם, עד כמה אני פתאום מצליחה להיות עוד יותר נוכחת כמדריכה ויותר משמעותית כמדריכה וגם הם הרגישו שהם מפיקים מהשיעור יותר ובכל סוף שיעור היו אומרים לי "מה זה היה? כי זה עשה לי טוב" או "זה היה קשה אבל הרגיש קשה במקומות הנכונים, מקומות שאני לא מגיע אליהם או לא מכיר ופתאום לא כואב במקומות שבדרך כלל כואב לי באימון כמו גב תחתון, שורשי כף יד, ברכיים. מהר מאוד הבנתי שיש כאן משהו שצריך וחייב להכניס לצה"ל".
מן הסתם כמדריכת כושר קרבי כבר הכרת את רמת הכושר של הלוחמים, איפה זיהית שהפילאטיס יכול לעזור?
"ראיתי שגם ביחידות המובחרות ביותר, עם רמת הכושר והמבצעיות הגבוהה יש פערים רציניים. למשל, יש פציעות ברכיים ברמה גבוהה ממש כמו ספורטאים תחרותיים כמו שאני חוויתי. צריך להבין שמדובר בעומסים מאוד כבדים. זה חבר'ה צעירים שנכנסים להכשרות מאוד אינטנסיביות, חוסר שעות שינה, לפעמים התזונה היא לא הכי שלמה שיכולה להיות וכל זה הרבה פעמים קורה בזמן כל כך קצר. לא תמיד הם מוכנים לדבר הזה ולא תמיד הם מקבלים את כל המעטפת מבחינת התרגילים שתומכים אותם באמת. בסוף, צה״ל דורש מהאנשים שלו להיות חזקים כל הזמן. פילאטיס מלמד גם איך להקשיב לגוף, לנשום, להתייצב ולהחזיק עומסים בצורה בריאה יותר. בעיניי, לוחם חזק הוא לא רק מי שיודע לרוץ מהר או להרים משקל, אלא גם מי שיודע לשמור על עצמו לאורך זמן. היום אנחנו כבר יודעים בעולם המקצועי שחוסן אמיתי מתחיל במערכת העצבים וביכולת של הגוף לעבוד בצורה מאוזנת. פילאטיס נותן לזה מענה מדויק.”
איפה זיהית את הפערים למשל?
"למשל בירידה למצב ירי, ראיתי שלוחמים לא גמישים מספיק ולא פונקציונאליים מבחינת תנועתית כדי לרדת למהלך ירי כמו שצריך. כדי לבחון את זה, ירדתי איתם ממש לשטח ושם יכולתי לראות מעט מהשגרה המבצעית שלהם ואיך הם מחזיקים את הגב אחרי מאמץ או שהצוואר נתפס. שם הבנתי שעם כל האימונים המקצועיים שהם עושים יש משהו שעדיין לא מקבל את המעטפת השלמה והמלאה שהם צריכים לקבל וראיתי שהפילאטיס משהו מתאים כמו כפפה שמשלימה את המעטפת שהייתה שם".
"יש כאן תחושת משמעות שקשה להסביר במילים"
כדי להכיר מקרוב את ההשפעות שיש לפילאטיס על הגוף ועל הנפש, טל שלם הספיקה לשהות חמש שנים בשוויץ שם למדה אצל אחד המומחים הגדולים בעולם. "עם כל האמונה שיש בי, רציתי לראות בעיניים איך הדברים עובדים הלכה למעשה" היא משתפת. "במקביל היה לי חשוב ממש לחקור את הנושא, אז נסעתי ללמוד פסיכותרפיה גופנית בשוויץ בשיטת ביוסינטזה. דרך לימוד מערכות הגוף הבנתי איך זה בא לידי ביטוי, איך בעצם האימון מדבר עם הנפש ואיך אנחנו בנויים לאינטראקציה שהיא אנושית ואנחנו בנויים לתנועה. בלי תנועה לא נוכל לעשות שום שינוי משמעותי. בעיני, פילאטיס הוא לא רק תנועה- הוא דרך לבנות חוסן ולתת גם מענה נפשי לגוף שלנו".
מי שחווה את הטראומה של המציאות הביטחונית בכלל ואת השבעה באוקטובר בפרט זה יכול לסייע?
"ברגע שאנחנו נוגעים בסטרס המתמשך במדינת ישראל וכמובן על כל המציאות הביטחוני ואירועי השבעה באוקטובר, יש כאן עניין של טראומה ופוסט טראומה ונדמה לי שאין אחד לא חווה את זה בדרך כזו או אחרת. חלק מהגדרה של טראומה היא תנועה שקפאה, היא משהו שרצית לעשות באותו רגע והיית חסר אונים אל מול הסיטואציה, זה היה גדול ממך. הרבה פעמים אנשים שדווקא פעלו והיו להם את הכלים לפעול אם זה מי שהיה לו נשק וכו', הם בדרך כלל לא אלה שנושאים את הטראומה. מי שספג את הטראומה זה מי שלא היה לו מה לעשות, למשל מי שהיה בבית ולא היה לו נשק. חוסר אונים מוחלט. במצב כזה הגוף קופא או בורח אם יש לאן לברוח או נלחם, לכן לחימה זה הדבר הכי נכון לעשות בזמן טראומה אלא אם כן אתה עושה את מה שרחל מאופקים עשתה- היא לא נלחמה כי היה לה ברור שהיא לא יכולה להילחם ולא ברחה כי אין לה לאן לברוח כי המחבלים בבית שלה אבל היא גם לא קפאה כי היא הבינה שהקיפאון לא יעזור לה אלא להיפך- היא המשיכה להיות בתנועה, פתחה שולחן, הכינה למחבלים קפה ודאגה להם לאוכל. דווקא המקום הזה האריך את הזמן והמחבלים נכנסו לסיטואציה שזה כמו "אמא שלהם שדואגת להם".
בתוך המלחמה נולדה עבור מור גם אהבה גדולה. באותו בוקר של השבעה באוקטובר גויסתי בצו 8 והגעתי לעוטף לסייע בהקמת חמ"ל כי זה מה שנדרש בימים הראשונים" היא משתפת, "לאחר שהאירוע המתגלגל עבר פחות או יותר לשליטה שלנו ובעצם המלחמה התחילה אני התחלתי להעביר פילאטיס בשטחי כינוס. תוך כדי זכיתי גם להכיר את מי שהפך לבעלי. אחרי שהכל נגמר, התחתנו וקיבלנו החלטה שאנחנו חייבים לעבור להתגורר כאן בעוטף. הרגשתי שיש סוג של קריאה לדגל לפתח את הפילאטיס בחזרה לחיים. אני מאוד מאמינה בזה. דווקא מתוך השברים כפי שקראנו על זה בחג שבועות שקיבלנו את לוחות הברית השבורים, דווקא מתוך השבר אנחנו צומחים".
אז מבחינתך זה היה צעד מתבקש?
“דווקא בתקופה הזאת הרגשנו שאנחנו רוצים להיות חלק מבנייה וצמיחה של המקום הזה. יש כאן אנשים מדהימים, קהילה חזקה ולב ענק. המעבר לעוטף היה עבורנו לא רק החלטה אישית אלא גם ערכית. אנחנו מאמינים שאפשר להביא לכאן משהו גדול- מקצועיות ברמה גבוהה מאוד, קהילה, בריאות, תנועה וחיבור אנושי. מבחינתנו זו דרך לקחת חלק אמיתי בחיזוק האזור.”
איך את מרגישה את האנשים בעוטף מאז המעבר?
“יש כאן אנשים עם עומק, חום וחוסן יוצא דופן. פגשנו קהילה שמעריכה חיבורים אמיתיים, משפחתיות ואנשים שפועלים מהלב. זה מאוד ריגש אותנו. אנחנו מרגישים שלא רק אנחנו נותנים למקום- גם המקום נותן לנו המון בחזרה. יש כאן תחושת משמעות שקשה להסביר במילים.”
מה מיוחד ב־EMBODY ובגישה שאת מביאה?
“אנחנו מביאים שילוב בין מקצוענות בינלאומית לבין חיבור אנושי מאוד עמוק. חשוב לי שהסטנדרט המקצועי בשדרות ובעוטף יהיה ברמה שלא נופלת משום מקום בארץ ובעולם. הכשרות המדריכים שלנו משלבות אנטומיה, עבודה עם מערכת העצבים, חיבור גוף־נפש, עבודה עם אוכלוסיות מיוחדות ופיתוח יכולות הדרכה ברמה גבוהה מאוד. מבחינתי, מדריך טוב הוא לא רק מי שיודע להעביר תרגיל-אלא מי שיודע לראות בן אדם.”
יש גם אלמנט משפחתי בדרך שלכם?
“מאוד. EMBODY נבנתה מתוך משפחתיות אמיתית. שקד טל שלם, בעלי הוא המנהל התפעולי של העסק ויחד אנחנו רוקמים את החזון ובונים אותו מהלכה למעשה וזאת מתוך תחושת שליחות משותפת, הרבה מהעשייה שלנו נולדת מהבית ומהערכים שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו- חיבור, התמדה, משמעות ואהבת אדם. בסוף, אנשים לא מחפשים רק מקום להתאמן בו. הם מחפשים מקום להרגיש בו שייכים.”
מה החזון שלך לשנים הקרובות?
“להמשיך להפוך את הפילאטיס לכלי שמשפיע על חיים של אנשים- בארץ ובעולם. להמשיך להוביל הכשרות ברמה גבוהה, להרחיב את הפעילות שלנו בעוטף ובצה״ל, ולבנות קהילה שמבינה שתנועה היא לא רק אסתטיקה היא איכות חיים, חוסן ודרך חיים.”
מה היית רוצה שאנשים ירגישו כשהם נכנסים אליכם לסטודיו?
“שנכנסו למקום שרואה אותם באמת. מקום מקצועי מאוד, אבל גם אנושי, מחבק ומלא השראה. מקום שמאפשר להם להתחזק- בגוף, בביטחון ובנפש.”