בעד לחלון בבית המלון המרשים של 'מלכת שבא' באילת, משתקף נוף מרהיב ומרגיע של המרינה, הרחק מאוד מאווירת המלחמה של שדרות, אולי אפילו ההיפך הגמור על אף האיום שנמצא ברקע מכיוון החותי'ם שבתימן הרחוקה. "אי אפשר להשוות בכלל, בשדרות יש מלחמה, כאן באילת יש אווירה של אילת, מקום של שפיות בסערה שאנחנו נמצאים בה" מבקש אבירם דרעי לדייק ולשתף את תחושותיו האישיות. "כל אחד מתושבי שדרות חווה את החוויה בצורה כזו או אחרת, כולם יצאו מצולקים, נקודה. אני אישית במצב שהנפש שלי עוד לא מאפשרת לי לחזור לשדרות, אפילו לא לדקה אחת, לכן הרוגע של אילת עושה לי טוב ואני בטוח לעוד הרבה תושבים. אם תשאל את 'צ׳וקי' למשל שום דבר לא מזיז לו, מרוב שהוא קטן שום דבר גם ככה לא פוגע בו" מסיים דרעי בעקיצה הומוריסטית לעברו של מי שהפך ל"שותף המוסיקלי" שלו בעשור האחרון.
'צ'וקי' למי שעוד לא מכיר הוא נגן הגיטרה והמפיק המוסיקלי המוכשר, רן אביטן שכבר התרגל לעקיצות של דרעי ולא תמיד נותר חייב, "אתה מבין, אני דואג לו והוא מלכלך עליי. הוא ישן אצלי בחדר לילה אחד וזה הספיק לו" מסנן אביטן, "אבל רגע ברצינות. אם תפתח את הכתבה עם השטויות שלנו תצטרך גיליון שלם". ואכן, במשך שלוש שעות במחיצתם, כולל גיחה להשלמת קליפ של הראפר אבישי אזיקרי (מהצמד הנוסטלגי של 'חיילי הנקמה'), היה לא מעט הומור ואווירה קלילה שנחוצה מאוד בימים אלה.
בימים רגילים זו בהחלט הייתה יכולה להיות חופשה מפנקת במקום שיש בו הכל אבל אם תשאלו את אבירם דרעי ורן אביטן הם מעדיפים לוותר על הכל כדי לחזור למציאות שהייתה להם בשדרות עד ערב שמחת תורה. "תן לי לחזור ללילות באולפן שלי בשדרות ולעבוד ואני אהיה הבנאדם הכי מאושר" אומר רן אביטן על השגרה שנכפתה עליו, "לאילת אני הייתי רגיל להגיע לחופשה או להופעות, מי בכלל האמין שנהיה עקורים מהבית שלנו כבר חודשיים ונעבור להיות דיירים זמניים באילת. אני אישית לא מסוגל להיות במקום אחד ולכן אני שורף לא מעט שעות בדרכים".
"אתה מבין למה הוא בפלוס גדול בחשבון", מגיעה כצפוי העקיצה התורנית של דרעי. לאביטן נותר רק לחייך: "אתה מבין כמה אני סובל פה איתו?". הוא ממשיך: "אני משתדל באמת לשמור על שגרת עבודה, מחבר לעצמי רצף של עבודה ונוסע לכמה ימים לב"ש ולמרכז, יש לי גם הופעות עם אומנים שאני מופיע איתם ואז בסוף שבוע חוזר לאילת. אתה מבין מה אנחנו נאלצים לעבור כתושבי שדרות?".
"איבדנו חברים יקרים"
אבירם דרעי (44) ורן אביטן (30) משדרות צועדים דרך מוסיקלית ארוכה יחד. דרעי, כבר שני עשורים כותב ומלחין להיטים לזמרים המובילים בתעשיית המוסיקה הים תיכונית (רגב הוד, דודו אהרון, פאר טסי, הם רק חלק מהרשימה). אביטן שהיה ילד הפלא של שדרות הפך גם הוא למפיק מוסיקלי מבוקש ובאמתחתו רשימה גדולה ומכובדת של אומנים מהשורה.
אבירם דרעי באילת. צילום: אורי גבאי
את שיתוף הפעולה עם אבירם ניסח היטב אביטן בכתבת המגזין המורחבת ל'דין וחשבון' במרץ 2022. "הוא מדהים, הוא כמו אח גדול בשבילי. אי אפשר להסביר את הקשר שלנו במילים. אנחנו יכולים להתווכח ולריב כי אני חושב שמשהו צריך להיות בצורה מסוימת והוא חושב אחרת ממני, אבל דקה אחרי אנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל ובחיוך. בכל מקום מבחינתי שאני נמצא בו, אבירם נמצא איתי. רן זה אבירם ואבירם זה רן. הוא עזר ועוזר לי המון וגם אני עוזר לו ושם בשבילו. גם נפשית, לא תמיד יש לנו אנרגיות ואנחנו מפרים אחד את השני ואומרים את הדברים הנכונים בזמן הנכון".
עוד לפני שאני מתחיל לשוחח איתם על השבעה באוקטובר, מתנהל בחדר במלון מיני פרלמנט האם ההחלטה של השר בן גביר לחלק נשקים נכונה לאור התקלה הקשה שבו נהרג בטעות אזרח ישראלי בירושלים לאחר שנחשד כאחד המחבלים. "חלוקת נשקים בעיניי זה צעד מבורך כי בכל מקום שיקום מחבל שידע שיש מי שיהרוג אותו" אומר דרעי אך אביטן חולק עליו: "גם זאת החלטה הזויה בלי מחשבה, לתת לכל אחד נשק, תראה מה קרה בפיגוע".
אבירם: "זו החלטה סופר נכונה. נכון, הייתה תקלה חמורה ומצערת באירוע הזה שנהרג אזרח תמים שיצא לתקוף את המחבלים ועדיין אם לא היו שם חיילים עם נשק, החוליה הזו הייתה יכולה לטבוח בעוד עשרות אזרחים".
יכול להיות שמרוב הגנה שכחנו את ההתקפה?
אבירם: "לכל אורך השנים מאז שהעיר שדרות התחילה להתמודד עם ירי הרקטות התפיסה של המדינה בנושא הייתה שגויה בעיניי. כך למשל קרה עם המיגון, במקום לטפל בבעיה מהשורש העדיפו למצוא פיתרונות מיגון. את הטרור היה צריך לגדוע מהשורש נקודה. לצערי רק שקרה מה שקרה התעוררנו וזה מאוד כואב כי איבדנו המון המון אזרחים שנפלו קורבן לגישה הזו שמדינת ישראל אימצה".
אולי בעצם הבעיה נמצא בשם "צבא ההגנה…"?
רן: "קוראים לנו צבא הגנה לישראל ומרוב הגנה שכחנו את ההתקפה. מתוך המקום הזה בניגוד למה שאומרים עלינו בעולם אנחנו צבא הומני כי כל צבא אחר על ירי בודד היה שובר לצד השני את הצורה".
דרעי חוזר לעקוץ: "ובנינו איזה הצלחה יש לחמאס בירי הרקטות? מה בדיוק יצא להם מזה? אפילו את רן אביטן פספסו בגלל שהוא נמוך".
איך נראה יום שבת בבוקר, השבעה באוקטובר. שתפו
אבירם: "כמו כל שבת, התעוררתי לבית הכנסת. כמו כולם התעוררנו בשעה שש וחצי לאזעקות. כמובן הלכנו לממ"ד ואמרתי לעצמי "בסך הכל קסאמים, שטויות לא נורא נתארגן לבית הכנסת". יצאנו מהשער של הבית והתחלנו את הצעידה לכיוון בית הכנסת עשר דקות הליכה, באמצע הדרך אנחנו פתאום שומעים יריות. זה היה נשמע כבר לא משהו רגיל והתחלנו להתלבט מה לעשות.שמענו שוב יריות כאן כבר אמרתי לאבא שלי, משהו פה מאוד מוזר, בהחלטה נכונה אני אומר לו "אבא, בוא חמוד חוזרים לבית".
אבירם, אפשר לומר שגם את הסאונד הזה אנחנו מכירים לעיתים מאזור הגבול?
"בדיוק. לכן מהיריות האלה היה לי ברור שזה משהו אחר, כמובן לא ידעתי לומר מה בדיוק. בקיצור רצנו מהר לבית, הערנו את אמא שלי ובני המשפחה. מאחר ואנחנו שומרי שבת בדקות הראשונות לא ממש ידענו מה קורה אבל הייתה מחשבה שאולי יש חדירה מחבל או שניים, אולי בכלל אירוע פלילי. כשזה התחיל להיות אגרסיבי, התחלנו פשוט להתפלל. למרות שזה פיקוח נפש, החלטתי שאני לא מחלל את השבת".
בכל זאת, צריך להתעדכן לראות מה קורה, זאת סכנת חיים ממשית?
"אחרי שעתיים אבא שלי פתח את הטלפון ואז באמת הבנו את גודל האירוע. ירדנו כולנו לממ"ד ונשארנו סגורים כמו כל התושבים מהחשש שמחבלים יגיעו. בלילה שמענו פיצוץ אדיר של רקטה, כשיצאנו לראות איפה זה ראינו שזה התפוצץ בסמוך לחצר שלנו והרס את כלי הרכב. כתוצאה מכך, נאלצנו להמשיך לשהות עוד 24 שעות בלי חשמל ובלי סוללה בטלפון ואח שלי מנסה להשיג אותנו ולא מצליח,זה ממש הרגיש כמו סרט רע, מתנו מפחד. הישועה הגיעה ביום שני משרון איטח היקר שהגיע עם רכב ממוגן לפנות אותנו מהבית".
מתי אתה מבין את גודל האסון שפקד את שדרות?
"כשפתחתי את הטלפון במוצאי שבת התחלתי להבין באמת את גודל האסון, גם ברמה הלאומית אבל גם ברמה האישית. פתאום אני מבין שאיבדתי המון חברים. לא נתפס כמה. בוא תראה את ההודעה שקיבלתי מגיל תעסה מהכיבוי רק שבוע לפני שנרצח "יש לי את אבא ואמא שלי בשמיים אני לא מפחד מכלום". הכבאי אריק מרציאנו היקר שה' יקום דמו, כמה היה איש מיוחד. חיים אסרף שהיה כמו אבא שלי, קובי פריאנטה חבר ילדות, בנאדם שנעלם שלא בצורה טבעית זה כואב, במיוחד קובי שהיה במהות שלו אדם טוב, אדם שתמיד מחייך וטוב לבריות. כמובן שעל כל נפש יהודית כואב לך אבל כשמדובר בבנאדם שאתה מכיר אותו אישית זה עוד יותר כואב"
לשיר על השבעה באוקטובר
דרעי מספר כי לקח את אירועי השבעה באוקטובר מאוד ללב, עד כדי כך שהוא מתקשה להירדם בלילות. "תשאל את רן, אנחנו עובדים לא מעט שעות באולפנים אבל כאשר אנחנו מגיעים ל-11 בלילה אני כבר מנקר ולא מסוגל להחזיק. היום, אני בקושי מצליח להירדם ב-3 לפנות בוקר ואני לא מתבייש, יש לי לפחות פעם ביום התפרצות של בכי. אבל זה משחרר ואני מרגיש בסדר גמור".
לא חשבת על שיחות עם פסיכולוג, זה משהו שכל תושב שדרות זקוק לו לדעתי?
"לא בשבילי הדברים האלה. הפסיכולוג שלי זה הקב"ה, תמיד זה היה ככה, לא רק בגלל המלחמה, אני אולי לא נראה חיצונית אבל אני אדם מאוד מאמין, מקפיד על כל התפילות ושומר שבת בצורה אדוקה מאוד. אתה יודע מה הטיפול הכי טוב שאני מקבל כל בוקר? אני מניח תפילין בבוקר ואני נשבע לך מרגיש כאילו קיבלתי כוחות של סופרמן".
יצא לך לבקר מאז בשדרות?
"לא. אבא שלי ואחי היו כבר כמה פעמים בשדרות אבל אני לא מסוגל עדיין ללכת. כנראה שעד שלא אדע בוודאות שחיסלו את החמאס והאיום הוסר אני לא ארגיש בטוח לחזור. ואני בטוח שכמוני מרגישים ככה עוד הרבה תושבים בשדרות. תראה, אני אוהב את העיר שדרות אבל מה שקרה בשבעה באוקטובר פרץ את כל גבולות ההיגיון. בדמיון הכי פרוע שלי לא שיערתי מעולם שיחדרו לשדרות מחבלים. גם אם היית אומר לי דקה לפני שיכול לקרות דבר כזה בשדרות, חד וחלק הייתי אומר לך לא. גם אל תשכח לא היינו באיזה עיתוי של סבב הסלמה, הכל קרה בהפתעה".
כמה חסרה לך השגרה בשדרות?
"חסרה לי השגרה, חסרה לי העבודה, חסרה לי שדרות של לפני השבעה באוקטובר, חסר לי הטיולים של יום שישי עם גג פתוח, הדברים שהם השפיות שלך ביומיום אבל נפשית מה שקרה היה חזק מהכל. זאת אומרת רק תן לי לברוח, פשוט לברוח. לא רוצה להיות גיבור, לא שם גלימה של סופרמן ולא רוצה לשדר חוסן כשאין חוסן עוד בשדרות. במשך 20 שנה אגרנו וזה התנפץ לנו, תחושה שהכל נסדק".
רן אביטן ואבירם דרעי עם הזמר רגב הוד
מה שבכל זאת לא נסדק אצל דרעי זה הרצון ליצור מוסיקה. האמרה המפורסמת אומרת "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות", אלא שבפועל קורה ההיפך, שירה נכתבת ואומנות נוצרת בשעת מלחמה, וחשוב מזה – בני האדם זקוקים לה מאוד.
"אתה יודע אומרים שאחרי התורה מה שמקרב בין בני אדם זה המוסיקה" אומר דרעי. "פינו אותנו לאילת, אתה מן הסתם אוגר את הדברים, המתח מתגבר ואז אתה מוצא את המפלט שלך בכתיבה, ביצירה של מוסיקה".
וכך נולד השיר החדש "השבעה באוקטובר" שכבש כמו שאומרים את הרדיו?
"ישבתי בחדר על המיטה ב-12 בלילה ותוך שעתיים באו המילים והלחן, התקשרתי לרן באמצע הלילה, אמר לי "פגז" כי בדרך כלל הוא אומר לי שהשירים שלי לא טובים. בקיצור עפנו על זה, מצאנו באילת נשמה טובה, תומר צדוק שהיה תושב שדרות בעבר, הכיר לנו בנאדם מקסים בשם רון בננו, מקצוען אמיתי שהפיק שירים לאבי אברומי. רק אמרנו לו שאנחנו משדרות, בלי יותר מדי דיבורים פתח לנו הכל, העמיד את האולפן בלי כל הגבלה ואפילו ניגן בעצמו בס בשיר וזאת התוצאה".
מה המסר שהיה חשוב לך שיצא מהשיר?
"יש אנשים שצריכים לחוות עצב כדי לכתוב שירים, אני בנאדם שצריך להיות בשמחה כדי לכתוב שירים. המילים של השיר הגיעו דווקא ממקום אופטימי, עם משפטים כמו "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", "יש לנו את הצבא הכי חזק". למעשה יש בשיר סוג של ניגודיות כי המילים שמחות לשיר קצבי אבל המנגינה היא שקטה. בכתיבה ובהפקה של השיר היה לנו חשוב להמחיש את הכאב של השבעה באוקטובר "כמו קעקוע שחרוט לי על הלב" אבל גם להכניס אופטימיות".
הבחירה הטבעית הייתה רגב הוד או שחשבת על זמרים אחרים?
"חשבנו על כל מיני זמרים. כשאתה עושה שיר כזה אין לך זמר ספציפי, אתה רק רוצה שמישהו ישמיע את הקול זעקה שלך ורגב בקולו מצליח פשוט לרגש. רגב הוד כמובן שזה היה טבעי כי החיבור בינינו הוא מיוחד, הוא זה שפתח לי את הקריירה ובהמשך היה זה שגם פתח לרן את הקריירה. העברנו לו את השיר והוא פשוט התרגש, נכנסנו לאולפן ותוך יומיים השיר היה מוכן".
דרעי עם הראפר אבישי אזיקרי שגרם לו לשיר הרבה הרבה שנים. צילום: אורי גבאי
מלבד "השבעה באוקטובר", דרעי לא מפסיק ליצור מוסיקה. הוא אפילו מבצע לראשונה מאז שעבר אל מאחורי הקלעים לפני שני עשורים, קטע סולו בשיר ראפ חדש שהוציא השבוע "שומר על התקווה". "האמת לא עשה לי חשק לחזור לשיר כי כל נושא השירה השארתי מאחור לפני הרבה שנים כשהחלטתי להתמקד רק בכתיבה ולחן לזמרים" מסביר דרעי, "אני ואבישי חברים מעל עשר שנים והוא תמיד היה זורק לי "אני מת על הצרידות שלך בקול. יום אחד שאפיק אלבום יש מצב אתה מצטרף אליי לאחד הקטעים?", אמרתי לו שאני לא רוצה לשיר. פתאום לפני שלושה חודשים הוא מתקשר ואומר שהוא בונה קטע אחד מתוך שיר לשנינו והתעקש שהוא חייב אותי שם. מצד אחד לא בא לי לשיר ומצד שני אני אוהב את הבנאדם, הוא אחד המוסיקאים הטובים שיש לנו ובכלל איש מיוחד בתעשיית המוסיקה. החלטתי לזרום איתו מה כבר יכול להיות. הכל באמת נעשה באופן ספונטני והיום (ראשון האחרון) הוא החליט להגיע מתל אביב לאילת כדי לצלם את הקליפ. אני מתארח באלבום שלו באופן חד פעמי ואין לי כוונה לעשות לזה המשכיות, אני מעדיף ליצור שירים לאחרים".