התואר שליטל לא זכתה לקבל

רק לפני כחודש הוכתה שדרות בתדהמה עם מותה הפתאומי של ליטל שניאור ז"ל, בת 41, נשואה לשחר ואם לארבעה, מורה אהובה ומוערכת בתיכון המקיף הכללי בעיר. השבוע קיבלה משפחתה תזכורת כואבת ומרגשת לדרך נוספת שאותה הספיקה להשלים בחייה – אך לא זכתה להגיע לרגע השיא שלה.

בשלוש השנים האחרונות למדה ליטל לתואר שני בניהול מערכות חינוך באקדמית חמדת שבשדות נגב. לצד עבודתה כמורה וגידול ארבעת ילדיה, היא התמידה בלימודים, השלימה את חובותיה ואף הספיקה לפני מותה להגיש את העבודה האחרונה שנדרשה ממנה לקבלת התואר.
ביום שני השבוע התקיים טקס הענקת התארים של האקדמית חמדת. בין מאות הבוגרים שהיו אמורים לקבל את התואר הייתה גם ליטל. אלא שהכיסא שלה נותר ריק.

במהלך הטקס עצר נשיא האקדמית חמדת, פרופ' חיים שקד, את הענקת התארים וביקש לספר לקהל על סטודנטית אחת שלא זכתה להיות שם.
"אנחנו לא מזמינים לבמה את כל 650 מקבלות ומקבלי התארים, אבל אני כן רוצה לרגע לספר על סטודנטית אחת", אמר פרופ' שקד. "היא למדה את הסמסטר הראשון, את הסמסטר השני וגם את סמסטר הקיץ, והכינה את כל העבודות בחריצות ובזמן. הסטודנטית הזאת, שאני מחזיק כאן את התואר שלה, היא ליטל שניאור, שנפטרה לפני חודש בי"ז באב. היא השלימה את לימודיה, אבל לא זכתה להיות איתנו כאן ולקבל את התואר".
אז הזמין פרופ' שקד את ארבעת ילדיה של ליטל – זיו, עידו, עפרי ופורת- לעלות לבמה ולקבל את התואר של אמם. יחד עמם היה באולם גם אביהם, שחר. בני המשפחה הגיעו לטקס כשהם לבושים בחולצות לזכרה.

הרגע הפך לאחד המרגשים בטקס כולו. יותר מ־1,500 האורחים שנכחו באולם קמו על רגליהם וליוו את בני המשפחה במחיאות כפיים ממושכות. עבור שחר והילדים היה זה רגע של כאב עצום, אבל גם של גאווה באמא שהספיקה להשלים עוד יעד בחייה.

פרופ' שקד סיפר לאחר הטקס כי גם באקדמית חמדת התקבלה הידיעה על מותה של ליטל בהלם. "קיבלנו במפתיע ובעצב את הבשורה על פטירתה של ליטל שניאור ז"ל", אמר. "ליטל למדה אצלנו לתואר שני בניהול מערכות חינוך והייתה סטודנטית חרוצה שהגישה את חובותיה בצורה מצוינת. חודש לפני טקס הענקת התארים, בי"ז באב, היא נפטרה במפתיע מדום לב כשהיא רק בת 41. נתנו בטקס מקום מיוחד לסיפור שלה ולדמותה, והזמנו את בני המשפחה שהגיעו עם חולצות לזכרה. הייתה התרגשות גדולה".

מותה של ליטל הותיר מאז חלל גדול לא רק בקרב שחר וארבעת ילדיהם, אלא גם בקרב תלמידיה וחבריה לצוות בתיכון המקיף הכללי בשדרות, שם הייתה מוכרת כמורה מסורה שנלחמה על תלמידיה ולא ויתרה גם על מי שהתקשו בדרך.

השבוע, על הבמה באקדמית חמדת, קיבלו ילדיה את התעודה שעליה עבדה במשך שלוש שנים. ליטל לא הייתה שם כדי להחזיק אותה בידיה, אבל ברגע שבו אולם שלם עמד ומחא כפיים למשפחתה – היה ברור עד כמה גדולה הגאווה שהשאירה אחריה.