לפני כשנה וחצי כשרונן גבאי נכנס לתפקידו החדש כרכז הביטחון השוטף הצבאי של שדרות הוא השקיע רבות כדי ללמוד את התפקיד שלא היה זר לו לגמרי בשל תפקידו הקודם בלשכת ראש העיר. הוא יצא לקורסים, יצא לאימונים ואפילו חווה סבבי לחימה של צה"ל מול הגי'האד האיסלמי אבל שום דבר לא הכין אותו לאירוע הקשה ביותר שחוותה העיר מיום היווסדה, בוודאי מהיום שבו היא החלה להתמודד עם רקטות הטרור מעזה.
"אם יש משהו שלמדתי מהיום הראשון שלי בתפקיד ועוד קודם כתושב העיר וכנהג ראש העיר שבשדרות אתה ברגע אחד יכול לעבור מאפס למאה לכן גם כשיש שקט אתה נמצא בכוננות ואני חושב שכולנו בעיר כבר מתורגלים לזה" הוא מסביר לפני שהוא ניגש על מה שאירע בשבת השחורה של השביעי באוקטובר. "אני לא יכול לומר לך שהייתה לי היערכות מיוחדת, אתה יודע כולם בשגרת שבת וחג, לא היה איזה אירוע מיוחד בגבול שהיה צריך לגרום לאיזה חשש מיוחד".
ואז מתעוררים למטחי רקטות בבוקר של שבת?
"ואז בשעה 06:30 כמו כל התושבים אני שומע את האזעקות והמטחים הכבדים, כמובן לפי הנוהל מתארגנים מייד ליציאה לזירת נפילה, בערך לקראת השעה רבע לשבע אני משוחח עם מפקד התחנה סנ"צ דביר ארובס לאחר שהתקבל מידע על נפילה בבית ברחוב נתן אלבז. בין לבין ראש העיר אלון דוידי שמבין שזה מטח חריג כי הוא היה כמעט ללא הפסקה, מחייג אליי ומבקש שאבוא לאסוף אותו. ואני מעדכן אותו שמפקד התחנה מחכה לי להגיע לזירת נפילה. אספתי את אלון ומיהרתי לבצע סריקה כי נשמעו כמה הדי פיצוצים, נסעתי בכביש של איפרגן לכיוון הכביש הראשי של העיר אבל אלון התעקש לעשות סיבוב פרסה ולחזור לכיוון החמ"ל שלנו, אחר כך התברר לנו שפספסנו בחמישים שניות את חוליית המחבלים אחרת גם אנחנו היינו מתים".
מה קורה מכאן?
"שמתי אותו בחמ"ל והרגשתי שיש משהו חריג אבל לא ידעתי מה בדיוק לכן ישר הקפצתי את כיתת הכוננות שהוקמה בשנה האחרונה. בינתיים חברתי למפקד תחנת המשטרה שהגיע לזירת נפילה בבית ברחוב נתן אלבז. אחרי דקה הוא אומר לי "בוא איתי" נלך לכיוון מרכז העיר מבלי שידענו באמת מה מחכה לנו שם. אנחנו מגיעים ליד אזור סופר דהן רואים רכב מתדרדר אלינו, בהתחלה חשבנו מדובר באיזה נהג מסטול שחזר ממסיבה אבל המפקד מזהה מייד שהוא ירוי בראש ואומר לי: "אנחנו בסיפור אחר" ואני שואל אותו "יכול להיות שיש פה מחבלים?" אבל בראש שלי זה אירוע פח"ע שמגיע מכיוון יהודה ושומרון, בכלל לא היה לי במחשבה שזה הגיע מעזה".
לא קלטתם בדקות הללו את סדר גודל האירוע?
"לא הבנו כי לא היה שום מידע בדקות הראשונות, שוב בראש שלי אולי נשארו כאן עובדים, אולי שב"חים שהחליטו לעשות פיגוע, זה תרחיש די אפשרי ודי הגיוני. החלטנו לחלק בנינו את הצדדים מאזור סופר דהן, הוא בצד שמאל של הכביש, אני בצד ימין. עוברים את החומוס של טחינה ומזהים קרב יריות מטורף שמתרחש ליד התחנה. הכוונו את כיתת הכוננות לכיוון שלנו והצטרף אלינו גם קצין האג"ם מתי צרפתי .
חתרנו למגע ראשוני מול שני מחבלים שעמדו ראשונים קרוב לרכב שבו היו ילדים קטנים וחיסלנו אותם, בסרטון המפורסם שאתם חשפתם, רואים בעצם את חברי כיתת הכוננות מחלצים אותם תחת אש. בהתחלה הילדים צעקו "הצילו" ואמרנו להם לרדת מהבוסטר ולשכב שלא ישמעו אותם ואז אחד מחברי כיתת הכוננות, אבינועם באומץ לב החליט שהוא מחלץ אותם מהרכב ותבין שתוך כדי זרקו רימונים שלא התפוצצו".
ככל שהדקות נוקפות, מבינים גבאי, מפקד התחנה וכיתת הכוננות שהגיעו למקום כי עד להגעת הצבא וכוחות מיוחדים הם יצטרכו לתת פייט ל-16 מחבלים מחושים במטולי אר.פי.גי, רימונים ונשק אוטומטי.
"בשלב מוקדם אנחנו מזהים צלף שיורה מהגג ואנחנו בעצם מזהים שיש לנו 2 קרבות, אחד למטה ואחד למעלה" ממשיך לתאר גבאי את הדקות הדרמטיות סמוך לתחנת המשטרה שם נלחמו בגבורה שוטרים ששבעה מהם נרצחו. "בשלב מסוים אנחנו חוטפים מכת איש מלמעלה, אחד מהם הצליח לפגוע במתי ומה שרואים בסרטון שאני מושך אותו לאחור. לצערי אחד הקצינים שהיה איתנו מיחידת יואב שרץ לשפר עמדה חטף כדור בראש ונהרג. בהמשך, כמו שאתה יודע קצינים של התחנה ועוד שוטרת הצליחו להשתלט על הגג ומהרגע שהבנו שאנחנו בשליטה למעלה, חתרנו למגע עם עוד שני מחבלים שהיו למטה וחיסלנו אותם. במשך חצי שעה התנהל קרב מטורף עד שהימ"מ הגיעו וחדרו למבנה מכניסה אחרת וחיסלו עוד מחבלים, לצערי באירוע הזה גם איבדנו עוד שלושה לוחמי ימ"מ".
גם לך היה מזל גדול?
"בהחלט, בזמן שהסטתי את הראש שלי לכיוון הקצין שנפצע ורצתי לעזור לו היה לי ברור שאני על הכוונת של הצלף אבל כנראה ההיפראקטיביות שלי הייתה לטובתי כי לא הפסקתי לזוז. בשלב מסוים חטפתי 2 כדורים בכתף אבל עם האדרנלין שהיה לי לא הרגשתי שום דבר חוץ מחום ותחושת שריפה והמשכתי להילחם עם מפקד התחנה וחברי כיתת הכוננות. בשלב מסוים כשהגיעו לוחמי הימ"מ התרחקנו לאחור למגונית שליד מרכז חוסן ושם באתי לשבת ופשוט התעלפתי כי מסתבר שאיבדתי המון דם. הבהילו אותי לבית חולים שם למזלי עצרו את הדימום, נותחתי כדי להוציא את שני הקליעים, מאז אני עם כאבי תופת אבל כשאני רואה את כל הזוועה הן בתחנה, הן ברחובות שדרות והן אצל השכנים שלנו בקיבוצים אני מבין שזה כלום, שהיה לי מזל גדול".
חשבת בחלומות הכי פרועים שלך שזה יכול לקרות?
"בחלומות הכי גרועים שלי לא חשבתי שתרחיש כזה יקרה בשדרות. המקסימום של מפגע אחד או שניים, שוהה בלתי חוקי או משהו כזה. מה שכן, אני יכול לומר לך שכיתת הכוננות עברה אימונים ותרגולים וזה כן קיים בתרחיש אבל לא בקנה מידה כזה. שוב, תרחיש שהיה קיים זה מחבל שהגיע מהגדה כי לא חשבנו שאפשר לעבור את כל המכשולים בגבול עזה ולהגיע ככה בקלות עד שדרות עם שני טנדרים עמוסים בכמעט 40 מחבלים".
האם שדרות נקייה ממחבלים?
"מאוד מקווה שכן. האם אחרי עשרה ימים לא נפגוש במחבל שמתחבא? אין לדעת באמת. אם אתה שואל אותי האם שדרות מזוכת מאה אחוז ממחבלים התשובה היא לא. לכן צריך עדיין להיות ערניים כי אתה יודע חלקם לא באו מזוהים. אתה מבין שאני מצאתי את עצמי נלחם מול מחבל שהיה לבוש בטרנינג שחור של אדידס ונעלי ספורט מהשוק. הם פשוט רוצחים עם תחמושת בלתי נתפסת שהייתה ברשותם".
עד כמה רונן גבאי מחויב לתפקיד ולחברים שלו במוקד בשדרות תעיד העובדה שמיהר מבית חולים היישר למוקד. "למה אתה חושב ששחררו אותי? אומנם אני אחרי ניתוח אבל לא יכולתי באמת שלא יכולתי להמשיך לשכב בבית חולים בזמן שהעיר שלי וכל העוטף במלחמה. אמרתי לדוקטור שאני חותם על סירוב והגעתי ישר לחמ"ל".
מה מצבך הרפואי?
"חטפתי 2 כדורים בכתף, שבר בעצם הבריח של הכתף, עוד כמה שברים שעדיין לא התאחו, רסיסים ברגל אבל תודה לאל אני אהיה בסדר".
כמה היה מרגשת קבלת הפנים שקיבלת עם הגעתך לשם?
"אין לך מושג כמה שהתרגשתי שהגעתי לחמ"ל. זה חלק מהתרפיה שלי כי אם הייתי נח בבית מלון או בבית הייתי משתגע. אין ספק שאני סובל מפוסט טראומה אבל עוד יגיע הזמן לטפל בעצמי, כרגע מלחמה וכולנו בחמ"ל שדרות מגויסים בצורה בלתי רגילה, באמת אני מצדיע לכל אחד ואחד וגאה להיות חלק מהמערכה של הבית שלנו בשדרות".
כאמור, בין אלה שקיבלו את פניו בהתרגשות בלתי רגילה הוא ראש העיר אלון דוידי שגבאי מלווה אותו מימיו הראשונים בתפקיד הן כעוזר ונהג והן כרכז ביטחון. "רונן גילה גבורה בלתי רגילה כשיצא לשטח עם אקדח בלבד מול חוליית חמושה" שיבח אותו דוידי, "באמת באומץ שראוי להערכה היא לא היסס וחתר למגע עם אותם מחבלים וגם הצליח לפגוע בכמה מהם, בנוסף הוא חילץ קצין שנפצע תחת אש. אני גאה בו ומאחל לו כמובן רפואה שלמה וכמו שכולם ראו, המסירות שלו לתפקיד נמשכת, גם שהוא פצוע ועוד לא החלים הוא מתייצב בחמ"ל כדי לפקד על הצוות בחמ"ל".