אל הסטודיו של האקדמיה למחול בשדרות נכנסות עשרות ילדות להתארגן לקראת הצילום הקבוצתי ולמורה שלהן, הרקדנית והכוריאוגרפית, אור עוגן חשוב לפני הכל להקפיד על הלבוש, הסדר והמשמעת. "בתחום הזה כדי להצליח חייבים משמעת ברזל והילדות שלי כבר מבינות כמה זה חשוב" היא מסבירה בחיוך, תוך כדי שהיא מבקשת מהן לשמור על מרווחים מדויקים כדי שלכל אחת יהיה את המקום שלה.
עוגן, בת ה-25 מבינה כנראה היטב על מה היא מדברת, במיוחד אחרי הקילומטראז' המרשים שלה על הבמות הגדולות של תעשייה המוסיקה והריקוד, בין היתר לצידה של הכוכבת הכי גדולה בישראל, נועה קירל. "נהניתי מכל רגע לרקוד אצל נועה, עד לפני ארבעה חודשים עוד הופעתי איתה ואפשר לומר שמגיל 17 זכיתי לעבוד עם הטובים ביותר ולמדתי מהטובים ביותר".
"עם רזומה כזה, מה את עושה כאן בשדרות", אני תוהה בקול רם, "גדלתי בראשון לציון, המשפחה שלי והחברים שלי משם, אבל באתי בעקבות האהבה" היא מחייכת, "בעלי אומנם תושב העיר אבל החלטתי לעזוב את הכל במרכז כדי להגשים דווקא כאן בשדרות את החלום שלי- אקדמיה למחול. הרגשתי שזה המקום הנכון לעשות את הצעד הבא שלי וגם האמנתי שאנשים בשדרות צמאים לזה ובינתיים אני יכולה לומר שאני מופתעת לטובה מההיענות, לא תיארתי לעצמי שיהיה לזה ביקוש מטורף, כבר מעל 280 נרשמים בזמן קצר".
הדרך שלה לצידה של נועה קירל
עוגן האנרגטית, נשואה ואמא לתינוק, חיה את עולם הבמה מזה שמונה שנים שבהם כאמור הספיקה לא מעט. לעולם הריקוד היא לא הגיעה עם חלום גדול להצליח בבמות הגדולות, רק עם אהבה לריקוד מה שהוביל אותה בתיכון לבחור במגמת מחול. "למדתי במגמת מחול ובגיל 17 כבר התחלתי לעבוד בתעשייה" היא מספרת על תחילת הדרך. "מי שלימדה אותי והייתה המורה שלי היא מור חממי, ברגע שהיא התחילה לעשות כוריאוגרפיה לנועה קירל היא לקחה אותי איתה ומאז זה התפתח למימדים שלא ציפיתי".
למעשה ראית מקרוב את תחילת הקריירה של הכוכבת הגדולה בישראל?
"כשאני התחלתי לעבוד איתה בגיל 17 עוד אף אחד לא ידע מי זאת נועה קירל. הצטרפתי לעבוד איתה מההופעות הכי קטנות של שבעה אנשים שבאו לראות אותה כקהל ועד להופעות הכי גדולות בלייב פארק. אני זוכרת איך באחת ההופעות הראשונות שלי איתה, עמדנו לרקוד על בלוק, אפילו לא הייתה במה".
חשבת בהתחלה שהיא תגיע למימדים שהיא הגיעה?
"מהרגע הראשון היה ברור לכל מי שעבד איתה שמדובר בכישרון ענק, אני לא יודעת אם צפינו את זה בסדר גודל הזה אבל היה ברור שזה רק עניין של זמן. התחלתי עם נועה שלא היה הרבה קהל ופתאום היא גדלה ופתאום אני עושה פסטיגל ופתאום לוקחים אותי להופיע עם עומר אדם, פתאום לוקחים אותי להופיע עם אייל גולן. זאת אומרת היא גדלה בתחום שלה ואני גדלתי בתחום שלי וההצלחה שלה זה באמת סיפור מטורף, זה לא קרה ביום אחד, זה קרה בזכות התמדה ועבודה קשה ומרגישה שהייתה לי זכות להתחיל איתה את הדרך".
את חשבת שאת יכולה לפתח מזה קריירה?
לא כיוונתי לקריירה גדולה. בוא נאמר לא היה לי חלום להיות רקדנית, פשוט אהבתי את זה וזרמתי עם זה עד שבשלב מסוים זה ממש הפך למקצועי והשתתפתי בתחרויות בארץ ובעולם ועבדתי בזה. אמרתי לעצמי, אני אעביר את הזמן עד הצבא ואז אתגייס ואלך כמו כולם ללמוד ולא חשבתי שתתפתח לי מזה קריירה עמוסה בהופעות, בטח לא חשבתי על זה כמקצוע לחיים אבל מהר מאוד הבנתי שזה חזק ממני. גם כל פעם שניסיתי לברוח מזה כמו למשל הלכתי ללימודים של מאמנת כושר וגם סיימתי לימודי תואר ראשון בתזונה קלינית באוניברסיטה העברית, שלוש שנים.אבל כל פעם לקחתי עוד הפקה ועוד הפקה. מי שבתחום הזה מבין כמה קשה להתנתק מהעשייה המטורפת הזו. אני תמיד אומרת תחום הריקוד בחר בי ולא אני בחרתי בו. זה תחום שכנראה אתה נולד אליו".
השאלה המתבקשת איך מוותרים על כל זה?
"תראה, בעולם שלנו אי אפשר להתפרנס רק מריקוד במיוחד שאתה עצמאי ותלוי במידה מסוימת בכרואגרף שאם אתה מספיק עובר לו בעין אתה מקבל עבודה , אתה יכול להיות חודש אחד עמוס בהופעות וחודש אחד בלי הופעות לכן הרבה רקדניות גם מלמדות בסטודיו. מעבר לזה אני חושבת שזה לא תפקיד לכל החיים, יש פרק זמן מסוים שאתה צריך לדעת למצות ואני מרגישה שבשמונה שנים הספקתי המון. אני יכולה לומר שאני הכנתי את עצמי לא מעט זמן לשלב הבא כי שוב ידעתי שלא אהיה רקדנית כל החיים מה גם התחתנתי והייתי בהריון ואני אמא לתינוק. למרות שהופעתי עד חודש רביעי, תמיד שאלתי את עצמי האם אני אהיה אמא רקדנית? אמרתי כן אין לי בעיה להיות אמא רקדנית אבל בסופו של דבר מיציתי את כל ההופעות, מציתי את כל הריצות ממקום למקום, לחזור בשעה 2 בלילה ממופע. מצאתי את עצמי מופיעה עם אייל גולן ופשוט כבר לא מתרגשת. זה היה סימן בשבילי שצריך להתקדם ליעד הבא".
בכנות, לא מדגדג לך היום לחזור לבמות הגדולות?
"לא. כי קודם כל הכנתי את עצמי הרבה זמן לזה ודבר נוסף אני היום במקום אחר. ב-8 שנים שרקדתי עם נועה קירל ועוד אינספור אומנים הופעתי על כל במה אפשרית בארץ, אפשר לומר שכרקדנית הגשמתי את החלום שלי ואחרי שעשיתי כל דבר אפשרי אלו עוד אתגרים נשארו לי? בסוף יש תחושת מיצוי ואני על אף שאני רק בת 25, בתחום הריקוד מיציתי ועברתי לשלב הבא בחיים האישיים וגם בקריירה של מורה לריקוד ואולי בעתיד מניחה שאשתמש גם בתואר שלמדתי".
אם נועה מחייגת מחר?
"אני כל כך אוהבת את נועה אבל בפעם האחרונה שנפגשנו נפרדנו יפה והיא כמובן נתנה לי את ברכתה ואמרה לי שהיא שמחה מאוד בשבילי שאני יוצאת לדרך חדשה והיא לגמרי מבינה שאני צריכה להתקדם, בסוף אני כבר לא נערה בת 17 שהייתה איתה בתחילת הדרך שלה כזמרת, היום אני כבר אמא לתינוק למרות שאני חייבת לומר זה לא מה שמונע ממני לרצות לרקוד על הבמות הגדולות כמו שאמרתי קודם אני כבר בפרק אחר בחיים וצריך לדעת לעשות גם את זה".
המטרה: לשים את שדרות על המפה
לצד הקריירה המצליחה כרקדנית, עוגן התפתחה במקביל כמורה לריקוד. "בפעם הראשונה שבאתי ללמד כיתת בנות בסטודיו שבו עבדתי בראשון לציון זה היה השיעור הכי מזעזע שהיה לי בחיים" היא צוחקת. "לא ההתחלה הכי טובה שיש. הוראה זה משהו שצריך ללמוד איך לדבר עם תלמידים, איך לפנות אליהם שהם לא יפגעו, איך להתעלם מסיטואציות שמתרחשות בשיעור. "ברגע שהתחלתי ללמד מאוד אהבתי את זה והתחברתי לזה. הוצאתי תלמידים לתחרויות בארץ ובעולם ועבדתי מאוד קשה אבל הרגשתי סיפוק גדול מאוד כי הייתי רואה את הבנות עולות להופיע ומתרגשת ממש ולחוצה למרות שאני אישית לא מופיעה. שם הבנתי שזה מה שאני רוצה להמשיך לעשות".
ואכן, אחרי לידת בנה והניסיון הרב שצברה גם כרקדנית וגם כמורה היא החליטה להגשים חלום ולהקים אקדמיה למחול. שדרות שבדיוק עברה את מאורעות השבעה באוקטובר עוד לא הייתה על הפרק אבל עם הזמן כשהמציאות הביטחונית התחילה להשתפר, הרעיון התחיל להבשיל גם ברמה המשפחתית. "בעלי התחיל לדבר איתי על הרעיון לבוא לשדרות ואולי לפתוח כאן את הסטודיו. בוא נאמר לא פסלתי את הרעיון והייתי פתוחה לנסות. עוד לפני שכל התושבים חזרו הביתה החלטנו לעבור להתגורר בשדרות" היא מציינת.
לדבריה, הדבר הראשון שהיא החלה לעשות זה לחפש מקום שבו היא תוכל לפתוח סטודיו אך להפתעתה ההיצע היה דל ביותר. "התחלתי לחפש מקום של סטודיו להשכרה כדי לנסות להתחיל להרים משהו. אני מגלה שאין בכלל מקום למעט המתנ"ס ואני לא רגילה לזה כי איפה שגדלתי יש 20 מתנ"סים ומלא מקומות של סטודיו. אני מבינה שזה לא מספיק מפותח בשדרות ואני מקווה שזה ישתפר בעתיד. לשמחתי, פניתי לחברה העירונית ושם אפשר לומר קיבלו אותי בזרועות פתוחות".
בפגישה עם מנכ"ל החברה, אופיר אסולין הוצב בפניה רק תנאי אחד- כמות של חמישים תלמידים לפחות. "אני לא אשכח איך אופיר אמר לי, "קודם כל שיהיו לך חמישים תלמידים ואז נראה איך מתקדמים", אני כמובן בראש שלי ראיתי משהו גדול, בעלי חייך ואמר לו "היא בונה על 200 תלמידים לפחות". בקיצור אחרי הפגישה הזו וזה גם סיפור מצחיק התחלתי להסתובב בשדרות לראות אולי יש מקומות שבהם נוכל להקים סטודיו ופתאום עברתי ליד אולם ספורט וראיתי את הדלת פתוחה, אמרתי כאן אני רוצה לפתוח וזה מה שהיה".
אם אתם שואלים, הביקוש לחוג מרשים בכל קנה מידה, כ-280 תלמידות נרשמו. "תוך זמן קצר יחסית נתפסו כל המקומות ונאלצנו לפתוח עוד קבוצות. אני מלמדת בעצם את כל תחומי הריקוד שגדלתי עליהם, היפ הופ, מודרני, יסודות הבלט. יש לי קבוצות החל מגיל 3 ואפילו קבוצת אימהות שביקשה לפתוח להן קבוצה. מבחינתי זה מרחב שכל מי שרוצה להגיע ולרקוד מוזמנת. אני תמיד אומרת למשל לאימהות אני לא מצפה לקבל רקדנית מוכנה כי התפקיד שלי להפוך אותן לרקדניות אבל אני חושבת שהן באות בעיקר כדי ליהנות ועל הדרך זו פעילות ספורטיבית לכל דבר".
מניח שגם הילדות שלך בסטודיו היו רוצות בעתיד להיות רקדניות של נועה קירל?
"המטרה שלי זה לא ללמד את הבנות איך להיות רקדניות של נועה קירל אלא ללמד אותן קודם כל לרקוד ובעיקר להעביר להן מסר שהן יוכלו להצליח בכל דבר שהן רק ירצו והן יכולות להגיע עם זה הכי רחוק. הכל תלוי בהשקעה ובהתמדה שלהן כי אני מבינה ומתארת לעצמי שלא כולן יהיו בסוף רקדניות מקצועיות שזה יהיה העיסוק שלהן כמו הבנות שלמדו איתי בזמנו בסטודיו אבל אני כן רוצה להעביר להן שעם השקעה, התמדה ורצון גדול אפשר להשיג כל הדבר. אני מאמינה שדרך הריקוד אפשר להטמיע בהן משמעת, עמידה בזמנים, הצבת יעדים והגשמתם שיעזרו להם בכל מה שהן יבחרו לעסוק בעתיד".
ממה שהספקת לפגוש, כמה החוויה של השבעה באוקטובר מלווה אותן?
"אחרי מה ששדרות עברה בשבעה באוקטובר, מן הסתם המון ילדות ונערות מתמודדות עם ההשלכות מבחינה רגשית ונפשית והריקוד הוא תרפיה וכלי מדהים שעוזר להמון בנות להתמודד עם המציאות בשדרות. בכל סוף יום אני מקבלת אינספור הודעות מאימהות שמספרות לי כמה הריקוד עוזר לבנות שלהן, משחרר אותן ובמקרים מסוימים אפילו מרפא. לקרוא מאימהות שהילדה שלהן פורחת ונהנית וצוברת ביטחון ואפילו משתפרת בלימודים ולוקחת אחריות על מה שהיא צריכה לעשות בבית. לקבל את הפידבק הזה, זה הכי מספק שיש וברמה האישית אני מבינה שעשיתי את שלי".
איך את ברמה האישית חווה את שדרות מהפן הביטחוני?
"היום, אני חווה את שדרות כמו שלא חוויתי אותה קודם כי לא התגוררתי כאן, אבל כן המשפחה של בעלי מכאן והייתי מגיעה לכאן לא מעט לפני. בסך הכל אני מאוד מרוצה וחיה בשלום את המציאות הביטחונית שהיא כמובן לא דומה למה שהיה כאן בשבעה באוקטובר. אני מרגישה בשדרות מלאה ומסופקת מאוד וזה מאוד מעצים אותי בפן האישי ולגמרי אני לא מתחרטת שבאתי לכאן. נכון, החברים, שלי ההורים שלי הכל במרכז אבל אני קמה בבוקר בשביל הסטודיו שהקמתי בשדרות והולכת לישון עם זה, אני חיה את זה. מעבר לזה החיים בשדרות שונים לגמרי מהחיים שהכרתי בראשון לציון, מבחינת הבילויים וההיצע אבל מעבר לזה אין תלונות, אני מאוד ממוקדת בעשייה ונהנית מזה מאוד".
מה התוכניות שלך לעתיד בכל הנוגע לאקדמיה בשדרות?
"התוכניות שלי קדימה מעבר למופע סוף שנה שאני הולכת לעבוד עליו מעכשיו, מגיע לבנות האלה לעמוד על במה בהפקה מטורפת, ללבוש בגדי הופעה. מעבר לזה אני מתכננת לפתוח בשנה הבאה מסלול תחרותי על מנת להקים קבוצה ייצוגית תחרותית שתצא לתחרויות בארץ ובעולם ותשים את שדרות על המפה. אין לי ספק שהקבוצה שלנו תהיה מקור גאווה שכולם ישמעו עליה".
