"המדינה לא מבינה שביטחון זו התשובה ואנחנו לבנתיים מאבדים את התקווה" שרה הזמרת מירה סמנדוייב בבית הראשון של השיר החדש שלה "האמת בפנים" ששכב זמן רב במגירה עד שהחליטה להוציא אותו בנסיבות הכי כואבות שיכולות להיות, נסיבות שממחישות מעט מהשבר הגדול אליו נקלע חבל הארץ המדהים שבו אנחנו חיים- "עוטף ישראל" עם פרוץ מתקפת הטרור האכזרית בשבעה באוקטובר. "כל מי שגדל כמוני בשדרות למציאות של הקסאמים מכיר את התחושה של חוסר הביטחון" היא מסבירה במהלך הראיון שנערך עימה בבית מלון באילת, "את השיר עצמו התחלתי לכתוב בתקופה שנפתלי בנט עלה לראשות הממשלה, היה גל פיגועים בלי שם, פעם ירי בת"א, פעם בירושלים, פעם בחדרה, ממש גל שפקד את כל הארץ. אני זוכרת שנסעתי באוטובוס וישב עליי ממש כבד המצב שאנחנו נמצאים בו. תחושות של חוסר אונים שאני מכירה משנות הקסאמים בשדרות. פתחתי את הפתקים בטלפון ופשוט התחלתי לכתוב את הבית הראשון על גל הפיגועים הזה. עצם ההמנון שלנו זה "להיות עם חופשי בארצנו" ואנחנו לא מרגישים את זה בפועל. הטרור פשוט איים עלינו מבפנים כמו שלמעשה קרה לנו בשדרות ובעוטף בשבעה באוקטובר שנכנסו אלינו, לבתים שלנו. שם בעקבות מה שקרה לאנשים יקרים לליבי, החלטתי לשלוף אותו מהמגרה ולהוציאו לאור".
כבשה את הכוכב הבא
אם הפרצוף של הזמרת 'מירה' מוכר לכם כמו שהיה מוכר לי כשפגשתי אותה במלון שבו אנחנו שכנים, סביר להניח שזה לא יהיה רק בגלל שהופיעה מעל בימת העצמאות המרכזית בעיר אלא בעיקר בגלל שכבשה את המסך בתוכנית 'הכוכב הבא' שאז, בעונה השמינית לא הייתה לאירוויזיון אבל הצמיחה מתוכה שורה של זמרים מוכרים בהם הזוכה תמיר גרינברג, ואלרי חמאתי ושי המבר.
כאמור, 'מירה' פרצה לחיינו, בעונה השמינית והמוצלחת עם אודישן בלתי נשכח בהפתעה שבו היא לכאורה הוזמנה להיות הנציגה של שדרות בשעשועון אירוח שצולם בקשת כאשר במהלכו היא תבצע שיר. להפתעתה הרבה, בעת שהלכה במסדרון המוביל לכאורה לבמה, נפתחה הדלת ומולה הופיעו השופטים ( סטטיק ובנאל, נינט טייב, שירי מימון, קרן פלס, איתי לוי ואסף אמדורסקי) וקהל גדול שהריע.
על אף ההפתעה והמעמד המרגש היא הצליחה להתעלות בביצוע לשיר "Girl On Fire" שכבש את שולחן השופטים. במהלך אותה עונה היא ביצעה עוד שורה של ביצועים מרשימים שגרמו לרבים אפילו להמר עליה שתגיע לגמר אך היא הודחה שלושה שבועות בלבד לפני הגמר הגדול.
כמו לא מעט כוכבות שהתגלו במרוצת השנים גם אצל 'מירה', מאז שהיא זוכרת את עצמה היא שרה ולוקחת חלק בחוגי מוסיקה ומקהלות עירוניות. "אני זוכרת את עצמי בגיל 10 עומדת במרכז למוסיקה בשדרות במקהלה, הייתי הכי קטנה בגיל וגם בגובה" היא צוחקת על מימדיה הקטנים, "השינוי המשמעותי הגיע בכיתה ט',אמא שלי החליטה לרשום אותי לפנימייה למצוינות במוסיקה במועצה האזורית אשכול, בקיבוץ מגן. אני זוכרת שפתיחת השנה התעכבה בגלל אחד המבצעים שהיו. אני זוכרת שכעסתי על אמא שלי כאילו מה "את מענישה אותי ושולחת אותי לפנימייה?" היא אמרה לי "אני עושה את זה בשבילך, אם במקרה לא תהיה לך בגרות במתמטיקה אז יהיה לך ידע במוסיקה שאת אוהבת".
וכנראה שהיא צדקה?
"לגמרי צדקה. עברתי לפנימייה למשך 4 שנים, הייתי במסלול בגרות מלאה עם 10 יחידות במוסיקה, למדתי את המקצוע בצורה יסודית. מלבד האווירה המדהימה שהייתה שם והאנשים המדהימים שהקימו את המקום, דר' יונתן אבן חן והבן שלו שגיא אבן חן, זו הייתה תקופה שלמדתי ממנה המון גם מבחינה חברתית וגם מבחינה מוסיקלית ואני ממש מודה לאמא שלי שהתעקשה שאגיע לשם".
כמו כל חבריה, בוגרי הכפר, מירה התגייסה לצה"ל ושירתה כמאבטחת מתקנים בבסיס התחמושת 'חתירה', בדיוק אותו מקום שבו כותב שורות אלה שירת. "נראה לי זאת פעם ראשונה שאני פוגשת מישהו ששירת בבסיס הזה" היא אומרת בצחוק המתגלגל האופייני לה, "למרות שרק המוסיקה הייתה בראש מעייניי, אמרתי לעצמי לא נורא נתרום את חלקי למדינה ואחר כך אחזור להתמקד במה שאני אוהבת באמת". אגב, מבסיס התחמושת היא יצאה עם אהבה גדולה, זוגיות שנמשכת עד היום ובעוד מספר חודשים היא אף תעמוד עם בחיר ליבה מתחת לחופה.
אחרי שעברה מסלול לימודי שכל כולו סביב המוסיקה וסיימה את הפרק הצבאי, היא רצתה מאוד להתחיל לעשות משהו עם הכישרון שלה, ההזדמנות הגיעה מתוכנית הטלוויזיה הכוכב הבא. "אחרי השירות הצבאי אני זוכרת שכל הזמן היו מתקשרים מלהקים להציע שאגיע לאודישן אבל לא שיתפתי עם זה פעולה".
למה לא בעצם?
"כנראה שלא ממש האמנתי בריאליטי, אולי לא היה לי מספיק אומץ. בקיצור, התחילה הקורונה, התחיל סגר הייתי בדרך לצימרים בצפון עם כל המשפחה ובדרך מתקשרת אליי מלהקת "שלום אני מהכוכב הבא, את תרצי לקבוע אודישן". אני אומרת לה "סליחה גברתי, אין לי מושג על מה את מדברת. והיא מתעקשת "את נרשמת לכוכב הבא ויש לך אודישן" ואני אומרת לה שלא נרשמתי עד שעצרתי רגע כדי לשאול את אמא והיא בחיוך הודתה שהיא רשמה אותי".
ואז הגעת לאודישן הבלתי נשכח, אחד המצחיקים והמיוחדים בתולדות התוכנית?
"זרמתי עם זה הפעם, התגברתי על כל החששות והאנטי שהיה לי לריאליטי ואמרתי לה "סבבה אני באה" ומה שיהיה יהיה. בגלל שזו הייתה תקופת קורונה האודישן הראשון היה בכלל בזום. מאז לא שמעתי מההפקה של התוכנית איזה חודש ויום אחד מחייגים אליי מקשת 12, ומציגים שיש תוכנית אירוח חדשה והמלהקים סיפרו לנו שאת זמרת משדרות. אנחנו עושים שעשועון חדש עם כמה ערים, נשמח אם תייצגי את העיר שלך באיזה שעשועון שבמהלכו גם תצטרכי לשיר איזה שיר שבא לך. התקשרתי למפיקה של הכוכב הבא כדי לעדכן אותה כפי שחייב ההסכם שחתמתי עליו לקבל אישור. "היא אמרה לי שמבחינתם כל עוד זה לא מתנגש עם התוכנית, את יכולה להשתתף".
הצליחו לעבוד עלייך ממש טוב?
"הכל היה נראה הכי אמין, קיבלתי עזרה למצוא לבוש מתאים, הייתה פגישה עם פסנתרן לבחור שיר שאני אבצע, הייתי בחדר איפור עם חבר'ה שהשתתפו איתי לכאורה בתוכנית. באמת שלא חשדתי בכלום. אני מגיעה, נכנסת לאולפן עם מנחה והכל זורם ומצחיק עד שבשלב מסוים היא אמרה שהגיע הזמן שלי לשיר ושאני צריכה לגשת לבמה בסוף המסדרון, איך שהדלת נפתחה אני קולטת שאני באודישן לכוכב הבא".
מטורף. אבל עברת את זה בהצלחה גדולה?
"זו הייתה רכבת הרים מהירה שעלתה וירדה, הגעתי לאודישן בלי לדעת ממנו, אני נכנסת לאולפן ופתאום אני מול השופטים וקהל שמריע זה היה מטורף. עברתי את האודישן בהצלחה ואפשר לומר שבתקופה הזו הכל קרה כל כך מהר מהרגע שהגעתי לאודישן ועד שהגיע שלב ועוד שלב. בכל תוכנית של הכוכב הבא הייתי לוקחת כדורי הרגעה, הייתי יורדת מהבמה ולא הייתי זוכרת מה עשיתי, מה אמרתי כי כשהייתי על הבמה אלו היו רגועים מטורפים מבחינת אדרנלין. תוך כדי התמודדתי עם החשיפה הגדולה, אני מוצאת את עצמי הולכת ברחוב ואנשים עוצרים אותי להצטלם, היה ממש וייב טוב, התקדמתי די יפה בתוכנית, הגעתי אם אני לא טועה עד שמינית הגמר ואז הודחתי".
מה קרה אחרי שזה נגמר, מניח שזאת נחיתה לא פשוטה?
"אין ספק. פתאום נהיו לי מלא מלא עוקבים, היה פיק מטורף. אחרי חודש חודשיים הכל מתחיל לרדת. כנראה שלא הייתי מוכנה מספיק לעולם המוסיקה, למרות שלמדתי את המוסיקה הרבה שנים, לא ידעתי איך עולם המוסיקה באמת עובד, לא ידעתי איך מוציאים שיר, לא ידעתי שאני צריכה מפיק, מנהלת ויח"צ לכן אני מודה על ההזדמנות שקיבלתי בתוכנית כי בעצם למדתי על קצה המזלג על התעשייה".
השאלה המתבקשת לאן נעלמת מאז?
"אם הייתי יודעת איך התעשייה עובדת כנראה שבוודאות הייתי יכולה להוציא את החומרים שלי ולא לחכות, מה שנקרא להכות בברזל כל עוד הוא חם. אין לי ספק שאם הייתי מוציאה את זה בחודש שהודחתי שהיה פיק מטורף בטוח שזה היה מצליח אבל אני לא מתחרטת, הכל לטובה ואני בטוחה שעוד אקבל את הזדמנות לבמה הגדולה, בינתיים אני עסוקה ביצירה של חומרים חדשים שאני מאמינה בהם מאוד. עד היום אני מקבלת המון פניות של עוקבים שלי שאהבו אותי מאוד בתוכנית, מקבלת הודעות שמרגשות אותי מאוד על כל מה שאני מעלה ברשתות. אמרתי לעצמי שאם זה משהו שאני באמת רוצה אני אעבוד קשה ואשיג את זה בעבודה קשה ובטח לא לוותר".
מבחינה מוסיקלית מה קורה איתך היום?
"הוצאתי סינגלים מאז, הוצאתי אלבום שכולו באנגלית בשיתוף פעולה עם בחור מדהים בשם דניאל סרוור שהגיע אליי דרך המפיק שלי. הוא חיפש זמרת לשירים שלו, פשוט באתי לתת את הקול שלי והוא עשה הכל. אני יכולה לומר לך שכל כך עפתי על השירים, אני יכולה לשמוע אותם בלופים".
אבל זה באנגלית ופחות מדבר לקהל היעד בארץ?
"נכון, מסכימה עם זה. אני יכולה לומר לך שהייתה לי התחבטות עם זה, מה אני יותר אוהבת, מוסיקה בעברית או מוסיקה באנגלית ומה הסגנון שלי מבחינה ווקלית. אם היית שואל אותי לפני שנתיים כשהשתתפתי בכוכב הבא הייתי אומרת בוודאות "אנגלית" יותר מתחברת לסלנג של המילים, למילים שמתגלגלות על הלשון, יותר מתחברת לסגנון מוסיקה של סול משהו שאין יותר מדי בישראל. היום, אני מאוד מחוברת לשיר בעברית ומצליחה לשלב בין שני עולמות המוסיקה כדי ליצור את הסגנון שלי".
לזכרה של תמר
מתקפת הטרור בשבעה באוקטובר הפכה לפצע הכי כואב עבור תושבי העוטף, עבור מירה הפצע כואב במיוחד נוכח הבשורה הקשה שקיבלה למחרת על חברים שנרצחו או נעדרים ובמיוחד המורה האהובה עליה שהיה לה קשר טוב איתה עד שזה קרה. מדובר בתמר קדם-סימן טוב, אחת המועמדות לתפקיד ראש מועצת אשכול. תמר, בעלה יונתן (ג'וני), קרול חמותה, שתי בנותיהם בנות ה-5 שחר וארבל ובנם בן השנתיים עומר נטבחו בקיבוץ ניר עוז.
"זה נושא כאוב במיוחד שקשה לי לדבר עליו" היא אומרת על סף דמעות, "אני מאמינה שמה שקרה בשבעה באוקטובר כואב לכל אחד מאיתנו אבל לי באופן אישי יש כאב עצום על אישה מדהימה ומיוחדת שהיא וכל בני המשפחה שלה נרצחו באכזריות בלתי נתפסת".
מלבד תמר, גם האנשים המדהימים שהקימו את הכפר שבו תמר עבדה ומירה למדה, נפגעו. את הכפר הקימו יונתן דקל חן והבן שלו שנעדר שגיא דקל חן. שגיא נלחם במחבלים שפשטו על הקיבוץ ובשלב מסוים נעלם. הוא נשוי לאביטל ואב לבר בת ה-6 וגילי, בת שנתיים. אשתו בהריון עם ביתם השלישית. בנוסף, אמו נעמית דקל חן, כבר נחטפה והייתה על רכב בדרכה לעזה, כשמסוק של צה"ל הצליח לחסל את המחבלים. היא החלה לברוח ובכל פעם שראתה מחבלים העמידה פני מתה וכך ניצלה".
ספרי על הקשר שלך עם אנשי הכפר שבו למדת?
"למדתי שם 4 שנים, את הפנימייה הזו הקימו אנשים מאוד מאוד טובים, אנשי הדרום, אנשי מוסיקה בלב ובנפש. יהונתן דקל חן והילדים שלו איתי דקל חן ושגיא דקל חן, הם היו חברים מאוד מאוד טובים של תמר. אנשים מדהימים שהקימו את הפנימייה הזו בעשר אצבעות. לקחו מוסד שהיה נטוש, לקחו את הבניינים שיפצו אותם מאפס והקימו פנימייה כדי לפתוח את האפשרות לנערים כמוני גם בדרום ולא רק במרכז ללמוד מוסיקה בצורה רחבה".
מתי הבנת שקרה לתמר ובני משפחתה הנורא מכל?
"קודם כל תמר הייתה אישה מדהימה שהייתה המורה שלי במשך 4 שנים, אישה שנתנה לי כל כך הרבה והייתה מאוד משמעותית בחיים שלי עד אותה שבת שחורה. זה התחיל יום למחרת כשאני מקבלת טלפון על זה שבחור מהשכבה שלי נעדר, אסף הבר מקיבוץ רעים ואז התקשרו אליי ואמרו שתמר והילדים שלה נעדרים. זה מה שחשבנו בהתחלה. ביום ראשון בערב כבר הגענו לאילת אחרי מה שעברנו בשדרות לא חיכנו אפילו לפינוי. איך שנכנסתי ללובי, אני מקבלת טלפון שואלים לשלומי "איפה את" ואז נוחתת הבשורה שתמר וכל בני משפחתה נרצחו. מאותו רגע פשוט התפרקתי. היא הייתה אישה מיוחדת במינה, אישה טובה ונדירה שתמיד יעצה לי, חוותה דעתה למוסיקה שלי, תמיד הייתה מפרגנת לי אחרי כל תוכנית של הכוכב הבא. היה לנו באמת קשר קרוב, הכרתי את הילדות התאומות שלה שהיא הייתה צריכה לעבור לא מעט קשיים כדי להביא אותם לעולם, אני זוכרת את היום שהיא סיפרה שהיא נקלטה להריון, היא הייתה כל כך מאושרת ובאמת שעצוב לי מאוד על מה שקרה לה. לא מגיע לה ולכל האנשים של העוטף".
כבר בימים הראשונים שלה באילת חשה מירה שהיא רוצה לזעוק את תחושותיה הקשות. "אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות משהו לזכרה. אין לי ספק שאם היא הייתה שומעת את השיר הזה היא הייתה מתרגשת ומפרגנת והייתה אומרת שכמה היא גאה בי" היא מספרת על השיר החדש. "אחרי שתמר ובני משפחתה נרצחו באכזריות הרגשתי צורך להנציח אותה בשיר עם מסר של אחדות"
על מה בעצם מדבר השיר?
"את השיר עצמו התחלתי לכתוב בתקופה שנפתלי בנט עלה לראשות הממשלה, היה גל פיגועים בלי שם, פעם ירי בת"א, פעם בירושלים, פעם בחדרה, ממש גל שפקד את כל הארץ. אני זוכרת שנסעתי באוטובוס וישב עליי ממש כבד המצב שאנחנו נמצאים בו. פתחתי את הפתקים בטלפון ופשוט התחלתי לכתוב את הבית הראשון על גל הפיגועים הזה. חצי שנה השארתי אותו בפתקים ואז פתאום נתקלתי בו ושמתי עליו אקורדים, לא תכננתי לעשות מזה שיר כי הוא היה בית ופזמון והעליתי את זה לטיקטוק כסרטון ואח שלי הקטן אביאל, ראה את השיר והוא ממש אהב והוא כל יום אמר לי שאת חייבת לעשות מזה שיר מלא, להוציא אותו החוצה. איכשהו זה התמסמס ואז התחילו ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. אני לא אגיד איפה אני במפה הפוליטית כי זה לא משנה, עצם העובדה שהיה לנו בלאגן במדינה זה גם כאב לי, אם אני מסכימה או לא מסכימה היה לנו ריב אחים ממש. פתחתי את השיר הזה שהתחלתי לכתוב אותו על גל פיגועים, המשכתי לכתוב אותו על ההפגנות שחצו את העם ואני מסיימת אותו עם מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר. כשפרצה המלחמה, השיר קיבל תפנית אחרת לגמרי, בחיים לא ציפיתי שזה מה שיקרה, בעצם אף אחד לא ציפה ואולי זה חלק מהטעות שלנו.
מירה ממשיכה לתאר את ההשתלשלות שהובילה לסיום השיר וצילום קליפ באילת: "הגעתי לפה לאילת, אנחנו עקורים מביתנו ואמרתי למפיק שלי שאני רוצה לסיים את השיר, ממש הייתי נחושה לעשות את זה לזכרם של הנרצחים, במיוחד תמר ובני משפחתה שנרצחו בביתם בקיבוץ. צלמת מדהימה בשם אלכסנדרה דן, היא הציעה לצלם בחוף הים תמונות של תושבי העוטף עם דגל ישראל. אחותי מתעמלת אומנותית ולקחה חלק. רציתי לעשות כמה תמונות עם הדגל אז פניתי אליה. רציתי כמה תמונות לשלב בקליפ מילים אבל אז היא הציעה לצלם קליפ ממש, עשתה את זה בחינם, באהבה רבה למען המטרה. צילמנו כאן באילת, נעזרנו בעורכי וידאו ויצא מהמם".
מה המסר שהיית רוצה שיצא מהשיר?
"השיר תפס כל כך הרבה משמעותיות שונות בשנה האחרונה, ללמד אותנו כמה אנחנו עוברים בתוכנו וכמה אנחנו עוברים כמדינה, מטורף מה שאנחנו עוברים ומטורף החוזק שלנו ברגעים לא פשוטים. כולנו רואים כמה האחדות חשובה ואנחנו רואים את זה בעוצמה גדולה במלחמה הזאת. לראות את החברים שלי מקיבוץ בארי אחרי מה שעברו כמה עוצמה יש בהם, זה מרגש ואין לי ספק שהאחדות בנינו היא הכוח שלנו כעם".