כשהמשטרה הודיעה למשפחת אדרי משדרות בחודש ינואר 2006 כי נתפס הרוצח של שי (שלום) אדרי ז"ל במועדון הסנוקר בשנת 2002 הם חשו הקלה מסוימת, כשהרוצח נשלח באפריל 2011 למאסר עולם הם היו משוכנעים שנסגר המעגל אלא שאלישע חבייטוב המשיך את המאבק המשפטי שהגיע לשיאו ביום חמישי שעבר בהחלטה דרמטית של בית המשפט העליון לזכות אותו בגלל מחדלי המשטרה. בראיון ראשון משפחת אדרי כואבת את ההחלטה "הפצע נפתח מחדש".
שום דבר לא הכין את משפחת אדרי משדרות להחלטה הדרמטית שהתקבלה בשבוע שעבר בבית המשפט העליון לזכות ולשחרר לאלתר את מי שהואשם ברצח של הבן והאח שי (שלום) אדרי ז"ל, 7 שנים אחרי שהורשע. "אנחנו מתמודדים עם הסיפור הזה מהיום ששי נרצח, עברנו כל כך הרבה טלטלות אבל לזה פשוט לא התכוננתי, לא דמיינתי ולא חשבתי שזה יכול לקרות" מספר האח הצעיר של המשפחה, דני אדרי. "כמו לכל הדיונים הקודמים והיו לא מעט, התייצבתי גם הפעם, הגעתי לבית המשפט בירושלים להקראת פסק הדין עם הבנה שכמו שהערעור והטיעונים הקודמים נדחו יקרה גם הפעם, אני שומע את השופט (אורי שוהם) מקריא את פסק הדין ומדבר על זיכוי, חשבתי שאני לא שומע טוב, הייתי פשוט בהלם מוחלט".
ולא היה לכם כל רמז שזה מה שהולך לקרות? כי לסנגורים כך נדמה זה היה ברור?
"שום דבר רשמי, הרי אנחנו לכאורה לא צד בהליך המשפטי, זה המדינה נגד הנאשם אם כי לכל אורך הדרך היינו בקשר רצוף עם הפרקליטות, המשטרה, תמיד קיבלנו הודעה מתי יש דיונים וכו. היום בדיעבד אני רק יכול לומר שאמור היה להתקיים דיון עוד קודם, אחי כתב לי בהודעה שיש דיון בירושלים, אמרתי לו אין בעיה אנחנו נוסעים לירושלים. מספר ימים לפני הוא שולח לי הודעה שהדיון בוטל ויתקיים דיון בהרכב של שלושה שופטים. רשמתי לו:"וואו וואו", הוא אומר למה אני אומר ככה, אני עונה לו:"הרכב של שלושה שופטים זה מוזר, אולי משהו קרה". למרות זאת עדיין כשניתן פסק הדין, זה הפתיע אותנו בטירוף, זה הזוי לחלוטין".
"אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק", אומר אחיו של שי, אליהו אדרי. "כל חיי, עד עכשיו, חשבתי שיש היגיון בכל דבר בעולם. עכשיו אני מבין שלא. היום הפצע שלנו נפתח מחדש. אני לא מאמין יותר במערכת המשפט".
המועדון בו בוצע הרצח. צילום ארכיון: אורי גבאי
התנהלות בעייתית של המשטרה בחקירה
ביוני 2002, בסביבות 04:00 לפנות בוקר, נכנסו שני רעולי פנים למועדון הסנוקר "גרין ספורט" בשדרות, כשהם מצוידים בסכין ובאקדח, בכוונה לבצע שוד. הקופאי במועדון, שי אדרי, ניסה לתפוס את ידו של השודד שאחז באקדח ונפגע מקליע בודד. אחד השודדים עוד הספיק לקחת כסף מהקופה והשניים נמלטו במהירות מהזירה. שני עדי ראייה שנכחו במקום הגישו סיוע לאדרי, אשר גסס במשך דקות ארוכות ולבסוף מת מפצעיו. מיד אחרי הרצח פתחה המשטרה בחקירה נמרצת, שכללה תשאול של כל באי המועדון באותו הלילה, אך החוקרים העלו חרס בידם. הרוצחים לא נתפסו. כמעט שלוש שנים מאוחר יותר קיבלו הרשויות מידע מודיעיני שקשר למעשה את אלישע חייבטוב ואת סורן סרוחונוב המכונה "ממוקה", שניהם עבריינים מוכרים.
בזמן שהתקבל המידע המודיעיני נשא חייבטוב עונש מאסר בגין הצתת ביתו ואיומים על בת זוגו. "ממוקה" כבר לא היה בין החיים. השוטרים החליטו לעשות לחייבטוב תרגיל חקירה: בינואר 2006 הם שלפו אותו מכלא דקל והעבירו אותו לתא במתקן מעצר משטרתי. חייבטוב ישהה שם בחמשת השבועות הקרובים, מבלי שידע מדוע הוא שם, עד מתי מתכננת המשטרה להחזיקו ומתי יובא בפני שופט מעצרים. לאורך תקופת המעצר תועד חייבטוב ברישומים ביומן השוטרים, בתמלילים שונים ובקלטות וידאו.
כדי להשלים את תרגיל החקירה הוכנס לתאו של חייבטוב מדובב משטרתי. המדובב הציג עצמו בפני חייבטוב כ"מגה עבריין", ראש משפחת פשע מוכרת הבקיא בהליכי חקירה ומשפט ושולט ברזי העולם התחתון. המדובב גרם לחייבטוב להאמין כי אם רק ירצה, יוכל לשפר את מצבו הכלכלי והמשפטי. בכל אותו הזמן חייבטוב נחקר חקירה אגרסיבית. החוקרים הטיחו בו כי הוא חשוד בהתפרצות למועדון הסנוקר ארבע שנים קודם לכן. חייבטוב הכחיש, אך אישר כי הוא מכיר את המקום ופקד אותו פעמים רבות. החוקרים שאלו אותו על מעשיו ביום הרצח וחשפו אותו לרמזים שונים הקשורים לשוד. הוא סיפק אליבי בעייתי למקום הימצאו בליל הרצח וטען כי שהה אצל בן דודו ברמת גן, בעוד שבפועל היה כנראה בשדרות. במשך שבועות לא הותר לחייבטוב, אב לשישה, להיפגש עם עורך דין או ליצור קשר עם משפחתו. הוא בודד מהעולם באופן מוחלט, הוחזק בתנאי אי-ודאות והאדם היחיד שנחשף אליו מלבד החוקרים היה המדובב.
כאמור, בשנת 2008 הוגש כתב אישום, בשנת 2011 גזר בית המשפט המחוזי על חייבטוב מאסר עולם. צוות ההגנה כפר בהאשמות נגד חייבטוב וביקש לדחות את עדות המדובב בשל פגמים רבים שנפלו בה, לטענתו. בית המשפט סירב. כששמע על כך, חייבטוב הרים ידיים: הוא לא סייע בתכנון הגנתו המשפטית, סירב להעיד וביקש מבית המשפט לשחרר את עורכי הדין מייצוגו ולהכריע רק על סמך הראיות שנשמעו כבר. "אני רוצה בנימוס להגיד משהו", פנה חייבטוב אל שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. "אני לא צריך אף אחד שיעזור לי. בבקשה, תעשו את ההחלטה שלכם לפי מה שאמרו לכם, תעשו את העבודה שלכם כמה שיותר מהר ותסיימו. אם אתם רוצים לתת לי מאסר עולם, אז תודה לאלוהים ששלח אתכם אלי והעמיד אותי בפניכם. לא צריך אף אחד. צריך לפחד מאלוהים. הוא שופט את כולם. כשהגיע הזמן לדבר, האוזניים שלכם סגורות. זה מה שיש לי להגיד".
חייבטוב המשיך לטעון כי הוא חף מפשע וסירב לכל הסדר טיעון שבמסגרתו יודה בתמורה להפחתה באישומים נגדו. הוא הורשע לבסוף באפריל 2011 בכל סעיפי כתב האישום, אך השופטים מתחו ביקורת על התנהלות המשטרה בכל הנוגע לפגיעה בזכויותיו, לרשלנות בניהול החקירה, ולגבי חוסר המהימנות של עדי התביעה העיקריים – המדובב וראש צוות החקירה המיוחד. ההרשעה התקבלה למרות הביקורת שכן לנוכח סירובו להעיד, קבעו השופטים כי יש להתייחס לכל טענות ההגנה כסברות שאינן מעוגנות בראיות. בית המשפט גם קבע כי ההודאה של חייבטוב מתחזקת מתוקף התייחסותו לפרטים מוכמנים על האירוע, שלא היו ידועים ברבים. הוא נידון למאסר עולם.
לאחר גזר הדין התכנס חייבטוב בתוך עצמו. רק כעבור חצי שנה יצר קשר עם עורכי דינו לגבי ערעור, שהוגש באיחור. הסנגורים טענו בערעור כי התיק נוהל בצורה בעייתית מראשיתו. כך, למשל, הזכירו הפרקליטים את האיחור הדרמטי במסירת חומר הראיות שכלל את תיעוד השיחות עם המדובב לידיהם. הקלטות התקבלו רק שנתיים לאחר הגשת כתב האישום, וכארבע שנים לאחר שהסתיימה החקירה.
"שגה בית המשפט עת לא נתן משקל מתאים לנסיבות מתן ההודאה, לדינמיקה המקוטעת שבה היא ניתנה, לכלליות של הדברים שנאמרים על ידי חייבטוב, לעובדה שרוב רובם של הפרטים נאמרים על ידי המדובב וחייבטוב רק מאשר אותם, וכן לאקטיביות הברורה של המדובב, אשר ברצונו מוביל את חייבטוב לשוחח על אירוע הרצח וברצונו מרחיק מהנושא", נטען בערעור שהגישו בינואר 2016 ונדחה.
לאחר מכן הוגש ערעור לעליון שהתקבל בפסיקה דרמטית. בפסק דין של השופט אורי שהם, בתמימות דעים של השופטים דפנה ברק-ארז וחנן מלצר, נהפכה ההחלטה. פסק הדין של בית המשפט העליון לא מותיר מקום לספק באשר למחדלי רשויות אכיפת החוק בימים שלאחר מעצר חייבטוב, בחשד שהוא רעול הפנים שביצע את השוד והרצח בשדרות. השופטים האשימו את מנהלי החקירה ב"פגיעה מהותית וחריפה" בזכויותיו של הנאשם. השופט אורי שהם, שעמד בראש הרכב השופטים בעליון ושלו זה היה פסק הדין האחרון לפני פרישתו, כתב בהחלטת הזיכוי: "ניתן לפסול את הודאת המערער גם בשל השימוש שנעשה בסמים בתא המעצר על ידו ועל ידי המדובר. מדובר בחציית קו אדום וזאת בעיקר שגורמי החקירה היו מודעים לפעולות המדובב ולא ראו לנכון להפסיק אותן. קיים חשש תמידי שהודאה הנמסרת סמוך לצריכת סמים מסוכנים היא הודאת שווא או הודאה שלא נמסרה באופן חופשי ומרצון".
"החלטה הזויה"
ים חמישי שעבר, בית משפט העליון בירושלים, בזמן שלאחים אדרי אין רמז קטן לדרמה שהולכת להתחולל, כלי תקשורת רבים כבר הוזמנו מבעוד מועד במה שהתברר אחר כך כ"מופע יח"צני" של השופט אורי שהם שהציג את פסיקת הפרישה שלו (כך גם דווח בתוכנית אולפן שישי), נדמה כי מלבד התקשורת גם בסנגוריה הציבורית ידעו שהם לקראת פסיקה היסטורית ודרמטית גם יחד מבחינתם. "יש לנו הרגשה קשה שהתנהל גם משהו מגמתי גם בחסות כלי התקשורת, אני צופה על המתרחש ולא מבין כיצד הסיטואציה הזו בכלל מתרחשת- הרוצח הופך לסוג של גיבור והסנגוריה הציבורית מציירת סיפור של אדם תמים שנגרם לו עוול גדול, זה רחוק לחלוטין מהעובדות, רחוק מהאמת, גם בית המשפט מצביע בעצם על סוג של כשל טכני בהליך, לא קובע מפורשות שהוא לא הרוצח".
אני רוצה לחזור אתכם לליל הרצח, מתי ומה הבנתם שקרה שם?
"זה היה יום רביעי אומלל, אחי שי עבד במועדון הסנוקר שהיה אז מאוד מוכר בעיר, ממש בכניסה לאזור התעשייה. בבוקר קיבלנו טלפון שהיה שוד במקום ומיהרנו לשם" מציינים בני המשפחה. דני:"באותה תקופה הייתי בן 27, שי היה גדול ממני בשנתיים, בן 29, אני זוכר איך שקיבלתי הודעה בשבע בבוקר מיהרתי לאזור התעשייה וראיתי איך מוציאים את הגופה, זה כמובן היה שוק מוחלט, לא העלנו בדעתנו שהוא לא יחזור חי ממקום שהוא בסך הכל ביקש להתפרנס".
אני זוכר באותה תקופה דיברו על כך ששי היה במקום הלא נכון בזמן הכי לא נכון?
"כן זה ברור לנו, שי היה ילד טוב שלא הזיק לאף אחד, הוא למד במקיף דתי ואחרי הצבא ניסה למצוא את עצמו, כדי להתפרנס קצת הוא הלך לעבודה כקופאי בסנוקר, כמובן שהיינו מעדיפים שיעבוד בעבודה אחרת, לא חשבנו שבגלל העבודה שם הוא ישלם בחייו. שי היה צעיר, היו לו ידי זהב בעבודה, הוא אמור היה ללמוד מקצוע, כל החיים עוד היו לפניו אבל בגלל רוצחים אכזריים החיים שלנו נגדעו וזה כמובן כאב עצום שמלווה אותנו, את ההורים שלנו, אבא נפטר לפני כמה שנים אבל עד מותו הוא סחב את הצער על הרצח של שי, אמא שתהיה בריאה נאלצת להתמודד כמונו עם הכאב ועם ההחלטה ההזויה הזו".
הרצח אירע ב-2002, במשך 4 שנים תיק הרצח נחשב כתעלומה, מניח שהחיים באי ודאות היו מתסכלים מאוד?
דני: "אפשר לומר שמאותו יום ארור שבו נרצח שי ועד היום אנחנו חווים תסכול גדול, כעת עם הפסק הדין, זה התעצם עוד יותר בגלל שאנחנו ואני חושב שגם השופטים שדנו בתיק יודעים כמונו את האמת. אני אישית מהרגע הראשון ביקשתי להיות מעורב, הייתי בקשר עם המשטרה בתקווה שיתגלה איזה קצת חוט".
מה היה ידוע לכם בשלב הראשון?
"לפי חומרי החקירה הרבים שאליהם נחשפנו, זה היה בשעה של לפנות בוקר, נכנסו למועדון הסנוקר 2 רעולי פנים, ניסו לשדוד את כל הקופה ונתקלו בשי, אחד מהם ירה בו ירייה אחת שהרגה אותו. בהתחלה לא ידענו כלום, למשטרה לא היה שום כיוון, נדמה לי רק ב2004 מידע מודיעיני הוביל לקצה חוט אלא שבאותם שנים מ-2002 ועד 2006 הוא ריצה עונש מאסר של 4 שנים על כך שניסה לשרוף את הבית והמשפחה שלו, אני זוכר שהגענו אז לתחנת משטרה שהייתה במחסום ארז ודיווחו לנו על חשוד שמרצה עונש, הם כנראה רצו לעבוד בשקט וגם לחכות שירצה את עונש המאסר ושלא יאחדו את העונש".
מתי הבנתם באמת שהנה נתפס הרוצח?
"ככל שנחשפנו כבר בשלב הראשוני לחומר היה לנו ברור כמו היום שמדובר באיש שרצח את שי. היה ידוע שלאותו חייבטוב היה שותף בשם ממוקה שנהרג בתאונת דרכים. בעצם מה שקרה בפסק הדין התמוה מאוד, בית המשפט העליון בניגוד למחוזי העניש את המשטרה על התנהלותה ולא כי האיש צדיק. בלי קשר להתנהלות של המדובב, היה ידוע שהאישה של ממוקה תושאלה וסיפרה כי באותו הלילה בעלה הגיע הביתה נסער וסיפר שהוא וחייבטוב הסתבך להם השוד וביצעו את הרצח בסנוקר. מנגד, חייבטוב ניסה למצוא אליבי וסיפר שהוא היה בלילה הזה בר"ג מה שהתברר כשקר כי האישה העידה שבאותו לילה הוא היה בשדרות".
בפסק הדין של העליון החליטו השופטים כי בניגוד למחוזי, לפסול את הליך גביית העדות באמצעות המדובב, האם בכל זאת זה לא גורם לכם לספק שאולי הוא לא הרוצח? בכל זאת בית המשפט העליון החליט על זיכוי?
"אנחנו עדיין בטוחים שהאיש הזה שיצא לחופשי הוא הרוצח של שי. מי שקורא את פסק הדין מבין שבית המשפט העניש את המשטרה, השופטים כותבים "מכיוון שהמשטרה מנעה ממנו לראות עורך דין במשך 11 יום אז הם פסלו את ההודעה ולא זיכו אותו בגלל שהוא חף מפשע. בעצם זה עניין טכני בלבד. גם השופט אורי שהם שחתם על פסק הדין קיבל את ההודאה שיצאה באמצעות המדובב אבל בגלל שנפגע פה ההליך הפלילי, הוא בחר לבטל ובעצם לזכות אותו. אני חייב להוסיף, עם כל הביקורת שיש על התנהלות המשטרה בעניין המדובב אין בכלל ספק שחלק מההודאה שהוצאה ממנו קושרת אותו חד וחלק למקרה, הוא מתאר את המקום, את הכסף שרצו לשדוד ואת הירי. שוב חשוב להדגיש לא הייתי רוצה שבנאדם חף מפשע ישב בכלא אפילו 10 שניות אבל זה לא המקרה, אני נחשפתי אישית לחומרים ואני יודע בוודאות שזה לא המקרה, הבנאדם סופר עבריין, סופר רשע, רע מיסודו שניסה לשרוף את הבית והמשפחה שלו. אגב בלי קשר לרצח הוא ריצה עונש של 10 שנים עם עבירות שביצע- שריפת הבית ושוד שביצע. כל המכלול ביחד מוביל למסקנה אחת שהוא אכן זה שרצח את שי".
מה הלאה, כיצד אתם מתכוונים לפעול הרי תיכף אתם עוד יכולים לפגוש אותו ברחוב?
"כן זה הזוי לחלוטין שעד לפני רגע הוא ישב בכלא על רצח ומייד הוא מזוכה ומשוחרר. אין לי ספק שזה רק עניין של זמן עד שהוא יחזור לכלא כי הוא גם אדם מסוכן שבטח יעשה משהו. בנוגע כיצד לפעול, לצערי אי אפשר לערער על ההחלטה, מה שכן המדינה יכולה לעשות זה להגיש בקשה לדיון חוזר עם צוות מורחב של שופטים. אנחנו רק רוצים לקוות שהצדק יעשה בסופו של דבר והרוצח ישלם את המחיר על הרצח עד סוף חייו, בטח שלא מגיע לו פרס להשתחרר לחופשי".
יש מחשבות על תביעת פיצויים?
"אחרי שניתן פסק הדין ההזוי הזה פנינו לקבל ייעוץ משפטי, אנחנו נבחן את האפשרות ובמידת הצורך נגיש תביעה על הנזק שנגרם לנו המשפחה כנפגעי עבירה בגלל התרשלות המדינה בחקירה ומה שמסביב".
ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסנגור הציבורי הארצי, ועו"ד דמיטרי ורניצקי, שייצגו את חייבטוב מטעם הסנגוריה הציבורית, מסרו בתגובה: "אנו מבינים את כאבה של המשפחה בעקבות הטרגדיה. אלישע טען לכל אורך הדרך שהוא חף מפשע, ואנחנו מאמינים אמונה שלמה בחפותו. לצערנו, נראה שגם אלישע וגם משפחת אדרי הם קורבנות של חקירה דורסנית, שקרנית ומניפולטיבית".