בגיל 70 כל סבתא הייתה מעדיפה ליהנות מגיל הפנסיה אבל גאולה דוד ממושב חלץ הסמוך לשדרות לא מסוגלת לנוח. לצד העבודה כמדריכת כלות, היא מתייצבת מדי בוקר בעמדת השמירה בגן ילדים בשדרות ונהנית מכל רגע. "אני מעדיפה לשמור על הילדים מאשר להשתעמם בבית" היא מספרת בחיוך רחב "לצערי שוק העבודה לא מציע הרבה למבוגרים וחבל כי לניסיון שלנו יש יתרון גדול".
כשגאולה דוד פנתה לקצין הביטחון של עיריית שדרות לפני כשנתיים לברר על עבודה בתחום האבטחה היא לא ממש ידעה כיצד יגיבו כאשר היא תספר להם על הגיל שלה, בכל זאת בעולם שבו אנחנו חיים קשה לברוח מסטיגמות שקיימות בחברה שלנו אבל האמביציה הגדולה שלה עשתה את העבודה וכמו האמרה הידועה "הגיל הוא רק תרגיל", היא מוכיחה שעל אף העובדה שבגיל שלה כולן מעדיפות לנוח, ליהנות עם הנכדים ולטייל, היא מתייצבת מדי בוקר לעבודה כמאבטחת מוסדות חינוך, בעיר כמו שדרות תפקיד בעל משמעות גדולה. "האמת היא בעבר עבדתי לא מעט שנים בתחום האבטחה, גם בשירות הצבאי שלי עשיתי תפקידים משמעותיים עם אחריות גדולה כך שזה די טבעי לי לעבוד בתחום הזה" היא מסבירה לי כשאני מתיישב בביתן השמירה הקטן והנעים. "אחרי שפוטרתי מהעבודה הקודמת לא ידעתי אם אמצא שוב עבודה כי לצערי כולנו רואים מה קורה היום בשוק העבודה- אם אתה מבוגר אתה כבר לא נחשב וזה טעות גדולה, לשמחתי פגשתי אנשים כמו דוד שניאור ואילנה הרמן שמייד אימצו אותי ובכלל לא הסתכלו על הגיל, רק על הניסיון ומה שיש לי לתת ומאז אני כבר שנתיים שומרים על הילדים המתוקים ואני חייבת לומר שאני נהנית מכל רגע".
צילום: אורי גבאי, שדרונט
בגיל של המדינה
אני פוגש את גאולה בבודקה השמירה מספר ימים לאחר שזכתה למסיבת הפתעה בין היתר עם החברים משדרות לרגל יום הולדת 70. האמת היא כשפוגשים אותה קצת קשה לחשוב שהיא כבר בגיל של המדינה, היא מלאת אנרגיות, חייכנית וצבעונית מאוד. מצד אחד, אשת רב, שומרת מצוות, מדריכת כלות. מצד שני, מאבטחת במוסדות חינוך, מתנדבת בתחומים מגוונים ופשוט לא נחה לרגע. היא פותחת בפניי את הסלולארי ומראה לי בהתרגשות את הברכה שהקליטה לה במיוחד שרת התרבות מירי רגב. "אני לא ממש מחוברת לפוליטיקה אבל את מירי אני ממש אוהבת והתרגשתי מהברכה שלה".
מסיבת ההפתעה שתכננו לה הצליחה מעל המצופה. "אפשר לומר שהצליחו לעבוד עליי" היא מציינת בחיוך אופייני, "האמת היא שמסיבת ההפתעה שעשו לי הייתה כל כך שקופה שלא ראיתי אותה. מתקשרת אליי המנהלת שלי אילנה כשאני בדרך לאירוע ואומרת לי שכל המאבטחים הוזמנו לבית שלי ולמה אני לא פה. אני אומרת לה "על מה את מדברת, אני בדרך לאירוע, לא קבענו שום דבר מי הזמין אתכם?", אמרתי לבת שלי שתוציא להם עוגות שלא יפגעו ותארח אותם כמו שצריך, אמרתי לעצמי אולי הייתה אי הבנה. בדיעבד הסתבר לי שהם עשו הכל נכון איך להוציא אותי מהבית אבל לא ידעו איך להחזיר אותי. בסופו של דבר חברה שתיאמתי איתה שתאסוף אותי הביתה בסוף האירוע הקדימה אז נסענו למושב. מרוב שהייתי כועסת לא שמתי לב לכל כלי הרכב ונכנסתי לאולם ופשוט הופתעתי".
בחזרה לשנת 1948, גאולה נולדה למשפחה ממוצא תימני שהשתקעה בימים שבהם לא היה פה כלום בישוב פרדס חנה. "לפי הסיפורים של ההורים בשנת הקמת המדינה הם היו עובדי אדמה בפרדס חנה, היה להם בית עם שטח חקלאי גדול" היא מספרת, "בדיוק בימי ההכרזה של המדינה אמא הייתה בהריון מתקדם עליי כך שנולדתי בתוך מרתף שאז היה כמו חדר ביטחון, בעצם בזמן שהתנהלה מלחמת העצמאות אני הגחתי לאוויר העולם. אגב את הסיפור הזה אני מקפידה לספר כל שנה לקראת יום העצמאות כסיפור מורשת לילדי הגנים וזאת חוויה מרגשת עבורי. הילדים שואלים אותי למה החליטו לקרוא לי גאולה ואני מספר להם כי מבחינת ההורים זו הייתה הגאולה של ישראל".
היא התחתנה עם רב ונדדה בין ישובים רבים בישראל עד שלפני שלושים שנה הם התקבעו במושב חלץ הסמוך לשדרות. "פנו אלינו ראשי הישוב חלץ וסיפרו שאין להם רב והם רוצים שבעלי ישמש כרב הישוב, בחנו את האפשרות וכבר בביקור הראשון התחברנו למקום, מאז בעצם אנחנו שם. בעלי משמש רב הישוב, אני בעצם גם אשתו וגם המזכירה. בנוסף אני מדריכת כלות כך לא חסר לי מה לעשות".
"כשמגיע יום העצמאות אני פתאום מתעוררת" היא אומרת בחיוך על התאריךהכל כך סמלי, "כי זה הכי מסמל את יום ההולדת שלי גם אם יש מרחק של שלושה חודשים מהתאריך שנולדתי, אני בעצם נולדתי בימים שבהם הוקמה המדינה לכן בכל יום עצמאות אני גם חוגגת. לגבי הגיל שלי אני אומנם בגיל של המדינה אבל מרגישה צעירה ונמרצת, כמו המדינה אני מרגישה שיש לי עוד לאן להתפתח למרות שאני יכולה להיות מרוצה מהעשייה שלי והעיסוקים בכמה תחומים, מבחינתי אמשיך כל עוד כוחי לא יבגוד בי".
גאולה ובעלה הרב. מושרשים במושב חלץ
לתת עדיפות למבוגרים בתעסוקה
מדי בוקר מתייצבת גאולה כהן ממושב חלץ הסמוך לשדרות במתחם גני ילדים אותו היא מאבטחת. "גאולה היא לא מאבטחת רגילה" מספרים בחיוך הורים שאני פוגש. "היא מביאה המון צבע ומקנה המון ביטחון לילדים וזה כייף".
"תגידי את לא חוששת מתפקיד עם הרבה אחריות" אני תוהה בקול רם. "תראה זה לא תפקיד שבו אני שומרת על הגבול ויורים עליי" היא צוחקת "חוץ מזה יש לי אקדח ותאמין לי אני די מדויקת גם בגיל שלי, אני מבטיחה לך שלא כדאי למחבל להיתקל בי".
כמו תושבי שדרות גם היא מכירה את המציאות הביטחונית אם כי במושב שהיא מתגוררת לא מרגישים את זה כמו בשדרות. "אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי כששמעתי את הצבע אדום. הרי אצלנו במושב יש אזעקה עולה ויורדת וזה ישר גורם ללחץ ומתח ופה פתאום אתה שומע קול רגוע שמשדר משהו מאוד לא רגוע. אז בפעם הראשונה הייתי באמצע תפילת מנחה ולא הבנתי את המשמעות והמשכתי להתפלל, רק אחרי זה נפל לי האסימון שהייתי חייבת לעשות הכל וללכת למקום מוגן, אגב בבית שלי במושב אני תמיד נשארת במקומי כי אין לנו ממ"ד אז כנראה בגלל ההרגל גם בשדרות אני שוכחת לרוץ לממ"ד".
כשאני מדבר על הצבעוניות שלה, מלבד העבודה באבטחה, ביום יום שלה היא גם מדריכת כלות ועוסקת בעוד מגוון תחומי דת. "אני באה מבית דתי אבל מאוד מאוד ליברלית כי כך אני חושבת שצריך לנהוג עם הדת שלנו, לקבל את כולם באהבה, אני למשל מכינה לא מעט כלות לחתונה ואם באה אליי מישהי בהריון בחודש מתקדם אני לא אטיף לה למה עשית את זה לפני החתונה, מבחינתי אני מכבדת את בחירתה ועוזרת לה להתכונן כרגיל לחתונה, לצערי אני מכירה מקומות שהיו נוהגים אחרת אבל שוב התפיסה שלי אחרת והיא עם מטרה לקרב בין היהודים ולא להרחיק".
אם יש מסר שהכי חשוב לה להעביר זה עניין התעסוקה. "יכולתי מזמן להתפנק בבית, לנסוע על איזה רכב מפואר וכל היום לטייל אבל זה שיצאתי לפנסיה לא אומר שאני צריכה להפסיק לעבוד" היא אומרת ומספרת על הקושי למצוא עבודה בגיל מאוחר. "אם אשלח קורות חיים לכל מיני משרות אין לי ספק שיהיו הרמות גבה למרות שאני תמיד אומרת למי שפונה אליי, תבחן אותי כשתראה אותי ולא על סמך גיל. עצוב לי שיש היום הרבה בני 50 ובני 60 שבשוק העבודה חושבים שלא יכולים לתרום. בכלל אני חושבת שמעסיקים לא צריכים לקבל רק לפי קורות חיים אלא לפי הבנאדם, זה שיש לבנאדם תואר למשל לא הופך אותו מתאים אבל המבוגר שיש לו ניסיון יכול לתת הרבה יותר ולכן חשוב שהמעסיקים ישנו את הגישה. אני אומרת למעסיקים תיקחו אנשים מבוגרים כי קודם כל הם מנוסים ויש בכוחם לתרום לכל עבודה שיש בה אחריות גדולה, דבר שני אין למבוגרים ילדים קטנים בבית ככה לא כל שני וחמישי צריך לשבור את הראש למצוא מחליפים, בקיצור בכל דבר יש מינוס ופלוס, אז כמו שלמבוגרים יש מינוסים כך גם לצעירים".
מוסר עבודה
"אני מסתכלת היום על הצעירים ואני רואה שהם מתפנקים יותר מדי בעבודה, יש הרבה צעירים שעובדים ועושים חצי עבודה ואני אומרת לך באחריות שמעסיקים לא צריכים לחשוש ממבוגרים כי הרבה פעמים יש להם הרבה יותר מה להציע גם מבחינת ניסיון גם מבחינת הרצינות וגם מבחינת האחריות. גם אצלנו באבטחה זאת עבודה עם אחריות גדולה ואי אפשר לחפף ובעבר ראיתי לא מעט צעירים שמקלים ראש בעבודה של האבטחה. כשאני רואה את ההורים מגיעים כל בוקר עם חיוך ויוצאים כשהם עם חיוך אני יודעת שעשיתי את העבודה שלי".