אחד ההישגים של מכבי ציון שדרות העונה זה לאו דווקא על כר הדשא שם השחקנים מובילים את הקבוצה לצמרת הליגה עם חלום עליה אלא ביציעים שם לראשונה הוקם מועדון אוהדים 'שדרותיה' שמעניק אווירה מדהימה שלא הייתה הרבה מאוד שנים בכדורגל המקומי. פגשנו לראיון חלק מגרעין האוהדים שיש להם חלום לעודד את הקבוצה בליגת העל.
"באחד המשחקים של תחילת העונה הגעתי עם הבן שלי והתחלתי לתופף. אחד האוהדים פתאום פונה לעברי ואומר לי "הלו תפסיק עם זה, זה עושה לי רעש באוזניים", לא ידעתי אם הוא צוחק איתי הוא רציני, חייכתי לעברו ואמרתי לו "אתה לא נמצא בקונצרט, אתה נמצא במשחק כדורגל", הסיפור שמספר סלומון (שלומי) סמני מיוזמי הקמת מועדון האוהדים 'שדרותיה' מסביר אולי יותר מכל את מה שאוהדי הכדורגל בשדרות התרגלו בעשרות השנים האחרונות. "עד שמישהו מעודד מבקשים ממנו להפסיק" מוסיף סמני, "אבל אני מבין, אוהדי הכדורגל בשדרות היו רגילים כל השנים לעמוד כמו קופים מסביב למגרש ומי שהיה בא לראות משחק היה מקסימום שומע רעש של קללות או אולי רעש אחרי שכובשים גול".
כשמכבי ציון שדרות התכוננה לעונה הקרובה היה ברור שלא מספיק רק מעבר לאצטדיון החדש, תלבושת חדשה, מאמן ושחקנים איכותיים, אלא גם קהל אוהדים שלא רק מגיע ומפצח גרעינים, אלא מעודד את השחקנים לכל אורך המשחק. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה מדהימה בליגות הנמוכות, יותר ויותר מועדונים זוכים לתמיכה של קהל מאורגן עם שירים ויתר אביזרי העידוד, ניתן היה לראות את זה בעונה שעברה כשהפועל האדומים הציגה קהל מדהים, ניתן לראות את זה בקבוצות כמו עירוני אשדוד שיש לה עבר עשיר בכדורגל הישראלי, אפילו בקבוצה מכבי קרית מלאכי שהקהל שלה נחשב לאחד החזקים בליגות הנמוכות. מה המשותף לכל הקבוצות. כולם משחקים כבר מספר שנים באצטדיון והתוצאה בהתאם. "לפני בערך עשר שנים כשהיינו תלמידי תיכון, הייתה לשדרות קבוצה טובה בליגה ב', קבוצה צנועה שהתמודדה מול צפרירים חולון העשירה על עליית ליגה. למרות שזה היה במגרש הישן ההצלחה של הקבוצה גרמה לי ולחברים שלי להתאגד להגיע לכל משחק, לצייר על שלטים קריאות עידוד ובאמת זו הייתה חוויה מדהימה" מספר ליאור חייבטוב כיום בעל עסק עצמאי, "כולנו אהבנו מאוד כדורגל מאז שהיינו ילדים, האפשרויות שהיו אז בשדרות לא משהו אז מאוד התחברנו לקבוצה. זו הייתה עונה מדהימה שהקבוצה הגיעה עד למשחקי הפליאוף, אחרי אותה עונה לא בנו קבוצה טובה והתוצאה הייתה בהתאם, גם הגרעין הקטן של בני הנוער התפרק כי גם לא הייתה סיבה".
למרות שהכדורגל המקומי עד לפני שלוש שנים דרך במקום ואצטדיון הכדורגל עמד כמו פיל לבן, ליאור חייבטוב ואחיו ינקל המשיכו מפעם לפעם להגיע בימי שישי כשהיו משחקי בית כדי לראות את הקבוצה. בזמן שרוב הקבוצות בליגה ב', אפילו הקבוצה ברהט שיחקו במגרש עם יציע, בשדרות המשיכו לעמוד מסביב לגדרות. "למרות התנאים הגרועים המשכנו להגיע למשחקים אבל זה לא היה זה, גם הקבוצה וגם הקהל אז רק היינו מגיעים לצפות וכשלא מנצחים חוזרים הביתה מאוכזבים".
צילום: אורי גבאי, שדרונט
"בהתחלה היינו מפוזרים"
בעונה שעברה יש לציין נבנתה קבוצה איכותית עם הרבה ציפיות, לא רק על כר הדשא. הדיבור אז היה שבמחזור הרביעי עולים לשחק באצטדיון מה שישפר באופן דרמטי את התנאים גם לאוהדים ובעיקר לשחקנים אלא שהאצטדיון נחנך רק בינואר ולאחר מכן נסגר. רק במחזור הליגה האחרון התאפשר לשדרות לארח משחק ליגה מול קרית מלאכי.
לקראת העונה הקרובה היה ברור שהולכים לשחק באצטדיון אבל איכשהו למשחק הבית הראשון באווירת הבחירות הגיעו כ-500 צופים אבל בלי עידוד. "הייתה ציפייה גדולה מאוד לקראת המעבר לאצטדיון. הגעתי עם הבן שלי כפי שעשיתי בעבר ואין ספק הצפייה הפכה לחוויה גדולה" מספר סלומון סמני, "היה קהל אבל היה חסר משהו, לא היה ברור שחסר קהל". סמני יש לציין מלווה את הקבוצה בעונות האחרונות, בעונה שעברה הוא אף נרתם לטובת תפקיד האפסנאי כך הוא למד להכיר מקרוב את המועדון. "כבר אז דיברתי על הצורך בקהל אוהדים, בלי זה לא שווה".
לדבריו של סלומון במשחק הבית השני הוא הגיע למסקנה שיש לפעול להקמת ארגון אוהדים מסודר. "באו כמובן אוהדים אבל כולם היו מפוזרים, כל קבוצה קטנה תפסה פינה. התחלתי לזהות פוטנציאל אצל כמה אוהדים, זיהיתי כמה חבר'ה קבועים וביקשתי להתקבץ יחד. התחלנו לדבר בנינו ואמרנו שחייבים להתארגן, שי הציע להקים דף פייסבוק ולהזיז עניינים". שי הוא שי סמדג'ה שנחשב ל"דובר" של הקבוצה בתקשורת. "כולנו בסופו של דבר אוהדי כדורגל , כל אחד אוהד קבוצה אחרת אבל מאוד עניין אותי לקדם חוג אוהדים גם לקבוצה של העיר שלי" מסביר שי, "אני חושב שמשהו בער בי ובכולם עוד מהתקופה שהתמודדנו נגד צפרירים חולון, גם אז הייתי ממש ילד ודיברנו על חוג אוהדים אבל לא היה תקציב לשום דבר, אמרנו מאיפה נגייס כסף לזה. גם כיום כשהתחלנו להרים את הארגון אמרנו מאיפה נביא את הכסף לאביזרים וכל מה שמסביב. לשמחתנו מצאנו אוזן קשבת אצל מנכ"ל העמותה אמיר אוחנה שפשוט אימץ אותנו והחליט לסייע בכל דבר וזה נתן לנו מוטיבציה אדירה".
כמה האצטדיון השפיע? כולם בדעה אחת אחידה. "אין אוהד כדורגל בשדרות שלא חלם על זה שנים" אומר סמדג'ה. "ועדיין אני לא רואה קהל גדול נוהר ליציעים" אני תוהה בקול. "זה תהליך ארוך, אני קודם כל מאמין ששדרות זו עיר של כדורגל" מסביר שחר שטרית האיש שאחראי על הקשר מול המועדון, "אצלנו למשל בבית עוד כשהייתי ילד תמיד אהבו כדורגל, תמיד אהבו ללכת למשחקים של שדרות. אבא שלי סיפר על תקופות שהמשחקים היו מתקיימים בימי שבת, התושבים היו מגיעים אחר תפילת מנחה עם הסירים של החמין לראות משחקים. יש לשדרות היסטוריה בכדורגל אבל העובדה שלא היה אצטדיון ולא הייתה הנהגה שקידמה את הכדורגל זה לא התקדם לשום מקום. אגב אני זוכר שבבחירות היו באים לדבר איתי אמרתי שאני בוחר רק במי שמקדם את הכדורגל, כל היתר לא מעניין אותי".
לאחר שקיבלו את ברכת הדרך מהמועדון והזמינו אביזרי עידוד רבים החליטו לבחור את השם "שדרותיה". "אני חושב שזה השם הכי טבעי, זה כמובן לקוח מהשיר שאבא שלי היה שר אותו בצעירותו שלקוח כמובן מההמנון הכי מזוהה "אי אה אי אה שדרות איה" מספר שטרית.
את הרעיונות הם דווקא שאבו מהליגות הנמוכות. "האמת היא שבהתחלה התחלתי לעקוב אחר הפעילות של אוהדי קרית מלאכי כדי ללמוד איך עושים את זה, גם מהאדומים אשדוד וכמובן עירוני אשדוד, זה לא בושה ללמוד מהם" מסביר סמני, "תמיד אמרתי שאם להם יש אין סיבה שגם לנו לא יהיה".
בדף הפייסבוק של ליגה ב' דרום היו מי שלעגו לכמות הקטנה שהביא מפגש הצמרת בירוחם מול שדרות. "קראנו איזה פוסט שמציג תמונה עם הכמות הקטנה ואין ממה להתרגש. אני יכול להבטיח לך גם שהם הקימו ארגון בתחילת הדרך היו עשר אוהדים. אני דווקא רואה בתמונה מחמאה. היו בקהל איזה 80 איש, רק 50 אוהדים היו שלנו משדרות ואסור לשכוח שיצאנו בשעה מוקדמת. יכול להיות בכלל שאומרים את זה מקנאה" משלים בחיוך סמדג'ה.
צילום: אורי גבאי, שדרונט
הדמיון לצבע של החמאס
אחרי שהגיעו לראשונה עם דגלים למשחק החוץ ברחובות נגד בני יצ'אלאל, המבחן הראשון של הארגון היה במשחק הבית נגד עירוני כסייפה וקשה היה שלא להתרגש מהאווירה שהם יצרו ביציע, מחזה שלא נראה שנים בכדורגל המקומי. קונפטי, דגלים, חולצות, שלטי ענק, מערכת הגברה ושירים שלא מביישים את המועדונים הגדולים בישראל.
אחרי אותו משחק בליגה ב' כבר הבינו שמשהו ירוק וחדש צמח בשדרות, לא עוד קבוצה שמשחקת במגרש מיושן, לא עוד קבוצה ללא אוהדים. גם מי שלא לקח את שדרות במרוץ של צמרת הליגה התחיל לקחת אותה בשיא הרצינות. והיה גם ציוץ מעניין של הכתב הצבאי של אתר 'וואלה' אמיר בוחבוט שעוקב אחר הקבוצה משדרות לצד הדיווחים על מה שקורה בגבול הרצועה. "בזמן שכולם דיברו על מחבלים , הפגנות והצתות בגבול עזה..מכבי עירוני שדרות מליגה ב'… ניצחה 2:0 (מקום רביעי)". מה שהיה הכי מעניין באותו ציוץ זה התגובה של הבדרן נדב אבקסיס שהשווה את הצבע הירוק של המועדון בעל דימיון רב לזה של ארגון הטרור. "מה שבטוח אנחנו לא ארגון טרור" אומר בחיוך האוהד הכי רעשן של הקבוצה שמעון שטרית, "אם יש משהו ששמנו עליו דגש שיצאנו לדרך זה אפס אלימות, הכל מתנהל בצורה תרבותית ומנומסת, אנחנו רוצים שאוהדים ירצו להגיע עם הילדים וליהנות מחוויה של כדורגל".
"בינתיים" מוסיף שמעון שטרית "אנחנו מקבלים פרגון מקבוצות יריבות כמו החבר'ה מקרית מלאכי שאמרו כל הכבוד שבזמן קצר הצלחתם להרים את הדבר הזה. אנחנו מקבלים גם פרגונים מאתרי ספורט, אפילו אופירה אסייג התעניינה בתופעה הירוקה משדרות, אני חושב שזה רק עניין של הזמן עד שנגדל ונתעצם.
במשחק הליגה האחרון היה חשש כבד לגשם, למרות הקור הגיעו כ-300 אוהדים. "מה שמעניין שהגרעין של האוהדים הולך וגדל. פתאום אתה רואה יותר ויותר אוהדים מבקשים חולצות, צעיפים כובעים, אתה כבר לא רואה שבעה שמונה שמעודדים, אתה רואה כבר 50, 60 איש שמתקבצים ויוצרים עידוד מלהיב במשך 90 דקות" מציין שטרית, ה"דובר" סמדג'ה מוסיף: "יש לי חבר שמתגורר בשכונת בן גוריון אומר לי 'בואנה שומעים אתכם עד הבית שלי". דיברנו קודם על זה שלעגו לנו, אני אומר לך באחריות ממשחק למשחק הקהל רק יגדל, בשבוע הבא זה מבחן רציני נגד אשדוד, אני בטוח שאנחנו נצבע את היציע בירוק. זה נכון שזה גם תלוי בהצלחה אבל כרגע ההצלחה שלנו זה מה שקורה במועדון גם במגרש וגם ביציע, מבחינתנו כבר ניצחנו".
כמה ארגון אוהדים משפיע על השחקנים? כל השחקנים בלי יוצא מהכלל ציינו כי מבחינתם זה בדיוק מה שהיה חסר להם. גם האוהדים זכו לאהבה מהשחקנים. "אני אגיד לך מתי הבנתי שזה דוחף אותם קדימה?" שואל שמעון שטרית, "במשחק נגד ב"ש שהיה באמצע השבוע. רק חצי מהארגון יכול היה להגיע ואתה ראית כמה אושר היה להם לשמח אותנו שעודדנו כל המשחק". שי סמדג'ה מוסיף בעניין הזה: "אני התלהבתי במשחק נגד דימונה כשאחד השחקנים מתן כהן כבש שער והשחקנים רצו אלינו עם ריקוד. מה זה אומר? שהם במהלך השבוע מתכננים איך הם רצים לקהל אחרי גול. ברגע שיש כזה חיבור אני חושב שזה סוד הצלחה של מועדון".
השאלה שנשאלת היא מה יקרה כשלא יהיו הצלחות. "אין ספק שיש משמעות להצלחות. אם הקבוצה תצליח העונה לעלות ליגה יהיה טירוף של קהל, אם הקבוצה לא תצליח ההתעניינות תפחת" טוען חייבטוב. החבר'ה שלו פחות מסכימים איתו. "זה תהליך ארוך וכולם מבינים את זה. עד העונה שעברה רק רצינו שיהיה אצטדיון ואנחנו לא צריכים להיות חזירים כבר בעונה הראשונה. כמובן שאנחנו רוצים לראות את הקבוצה עולה ליגה אבל הנה תראה גם כשיש משחקים שאנחנו לא מנצחים, לא הפסקנו לעודד, לתמוך וזה המסר שלנו, אנחנו מביאים משהו חדש, אנחנו רוצים לבנות מסורת". סלומון מחזק את דבריו: "הגיע הזמן שלא ישמעו על שדרות רק במושגים של קסאמים, אלא גם במושגים של כדורגל וכאשר סרטון שלנו זוכה לאלפי צפיות והמסר שיוצא החוצה שאנחנו גם עיר של כדורגל לא רק של טילים זה סיפוק גדול".
למרות מה שקורה עם קבוצת הכדורגל העונה, בקרב קבוצות הליגה עדיין לא סופרים את שדרות במאבק על הכרטיס לליגה א'. "מצד אחד זה טוב לנו שהזרקור לא עלינו מצד שני למי זה אכפת. שלא יספרו אותנו. אני אוהב את העבודה השקטה שנעשית העונה. בלי דיבורים בינתיים אנחנו אחת הקבוצות הטובות בליגה, לדעתי בשדרות יש את התנאים הכי טובים" אומר סלומון, "אגב בינתיים מול קבוצות הצמרת למעט המעידה בקרית מלאכי הוכחנו שאנחנו קבוצה איכותית מרוב הקבוצות, נותר לבדוק את עירוני אשדוד". שמעון שטרית מחזק את דבריו: "טפו טפו אנחנו מגיעים למחזור 13 עם הפסד אחד בלבד, תרצה או לא תרצה זאת הצלחה ומי שלא לוקח אותנו בחשבון יקבל את התשובה בהמשך בזה אני מאמין מאוד".
אחרי שהגשימו חלום אצטדיון מה החלום שלהם. "אנחנו חושב שההישג שלנו זה עצם מה שקורה היום במועדון. הכדורגל מביא המון נחת להמון תושבים ואני חושב שהחלום שלי לראות אצטדיון מלא עד אפס מקום עוד העונה במשחק עלייה" אומר סלומון. שמעון שטרית חותם את המפגש עם שאיפה. "אני חושב שהשמיים הם הגבול. אני חושב שהחלום של כולנו באחד הימים לעודד את הקבוצה בליגת העל, אם קרית שמונה הגיעה לליגת העל גם אנחנו יכולים למשוך לכאן איזה ספונסר שיעיף אותנו לצמרת הכדורגל הישראלי. בינתיים אני מוכן להסתפק בעלייה לליגה א'".