כשאני מתהלך במסדרונות הקמפוס למוסיקה 'רימון' בשדרות, מסדרונות שהחזירו אותי 30 שנה לאחור כתלמיד בבית ספר הרוא"ה, אי אפשר שלא להתפעל ממה שהמקום הפך להיות- מקום שכל מוסיקאי מתחיל חולם עליו וזה פה בשדרות. "כשעלה הרעיון להקים בשדרות את רימון היה לי ברור שאנחנו הולכים על זה בכל הכוח" מסביר לי ראש העיר אלון דוידי במהלך הביקור במקום. "כמו שכולם יודעים אנחנו משקיעים בשנים האחרונות המון בתחום התרבות והיה לנו חשוב לקחת את זה עוד צעד קדימה אם זה בהקמת תיכון לאומנויות ואם זה עם הקמת רימון. אנחנו השקענו במקום הזה 20 מיליון שקלים כדי להפוך אותו לקמפוס עם הציוד הכי מתקדם בעולם ואני בטוח ששדרות תהיה אבן שואבת לכל המוסיקאים לא רק לבני המקום אלא לכל אזור הדרום".
במהלך הביקור, נכנסתי עם דוידי לשיעור הפקה באולפן עם דויד פרץ, בחדר אחר צפינו בחזרות של הלהקה שמורכבת מחילוניים ודתיים, עירוניים וקיבוצניקים. המתחם העצום בין 2 קומות כולל כיתות לימוד, אולפן הקלטות ענק, חדרי חזרות וחדרי מוסיקה מושקעים עם כל הכלים המוסיקליים.
בי"ס למוסיקה רימון נחשב למוסד המוסיקלי הכי חשוב בישראל שממנו צמחו המוסיקאים המובילים בישראל. בין מייסדיו הוא המוסיקאי המחונן יהודה עדר. "אני התחלתי משהו לפני 40 שנה עם חבורה של מייסדים" הוא מספר השבוע, "אני כמוסיקאי הלכתי ללמוד בברקלי שבוסטון ושם הבנתי שאפשר להקים דבר כזה בישראל. אני שמח שהצלחנו להקים מוסד שהפך לשם דבר בישראל ועוד יותר כייף לראות שזה מתפתח לפריפריה, אחרי שהקמנו את שלוחת עכו לצפון, הקמנו את שלוחת שדרות לדרום".
עדר מספר שההיכרות שלו עם שדרות התחילה גם דרך המוסיקה כבר לפני שלושים שנה. "זה עוד מהאלבום של טיפקס "יושבים בבית קפה", אני הייתי המנהל האומנותי של האלבום. בנוסף זכיתי להכיר את חיים אוליאל כי בזמנו כשניהלתי את הד ארצי הוא היה אחד האומנים של חברת הבת שלנו 'עננה'. חיים אוליאל הוא תופעה בעיניי כי הוא המציא משהו שלא היה קיים במוסיקה. אגב, אני את חיים אוליאל משתלב בקמפוס שלנו כי יש לתלמידים הרבה מה ללמוד מהאיש הענק הזה".
לדבריו של עדר, הם ממש מתרגשים מפתיחת השלוחה בשדרות. "אני רואה חשיבות עצומה בהקמת שלוחה של רימון בשדרות שנותנת מענה לכל הדרום. אני מאמין שזה הולך לתת לרימון הגדול במרכז העצמה גדולה".
להחזיר את הגאווה המוסיקלית
במשרדי קמפוס רימון אני פוגש את המנהלת דניאל מרדכי גרינברג שבשנים האחרונות ניהלה את מרכז הצעירים העירוני והייתה שותפה בין היתר להפקות הפסטיבלים הגדולים שהתקיימו בעיר. "אני מרגישה ברת מזל שאני זוכה להיות חלק מהדבר הזה, בגלל שמדובר ביכולת לשלב בין תשוקה פנימית לבין עשייה ציבורית בעיר שלי" היא משתפת בחיוך רחב. "זה כמובן המשך ישיר לתפקידים הקודמים שביצעתי אם זה במעונות הסטודנטים, במרכז צעירים ובפסטיבלים הגדולים שנעשו בעיר. למרות זאת אני חייבת לומר בכנות שבאתי לתפקיד הנוכחי עם הרבה חשש כי לכאורה אני לא מוסיקאית אבל מצד שני כן עסקתי בזה לאורך השנים האחרונות".
את דניאל ראיינתי כשהייתה בת 16, אז בתיאטרון הנוער עם אילנית סוויסה היא שיחקה במחזמר "ביום שיפלו הכוכבים" משירי טיפקס. לאחרונה, היא סגרה מעגל כשאירחה כמנהלת רימון את אוז לסדנה מיוחדת.
במשך הרבה שנים לא נעשה דבר כדי לשמר את בשורת המוסיקה שיצאה משדרות. התחושה שלי שבשנים האחרונות זה סוף סוף קורה, פה הפרויקט של שופוני, הקמת של בי"ס לאומנויות ובי"ס רימון זה סוג של חותמת.
דניאל מרדכי גרינברג. צילום: אורי גבאי
"אני חושבת שההקדמה שנתת היא בדיוק הסיבה שאני כאן. אם לא הייתי מבינה את מעגלי ההשפעה ואת מה הדבר הזה יכול לתת לשדרות ועד כמה זה יכול לחבר ולרפא ועד כמה שדרות ראויה להיקרא עיר המוסיקה ואולי לטשטש שנייה את איך שהגדירו אותו לכל אורך השנים האחרונות מבחינה ביטחונית, "עיר הקסאמים" וכו'. בעיניי, רימון בשדרות זה חלום שמתגשם. הגיע הזמן שיחזרו לדבר עלינו כעיר של תרבות ומוסיקה ולא של קסאמים. בעזרת ה' שיהיה לנו פה שקט ונוכל באמת להתמקד בדבר הזה".
איך נולד רימון?
"אחרי השבעה באוקטובר, נעם סמל, איש התיאטרון ומנכ"ל הקאמרי בעבר, אמר לראש העיר אלון דוידי, אם אתה רוצה שיקום אמיתי, תפתח מרכז לתרבות כי זה משהו שמחייה שמצמיח. בנינו למי היה ראש לדבר על זה בדצמבר 2023, היינו בתחתית שלנו אחרי כל מה שקרה בשבעה באוקטובר. אחרי מספר חודשים רימון הגיעו לשדרות לפגישה ראשונית והם הציגו שיש להם שלוחה מרכזית ברמת השרון, שלוחה בצפון בעכו והם רוצים שהשלוחה הדרומית תהיה בשדרות. ראש העיר אלון דוידי החליט להתגייס לזה בכל הכוח, הקצה את כל המשאבים כדי שהדבר הזה יקרה. כמובן שיש עוד שותפים שעזרו לדבר הזה לקרות, מנהלת תקומה, משרד נגב גליל, משרד התרבות ופדרציית טורנטו שהם חיבקו את הפרויקט הזה לחלוטין והבינו את המשמעות הקהילתית של המוסיקה לשדרות".
למרות לוח הזמנים הקצר יחסית, הצליחו בתוך שלושה חודשים להעמיד את הקמפוס על הרגליים והמחזור הראשון יצא לדרך בספטמבר האחרון- לימודי תואר ראשון במוסיקה. "אתה צריך להבין שבמאי 2025 התחיל השיפוץ פה. בהתחלה הציעו כל מיני מבנים, קומה בתוך מבנה ועוד כל מיני רעיונות עד שהגענו לכאן למבנה של בי"ס הרוא"ה. עד השנייה האחרונה מעט מאוד אנשים האמינו שזה יפתח בזמן. ספקים עבדו מסביב לשעות ב-2 משמרות כדי להעמיד את המקום שלנו. אני זוכרת שעוד שטפתי את הרצפה עם האחיות שלי בלילה שלפני", אומרת דניאל בחיוך, "כל 42 החלוצים שנרשמו לשנה הזאת הם עשו זאת מבלי לדעת לאן הם מגיעים, בלי לדעת איך המקום נראה, בלי לדעת אם יהיה להם מקום בכלל, מי יהיו המרצים שלהם, מה הולך להיות. פשוט נרשמו נתנו אמון ברעיון, נתנו אמון בשדרות".
"באתי לתפקיד הנוכחי עם המון ענווה כדי ללמוד מאנשים המקצוע האיכותיים שיש לנו כאן" ממשיכה דניאל, "אני חייבת לומר לך שפעם ביום אני מצטרפת לשיעורים כדי לחוות וללמוד ולהכיר את העולמות האלה עוד יותר טוב כדי שאני אוכל להגיד שאני מנהלת את המקום ויש לי את הכלים וההיכרות להוביל אותו קדימה. אגב, אמרתי בהתחלה להנהלת רימון שאני לא באה אומנם מהעולמות אבל אני אומרת לכם שבעוד שנה נדבר, שדרות תהיה השלוחה המובילה בארץ של רימון ותמשוך אליה מוסיקאים מכל הארץ. כמו שאני רואה את הדברים היום זה יקרה יותר מהר ממה שדמיינתי".
צפיתי בסרטון של אחת הסדנאות שקיים רן אלמליח. הוא פנה לקובי אוז ואמר לו אתה מדמיין מה היה קורה אם היה לנו בתקופה שלנו רימון?
"שדרות הצטיינה בלי כל התנאים הטובים האלה, בזכות כישרונות שפרצו החוצה. היום עם התנאים המדהימים האלה והכישרונות שיש כאן, אין לי ספק שזאת נקודת התחלה אחרת לגמרי שיש לכישרונות בשדרות ובכלל לכל מי שמתגורר בדרום. צריך לומר, שמו של בי"ס רימון הולך לפניו, כל מי שאנחנו רואים על הבמה ומאחורי הקלעים איכשהו קשור לרימון. ביום הפתוח שלנו אנחנו תמיד מציגים איזושהי שקופית כזאת עם מלא מלא פרצופים כמו של אביב גפן, בניה ברבי, מירי מסיקה ונטע ברזילי, ולארי חמאתי ויובל רפאל. אתה רואה את כל השמות ואומר לסטודנטים, אתם מכירים את כל אלה, הם היו בדיוק כמוכם והגיעו לבמה הגדולה של ישראל. גם מאחורי הקלעים אתה תמצא מפיקים, נגנים וכו'.
בעצם תושבי הדרום כבר לא צריכים לנסוע רחוק בשביל ללמוד מוסיקה באקדמיה?
"המצוינות, הקדמה, החדשנות הגיעה לפה ברמה הכי גבוהה, אפילו יותר מהמרכז. הקמפוס שלנו בשדרות הוא מהמתקדמים בעולם, ברמת הציוד, ברמת התכנים, ברמת מה שהמקום הזה מציע. צריך לומר, מי שבא ללמוד ברימון לא מגיע ללמוד לשיר שיר בשביל הכייף וללכת לבית, כאן לומדים ברמה אקדמית לצד לימוד מוסיקה מרמה של קריאת תווים, דרך בסיס במקלדת כדי ללוות את עצמם, איך להקליט את עצמם באולפן, לומדים הפקה כדי שאם הם ירצו להפיק שירים יהיה להם את הכלי הזה, כמובן כתיבה והלחנה שירים עם רן אלמליח- רק אספר לך שכל שבוע נכתבים פה 42 שירים חדשים! ולתוך זה נכנס גם התחום האקדמי ועולמות הטיפול באמצעות מוסיקה שזה כמובן חיוני מאוד לעיר שלנו אחרי מה שחווינו".
כמה זה חשוב לחבר את הסטודנטים שבאים ללמוד כאן למוסיקה של שדרות?
"אנחנו נמצאים בשדרות ופועלים בשדרות אבל רוצים ושואפים להשפיע על הדרום כולו. הסיפור של החיבור לשדרות מבחינתי זו אחת ממטרות העל ואני אומרת את זה כאחת שגדלה על הדבר הזה וכמי שיודעת איזה אנשים מוכשרים יצאו מכאן. לכן המנהלת האקדמית שלנו יצרה יחד עם רן אלמליח פרויקט שנקרא העשראה (משחק מילים) כל שלושה שבועות הולך להגיע לכאן אומן מקומי, אם אלה קובי אוז, שמעון אדף וחיים אוליאל שיגיע בהמשך לצד הצעירים יותר כמו צפריר יפרח. בנוסף, יש כבר שיתופי פעולה מדהימים. כל אחד מהסטודנטים עושה פרויקט חברתי באחד מהפרויקטים העירוניים אם זה בשדרוק, מרכז חוסן וקבוצות טיפול באמצעות מוסיקה, עבודה עם הגיל השלישי, תוכניות עם הגיל הרך, עם בית הספר היסודי שקמים מעוז, עם התיכון לאומנויות החדש וכל זה קורה בתוך פחות משלושה חודשים. מי שבא לכאן, בטח בשלב הזה, יודע לאן הוא מגיע. 15 סטודנטים לא רק שבאו ללמוד כאן, הם עברו להתגורר בעיר. הם עברו לשדרות בזכות רימון ומצאו פה קהילה של סטודנטים שאין בכל מקום בארץ. בעצם הם זכו גם ללמוד ברימון, גם להתגורר במעונות וגם למלגות בזכות פעילות חברתית חשובה שהם עושים בקהילה שלנו. השילוב המדהים הזה הוא מודל באמת ייחודי לשדרות".
אלמליח: "שדרות עיר בירה תרבותית"
מלבד העניין המוסיקלי שזה מביא לעיר שדרות, קמפוס 'רימון' הוא מוסד אקדמי לכל דבר והעובדה שהעיר הפכה בשנים האחרונות לעיר סטודנטיאלית יכולה להיות יתרון גדול נוכח הקהילה הגדולה שקיימת כאן. בנוסף, גם העובדה שמעבר לכביש יש את 'מכללת ספיר'. "מי שמסיים מסלול מלא בקמפוס של רימון נפתחות לו דלתות בעולם המוסיקה על כל תחומיו" אומרת שני פוקסמן המנהלת האקדמית של 'רימון' שמשתפת ברעיונות שנרקמים עם 'ספיר'. "ישבנו עם מכללת 'ספיר' כדי לבנות שיתוף פעולה, בין הרעיונות שעלו שהסטודנטים שיגיעו לרימון יוכלו ללמוד במקביל לתואר בתרבות יצירה והפקה בתוכנית משותפת לרימון ומכללת 'ספיר'. בנוסף, מסלול תארים זה 4 שנים, מי שחשוב לו להמשיך יש גם תואר שני בתרפיה, מקצוע מבוקש לצערי בעקבות האירועים שקרו בשבעה באוקטובר, תרפיה ומוסיקה זה ריפוי עבור הרבה ילדים שצריכים מענה נפשי".
שני פוקסמן המנהלת האקדמית של 'רימון'
עבור פוקסמן, התפקיד החדש בשלוחת רימון שדרות זה של סגירת מעגל משום שהיא עצמה בוגרת 'רימון'. ההגעה לתפקיד הגיעה אחרי החלטה משפחתית משמעותית- לעזוב את ראשל"צ לטובת העוטף. "הסיפור שלנו שאחרי השבעה באוקטובר החלטנו לעשות מהלך של לבוא לחזק את הקהילה בעוטף" היא משתפת, "אחרי הרבה מחשבות ובדיקות שעשינו החלטנו להצטרף לקיבוץ סופה שזה בדרום העוטף. כמובן שהתחלתי לחפש עבודה ואז נתקלתי במשרה של רימון ומשם הכל היסטוריה".
אם אתם תוהים מה קרה לקריירה שלה כי הרי לשם כך היא נרשמה לרימון, היא מספרת ששמה את הקריירה בהולד 12 שנים לטובת משפחה וילדים, בין לבין הייתה מחנכת בתיכון ורכזת מגמת מוסיקה. בימים אלה היא עמלה על סינגל חדש והיא עם רצון גדול להחיות מחדש את החלום המוסיקלי. בינתיים "אני נהנית מאוד מהעשייה כאן".
מה את חושבת על ההגעה של רימון לעיר כמו שדרות?
"בעיניי זאת בשורה מדהימה למרות שבהתחלה חשבתי שאולי היא לא פחות מהזויה. וזה למה כי אנחנו מדברים על משהו שהיה שייך למי שגר באזור המרכז ואם לא, אז נדרש מאחד שמגיע למשל מהדרום המון משאבים ולוגיסטיקה ונסיעות. אני חושבת שמבחינת מיקום גיאוגרפי להגיע לשדרות זה הכי נכון וגם מבחינת מה שהעיר הזאת מייצגת והמוניטין המוסיקלי שלה שקצת נבלע בגלל המצב הביטחוני".
מה גילית על שדרות שלא ידעת?
"אני יכולה לומר לך שהופתעתי מאוד כי המוסיקה בשדרות הרבה יותר גדולה ממה שהכרתי. אני לא אגיד שצריך להחזיר את הצלילים למקלטים כי אנחנו לא רוצים יותר שינגנו מוסיקה בשדרות במקלט אבל להחזיר את הצלילים של שדרות לקדמת הבמה. אני בטוחה שעם 'רימון' זה יקרה".
במסגרת התוכנית האקדמית בקמפוס רימון מרגש במיוחד לראות את אחד המורים בשיעור כתיבה והלחנה- רן אלמליח מלהקת כנסיית השכל.
רן, אגע שוב בנקודה שאמרת לקובי אוז אם הוא מדמיין מה היה קורה בתקופה שלכם אם היה רימון בשדרות?
"שאלה טובה שמעסיקה אותי. קודם כל בטוח שכולנו היינו נרשמים לשם, יכול להיות שהדרך הייתה יותר קלה. במקום לגלות את הכל לבד, גם אני וגם קובי אוטודיקטים בכלל כל המוסיקאים משדרות אבל אם הייתה לנו איזו יד מכוונת שלא לדבר על הציוד שיש שם ועל מה שמסביב אז אני בטוח שזה היה עושה לנו את החיים יותר קלים".
רן אלמליח מארח את קובי אוז
יש גם משהו בדרך הארוכה?
"אז זה מה שאני אומר בדברים האלה אתה אף פעם לא יכול באמת לדעת, בתחושה שלי אם אני צריך לבחור לעשות את הדרך הקלה או לעשות את הדרך הקשה, תמיד עדיף לבחור את הקלה. אני לא יודע אם טיפקס הייתה נשמעת כמו טיפקס או כנסיית השכל הייתה נשמעת כמו כנסיית השכל אבל בוודאות זה היה מקל עלינו".
אחרי לא מעט שנים במרכז הארץ, לפני מספר שנים אלמליח עשה מעבר חזרה דרומה, קרוב לשדרות. הוא מתגורר בקיבוץ 'דורות'.
"אני חייב לומר שהלו"ז שלי מאוד עמוס" אומר אלמליח, "אבל אני מפנה את הזמן ללמד ברימון שדרות בהמון שמחה ונהנה מזה מאוד. בכללי אני תמיד מרגיש שיש לי איזה חוב שאני צריך להחזיר לשדרות. כל מה שהשגתי קשור בזה שנולדתי בעיר הזאת. לכן, בשנייה שביקשו ממני, אני ישר אמרתי כן. אם יש לי הזדמנות לתת לדור הבא, אני הראשון להיות שם".
מה זה לדעתך יכול לעשות לשדרות?
"קודם כל, לשדרות זה יכול לתת המון כי היא הופכת להיות סוג של בירה תרבותית. אתה יודע גם הסיפור הזה של רימון, גם זה שנפתח בי"ס לאומנויות והיא הפכה לעיר סטודנטים וממש שוקקת חיים. בכלל כל המסה הקריטית הזאת של דברים שקורים בבת אחת יחד עם כל האנשים שעוברים לחיות באזור זה דבר נפלא שקורה. אני באמת לא יכול לחשוב על עיר אחרת שבה היה יותר נכון לפתוח בית ספר למוסיקה כמו רימון".
אנחנו מדברים כל הזמן על התקופה שיצאו מכאן אמנים משהו שנבלע בשני העשורים האחרונים בצל המציאות הביטחונית?
"אני מבין את מה שאתה אומר אבל אני חושב שהמוסיקה לא נעלמה אף פעם משדרות. אתה יודע, יש אנשים שמצליחים מאוד משדרות אבל לא בכותרות. אנחנו למשל להקת רוק ישראלית אז שומעים עלינו יותר אבל יש רבים שעוסקים בתעשייה אם זה כנגנים ואם זה כמפיקים כמו צפריר יפרח ורן אביטן. הם עושים דברים גדולים, יפרח עובד עם אמנים גדולים בחו"ל, אביטן עם אמנים גדולים בארץ ואתה לא תשמע עליהם אולי בכותרות אבל הם חלק מדור ההמשך של המוסיקה שיצאה משדרות וכייף לראות את זה".
אתה רואה את המשך השושלת המוסיקלית של שדרות עם הגעת רימון?
"קודם כל כן. עם הסטודנטים שאני מלמד והשירים שהם כותבים יש סיכוי גדול. חבורה מוכשרת בטירוף. הם כמובן צריכים הכוונה, צריכים שיאמינו בהם. אגב, לנו היה מזל של הדור שלנו שהיו אנשים שהאמינו בנו ולא משנה כמה אתה מוכשר אם אף אחד לא מאמין בך, אין לך את הביטחון לעשות את זה. גם בתקופה שלנו היו כאן מוסיקאים מבוגרים יותר שהאמינו בנו ונתנו לנו את הביטחון להקים את כנסיית השכל ולפרוץ החוצה ולכן מסגרת כמו רימון היום בשדרות יכולה להעיף את המוסיקאים המוכשרים שגדלים כאן קדימה".