מחברים בין דורות ונלחמים בבדידות בשדרות

בדידות אינה תמיד נראית לעין. לעיתים היא מתקיימת מאחורי דלת סגורה, בדירה שקטה, אצל אזרחים ותיקים וניצולי שואה שממעטים לצאת מהבית. בשדרות פועל מזה קרוב לשנה פרויקט קהילתי שמבקש לשנות את המציאות הזו – בעקביות, ברגישות ובעיקר דרך קשר אנושי.

הפרויקט מופעל על־ידי עמותת רעות, ביוזמה משותפת עם עיריית שדרות האגף השירותים החברתיים ובפיקוח המשרד לשירותים חברתיים. מטרתו ברורה: להפיג בדידות ולחזק את החוסן החברתי של אזרחים ותיקים וניצולי שואה המרותקים לביתם. היוזמה נשענת על הובלה מקצועית של אגף השירותים החברתיים בעיר, בראשות מנהל האגף עדו, ובליווי של אתי סדון, האחראית על תחום הזקנה. השילוב בין מדיניות רווחה עירונית לבין יישום יומיומי בשטח מאפשר מענה מותאם, מתמשך ורגיש לאוכלוסייה מהפגיעה בעיר.

במסגרת התכנית מתקיימים ביקורי בית קבועים, פעילויות חברתיות וחוגים מותאמים, בליווי תומכים חברתיים ומתנדבים. כיום משתתפים בפרויקט כ־50 ניצולי שואה, גברים ונשים, מרקעים תרבותיים מגוונים. גם כאשר קיים סיוע טכני או מטפלת, הצורך בקשר אנושי, שיחה והקשבה נותר מרכזי – והפרויקט שם אותו בלב העשייה.

השבוע קיבלה היוזמה ביטוי מרגש במיוחד במסגרת שיתוף פעולה עם מועדון בן־גוריון ותחום הנוער העירוני: בני נוער הגיעו לבתי הקשישים לאחר שהכינו חלות, חילקו אותן, ישבו לשיחה והקדישו זמן של הקשבה ונוכחות. מפגש פשוט – עם השפעה עמוקה. הפרויקט מדגים כיצד שיתוף פעולה עירוני, ראייה קהילתית ועבודה מקצועית יכולים לחולל שינוי שקט אך משמעותי – כזה שמתחיל בבית אחד ומחזק קהילה שלמה.