בראיון מיוחד אור אוליאל נזכר ברגע ההוא באמצע הלילה שהבין שניב אחיו לא בין החיים, מספר על הסקיצות שהשאיר לו במייל ומשתף בכאב המשפחתי. "אבא כמובן לקח את האובדן של ניב קשה אבל הוא מתמודד בדרך שלו. אני שמח להופיע עם אבא ולראות אותו חי ונותן בראש כמו פעם".
באופן הכי ספונטני שיש, ב"בית קפה" המפורסם מההמנון של שדרות, פוצח אור אוליאל בנגינה ובשירה של "איש וכינור" ומצליח לעורר עניין אצל הסועדים במקום שהפך למסעדה אותנטית וצבעונית במיוחד "פיתסביך". "למה מצלמים כאן" תהה אחד מהם ולי רק נותר לתת לו שיעור מזורז על ההיסטוריה המקומית. "השיר הזה תמיד עושה חשק לשיר" אומר השלישי מבין ילדיו הגדולים של חיים אוליאל מנישואיו הראשונים, "שיר עם המון נוסטלגיה במקום הכי נוסטלגי. גם אחרי כל כך הרבה שנים בארה"ב, תמיד ארגיש בשדרות בבית, יש כאן משהו שבאמת אי אפשר להסביר במילים".
ב-15 השנים האחרונות במצטבר אור אוליאל מתגורר בארה"ב למעט שלוש שנים שחזר לטובת השירות הצבאי. זה הביקור השני שלו בחודשים האחרונים. "בתקופה הקרובה אני מתכנן להיות גם פה בישראל וגם בארה"ב. אני מאמין שבקרוב הילד שלי גם יבוא לארץ עם אישתי לתקופה של חצי שנה ונראה מה יהיה" הוא אומר ומבהיר כי עוד לא סיים את הפרק של אמריקה. "בינתיים אני פה בשדרות, נהנה מאוד, מבקר חברים וכמובן מופיע ומנגן באולפן, בנוסף אני ממשיך לעבוד על האלבום שלי שכבר די מגובש ויכלול שיר שכתבתי על ניב ז"ל".
"אני מרגיש שניב עדיין חי"
מבין שלושת בניו הגדולים של חיים אוליאל, אור לא הרבה להתבלט בשירה, בהרכב המשפחתי "האוליאלים" הוא ניגן בס כפי שהוא עושה עם לא מעט אומנים אותם הוא מלווה אבל בשנים האחרונות הוא מרגיש שהווקאליות התבשלה מספיק כדי להיות מוכן לעבור לקדמת הבמה עם המיקרופון." לשיר תמיד שרתי אבל הייתי צריך לעבור דרך כדי להרגיש מוכן להוציא את החומרים שלי".
בסוף השבוע שעבר אור ריגש רבים מעל בימת ההופעות בפסטיבל קולנוע דרום כשהצטרף בספונטניות להופעה של חבר ילדותו, הזמר רותם לוי וביצע יחד איתו את השיר "מתנות בדרך" של אחיו ניב ז"ל. "המופע היה ספונטני, רותם התקשר והציע ככה בלי שום חזרה לבצע את השיר על הבמה בפסטיבל קולנוע דרום, אחרי הביצוע קיבלתי המון תגובות ואמרתי לעצמי אולי זו הייתה מעין יריית פתיחה לעסוק קצת בחומרים של ניב כי בעצם מאז שהוא נפטר לא נגעתי בחומרים שלו, עד עכשיו לא פתחתי את המחשב שלו כי ידעתי שעוד לא הגיע הרגע".
אולי מרחק הזמן גורם לך לרצות לנבור בחומרים שהשאיר?
"לא יודע אם הזמן שעבר. בכלל ברמה המקצועית לא הייתי פנוי לגעת במוסיקה של אחרים, בתקופה האחרונה אני מפיק לא מעט לאחרים ואפשר לומר שהיום אני מרגיש כן ראוי להתחיל לגעת בחומרים המדהימים שהשאיר ניב. דבר שני, מבחינה רגשית עוד לא הייתי שם, זה היה לי קצת מורכב להתעסק בזה ועכשיו מרגיש שזה נכון, הוא השאיר לי הרבה סקיצות, אני פותח את המייל ומוצא לא מעט חומרים. יש לו המון חומרים שהם טובים, בעיניי אפילו גאונות מטורפת. אני לא אחפש לעשות מזה להיטים אבל אני כן מחפש איכשהו להשאיר את זה בתעשייה של המוסיקה כי זה כן יכול לתרום להתפתחות מוסיקלית של עוד דברים, הוא הביא ז'אנרים שאין פה.
למה נחשפת?
למלא חומרים שלו. בכל פעם אני נחשף לעוד ועוד פרויקטים שניב הספיק לעשות, הוא פשוט הספיק לגעת בכל כך הרבה אנשים, לעבוד עם כל כך הרבה אנשים. בגלל שאני עובד על האלבום שלי, פתאום יש חומרים שהוא לא הוציא ואני יכול להשתמש בהם. אני מרגיש שאם הוא היה בחיים היינו עושים את השירים האלה יחד. ניב היה מלאך אבל גם גאון מוסיקלי. אם אני לוקח ממנו משהו זה לקחת את החיים בקלות. אנשים חושבים שהוא היה מטורף אבל הוא פשוט לא היה שם על אף אחד. כשהוא רצה לנגן ברחוב הוא עשה את זה בהנאה גדולה וגם כאשר התנדב אצל קשישים ומועדונים של בעלי מוגבלות. הוא הסתכל על כולם כשווים ותמיד בגובה העיניים. בכלל, ניב היה גשר בין כל כך הרבה אנשים והרגשנו את זה בלכתו".
תחזיר אותי ליום שבו ניב נפטר, איך זה תפס אותך?
"האמת היא שדיברנו כמה ימים לפני שזה קרה שיחה ארוכה על מוסיקה, משפחה, הציע שאני אחזור לישראל כדי שנעשה מוסיקה ואני אמרתי לו שעוד לא מיציתי את ארה"ב, עוד לא בער לי. ביום שזה קרה, קיבלתי טלפון ממישהו ב-4 לפנות בוקר, ברגע שראיתי את הצג שלו על הטלפון, ידעתי שקרה משהו לניב. לא יודע איך להסביר את זה. בדיוק אספתי את בת הזוג שלי משדה התעופה היא חזרה מביקור בישראל. הבחור שחייג הוא חבר של ניב מהארץ שגם בארה"ב. אמרתי לבת זוגתי "ניב מת", היא אמרה לי "מה אתה משוגע? תענה לטלפון. חזרתי אליו וזה באמת מה שקרה".
איך אתה מסביר את זה?
"אמרתי לעצמי שבחיים הוא לא יתקשר אליי ב-4 לפנות בוקר. ניב היה כל כך בחור של אקסטרים ואמרתי גם בהומור השחור שהיה בנינו שאם יקרה למישהו משהו זה רק לניב. לא חשבתי שבאמת זה יקרה אבל כן היו לנו הרבה בדיחות כאלה. אין ספק שהמוות שלו הפתיע את כולם, כל מי שנקרא בדרכו וזאת רשימה בלתי נגמרת. המוות של ניב כמובן שריסק אותי, זה אח שלי אבל מהר מאוד לקחתי את זה בפרופורציות, הבנתי שאין מה לעשות צריך להיות ריאלי ולהמשיך הלאה כי שום דבר לא יחזיר את ניב".
אולי המרחק סייע לך להתמודד?
"זה שהייתי רחוק מזה פיזית כנראה לא הפיל לי את האסימון. גם כשאני עולה לקבר שלו אני לא באמת מרגיש משהו כי איפשהו אני מרגיש שהוא עדיין חי ונמצא באיזשהו מקום. בכלל, בשנתיים הראשונות עוד הייתי מחפש משהו בנוגע למוסיקה, הדבר הראשון הייתי מחפש את ניב בווטסאפ, כנראה מתוך הרגל".
כמה הוא חסר לך?
"ברור שהמון. השיחות איתו חסרות לי מאוד אבל יותר חסרה לי העשייה המוסיקלית כי ככה גם היינו מדברים, זה היה התקשורת שלנו, המוסיקה. הפעם האחרונה בעצם שראיתי את ניב הייתה לפני שהוא החליט לחזור לישראל. גם לפני המקרה שקרה היו לנו שיחות ארוכות, באחת מהן הוא אמר "יאללה תחזור לארץ, מה יש לך לעשות שם (ארה"ב), בוא לארץ תעשה מוסיקה, בוא תנגן ברחוב אתה לא מבין איזה כייף זה. אני אומר לו מה לך ולשטויות האלה והוא עונה לי: "לא לא יש בזה משהו מאוד אמיתי, או שאנשים אוהבים אותך או שממשיכים ללכת".
בשיחות שלי איתו לפני מותו הרגשתי את הרצון העז שלו להצליח, שכל הכישרון שלו יתפוצץ החוצה?
"גם אני הרגשתי את זה בכל השיחות איתו. הוא הרגיש שהוא מוכן והוא תמיד ציפה לזה במיוחד אחרי שהוא עשה את הדרך שלו מבחינה מוסיקלית, התחשל וצבר המון ידע. הוא רצה שברמת ההכרה יחשפו ליצירות שלו".
אבל הוא הצליח לא רע עם חידושים לשפתיים ועוד סינגל "האחת שבלב" שהתפוצץ ברדיו?
"זהו שהוא לא הבין את זה. אני חושב שזה בעיקר בגלל שאחרי ההצלחה הוא טס לארצות הברית. בהמשך הוא הרגיש שהוא היה במומנטום נכון ואולי הוא פספס. אני חושב שהוא היה במומנט הנכון, הוא הגיע לסאונד מאוד מרשים, הגיע לכתיבה מאוד יפה ולחנים מדהימים וגם הביצוע הווקאלי שלו היה מושלם. אם החיים שלו לא היו נגדעים באחת, אין לי ספק שהייתה לו הצלחה ענקית במוסיקה כי ניב באמת היה גאון מוסיקלי".
שמת לב למשהו מדהים. חודש לפני שהוא נפטר הוא העלה את האלבום שלו ליוטיוב ברצועה אחת?
"עד היום אני לא מבין למה הוא עשה את זה. זה סוג של חידה למה לפני מותו הוא העלה את כל החומרים שיצר לאלבום ליוטיוב. יש כמה שירים שלא ממש היו מוכנים וזה הכי לא התאים לו. למה הוא העלה את זה ככה? כנראה שלא נדע לעולם. אני מרגיש שהוא היה צריך לחכות עוד טיפה בסבלנות וזה היה מתפוצץ ומצליח".
החיים בארה"ב והאלבום שבדרך
את תחילת המסע שלו בארה"ב הוא עשה יחד עם ניב עד שנפרדו דרכיהם לתמיד. "היה לנו שכן שעבד בסוכנות היהודית והוא ארגן לנו ביום העצמאות ויזה לארה"ב כדי שנופיע בפני קהילות יהודיות והיה לנו טיול לשבוע" נזכר בפעם הראשונה שלו מעבר לים. "אחר כך נשארנו עוד שבועיים אצל דודה שלנו וכאשר הגיע הזמן לחזור לישראל נסענו לשדה תעופה וממש בדרך אמרתי לניב "נשארים" והוא ישר זרם "יאללה נשארים", הוא היה כבר אחרי הגיוס ואני הייתי שנה לפני גיוס, אמרתי לדודה שלי אל תשאלי השארנו בבית את הפספורט אנחנו לא יכולים לעלות טיסה ומאז נשארו כדי לחוות את אמריקה"
מה היה לך לחפש שם?
"נסעתי לשיקגו לעשות את מה שכולם עושים לעבוד בעגלות והיה לי מהמם. לאחר מכן חזרתי לישראל כדי לעשות צבא, התגייסתי ל-8200, שירתי את המדינה ועם השחרור לא חיכית הרבה ופשוט טסתי חזרה, הרגשתי שיש לו עוד הרבה מה למצות בארצות הברית".
למה בער לך לחזור?
" זה לא שלא הרגשתי שייך לישראל אבל הרגשתי ששם, בארה"ב, אף אחד לא מתעסק בך, אתה מגיע נקי בלי שאף אחד מכיר אותך ולא כמו שקרה לי לא מעט שהיו מתקשרים לאבא שלי באמצע הלילה כדי לדווח שהבן שלך שם והבן שלך פה. אני מרגיש שנולדתי לתוך מקום מאוד חשוף, משפחה שבא אבא אישיות מוכרת בתעשיית המוסיקה".
יכול להיות שרצית לסלול את הדרך שלך?
"דווקא לקחתי פנייה חדה ימינה מהמוסיקה ולא התעסקתי במוסיקה בזה אולי 4 שנים. עד כדי כך שלא הרמתי גיטרה כי פשוט לא היה בא לי כלום. הגעתי לארה"ב במטרה לעבוד, להתפרנס, ליהנות מהחיים הטובים שיש לאמריקה להציע. אמרתי די לא בא לי על העולם המשוגע של המוסיקה שמתקשר אצלי רק ל"בלאגן". הסיטואציה שגם הייתי בה בארה"ב היא שהייתי חייב להרוויח מלא כסף כי אתה לא יכול לחיות אצל אמא שלך ואתה חייב לעמוד בתשלומים ובהוצאות של רכב אז פתאום זה גורם לך להפסיק לעשות את מה שאתה אוהב או מן פחד שלא תצליח לעשות מה שאתה אוהב. בארץ זה היה לי מאוד טבעי אבל בארצות זה היה הפוך ב-180 מעלות".
מתי חזר לך הרצון שוב לעסוק במוסיקה?
"המוסיקה חזרה לי כאשר חזרתי להתגורר עם ניב כי בהתחלה כל אחד מאיתנו היה במקום אחר. נפגשנו בווגאס ואחרי מספר ימים ידידה שלי הייתה אמורה להחזיר אותי לשדה תעופה ואז היא אומרת לי "לא אתה נשאר פה. סידרתי לך עבודה ודירה, זהו אתה גר כאן בווגאס", לא ממש יכולתי לסרב להצעה, נשארתי שם שנתיים ובזמן הזה התגוררתי עם ניב ואז המוסיקה חזרה אליי במספרת, התגוררתי איתו גם בוגאס וגם בלוס אנג'לס למעשה עד שהוא החליט בשנת 2016 לחזור לארץ".
לא נראה שאתה יכול לברוח מהמוסיקה, גדלת לזה?
"זה נכון, גדלתי בבית פתוח שכל הזמן אירח מוסיקאים ובכלל שכל הזמן ניגנו ודיברו מוסיקה. אנשים היו עוברים ופשוט נכנסים ליהנות ממוסיקה. זה משהו שאגב אני מנסה לשמר גם בבית שלי בארה"ב שהוא תמיד פתוח למוסיקאים, גם הילד שלי גדל עם כלי נגינה ואווירה מוסיקלית, אני לוקח אותו לאולפן כל הזמן, זה משהו שבהחלט אני רוצה להעביר הלאה בדיוק כפי שהעבירו את זה אליי בבית. אני חושב שכל אומנות מייצרת משהו טוב ושונה בנפש, משהו מאוד רך שיכול להתנתק מהיום יום שלך. עם הזמן למדתי ליהנות ממוסיקה, הבנתי שלא חייב לעבוד בפרך כדי להתפרנס".
כיום הוא מתגורר בפלורידה שם הקים אולפן לזכרו של אחיו ז"ל בשם Niv Studio מלבד הפקות מוסיקליות הוא חלק מהרכב מוסיקלי עם המתופף אשר פדי שמלווה אומנים מישראל שמגיעים לטור הופעות בחו"ל ביניהם עומר אדם, עדן בן זקן ועוד רבים וטובים. "אני כל יום שישי מדליק נר לזכרו, החלטתי לקרוא את האולפן על שמו, הכל מלא בתמונות שלו" הוא מספר, "אני מאוד רוצה שינציחו את זכרו בכל יומולדת שלו במופע מוסיקלי על טהרת שדרות, זה משהו שניב תמיד היה גאה בו".
אחרי המקרה שאלתי את אבא שלך אם הוא ירצה שתחזור והוא ענה בצורה פשוטה: "שתעשה מה שטוב לך"
"שלא נדע, אבא שמאבד בן זה לא טבעי. אבא כמובן לקח את האובדן של ניב קשה אבל הוא מתמודד בדרך שלו. אל תשכח שהיה לו קשר קרוב איתו, ניב לא רק היה הבן שלו, ניב הופיע איתו, היה חלק מהעשייה המוסיקלית. אבא שלי ואמא שלי לעולם לא כפו עליי, תמיד נתנו לי לעשות מה שטוב לי. אספר לך משהו, בביקור הנוכחי אני כבר שבועיים בשדרות ויוצא להופעות לוות את אבא בהופעות ומאוד נהנה מזה. אני אשקר אם אני אגיד שזה לא חלק מהסיבה שאני פה בארץ. . . הנגנים שלו אמרו לי "אור שאתה לא פה, הוא לא פה".
בינתיים אתה בישראל, מה התוכניות מבחינה מוסיקלית?
"קצת משפחה, קצת חברים והרבה מוסיקה. חלק מההחלטה שלי לחזור לשדרות לפרק זמן ממושך בא מתוך רצון להוציא מכאן את החומרים שלי, להוציא את האותנטיות שיש בשדרות. האלבום שלי כבר פחות או יותר מגובש, יהיה בו כמובן שיר על ניב ועוד דברים טובים שעבדתי עליהם בשנים האחרונות".
פעם יצאו מפה להקות, זה כבר לא קורה?
" יש פה סצנה מוסיקלית אדירה בשדרות, מה שעושה אוהד פרץ עם הבמה הפתוחה זה משהו נפלא. אני מרגיש שהרשות השכילה סוף סוף לפרגן לכל הדבר הזה שנקרא מוסיקה בשדרות. נכון, הייתה תקופה מאוד חזקה של כל הלהקות שיצאו משדרות והצליחו למרות שזה היה הרבה יותר קשה מאשר היום, אני מאוד מקווה שזה יחזור להיות ככה כי באמת מגיע לכל החבר'ה להצליח ולהוציא את המוסיקה של שדרות החוצה. יש בשדרות מוסיקאים באמת מדהימים, חלקם חיים פה, חלקם לא אבל לגמרי שדרות יכולה להמשיך בהשקעה נכונה להצמיח מתוכה עוד המון זמרים מוכשרים".
ניב הצליח יפה מאוד עם החידוש לשירי שפתיים. גם לך חשוב להביא את הצד האתני לחומרים שלך?
"אני ממשיך אותה בוודאות באלבום שאני מקליט, זה מאוד חשוב לי. זה משהו מאוד מובהק שאני עושה רק מזווית אחרת, יותר מודרנית, יותר אמריקאית קצת אפילו. אין בכלל ספק שהסגנון האתני נמצא בכל משפט ובכל ניגון. שפתיים הצליחו לייצר מהפכה ממשהו שלא היה, כי לא היו מערכת תופים וגיטרה בס, הם הצליחו להפוך את המוסיקה המרוקאית למשהו שאפשר לרקוד ברחבה. אני מקווה שגם אני יצליח להוציא סגנון ייחודי משלי".