בשנים האחרונות עוברת העיר שדרות מהפכה קולינרית שמעוררת התפעלות רבה בקרב מבקרים רבים מהארץ ומהעולם שעד כה שמעו עליה רק בהקשר של המציאות הביטחונית. כבר לפני ארבע שנים זיהיתי את הפוטנציאל והחלטתי להקים סיור קולינרי שהפך לסיפור הצלחה. אם קודם המבקרים הגיעו בעיקר כדי להכיר מקרוב את הגבול עם עזה ולהצטלם במערום הקסאמים בתחנת המשטרה, בנינו עבורם מסלול טעים, כייפי ומהנה ואולי לא פחות חשוב מסלול שמביא פרנסה לבעלי המסעדות.
כבר כשהגעתי לראשונה לשדרות היה חסר לי "קינוח" מצוין שאפשר להמתיק לנו את סוף הסיור. בהתחלה ניסיתי לשכנע יזם מהאזור שיגיע לפתוח כנאפה בשדרות והוא לא הסכים, חשש מאוד שזה לא יצליח ולא "יהיה כלכלי בעיר כמו שדרות".
לפני כשנה זה קרה וקשה היה לי שלא להתאהב מהשנייה הראשונה. "כנאפה על אוסול" נפתח ברחוב הרצל המוכר ומאותו הרגע הרגשתי ממש שתפילותיי נענו. מקום מושקע, טעם מושלם וסיפור מרתק על משפחה מעוררת השראה שמוכיחה שעל אף מוצאה, מתקבלת בחיבוק חם ואוהב, אם תרצו דוגמה ומופת לחיים משותפים.
מהר מאוד, הסיפור על הכנאפה החדש שנפתח בשדרות עורר סקרנות רבה. אנשים ממש מופתעים לגלות שקיימת מסעדה שמתמחה בכנאפה בתוך שדרות וכשהם שומעים את הסיפור המיוחד של המשפחה הם תמיד שואלים אותי בסוף: למה את זה התקשורת לא משמיעה?
עדי רוזן מדריכת סיורים קולינרית
עם הזמן, בעלת המקום ותוג'אן וילדיה הפכו לחברים טובים. כשמישהו מבני המשפחה מגיע לספר את הסיפור האישי המטיילים שואלים שאלות, מתעניינים ובעיקר מתרגשים. פעם מהטעם ופעם מהסיפור שמתקיים דווקא כאן, בעיר הכי לא צפויה ומפתיעה במדינה.
כאמור, משפחת מטר הצטרפו לפני 15 שנה מנצרת לאבא פארס שהקים עסק בתחום הובלת משאיות בקיבוץ מפלסים 4 שנים לפני. תוג'אן תושבת נצרת, גידלה 4 ילדים לבד בנצרת והילדים היו רואים את האבא פעם בחודש/חודשיים בגלל המרחק הרב.
תוג'אן משתפת: לא האמנתי שאי פעם אעזוב את העיר. אחרי שהתחתנתי שקלנו לעבור לדבוריה הכפר של בעלי כפי שנהוג אצלנו ואבא שלי ממש לא רצה שאתרחק מהבית והנה עכשיו אני מוצאת את עצמי חיה כבר 15 שנה בשדרות, רחוקה מכל המשפחה ומאושרת כאן, עם המשפחה המצומצמת שלי מבחירה.
למה בעצם עזבת?
תראי, לגדל ארבעה ילדים לבד, כמעט ללא האבא, היה ממש לא פשוט. יום אחד נמאס לי מהמצב, ארזתי מזוודות ובאתי לבעלי עם 4 ילדים ואמרתי לו: אנחנו נשארים כאן, איתך ביחד. בהתחלה גרנו בקיבוץ ניר-עם אבל מהר מאד הבנו שאנחנו צריכים בית גדול יותר אז עברנו לשדרות.
איך קיבלו אתכם בעיר לפני 15 שנה?
לשמחתי הרבה קיבלו אותנו ברוחב לב. ההתחלה הייתה לא קלה כי לא הכרתי אף אחד אבל מהר מאד הבנתי שאנחנו נמצאים במקום הנכון. כשהייתי צריכה עזרה מהשכנים הם תמיד היו לצידי, כשלא הבנתי איך המערכת בבית הספר עובדת היו אמהות שישר באו לעזור והאמת היא שאני אמא לחמישה ילדים ואם הייתי מרגישה שהיה יכול להיות להם רע הייתי עוזבת. אני לא סתם גרה פה. באמת טוב לנו.
איך התמודדתם עם ההסלמות וההתקפות של הטילים כאן בשדרות?
יש לנו וילה סגורה שרק מחכה לנו בנצרת. בסבבים הראשונים הייתי אורזת את המזוודות ונוסעת לצפון אבל אני מהר מאד הבנתי שזה לא הגיוני לעשות את זה. למה שהילדים שלי יהיו שונים מילדי שדרות? מאד מהר הבנתי ששדרות זה הבית שלנו ובית לא עוזבים. הילדים שלי יחוו בדיוק את מה שהילדים האחרים בשדרות חווים.
איך עוד מתבטא הרצון שלך לתת לילדים תחושה זהה לתחושה של הילדים האחרים?
אנחנו חוגגים את החגים שלנו ומשתפים פעולה בחגים של היהודים. בחג פורים אני תופרת לכל הילדים שלי תחפושות לחג (היום כבר יש לנו 5 ילדים), בחג חנוכה אני מעצבת חנוכיה בעבודת יד שלי, כי יש לי רקע באדריכלות, וברוב השנים גם זיכינו מקום ראשון בתחרות החנוכיות ואפילו שמו פעם את החנוכייה שלנו במשרד המנהלת והיא נמצאת שם עד היום. כשאנחנו חוגגים את החגים שלנו, כמו למשל את הרמאדן שהיה לא מזמן, אני מאירה את האורות בחוץ באופן חגיגי והשכנים תמיד דואגים לברך ולאחל רמדאן כרים והחברים של הילדים באים לאכול איתנו.
אחת הבחירות שלי ליצור כנאפה עם תעודת כשרות הייתה בשביל שכולם יוכלו לבוא ולאכול אצלנו ב'כנאפה על אוסול' בשדרות.
למה החלטת לפתוח כנאפה בשדרות?
שמתי לב שכדי לאכול כנאפה טובה התושבים נוסעים למחנה יהודה בירושלים. בירת הכנאפה היא נצרת, שמשם אנחנו מגיעים, ולמשפחה שלי היתה חנות של מתוקים והם התמחו בהכנת כנאפה אז חשבתי לעצמי, את סודות הכנת הכנאפה אנחנו יודעים, אז במקום להרחיק עד ירושלים נספק את המענה כאן בשדרות. יש כאן כ-32000 תושבים ועוד אלפים שמתגוררים בישובים מסביב שיכולים ליהנות מזה, חלקם עדיין לא מכירים את המקום, למרות שאנחנו כבר שנה כאן וחלקם חוזרים שוב ושוב. יש את תושבי המושבים והקיבוצים שמגיעים וגם יש את הסיורים הקולינריים של 'סיפור קולינרי' ושל עיריית שדרות שנהנים להביא לכאן אנשים מכל הארץ שמאד מפרגנים ושמחים לגלות את המקום שלנו.
מי עובד במסעדה?
הילדים שלי, שהם כבר בני נוער, בני 14, 15 ו16. לפעמים בת ה19, שסיימה לימודים בתיכון, מגיעה לעזור אבל בקרוב היא תתחיל ללמוד באוניברסיטה ולכן לא תוכל להמשיך לעזור להם.
מה היית רוצה שיידעו עליכם ועל המקום שלכם?
חשוב לי שכולם יידעו שאצלנו ב'כנאפה על אוסול' הכל כשר, הכל מוכן באהבה רבה וכמו שצריך. אנחנו מאוד נשמח לארח את כולם אצלנו, לפנק את כולם במבחר הקינוחים הערביים שלנו. אם כבר קינוח ערבי אז במקום ערבי שיודע להכין את האסלי.