במשך עשרות שנים שלמה אוחיון משדרות מתנדב בקהילה ומפעיל גמ"ח עבור משפחות אבלות. לאחרונה, בעקבות מותו הפתאומי והטראגי של נכדו הוא החליט לתרגם את הכאב הגדול למיזם הקמת עמדת שטיפת קברים וחידוש מצבות. "העשייה הזו נותנת מעט נחמה אבל בעיקר עושה כבוד לנפטרים".
כמעט מדי יום מבקר שלמה אוחיון בבית העלמין בשדרות זאת כחלק מגמ"ח חסדי אבות ובנים שהוא מפעיל מזה עשרות שנים לעילוי נשמת הוריו ז"ל ממייסדי העיר וכן לזכרם של הנפטרים בני המקום. לצערו הגדול, לפני חודשיים וחצי נוספה לו סיבה אישית כואבת במיוחד- נכדו לביא כהן בן ה-11 חודשים נפטר מחיידק טורף קטלני. "קשה כנראה להסביר במילים את הקשר שהיה לי עם לביא" הוא מסביר בהתרגשות כשאני מגיע איתו סמוך לחלקת הקבר הקטנה. "במקום הזה, בבית העלמין קרו לא מעט מקרים שהם דרכו של עולם אבל כשהורים קוברים ילד קטן או כמו במקרה שלי כשסבא קובר נכד זה לא נתפס בקלות כי זו לא דרכו של עולם. לזכותם של הבת שלי והחתן שלי יאמר שהאמונה שלהם שהכל מהקב"ה, הם מגלים תעצומות נפש בלתי רגילים להתמודד עם האובדן, רק שתבין, כשהסתיים החודש הם ביקשו להיפגש עם הרופאים והאחיות שטיפלו בבנם ברגעים הקשים עד שנפטר לא כדי לכעוס, לא כדי לבכות, כדי להעניק מכתב תודה על הטיפול המסור".
אוחיון לצד קבר נכדו. צילום: אורי גבאי
את שלמה אוחיון רבים מכירים בשדרות זאת בשל העובדה שבמשך עשרות שנים הוא מילא אחר שורה של תפקידים ציבוריים במסגרת עבודתו בעיריית שדרות. לפני כחצי שנה, ארי שלושים שנה כעובד עירייה הוא פרש לגמלאות למרות שרצה להמשיך בעבודתו עוד כמה שנים. "לאורך כל השנים בעירייה השתדלתי תמיד לעשות מעבר, להגדיל ראש, אפשר לומר שאהבתי מאוד את העבודה ואת העשייה למען הציבור בשדרות, למרות שהגיע מועד הפרישה רציתי מאוד להמשיך לתרום לעיר שלי שאני כל כך אוהב אבל הדבר לא התאפשר, כנראה שהגיע הזמן לנוח מושג שאני כנראה לא מכיר".
מלבד העובדה ששימש כעובד העירייה, לאורך השנים אוחיון מתנדב רבות בקהילה במגוון נושאים, הבולט שבהם הפעלת גמ"ח עבור המשפחות האבלות. אגב, עד לפני 7 שנים הוא גם היה זה שתחזק בהתנדבות גם את תחום סוכות האבלים עד שהעירייה השכילה להקים מחלקה מסודרת ומתוקצבת. בנוסף, מי שנחשף לפייסבוק שלו יכול לראות עד כמה חשוב לו דור המייסדים, לצד התמונות שהוא נוהג להצטלם איתם כיום הוא מחזיק מאגר אדיר של תמונות ארכיון. "אין ספק שהחיבור שלי לדור המייסדים זה משהו שבא מהבית שלי" הוא מספר, "הוותיקים של שדרות זוכרים היטב את ההורים שלי שהיו מתנדבים בחברת קדישא והקדישו את חייהם לגמילות חסדים, אני זוכר את עצמי ילד משדרות מגיע עם אבא שלי לפעילויות החסד שלו ואפשר לומר שזה עבר אליי בירושה, אני כיום מתנדב בזק"א וגם בחברת קדישא ומפעיל גמ"ח לעילוי נשמת ההורים שלי, אני באמת חושב שקודם צריך להוקיר ולהעריך את ההורים שלנו בעודם בחיים, גם אם משפחה מגלה שמדובר בימים אחרונים של האבא או האמא לא צריך לשלוח אותם להוספיס, צריך לעשות הכל כדי להשאיר אותם במחיצתם, זה המעט שאפשר לעשות עבור ההורים, וכמובן לתת כבוד גדול לאלה שכבר אינם בחיים ומבחינתי בית העלמין זה המקום לעשות חסד של אמת עם היקרים לנו".
הנכד לביא. צילום פרטי
על הטרגדיה שפקדה את משפחתו לפני כחודשיים הוא מספר: "ביום שישי בבוקר לביא עוד הלך לפעוטון כרגיל אבל בהמשך התקשרו ואמרו שיש לו חום 39.5, הילדה שלי לקחה אותו לקופת חולים אמרו זה משהו ויראלי, הילד עוד צחק איתנו אבל ביום שבת הוא קם עם רגל כחולה, אבא שלו לקח אותו למיון ומשם הכל התדרדר במהירות אז התברר כי תקף אותו חיידק טורף מהסוג האלים ביותר, מלבד המקרה של לביא היו בישראל רק 4 מקרים. לצערי הוא לא שרד ונפטר".
מאז פטירתו הפתאומית של הנכד, אוחיון חש כאב גדול ואת הנחמה הוא מצא דווקא בטיפוח חלקת הקבר. "האמת היא שהחלטתי להקים עמדת ישיבה מוצלת בשביל האבא שהוא כהן ולא יכול להגיע לקבר אבל לעמוד מהצד בשמש זה היה בלתי אפשרי, החלטתי גם ליצור עמדה מיוחדת עם דליים לשטיפת הקבר, בשביל זה הלכתי ללמוד עבודה בסיסית בעץ ואחרי שהצבתי אותו קיבלתי המון פרגון על הרעיון".
עמדות השטיפה. צילום: אורי גבאי
בשלב הזה החליט אוחיון שפרש לגמלאות להחזיר לפעילות מלאה את הגמ"ח לעילוי נשמת הוריו. "הגמ"ח הזה היה קיים תמיד אבל לאחר שהעירייה החליטה לקחת תחת חסותה את סוכות האבלים הורדתי הילוך, הטרגדיה שלנו הייתה בעצם הטריגר לחזור לפעילות מלאה של חסד עם גמ"ח חסדי אבות ובנים. התחילו להגיע אליי פניות ממשפחות בשדרות להקים גם לזכר יקיריהם עמדות שטיפה וכמובן שעשיתי את זה. באותו שלב הבנתי שיש צורך להרחיב את הפעילות גם לחידוש מצבות וגם לתת שירות למשפחות אבלות. מצאתי הרבה משפחות שהאבל נופל עליהם כרעם ביום בהיר ומרוב הכאב הם לא ממש יודעים כיצד להתמודד, מה עליהם לעשות מסידור הלוויה ועד חלקת הקבר, האזכרות, תפילות וכל מה שכרוך בתקופת האבל. אני מיוזמתי תמיד מקפיד להכין נרות נשמה עם תמונה וכיתוב לעילוי נשמת המנוח, מקפיד להדפיס חוברות לאזכרה עם שמו של המנוח, אי ספק, העשייה הזו נותנת מעט נחמה אבל בעיקר עושה כבוד לנפטרים".