בשבועות האחרונים מצטברות עדויות רבות מתושבי שדרות ומיישובי העוטף, המתארות חוויה קשה בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. מי שנפגעו נפשית מאירועי 7 באוקטובר מתארים הליך שמרגיש עבורם קר, מכאני וחסר רגישות, ולעיתים אף משפיל.
תלונות חוזרות עוסקות בוועדות קצרות שאינן חורגות מדקות בודדות, שאלות שטחיות או מנותקות, ולעיתים חוסר יכולת בסיסית לזהות את האתגרים הנפשיים העמוקים עימם מתמודדים הנפגעים. הורים מספרים על הערכות פסיכיאטריות לילדים בני שלוש שנערכות דרך זום בלבד, ללא כל מפגש פיזי. אחרים מתארים תחושה מתמשכת שהמטרה אינה הבנת מצבם אלא קיצור התהליך בכל מחיר.
אתי עמר משדרות סיפרה כי הוועדה שעברה נמשכה דקה בלבד, ולדבריה לוותה בחוסר סבלנות ובתחושה של זלזול. אורטל פנחס תיארה ועדה שהסתכמה בשתי שאלות בלבד – האם היא עובדת והאם היא נוהגת – ומתוך כך הוגדרה כבריאה, לצד הערות על הופעתה החיצונית.
לירון תורג'מן סיפר כי הוועדות מתייחסות בעיקר למראית עין חיצונית: מי שלבוש היטב או נראה מתפקד מקבל יחס של אדם בריא לחלוטין, גם אם מבפנים הוא קורס. לטענתו, אנשים רבים “נראים תקינים מבחוץ, אבל מבפנים גמורים”, והדבר כלל אינו נלקח בחשבון.
אל גל העדויות מצטרף גם חבר העירייה אלירן מאיר ג'רבי שמלווה נפגעי איבה באופן יומיומי, ומדווח על זרם בלתי פוסק של פניות המתארות יחס מזלזל ושאלות שאינן קשורות כלל למצב הנפשי. לדבריו, רבים יוצאים מהוועדה מרוסקים יותר משהגיעו, וחלקם אף מוותרים על המשך ההליך מחשש לחוות את החוויה מחדש.
ח״כ דבורה ביטון, תושבת שדרות ויו"ר השדולה למען העוטף, התייחסה לממצאים הקשים. לדבריה, נאום שנשאה בכנסת גרר אחריו עשרות פניות מתושבים שהרגישו שאינם מסוגלים עוד לשתוק. ביטון ציינה כי העדויות מצביעות על דפוס מטריד: בדיקות פסיכיאטריות לילדים בני שלוש בזום, שאלות פולשניות לנפגעי הטראומה של 7 באוקטובר, והפחתות חדות באחוזי נכות לעיתים ללא כל שינוי במצבם וללא הסבר מקצועי.
לדבריה, תושבי שדרות והעוטף “עברו דבר שאיש לא יכול להכיל”, ובמקום ליווי ותמיכה הם נתקלים בספקנות ובבירוקרטיה. ביטון אף מעלה שוב ושוב את השאלה מדוע תושבי האזור נדרשים לנסוע לוועדות ברמת גן או באשקלון, בעוד שבשדרות פועל סניף גדול ומאויש של הביטוח הלאומי. היא מוסיפה כי החלה לקדם מהלך פרלמנטרי רחב להסדרת עבודת הוועדות, מתוך הבנה ש“האנשים האלה עברו מספיק. הם זכאים למערכת שמכבדת אותם”.