במשך כמעט עשרים שנה היה לדודו קריינר תסריט כתוב על העיר שדרות שנולד בתקופה שבה לימד קולנוע בתיכון 'גוטוירט', השבוע החלום שלו התגשם והסרט "הסוסיתא של הרצל" עלה לאקרנים בבתי הקולנוע בישראל. "אני שמח שהצלחתי להראות את שדרות המדהימה והמיוחדת". צפו בקטעי וידאו בלעדיים.
לפני ארבע שנים, כשסרט הקולנוע הישראלי החדש "הסוסיתא של הרצל" עוד היה בחיתוליו והחלו המיונים לאתר שחקנים לקראת תחילת הצילומים, לא תיאר לעצמו היוצר והבימאי דודו קריינר כמה התוצאה תהיה מרגשת. את קריינר פגשתי אז, מספר לי בהתרגשות על סרט הקולנוע על העיר שדרות. בשנים האחרונות צולמו בשדרות אינספור כתבות שמבקשות להמחיש את המציאות הביטחונית וגם לא מעט סרטים דוקומנטריים אבל הסרט החדש מבקש וכנראה גם מצליח להביא את שדרות האותנטית. למרות שבתגובות לטריילר היו שטענו כי הסרט עושה עוול לעיר, צריך להבין את הסיפור שעומד מאחוריו. הסרט, שיוצא לאקרנים בכל בתי הקולנוע יגיע להקרנה חגיגית בסינמטק שדרות ב-18.1.20 ויארח את קריינר ושחקני הסרט.
כאמור, מי שעומד מאחורי הרעיון הוא דודו קריינר, תושב ת"א שלימד בסוף שנות התשעים בתיכון 'גוטוירט' בשדרות מגמת קולנוע במשך שנתיים. "בשנת 1995 צילמתי סרט ב"72 לא הייתה מלחמה", בגלל שלא היה לי מימון, לא היה לי תקציב לשווק אותו כשהוא יצא לקולנוע הסתבכתי בחובות של רבע מיליון שקל" מספר קריינר, "בדיוק באותם ימים התפרסם במודעת דרושים שמחפשים מורה לקולנוע בחצי משרה בשדרות, אמרתי לעצמי טוב אוכל אין לי אז אני בא ללמד בשדרות ובאמת במשך שנתיים לימדתי בתיכון 'גוטוירט'".
השנתיים בשדרות הספיקו לו כדי להתחבר לעיר ולרצות לצלם בה סרט קולנוע. "יום אחד פוגש אותי במסדרון מי שהיה מנהל ביה"ס רוני יוסף. הוא אומר לי:"תשמע יש לי תקציב מראש העיר להפיק סרט לתחרות ארצית של בתי ספר בנושא החלום הציוני", אמרתי לו אני אשמח אבל אכנס לדבר איתם על חלום ציוני וואלה הם יהרגו אותי, מה זה מעניין אותם. אני נכנס לכיתה, שיא החום, אומר להם חבר'ה תוציאו דפים כל אחד ירשום עשרה דברים על ציונות ובאמת רשמו כל מיני דברים ובנינו מזה תסריט שלם וצילמנו סרט קצר "בדרך לבאזל". כאן הבנתי שיש המון פוטנציאל בעיר הזאת" הוא מספר על מה שהביא אותו לרעיון לצלם סרט קולנוע בשדרות. הוא ממשיך: " בסוף שנת הלימודים אחרי שגם השתתפתי בפסטיבל קולנוע בינלאומי, אני יושב בבית שלי בת"א ואומר לעצמי אחרי החוויה שהייתה לי עם התלמידים, אני חייב לכתוב תסריט על שדרות. וזה לפני 20 שנה, 20 שנה אני כותב את הסיפור על שדרות, כל פעם אני מגיש לקרן הקולנוע כדי לקבל מימון אומרים לי לא, בינתיים בין לבין אני ממשיך להגיע לשדרות מדבר עם מי שאני מכיר, בין היתר תלמידים שלי שכבר גדלו והם עם ילדים. הם אומרים לי "תגיד המורה מה איבדת בשדרות שאתה מתעקש כל כך הרבה שנים לצלם סרט. תרד מהרעיון לא יהיה פה סרט", אני אומר להם "ימות העולם ויהיה כאן סרט". אגב, בין התלמידים שלו תמצאו את השחקן ושדר רדיו דרום אורן כהן, ניר סעדון שלמד משחק, רובי אלמליח בימאי מוכשר שזכה בפסטיבל קולנוע דרום לסרטי בוגרים עם הסרט שהפך לשלאגר מקומי "חולה את נתן" ועוד רבים וטובים.
בסופו של דבר ההתעקשות של דודו קריינר השתלמה, לפני 4 שנים הוא הגיש שוב את התסריט והפעם התבשר שהוא התקבל. "כמובן ששמחתי מאוד לקבל את התשובה שסוף סוף אני יכול להגשים את התוכנית שלי לצלם סרט קולנוע ישראלי בשדרות" הוא אומר ומספר על ההחלטה לצרף את הבימאי שלומי אלקבץ. "אמרתי עם כל הכבוד לי, שלומי אלקבץ בא ממשפחה מרוקאית, יודע לכתוב את הדמויות. הבאתי אותו לסיור בשדרות, הכרתי לו את חנניה (ז"ל) מבריכת השחייה, את יפה הספרית ועוד דמויות. הוא ישב כתב את כל התסריט של הסרט ויצא פשוט מושלם, כמובן תוך כדי תנועה דברים משתנים".
בינתיים המציאות הביטחונית השתנתה. "בגלל שעם השנים נכנס הקטע הביטחוני יותר ויותר החלטתי שכל התסריט משתלב בצל המציאות הביטחונית. זאת אומרת הכל התרחש שלושה חודשים לפני 'צוק איתן' ובחלק מהסרט מתרחשת המלחמה. הסרט יבנה על דמויות מקומיות כמו למשל על תלמיד גינג'י בהשראת שמעון אדף. בעצם הסרט מאגד בתוכו חמישה סיפורים על תלמידים שמצלמים סרט, כמובן שכל סיפור משתלב עם התסריט הכולל שישקף מעט את המציאות בשדרות".
"תחושה נפלאה הייתה לראות את החלום הזה מתממש וואת הסרט מוקרן בהקרנת בכורה. התגובות הם מעבר לכל הציפיות שלי, בסיום ההקרנה אנשים ניגשו ופרגנו, אנשים אמרו לי שזה סרט מאוד אותנטי" מספר קריינר השבוע לאחר הקרנת הסרט. "אנשי שדרות בעצמם כמו יפה מלכה אמרו לי תשמע דודו זה בכלל לא מרגיש סרט עלילתי זה נראה סרט דוקומנטרי למרות שיש שחקנים. גם יורם חזן מכנסיית השכל שעשה את המוסיקה אמר לי כמה זה מזכיר לו את שדרות האותנטית. אני שמח שהצלחתי להראות את שדרות המדהימה והמיוחדת, פשוט מרגש אין מילים".
תקציר הסרט (צפו בטריילר)
מורה מתל אביב מתחיל ללמד קולנוע בתיכון בשדרות ומקבל מתלמידיו שיעור לחיים. העיר שדרות, שיגרת הקסאמים היא שגרה אבסורדית והתושבים משלמים יום יום את המחיר. יגאל, עוזב את תל אביב ועובר לשדרות כדי ללמד קולנוע בתיכון "גוטווירט". כשטיל פוגע באביו של אחד התלמידים, יגאל משכנע אותו לקחת מצלמה ולתעד את אביו בבית החולים, תלמידים נוספים מתחילים לתעד את חייהם וסביבתם הקרובה. הסיפורים המצולמים והחשופים הללו גורמים למנהלת עמליה לאסור על יגאל להמשיך וליצור אותם. יגאל נקרע בין מחויבותו לתלמידיו לבין התנגדות ההנהלה לדרך הלימוד שלו, המציגה את חיי התושבים בזווית לא מחמיאה.