אני פוגש את ירין סולטן, אחרי שחזרה ממסע של מספר ימים באירופה בו הציגה חלק מעבודת הדוקטורט שלה בכנס יוקרתי בתחום ניהול משברים. "איפה את מצליחה לדחוס בלו"ז את כל העשייה הזאת" אני תוהה בקול והיא מגיבה בחיוך. כדי להמחיש לכם, בת 32, נשואה ואמא במשרה מלאה לשלושה ילדים, בעלת תארים ראשון ושני ובשלהי עבודת מחקר לדוקטורט, בין לבין מתחזקת קריירה בהייטק, מרצה לתואר ראשון ומאז בוקר השבעה באוקטובר פעילה נמרצת למען העתיד הביטחוני בשדרות והעוטף ומהקולות הבולטים של פורום 'עוטף ישראל' שמורכב מאזרחים שלא מוכנים יותר לשבת בחיבוק ידיים. "האמת" היא מוסיפה בחיוך, "בשנה וחצי האחרונות אני מרגישה שהדוקטורט האמיתי שלי זה הנושא הביטחוני. יחד עם רשימה של אזרחים נפלאים מהעוטף אנחנו פועלים בהתנדבות מלאה כדי לשנות מציאות, מגיעים לכל מקום אפשרי אם זה לוועדות בכנסת, אם זה לבעלי השפעה, קשר ישיר עם אנשי צבא. ברוך ה' רשמנו המון הישגים אבל עד שלא נכריע את חמאס לא נרפה".
מה היה הרגע שגרם לך לקום ולעשות מעשה?
"ברגעים שבהם הייתי בממ"ד בבוקר השבעה באוקטובר נפלה אצלי ההחלטה שאני לא יושבת בשקט יותר. הבת שלי שנבהלה מאוד מהפיצוצים ניגשה אליי ואמרה לי בקול רועד ובבכי קורע לב: "אמא אני מפחדת, תשמרי עליי, תצילי אותי". ברגע הזה נופל לי האסימון ואני מבינה שאני מגדלת דור שני שגדל לתוך הטרור. היה לי ברור שלא נוכל להמשיך לחיות ככה. בעיניי זה כבר חוסר אחריות לאפשר גם לילדים שלנו לחוות מציאות שכזו".
בחזרה לדוקטורט: במהלך הביקורים שלה בכנסים בינלאומיים באתונה, קופנהגן ופראג היא אומנם הגיעה להציג עבודת מחקר אבל מהר מאוד זה התערבב לה עם המאבק הביטחוני שהיא לוקחת בו חלק. לדבריה, שם באירופה שנכבשה על-ידי פרו פלסטינים, בלי לירות כדור אחד היא קיבלה עוד חיזוק למה צריך להכריע את חמאס. "כמות ההפגנות שאני הייתי עדה להם זה מטורף. בכנס הגיעו חוקרים יהודיים מכל העולם, רק 30% מתקבלים לכנס. המארגנים אמרו לי לא להגיד שאני מישראל ושהמחקר שלי נעשה בישראל. אמרתי "סליחה, אני צריכה לעמוד בהצגה שלי ולהסתיר את זה שאני מישראל. על מה ולמה. עליתי עם כיסוי ראש ועם סמל החטופים והצגתי את המאמר ולכל החוקרים היהודים שהם מבריקים וחכמים אני אומרת להם למה אתם מסתתרים, אתם רק מחזקים את הנרטיב של אלה שמפגינים בחוץ. וכל זה תוצאה של מה שחמאס עושה, הוא פשוט עושה לנו בית ספר והוא ימשיך לעשות את זה כל עוד נמשיך להחזיק אותו בחיים".
הפורום האזרחי שנאבק למען העתיד של כולנו
סולטן נולדה וגדלה בכלל בעיר אופקים אבל שנה לפני מתקפת הטרור בבוקר שמחת תורה היא ובעלה החליטו לעבור לשדרות. "באנו לשדרות כי יש כאן קהילה חזקה וטובה, העניין הביטחוני לא היווה מחסום בהחלטה" היא מסבירה. "אומנם לא כמו בעיר שדרות אבל גם באופקים חוויתי בילדותי את איום הטילים מעזה והייתה בי אמונה שהילדים שלי יגדלו למציאות אחרת. לצערי גם הם נאלצו לחוות את זה ובבוקר השבעה באוקטובר היה לי כבר ברור שהמציאות חייבת להשתנות".
נשות פורום עוטף ישראל
כשאת מגיעה לראשונה לפורום, מה את מוצאת בעיקר שצריך לעשות כי הרי כבר ניסו הכל קודם לכן?
"קודם כל אני פוגשת המון אנשים שאכפת להם. אזרחים טובים ממגוון הקשת הפוליטית שיש להם רק מטרה אחת משותפת וזה הביטחון שלנו. בפורום עוטף ישראל אתה תפגוש דתיים, חילוניים, ימנים, שמאלנים. המהות של פורום עוטף ישראל זה לשנות את התפיסה ושינוי תפיסה הוא קשה כי זה אומר לשנות מתפיסה של מיגון לתפיסה של הסרת איום. כאשר מחליטים לאמץ את תפיסת המיגון המשמעות היא עוד כיפת ברזל, עוד גדר, עוד סדנת חוסן, עוד ממ"דים, עוד תצפיתניות, עוד כיתות כוננות ועוד ועוד דברים שאמורים להיות קווי הגנה. הסרת איום אומר לא רק צבא ההגנה לישראל, אלא גם צבא ההתקפה לישראל, מה המדיניות ההתקפית שלנו בשגרה, למה אנחנו תמיד עם האסטרטגיה השלטת "מיגון, מיגון, מיגון" ו"קו ההגנה לעולם ייפרץ", זה משהו שמלמדים בבה"ד 1 את כל הקצינים בצבא ואין שום מדיניות שקשורה להתקפה או להסרת איום. למשל המושג הכרעת חמאס. מה זה אומר? איך נראית הכרעת חמאס. האם על כל טיל שנורה מעזה תהיה תגובה חד משמעית של הרס. האם יש אסטרטגיה כזו? אם על כל רקטה היו מורידים בניין או אפילו שכונה הכל היה נראה אחרת. למה תמיד זה היה מסתיים ביירוט של כיפת ברזל וזהו נגמר האירוע כאשר עבורנו ועבור הילדים שלנו הוא רק התחיל".
מניח שהיו כאלה שתהו מה אתם האזרחים מבינים בנושא הביטחון?
"לפני השבעה באוקטובר לא ידעתי כלום על ביטחון, אפילו לא עשיתי צבא, עשיתי שירות לאומי, לא ידעתי אפילו מה הם הדרגות בצבא, לא הבנתי את המושגים, לא הבנתי את המינוחים, לא הבנתי מדיניות ביטחון מהי. בשבילי זה היה להתחיל ללמוד את העולם הזה מהמקום הכי בסיסי, נפגשתי עם בעלי הדרגות הכי בכירות בצבא, נוצר קשר מאוד עמוק לצבא. זה פתאום ללמוד עולם שלא ידעתי עליו כלום".
ואז באה האמירה המקוממת של שר הביטחון דאז גלנט שלדבריה חידדה עוד יותר את הצורך שלהם להתחיל לצלול לעומקם של דברים כדי שמה שקרה בשבעה באוקטובר לא יחזור עוד לעולם. זה קרה בתחילת ינואר 2024, שר הביטחון יואב גלנט סיפק סקירה ביטחונית לחברי הכנסת בישיבה השבועית של סיעת הליכוד והתייחס להצהרתו על מעבר לשלב הבא בלחימה בריאיון ל"וול סטריט ג'ורנל". "מדובר בטרמינולוגיה צבאית פנימית. לא כל אישה מאופקים או משדרות תגיד לנו לעבור שלב או לא לעבור", אמר.
מה באמירה שלו הרגיז אותך? בכלל עושה רושם שהפורום שלכם מבוסס בעיקר על נשים?
"פורום עוטף ישראל אכן מורכב מהמון אימהות שכנראה יש להן מוטיבציה אחרת כאשר המטרה להציל את הילדים שלהן" היא מגיבה לפני ההתייחסות לאמירת גלנט. "זו הייתה אמירה מקוממת. "האישה משדרות או מאופקים לא תגיד לנו מתי להילחם ואיך להילחם" ואני באמת חושבת שהאמירה הזו, היא המהות לכל הבעיות שלנו בעוטף ובכלל. שעבורנו האזרחים, הנושא הביטחוני נתפס כנושא שהוא שמור רק לכל הלשעברים של צה"ל שעשו משהו בצבא ורק הם יכולים לדבר, לייעץ, להבין ולהגיד מה צריך לעשות. אנחנו אומרים לא, גם לנו יש מה לומר. היום אחרי שנה וחצי של למידה ועבודה רבה, אנחנו יודעים הרבה יותר, ערים לכל מה שקורה בעזה לפרטי פרטים. וכן היום אני האישה משדרות / אופקים שיודעת לומר לצבא מה נכון לעשות".
אגב, מאז ההחלטה של סולטן להצטרף למאבק היא לא רק למדה את הנושא הביטחוני על בוריו, היא גם עשתה שינוי בקריירה, עזבה את הייטק ותחל בקרוב עבודה בחברת רפאל.
סולטן כשברקע בית חאנון. צילום: אורי גבאי
לפני מספר שבועות, תנועת 'עתיד לעוטף' פרסמה סקר/מחקר מקיף שביצעה בקרב התושבים באשר לאיך הם רואים הנושא הביטחוני. לדבריה של סולטן, עד לפני השבעה באוקטובר התוצאות האלה היו דמיוניות. "אפשר לומר מהתוצאות שאחרי כל מה שקרה האזרחים בעוטף זזו עוד יותר ימינה. סתם לדוגמא- "80% מאמינים שצריך להכריע את חמאס ושאין בלתי מעורבים בעזה", זאת אומרת כולם מבינים היום שיש רק פיתרון אחד שבלעדיו לא ניתן יהיה להבטיח עתיד טוב לילדים שלנו".
אם אחרי מה שקרה בשבעה באוקטובר אנשים שחיים כאן לא מבינים את זה כנראה שלא למדנו כלום?
"אני מסכימה אבל אגיד יותר מזה, עד שלא נשנה את הדרג הצבאי הבכיר ולא נשנה את שיטת ההכשרה של הצבא יהיה לנו מאוד קשה לשנות את הדרך שבא אנחנו מתייחסים למדיניות הביטחונית . אני יכולה לתת כמה דוגמאות, היה לנו חייל ששלח לנו סרטון שמראה איך הפרימטר נפרץ ומגיעים אליו הרבה פלסטינים כאילו לא היה פה השביעי לאוקטובר ואנחנו זוכרים לפני כמה הפרימטר הזה נשחק גם תפיסתית, כי הוא הפך להיות בדיחה, נהלי פתיחה באש והסיפור של בראל חדריה שהיה אז צריך להדליק לנו נורה אדומה. ארגוני הטרור בעצם ניצלו את העובדה שהפרימטר נשחק, הם ראו שלא מסוכן להם, שיש נהלי פתיחה באש בעייתיים ואף אחד לא יורה עליהם שהם מתקרבים, שהתצפיתניות יכולות לדבר ואף אחד לא יתייחס אליהם. השחיקה התודעתית הייתה כזו גדולה שגם הביאה אותנו לנקודה של השביעי לאוקטובר".
למעשה אתם באים ואומרים היום לא נגיד אמן לכל מה שהצבא אומר, אנחנו כאן כדי לוודא שיש לנו ביטחון?
"קודם כל צריך לומר, יש לנו ביקורת על הצבא והוא יודע שהוא נכשל בתפקידו להגן עלינו. היום אנחנו באים ממקום שלא כל מה שאומרים לנו קדוש, אנחנו פועלים ונפעל לוודא את זה. אגב, הרמטכ"ל של אותו צבא אומר בשבוע שעבר "הצבא ידע להסתדר גם אם נצא מעזה ונוותר על הפרימטר", שהרמטכ"ל אומר משפט כזה אתה אומר לעצמך בכל התחקירים הביטחוניים שיצאו על השבעה באוקטובר כולם בלי יוצא מהכלל מצביעים על זה שאם הפרימטר היה נשמר ולא נשחק לא היינו מגיעים לאן שהגענו אז איך אתה אומר היום שהצבא ידע להסתדר בלי פרימטר. בעיניי, זו אמירה שאסור להבליג עליה, שאסור בשום אופן להשלים איתה כי היא מובילה אותנו שוב לאותה נקודה שהיינו בה עד השישי לאוקטובר".
"עם תוכנית האלופים ננצח את המלחמה"
המאבק של פורום 'עוטף שדרות' מזכיר נשכחות ממאבקים אחרים לאורך השנים אם כי בשונה מבעבר מאבק זה קורה אחרי אירוע הטרור הקשה ביותר מקום המדינה. אני משתף את ירין במאבק שאני אישית הייתי שותף לו אי שם ב-2006, אז נולד מנהיג בשם אלון דוידי שהוביל את המטה לביטחון שדרות למאבק תודעה המוצלח ביותר שלא הביא לפתרון אבל כן הביא למיגון וכיפת ברזל.
אני מעלה את זה בפנייך משום שהתחושה שלי שהתושבים שבעו ממאבקים. איך את רואה את המאבק שלכם כיום בעיני הציבור?
"קשה מאוד לגייס את הציבור כי הרבה מהם חושבים שמדובר בגזירת גורל כי ישנם כאלה שגורמים להם לאורך השנים לחשוב ככה. אני אתן לך דוגמא , אני הייתי בפגישה עם בני גנץ בסוף דצמבר 2023, זה שלושה חודשים אחרי השביעי לאוקטובר והוא מסתכל לי בעיניים ואומר לי את המשפט הבא: "את לא מתגוררת בשוויץ", אמרתי לו איך אתה מעז אחרי השביעי באוקטובר להגיד לי משפט כזה. יש לגור בשוויץ ויש לגור בגיהנום. בסקאלה אנחנו לא קרובים לשוויץ אבל ברגע זה אני יושבת על הגהנום. הרי ראינו את הצבא נלחם בחיזבאללה, נלחם באיראן, בסוריה ובשאר החזיתות אתה אומר לעצמך זה לא אותו צבא, זו לא אותה מדיניות. שם יש אסטרטגיה, פה אין אסטרטגיה, שם יש יצירתיות, יש ניצחונות פה בגזרת עזה אנחנו רק נגררים למלחמה התשה שלא נגמרת ורק מגיבים לסיטואציה, כאילו הצבא, שב"כ, מוסד, מודיעין כאן באירוע אחר לגמרי. למה אותנו ממשיכים להפקיר ובחזיתות אחרים הכל מנוהל אחרת לגמרי".
אתם מצליחים במסגרת המאבק לקבל תשובות ברורות יותר?
"קודם כל אנחנו נמצאים היום בקשר רצוף עם צה"ל ואנחנו מעורים בפרטים הקטנים של מה שקורה היום ברצועת עזה. תיקח למשל את הסיפור של המטענים, כבר לפני מספר חודשים התריעו על זה שהם לוקחים את כל הנפלים של חיל האוויר, לוקחים מצלמות של מכוניות ובונים מטענים שהם שולטים בהם מרחוק, הם פיתחו יכולת מטורפת. עכשיו אנחנו מכניסים את החיילים שלנו לתוך השדה מוקשים. האם ככה אנחנו אמורים לנצח? עד שלא מחליטים לנצח את המלחמה הזאת, זה לא יקרה באמת".
איפה לדעתך נמצא הפתרון?
"אני חושבת שקודם כל צריך לקבל החלטה כי יש תוכנית נהדרת שנקראת "תוכנית האלופים". זאת תוכנית שאנחנו עבדנו עליה בפורום עוטף ישראל מאוד קשה, כבר לפני שנה עשינו כנס ענק של פורום המפקדים, הגיעו כאלף קצינים בדרגות הכי בכירות. בנו תוכנית, הביאו אותה לקבינט, לראש הממשלה וכלום לא נעשה".
מה בעצם מציעה תוכנית האלופים?
"זאת התוכנית היחידה שבחמאס רעדו ממנה באמת. דיברו על מצור אפקטיבי והתחילו לעשות את זה בצפון הרצועה, זה היה קלף המיקוח הכי גדול בעסקה הקודמת שהייתה, תיקחו את כל צפון הרצועה או כל שטח אחר, מוציאים משם את כל האוכלוסייה ומנתקים אותה מחמאס. כל עוד חמאס ימשיך להיות חלק מהאוכלוסייה אתה לא תצליח לנצח אותם. ברגע שינתקו את האוכלוסייה ויגדירו אזור הומניטרי, רק אזור אחד. ברגע שכל האוכלוסייה מגיעה לצורך העניין לרפיח אתה מתחיל לייבש את כל שאר השטחים. ואז כל מקום אחר שלא מוגדר אזור הומניטרי אתה מנתק שם את המים, החשמל ואספקת המזון ואז המחבלים יוצאים לבד כי כבר לא יהיה להם אוויר במנהרות וכל זה עומד בחוק הבינלאומי. אני אומרת לך כאזרחית שחקרה לעומק, תוכנית האלופים היא התוכנית הטובה ביותר לנצח את המלחמה. אנחנו הרי יודעים איפה החטופים נמצאים אז אפשר לא להפעיל את התוכנית עד הסוף, תשאירו את מחנות הפליטים בעזה אבל לפחות תתחילו לקחת שטח. הרי כבר כבשנו את צפון הרצועה ניקינו אותה מאזרחים אז איך יכול להיות שחזרנו אחורה ושוב אנחנו נלחמים שם. סיפרו לנו בתחילת המלחמה שהסירו את כל המנהרות אז איך לכל הרוחות עדיין יש מנהרות".
מבצע מרכבות גדעון "מכרו לנו חתול בשק"
בצל הרצון שלנו כתושבי העוטף למחוק את ארגון הטרור חמאס ולהסיר לתמיד את האיום, קשה להתעלם מהדילמה הקשה שאנחנו מצויים בה כשרואים את סרטוני החטופים. "המדינה הרגילה אותנו לחשוב שזה או חטופים או הכרעת חמאס, או חטופים או ביטחון, או חטופים או שתמשיכו לחיות בטילים", אומרת סולטן, "אנחנו לא רוצים "או" אנחנו רוצים גם וגם. אם לא תדעו לתת לנו את זה אל תהיו פה. לצערי תושבי העוטף גם לא יודעים להעניש את נבחרי הציבור בקלפי ונוצר מצב שלוקחים אותנו כמובן מאליו".
בסוף יש פה דילמה אמיתית וכל החלטה קשורה בחטופים שעדיין בעזה. אולי זאת הסיבה שאי אפשר גם וגם?
"אני שואלת למה לא לעצור את הסיוע ההומניטרי, לעצור את החשמל ולסגור את המים ואת האינטרנט, לכבוש שטחים. לא צריך להסתפק במבצע "מרכבות גדעון" ולדבר על תוכנית גרנדיוזית שבפועל מכרו לנו חתול בשק, אותה שיטת לחימה של פשיטות שהביאה לכך ש-50 חיילים נהרגו לנו. לא השגנו כלפי מיקוח לעסקה בשונה ממה שהיה קודם. חמאס אפילו לא מסתכל עלינו היום ואנחנו ממשיכים לתת להם הכל.
את לא חושבת שצריך לעצור ולהחזיר את החטופים?
"קודם כל ברור שהדילמה מאוד קשה אבל בינתיים מה קורה? החטופים שלנו נמקים במנהרות ואנחנו לא מצליחים להכריע את חמאס. אז שוב אני חוזרת לנקודת ההתחלה, הצ'קים עבור החטופים הם צריכים להיות צ'קים אחרים. אנחנו צריכים לדבר בשפה אחרת של תמחור. הם החליל ואנחנו הקוברה, הם מנגנים בחליל ואנחנו רוקדים לפי כל מה שהם אומרים. אנחנו נופלים למלכודות הפסיכולוגיות שלהם, אין אסטרטגיה ברורה, אין נחישות. אנחנו צריכים תעוזה, נחישות, בגלל החטופים שלנו. אנחנו שוחקים את כל המערכה, את חיילי המילואים, מקריבים חיים של חיילים, שוחקים את המשפחות, מקריבים חיים של נפשות ילדים בעוטף".
את לא מאמינה בעסקה האפשרית המדוברת עם חמאס?
"מי שקורא לעומק את העסקה, מבין שאין באמת אפשרות אמיתית להגיע לעסקה. אני יודעת שמאשימים את הממשלה בזה ולי אין צד בזה אבל כשיורדים לרזולוציות בהסכם כתוב שחור על גבי לבן שהם מתנים את שחרור אחרון החטופים בשיקום מלא של רצועת עזה. אתה יודע כמה זמן זה יכול לקחת? הם פשוט גוזרים את דינם. כשאתה קורא את הסעיפים של העסקה אתה אומר לעצמך ברור שאין פה בכלל על מה לדבר בטח שאם לא הולכים לעסקה שכולם יוצאים בפעימה אחת. אם לא יוציאו את כולם בפעימה אחת זה אומר שכל מי שיישאר דינו גזר דין מוות".
אם אומרים לך שכולם חוזרים בפעימה אחת תמורת סיום המלחמה?
"אם המלחמה ממשיכה כפי שהיא ממשיכה הכל, תעצרו אותה. חד משמעית. שיפסיקו עם הפשיטות ולסכן את החיילים שלנו".
כמה זה מתסכל להמשיך לגדל ילדים באווירת מלחמה?
"מעבר למתסכל, המצב הנוכחי בשדרות והעוטף גורם לבעיות בריאותיות נוספות שאף אחד לא נותן עליהם את הדעת. אני הלכתי ועשיתי בדיקה קטנה מול רופאים ואני שומעת על 40% עלייה למחלת הפיברו אצל נשים, נשירות שיער זה מטורף מה שאנשים פה עוברים בגלל הסטרס, כל מה שקשור לבעיות מעיים זה גם משהו שקשור לחרדה וסטרס, אחוז התושבים בעוטף שחולים בהליקובקטר קפץ בצורה משמעותית. אנחנו משלמים מחיר גופנית ונפשית וזה נטו בגלל שהמלחמה נמרחת. צריך להבין שאנחנו עדיין לא יצאנו מהאירוע של השבעה באוקטובר, כולם מדברים על פוסט טראומה, אנחנו לדעתי עוד לא ב"פוסט". גם אם לכאורה זה נראה שהעיר חזרה לשגרה, התושבים בפועל עוד בלופ של השבעה באוקטובר כי מבחינתם האירוע לא הסתיים. כל מי שחי היום בשדרות שומע היטב את סאונד המלחמה עם פיצוצים אדירים ביום ובלילה".
לצערי יש מקרים שטיפולי חוסן כבר לא עוזרים. הילדים שלנו זקוקים רק לשקט כדי להחלים.
"גם המילה חוסן היא מילה שחוקה. אנחנו לא רוצים לשמוע אותה יותר. כמה אפשר לשמוע את המילה חוסן? אתה יודע מה זה כבר לא הוגן להגיד לנו "חוסן" לא לנו ולא לילדים שלנו. לקחת כלגיטימציה את החוסן של תושבי העוטף ולמרוח מלחמה כבר שנתיים מבלי להחליט מה עושים. הכל טוב ויפה שיש אסטרטגיה, שאנחנו נדע לאן זה הולך, שמישהו יבוא ויסתכל לנו בלבן של העיניים ויגיד לנו עוד שנתיים-שלוש לא יהיה פה חמאס. לצערי כל פעם מאכילים אותנו באיזה תוכניות. אנחנו היום צריכים להילחם על זה שלא היה פה חמאס. עד שתושבי העוטף לא יקומו ויעשו מעשה ויפעילו לחץ שום דבר לא יקרה".