במשך עשרות שנים נלחם אשר אדרי משדרות במחלת ההתמכרות לסמים, נכנס ויצא פעמים רבות מבית הסוהר ומרכזי גמילה ללא הצלחה עד שיום אחד הבין שהוא רחוק פסע מהמוות. בראיון אמיץ וגלוי לב הוא משתף אותנו בסיפור האישי על רגעי השפל, על תהליך השיקום, על הרגע ההוא בחדר השירותים ביום חתונת בנו והטרגדיה המשפחתית של מות אחיו שטלטלה אותו:"במותו הוא ציווה לי חיים".
לאחר שסיים, בפעם המי יודע כמה את החלק הראשון של תהליך הגמילה מסמים, אשר אדרי משדרות האמין שהפעם זה יהיה שונה. כדי להמחיש עד כמה הוא מאמין בזה הוא החליט לשתף בצורה הכי גלויה את מה שלא העז אף פעם, בגאווה גדולה. "בשנים האחרונות עבדתי עם קבלן שיפוצים ונהניתי מכל רגע והתפרנסתי יפה, הפעם גם בעקבות טרגדיה אישית, החלטתי שהכסף זה לא העניין החשוב, הרגשתי צורך גדול לעשות משהו בעל משמעות" הוא מספר בחיוך מסופק. "במשך חודשים רבים קיוויתי לקבל תפקיד ביחידה להתמכרויות בעיקר כדי לעזור למכורים, להביא את כל הניסיון האישי שלי לעזרתם של אלה שנמצאים בתחתית שאני הייתי עשרות שנים. מבחינתי אחרי שסיימתי את הגמילה התחלתי לעבוד בשיפוצים כדי לדאוג לפרנסה אבל תמיד חיפשתי עבודה שבה אני יכול לתרום ממה שעברתי כדי להציל אחרים ממחלת ההתמכרות. אחרי המקרה של אחי בער לי לקחת חלק מהעצמה של אחרים שמגיעים למצב הזה ואני יודע שאי אפשר להציל את כולם אבל מספיק שאצליח לתת מענה לאחד או שניים, או לתת להם תקווה עשיתי את שלי. אני חושב שרק מי שהיה מכור יכול באמת להבין מכור".
את אשר אדרי, אני מכיר הרבה מאוד שנים, כמו רבים בעיר שדרות, ידעתי על מציאות הסמים שאיתה הוא חי והתמודד אבל רק אחרי שעתיים במחיצתו הבנתי עד כמה הוא שקוע עמוק בתהום ורגע לפני שהוא פוגש את המוות הצליח להרים את הראש מעל המים ולהתמודד עם מחלת ההתמכרות. הפעם, בניגוד לעבר, הוא לא מתבייש, לא בורח. נחוש מתמיד להתמודד, להעביר את הסיפור שלו הלאה כדי לסייע למכורים אחרים. "השימוש בסמים ואלכוהול מביאים כל אדם לתחתיות" הוא מסביר , "אני הכי שמח להיות במקום שאני יכול לתרום ולסייע, אחת המשימות החשובות שלקחתי על עצמי אחרי הגמילה האחרונה זה להעביר את הסיפור שלי הלאה כדי לתת כתף לאחרים".
התחיל בסיגריה ונגמר בסמים
סיפור ההתמכרות של אדרי התחיל בגיל מוקדם יחסית. לדבריו, זה התחיל בסיגריה קטנה ונמשך בעוד פיתויים שבהם לא עמד גם מבחינה חברתית. "לצערי משהו שאני רואה גם היום אצל מלא צעירים שמתפתים לאלכוהול ואחר מכך מנסים סמים קלים ונופלים לכל הדברים הכי מסוכנים".
אתה יודע להצביע על סיבה שגרמה לך בגיל מוקדם ליפול לסם?
"אפשר בהחלט לומר שהייתי בסביבה לא טובה. זה לא סוד שבאתי מרקע לא פשוט, אתה יודע משפחה מרובת ילדים עם מצב כלכלי לא טוב, בוא נאמר גדלתי לא בתנאים הכי נכונים, אנחנו גם מדברים על תקופה אחרת מהיום שיש כל כך הרבה מסגרות ומה לעשות. אני מצאתי את עצמי בשלב מוקדם של החיים, גיל 15 בערך נחשף לאנשים הלא נכונים שגרמו לי להיחשף לסמים. זה התחיל בסיגריה ראשונה שלמה שקוראים היום באנגים ומכאן הדרך הייתה קצרה לנפילה. שילמתי מחיר מאוד מאוד כבד בחיים שלי".
אשר אדרי. ילדות מורכבת מאוד. צילום: אורי גבאי
איך מעישון של סיגריה אחת כמו שאתה מתאר נופלים לסמים?
"הסיגריה האחת שאני מדבר עליה בעצם זה מציאות חברתית שהייתי נתון בה, ברגע שאתה נמצא עם קבוצת אנשים שנתנו לך לעשן אז ההשפעה החברתית נמשכת ב"קח תנסה באנג" ו"קח תנסה עוד סם". בסך הכל הייתי ילד טוב, לא ילד שבחר לעצמו להגיע לחיים האלה, אני לא מכיר ילד שמאושר מזה שהוא גדל לחיים האלה אבל ברגע שהתחלתי ליפול ולא היה מי שיושיט את היד, נותרה לי למעשה ברירה אחת בחיים".
איך אתה רואה כיום את ההשפעה החברתית כשיש פי מאה פיתיונות מבעבר?
"אין ספק, מה שקורה היום בקרב בני הנוער מצריך מההורים לפקח יותר מקרוב, להיות ערניים. היום, אתה יכול להיות הילד הכי טוב בעולם, מהמשפחה הכי טובה, במציאות כלכלית טובה לא כמו שאני גדלתי ולמצוא את עצמך נופל לזה. אני אתן דוגמה, יש היום קבוצה של חברים ויש כמה כאלה שלא מעשנים, הלחץ החברתי מתחיל להיות מרכזי כי אומר לזה שלא רוצה "קח תנסה, מה אתה כוסית" או כל מיני מילים כאלה, באיזשהו מקום גם אם לכאורה מדובר בסיגריה רגילה, הלחץ החברתי משפיע. אני מכיר את זה מקרוב, אני זוכר בפעם הראשונה שהתנסיתי, השתעלתי ובאתי להקיא אבל באיזשהו מקום חיפשתי שייכות מסוימת וכשלא היו לי אופציות, השייכות היחידה הייתה אותם חבר'ה שמעשנים ועושים סמים".
לא הייתה אף מסגרת שהייתה יכולה לתת לך מענה?
"לצערי, הכלים שהיו למערכת לתת כשאני הייתי נער הם אפסיים לעומת הכלים שיש היום. מסגרת בית ספר לא הייתה יכולה לתת מענה ולא היו מסגרות אחרות שהיו קיימות עבור מי שנושר מהלימודים ונופל לסמים. יכול להיות שאם היו נותנים לי את הכלים הנכונים כמו שיש היום, החיים שלי היו נראים אחרת משום שלאורך כל הדרך היה בי רצון גדול לצאת מזה ולהיות כמו כולם עם חלומות ושאיפות להתקדם ולהצליח בחיים, בטח לא להיות מכור לסמים".
כמה ההורים היו מודעים לתחילת ההתדרדרות שלך?
"ההורים שלי זיכרונם לברכה לא ממש ידעו להתמודד עם הבעיה הזו, היום עוד הורים יודעים איך להתמודד. בגיל 16 ההורים שלי כבר הרימו ידיים ונאלצתי לצאת מהבית. בני משפחה החליטו לנסות לעזור ועברתי להתגורר בצפון, הגעתי לשם ילד אבוד לא יודע מי נגד מי, דוד שלי היקר עזר ותמך בי, יצאתי לעבודה בגיל מוקדם, בגיל 18 בערך הכרתי את אשתי הראשונה והתחתנתי בגיל מוקדם, הפכתי לאבא".
זה לא גרם לך לחזור לחיים הנורמטיביים?
"מאוד רציתי לחזור לחיים נורמטיביים במיוחד אחרי שהתחתנתי והפכתי להיות אבא אבל לא ממש הצלחתי. חשבתי אולי שאחרי הגיוס לצה"ל ואחרי שאני כבר נשוי עם ילד, אני אחזור מהצפון לשדרות זה יראה אחרת אבל לצערי חזרתי למקום מאוד בעייתי, בלי תמיכה מספיק חזקה מההורים. גם היו לי תהיות איך אסתדר כלכלית, בכל זאת לגדל ילד, לקיים משפחה, יכול להיות שהחיים נראו לי יותר מדי גדולים עליי. יותר מזה, אם קודם השתמשתי רק בסמים קלים, מצאתי את עצמי מתמכר לדברים קשים יותר".
איך אתה מסביר את זה? אולי לא רצית להתמודד והסמים הפכו למקום מפלט?
"בהתחלה אני חושב שכל הזמן רק חיפשתי לברוח מהסמים, לכן גם עזבתי לצפון כדי לברוח מהמציאות שבה גדלתי אם זה עם הבעיות בבית ואם זה עם הסביבה שבה גדלתי אבל כן אפשר לומר שכאשר שירתי בצה"ל הרגשתי שהחיים גדולים והמפלט היה הסמים. לצערי זה רק הלך והחמיר".
איך זה החמיר?
"באחד הימים, כשהייתי חייל במשמר הנגב, נקלעתי בשדרות לאיזו דירה שהיו בה כמה משתמשים. הייתי חייל שהכיר את החשיש, את הסמים הקלים אבל באותו ערב נחשפתי לסם ההרואין שהוא מסוכן וממכר יותר, אפשר לומר שזה היה הרגע שטלטל את החיים שלי לשנים ארוכות".
כעסת על עצמך?
"אני לא חושב שהייתי במקום הזה של למצוא אשמים אם כי בראייה לאחור האנשים הבוגרים יותר שהיו בדירה היו יכולים למנוע ממני, בוא נאמר לא היו לידי האנשים הנכונים. היום, אחד התהליכים המשמעותיים במרכזי גמילה זה ההסתייגויות. זאת אומרת, אם קורה מצב כמו שקרה לי באותה דירה, שני חבר'ה גדולים ממני בגיל פי שניים היו צריכים להתאמץ יותר, לומר לי "הלו, אתה בחור צעיר, תתרחק מזה, זה מסוכן", לא רק שהם לא הרחיקו אותי, הם אפילו דחפו אותי לזה. כאילו הרעיון הוא שאם אתה מכור קשה תימנע להפיל לבור הזה אחרים. מי שנופל לסמים קשים קשה לו מאוד לצאת מזה וזה גורם לנזק לפעמים בלתי הפיך".
שאלת את עצמך איפה האחריות שלך?
"אני קודם מאשים את עצמי. הרבה מכורים שנמצאים בבור השחור הזה זה גם בגלל הטלטלות האישיות שעברו בחיים. אז נכון, כולם עוברים קשיים בחיים והתמודדויות עם מצבים אבל לא כל אחד יש לו את היכולת להתמודד, יש כאלה שמוצאים מפלט בסמים. אני בטח לא אומר שזה נכון אבל זאת המציאות. גם במקרה שלי, היה שלב שהשימוש פשוט הפך לריגוש, גרם לי לשכוח מכל החרא שהייתי בו".
"הילדים גדלים ואני מפספס אותם"
אם בהתחלה השימוש בסמים קלים יחסית לא ערערו את חייו, בהמשך גילה עד כמה הסמים הקשים יותר יכולים לטלטל חיים שלמים של בנאדם.
ברגע שנגעת בסמים מסוכנים כמה הדרך הייתה קצרה לגהנום מבחינתך?
"ברגע שאתה נוגע בסמים מסוכנים כמו הירואין זה מוביל אותך רק לאסונות, הדרך לגיהנום הייתה מהירה. אני אפילו לא היית מודע לכמה הסם הזה מסוכן, כמה הוא גורם לתופעות לווי קשות. מאותו שלב החיים שלך תלויים בסם הזה, אתה הופך למכור באמת".
מתי הבנת שאתה בבעיה רצינית?
"ברגע שהפסקתי לצרוך את הסם הזה הבנתי כמה אני בצרה ארורה כי הייתי נכנס להתקף קריז מטורף. זאת אומרת, כל עוד השתמשתי בסמים קלים ואף אחד לא ידע מזה ולא הסתבכתי בפלילים אז זה עוד היה בסדר, ברגע שנגעתי בסמים קשים יותר ובנוסף האישה גילתה את זה, הבנתי כמה אני בבעיה כי בשלב הזה אני עלול לאבד גם את האישה וגם את הילדים ואולי הכי גרוע את החיים שלי".
ואז גם אני מבין שהגיעה ההסתבכות הפלילית?
"כמו שאמרתי קודם הדרך לגהנום הייתה מהירה, הייתה בדהירה לתהום בלי יכולת לעצור או לבלום. אני יכול לומר שלאורך כל הנפילה הייתי מודע לזה אבל לא היה בי רצון אמיתי להפסיק עם זה. עכשיו בגלל שכבר הפכתי למכור כל מה שהיה לי בראש זה איך אני משיג את הסם כך שמהר מאוד גם הגעתי לסחר בסמים, הסתבכתי בפלילים, מוצא את עצמי נכנס ויוצא מבית הסוהר".
אשר אדרי. "יש שלב שהילדים מתבגרים והם מבינים הכל"
בשלב הזה, אופציה של גמילה, טיפול לא היו על הפרק?
"אתה יודע כמה טיפולים ואשפוזיות הייתי כדי לנסות לטפל בעצמי? שום דבר לא הצליח כי וואלה אתה הולך לגמילה אבל השאלה מה קורה הלאה כשאתה חוזר לחיים האזרחיים. כל פעם מצאתי את עצמי חוזר למציאות הידועה והמוכרת. אומנם אחרי טיפול הרגשתי פיזית טוב ואפילו עליתי במשקל אבל מה עם המצב הנפשי? הנפש זקוקה לשגרה של חיים רגילים עם עבודה. היום למשל, יש אלטרנטיבות מדהימות, משהו שלא היה לפני עשרים ושלושים שנה".
בתוך כל הסערה שהיית, הילדים לא הצליחו לגרום לך לשנות משהו אם לא בעבורך, לפחות בעבורם?
"היו המון רגעים שבהם מצאתי את עצמי חושב על הילדים. אמרתי "באנה הילדים גדלים ואני מפספס אותם", הייתה הרגשה נוראית שאני לא מצליח להיות עבורם, ובאמת אשתי הראשונה הצליחה להכיל אותי כמה שהיא רק הייתה יכולה, היא נשארה לתמוך, נשארה לנסות אבל לא היו לה גם הרבה כלים איך להתמודד איתי, עד שהיא הרימה ידיים ובצדק".
מתי היה הרגע שהבנת שאתה צריך כמו שאומרים "להתעורר על החיים שלך"?
"אם אני אקפוץ טיפה קדימה בחיים, הרגע שבו קיבלתי את הכאפה של החיים היה בחתונה של הבן שלי. זה אחד המקרים שאני מזכיר גם בהרצאות שאני מעביר. לפני שהתחילה החתונה, בזמן שמקבלים את האורחים נעלמתי להם לשירותים להשתמש. בשלב מסוים הבן שלי דפק בדלת ואומר לי "אבא תגיד אתה רציני? אתה נורמלי, בחתונה שלי? הרבה אורחים ממתינים". ברגע הזה קיבלתי את הפצצה של החיים שלי. גם בתוכנית גמילה אומרים לך עד שאתה לא מגיע לנקודה מסוימת לפני השינוי לא אפשרי".
כמה הצלחת להרחיק מהילדים את המציאות שאותה אתה חי?
"תמיד הרחקתי את המציאות שלי מהילדים אבל יש שלב שהילדים מתבגרים והם מבינים הכל, אי אפשר להסתיר מהם שום דבר. הם ידעו שאבא שלהם מכור אבל לא ראו את זה פיזית. בכלל כל מי שמכיר אותי אומר שאף פעם לא ראו את עליי, גם שהיו רואים הייתי נעלם מסתגר ולא יוצא כדי שאף אחד לא יראה אותי ככה. אם יש משהו שאני מודה לקב"ה וגם לגרושתי שהילדים הגדולים יצאו מחונכים, רחוקים מאוד מהעולם שאני חייתי המון שנים".
המוות המטלטל של אחיו
אחרי שהסמים גבו ממנו מחיר אישי כבד זה עלה לו גם בחיי המשפחה שהתפרקו. גם אז, אדרי היה משוכנע שהטלטלה האישית שעבר תגרום לו להשתנות ואכן הוא נכנס שוב לגמילה ויצא נקי. לפרק ב' של חיי הנישואים הוא הגיע עם רצון גדול לתקן אבל לאחר זמן מה ההתמכרות התגברה עליו. "כשהכרתי את אישתי השנייה היא למעשה לא הכירה את החיים שלי כמכור" הוא משתף, "אני אגב תמיד האמנתי בגמילה מרצון ולא מכוח, כאן זו הייתה גמילה מרצון, רציתי לפתוח את פרק ב' ברגל ימין וזה מה שעשיתי".
אדרי. "אני מוצא את עצמי בוכה עם דמעות וצועק לאלוהים"
ואז שוב ההתמכרות ניצחה?
"לצערי מצאתי את עצמי שוב בתחתית. לזכותה של אישתי היא הרימה ידיים ואמרה לי בפירוש שהיא לא יכולה לחיות ככה. מעבר לזה חוץ מהמצב האישי והמשפחתי, המצב הכלכלי היה רע, הרגשתי ברצפה, הרגשתי שאני גמור, צעד אחד מהמוות. הבנתי שאני פוגע בבית, יש לך אישה, יש לך עוד ילדים, מחלת ההתמכרות היא קשה עד כדי כך שאם יש לך 500 שקלים אחרונים אתה שומר אותם בשביל הסם. ואז לתוך זה מתחברים המילים של האישה ואני מציע לכל אישה להגיד את מה שאשתי אמרה לי: שאם אני לא מפסיק היא קמה והולכת.
ואז שוב גמילה, מה גרם לך הפעם לחשוב שזה יצליח אחרי שניסית אינספור פעמים?
"היה רגע אחד שחזרתי מאשקלון לשדרות, נהגתי תחת השפעת סמים וכל הדרך אני מוצא את עצמי בוכה עם דמעות וצועק לאלוהים "תעזור לי, אני מתחנן. תציל אותי, אני כבר לא רוצה להיות במקום הזה, אני מרגיש שאני עומד למות". זו הייתה חוויה רגשית עצומה שאמרתי לעצמי שאני חייב להרים את עצמי מהמקום שאני נמצא בו.פצצה נוספת שקיבלתי: הבן שלי בא אליי תפס אותי לשיחה ואמר לי "אבא עד מתי אתה רוצה להמשיך עם זה? אתה קולט שאתה כבר סבא. אתה רוצה שהנכדים יגדלו ויגידו להם שסבא שלהם נרקומן? זה פירק לי את הגוף, זה הצליח לחדור את כל המחסומים שהיו".
אדרי במרכז הגמילה בראשית. הציל לו את החיים.
הפעם, לדבריו של אדרי נכנס לגמילה עם רצון אמיתי יותר מאי פעם להצליח בו. "הגעתי למרכז גמילה "בראשית" שבור פיזית, נפשית ורוחנית, עד כדי כך שבשבועיים הראשונים לא יכולתי להרים את הראש. חוויה שכל יום גרמה לי לרצות לחזור להשתמש למרות שמבחינה רגשית היה ברור לי שאני רוצה לצאת לדרך חדשה רק מחלת ההתמכרות רוצה אותה אצלה, זו הייתה מלחמה יומיומית עם עצמי אבל אני מרגיש שהפעם באתי לא רק מנוסה, באתי עם כוח ורצון גדול להצליח וכל הזמן ראיתי מול עיניי את אישתי, הילדים הגדולים וגם הילדים הקטנים".
כמה הרגשת שאתה קרוב למוות?
"היה לי ברור שאם אני לא עוצר את מחלת ההתמכרות אני מת. הרגשתי שאם אני ממשיך לגעת בסוגי סמים האלה אני פשוט מת. אמרתי לעצמי "אשר אם עכשיו אתה לא מתעשת אתה נכנס לרשימה של אנשים שסיימו את חייהם בגלל הסמים. לצערי ראיתי הרבה חבר'ה גם בשדרות וגם אנשים שהכרתי שנפלו למחלת ההתמכרות ומתו וביניהם זה אחי".
אחיו, אייל אדרי ז"ל מצא את מותו בדירתו לפני כשנה וחצי, כל זה קרה בזמן שהוא נמצא בשיאו של תהליך הגמילה. "הטרגדיה המשפחתית באה באמצע התהליך, השקעתי בהליך הגמילה המון מאמץ וכוחות עד כדי כך שלא יכולתי להושיט את היד ולעזור לאחי הקטן" הוא אומר בכאב גדול. "הוא באמת היה ילד טוב, בניגוד אליי בצעירותו היה רחוק מהסמים. אני מרגיש תחושת פספוס גדולה לגביו".
איך זה השפיע על התהליך שאתה עובר?
"וואו המון, אין לך מושג כמה זה טלטל אותי. לצערי הייתי בתקופה שלא יכולתי להושיט לו יד כי הייתי צריך להצליח בגמילה ולא לסכן את התהליך לכן הייתי מרוכז נטו בתהליך שעברתי. אני מקבל טלפון ביום שישי בבוקר ומבין באותה שנייה שקרה משהו לאייל. הגעתי אליו לבית, לא בכיתי רק בהיתי בו דקות ארוכות. באותו רגע הרגשתי שבמותו הוא ציווה לי את החיים. הרבה בזכותו אני חזק היום רוחנית ועם רצון גדול לסייע לאחרים. אני עובד בזה היום ומבין את העוצמות. יש לי היום חניכים שהם נקיים הרבה זמן. ברגע שיש לך חלק בניקיון שלו זה נתן לך תחושת סיפוק אדירה. לשמוע מאדם שנגמל אומר לך שאתה מודל לחיקוי זה מרגש עד דמעות".