כשבצהרי יום שבת של השבעה באוקטובר הגיע הצלצול לצו 8 תוך כדי שהוא מכווין כוחות לגג בניין מגוריו על מנת לתצפת על אחת מחוליות המחבלים שהסתובבה ברחובות הסמוכים, יניב מדמון (49) משדרות לא חשב פעמיים והודיע שיתייצב בהזדמנות הראשונה שתתאפשר לו לצאת מחוץ לעיר. כך היה גם כשמפקדיו הודיעו לו ולחבריו ליחידה על כניסה ראשונה לעזה עם הכלים ההנדסיים של צה"ל שממלאים תפקיד חשוב מאוד במערכה הנוכחית.
"מבחינתי זו לא הייתה שאלה בכלל אם להתייצב ולהיכנס עם הדחפור לעזה" הוא מסביר תוך שהוא נותן מענה ללקוחות שהחלו לפקוד את העסק הממונע שלו, הטרנד שכבש את עולם האוכל בישראל, "הפודטראק" שבאמצעותו הוא מתפעל את "השניצל של יניב" בשלוש השנים האחרונות. "אני חושב שכל מי שנחשף לגיוס המילואים, ראה התייצבות חסרת תקדים, באמת צבא העם במלוא תפארתו. אני אומנם פטור ממילואים ורק מאריך בכל פעם את ההתנדבות למילואים אבל היה לי חשוב לקחת חלק במשימה הלאומית הכל כך חשובה, במלחמה הכי צודקת לעתיד שלנו פה בשדרות ובכל מקום אחר ברחבי המדינה".
מחבלים ברחוב מתחת לבית
מדמון, נשוי ואב לשני ילדים גדולים, אחד משרת בצה"ל והשנייה בתיכון. הוא גדל בשדרות ואחרי נישואיו עזב את האזור לתקופה ממושכת עד שלפני 12 שנים הרגיש שהגיע הזמן לחזור לכור מחצבתו. "זו לא הייתה החלטה פשוטה אבל בסופו של דבר הגעתי להבנה שאין כמו בבית והבית שלי ושל המשפחה זה בשדרות. לצערי, המציאות הביטחונית הייתה מתעתעת מאוד בשנים האחרונות עד שכידוע היא התפוצצה לכולנו בפנים בשבעה באוקטובר".
עוד הרבה לפני השבעה באוקטובר, אחרי הרבה שנים כשכיר, בתקופת הקורונה הגיעה ההחלטה שלו לצאת לעצמאות. "כמו רובנו אני חושב, הייתי שכיר בעבודה מסודרת עד תקופת הקורונה" הוא מספר על מה שהוביל אותו לפתוח את פודטראק המזון. " בתקופה הזו שבה ישבנו לא מעט בבית התחלתי לייצר הכנסה מהכנת חלה-שניצל בימי שישי מהבית וזה תפס והתחיל ביקוש. כשהתחלנו לצאת מתקופת הקורונה הגעתי להבנה שאני צריך לעשות את השינוי, לצאת לעצמאות ולהפסיק לעבוד בשביל אחרים. החלטתי להשקיע במה שאני אוהב ורכשתי פודטראק ומאז אני איתו, עובד באירועים מחוץ לעיר, מגיע לפסטיבלים בכל הארץ, איפה שמזמינים אותי אני מגיע לעבוד, מתפרנס מזה ולא פחות חשוב נהנה מאוד לשרת לקוחות ולתת להם ליהנות מהאוכל שלי".
איך הייתה העבודה, הפרנסה?
"מאז הקורונה הייתה לי עבודה די יציבה במשך תקופה ארוכה אבל אז הגיע השבעה באוקטובר ושינה לכולנו את החיים. כמובן שהעסק הפסיק לעבוד מיידית ואני אישית גם התגייסתי למילואים כדי להירתם למערכה הכל כך חשובה לעתיד שלנו במדינה וכמובן בעיר שלנו שדרות".
תחזיר אותנו ליום השבעה באוקטובר?
"בערב החג יצאנו לחגוג בקרית גת אצל המשפחה המורחבת של אישתי. לקראת 5 לפנות בוקר חזרנו הביתה לשדרות, עלינו לישון ואז בשש וחצי התחיל המטח הראשון. אישתי מעירה אותי מתוך שינה ואומרת לי "יניב, תקום, משהו פה לא נראה לי, את מי חיסלנו בלילה שיש כזה מטח". אחרי שהתאפסתי על עצמי והתעוררתי, התחלתי גם לשמוע קולות ירי. אני מתגורר בבניין מגורים באזור שכונת נאות רבין ואי אפשר היה לפספס את זה. מיהרתי להוציא ליתר ביטחון את האקדח מהכספת ויצאתי לכיוון הגינה כדי לראות מה קורה מבלי להיחשף.
מתי אתה מבין שיש חדירת מחבלים?
"אני מתקשר לחבר מהשיטור העירוני, אלעד בוהדנה והוא צועק לי "תישאר בבית, יש מחבלים בתוך העיר, אני על הקורקינט, יורים עליי", בהתחלה לא הבנתי על מה הוא מדבר כי זה נשמע משהו בלתי נתפס אבל מהר מאוד אני מבין שצריך להזהיר את השכנים שלי שרובם שומרי שבת. עובר בין כולם ומבקש שידליקו טלפונים ושינעלו את עצמם בממ"ד כי יש מחבלים ואני בעצם עדכנתי אם קורה משהו. ככל שחולף הזמן אני מחליט לצאת לפטרל קצת מחוץ לבית וכל הזמן אני שומע את קולות הירי. בשלב מסוים אני מבין שזה ממש קרוב אלינו מעבר לכביש. לקראת השעה 12:00אני שומע כוח של חיילים מגיע לשכונה, צועק להם שאני אזרח חמוש ומתקרב אליהם. אני מחליט לחבור אליהם כדי לעלות אותם לגג של הבניין ומשם להצביע להם היכן המחבלים נמצאים, בדיעבד הסתבר שהם ניסו להיכנס לבית הכנסת ולא הצליחו אז המשיכו בתוך הרחוב שם גם נרצחו שני אזרחים. הכוונתי אותם איפה החוליה נמצאת והם נכנסו איתם להיתקלות שבסופה חוסלו המחבלים".
להניף את הדגל לזכרם של שוטרי שדרות בלב עזה
לאחר יום ארוך ומורט עצבים, במהלכו התנהל הקרב על תחנת המשטרה בשדרות הבינו כולם כי העיר עדיין לא מטוהרת ממחבלים. לכן לדבריו של יניב הוא לא יכול היה לצאת מהעיר ליחידת המילואים. בסופו של דבר, ביום ראשון בבוקר, כשגופות המחבלים עוד היו מוטלות ברחובות העיר הוא עלה על רכבו ויחד עם חבר יצא מהעיר לשירות מילואים.
אני תוהה למה אדם כמוך שסיים את חובתו מחליט להתנדב למילואים. זה לא מובן מאליו?
"קודם כל אני מרגיש עוד צעיר בנפש ובגוף. אני חושב שזה חלק מהסיפור שלנו במדינה. אם אנחנו לא נשרת ולא נשמור על הבית שלנו אף אחד אחר לא יעשה את זה. אני מאוד שמח שחתמתי לפני השבעה באוקטובר על עוד שנתיים מילואים ובדיעבד אני מאוד שמח שעשיתי את זה ולקחתי חלק במערכה הזאת שעוד רחוקה כמובן מסיום".
יניב למי שתוהה משרת במילואים כמנהל עבודה ומפעיל דחפור הצה"לי הפופולארי ה-D9. "אני יכול רק להצדיע לנהגי הדחפור שעבדו ועובדים מאוד קשה בלוחמה סבוכה ברחובות הצפופים של עזה. כאחד שמילא את התפקיד אני יכול לומר לך באחריות שבזכות העבודה שלנו, הלוחמים בשטח הרגישו הרבה יותר בטוחים. לצד זה אני חייב לומר שכל מי שנוהג על דחפור לוקח סיכון חיים כי על אף המיגון של הכלי אנחנו חשופים כל הזמן לירי של נ"ט, לצערי איבדתי חבר ליחידה וכמה חברים שנפצעו"
כמה החשש מלווה אותך בפעם הראשונה בכניסה לעזה?
"אני זוכר שכל הזמן הפחידו אותנו מהכניסה הקרקעית שייהרגו לנו המון חיילים אבל בשלב שאמרו לי "נכנסים לעזה" היה לי ברור שאין ברירה כי חייבים להיכנס פנימה כדי לטפל בטרור. עם כל הצער והכאב שנהרגו לנו חיילים בקרב, לא היה מנוס מכניסה קרקעית כי תקיפה מהאוויר לא מספיקה כדי לגדוע את הטרור. ברמה האישית אני יכול לספר לך שברגע שנכנס לפעילות מניחים את הפחד בצד, לא חושבים על אלא רק על המשימה שצריך לבצע".
ואיך אתה מרגיש ברמה האישית כשזה קורה?
"אני יכול לומר לך שהגעתי למלחמה הזו עם ניסיון, זאת אומרת לא הפעם הראשונה שלי בעזה. בכל הכניסות הקרקעיות שהיו בשנים האחרונות השתתפתי, ב'עופרת יצוקה', ב'צוק איתן' ועכשיו ב'חרבות ברזל'. עם כל החשש שאנחנו בכל רגע יכולים לחטוף ירי נ"ט נכנסנו עם הכלים הכבדים נחושים בכל הכוח לבצע את המשימה כדי לסלול ללוחמים שלנו דרך בטוחה. בנוסף, היה לי ברור שזאת אופרה אחרת מהמבצעים הקודמים כי הם במשך שנים בנו מנהרות ויכולים לצוץ מכל מקום. יש בכלי האדיר הזה מיגון אבל הוא מוגבל כך שיש סיכון גדול. גאה בחברים שלי שפעלו הרבה פעמים כקו ראשון מול המחבלים ונתנו עבודה מדהימה ששינתה המון את המציאות בשטח ונתנה לנו יתרון".
ראיתי באחת התמונות שלך שהנפת את דגל המשטרה בלב עזה. תסביר
"קודם כל, אחרי שתחנת המשטרה נהרסה והשוטרים היקרים שילמו בחייהם זה כאב מאוד גם כתושב המקום שהכיר כל אחד ואחד באופן אישי. חלק מהשוטרים הם תושבי העיר שהייתי פוגש לא מעט באירועים שהיו מתקיימים בעיר. לפני אחת הכניסות שלי לעזה פגשתי חלק משוטרי התחנה וביקשתי להכין לי דגל עם שמות השוטרים שנפלו שאוכל לתלות את זה על הכלי גם לזכור אותם וגם כדי להזכיר לי ולחברים שאנחנו מגיעים למשימה למענם ולמען כל מי ששילם בחייו בשבעה באוקטובר. מבחינתי להניף את הדגל לזכר השוטרים, דגל של מדינת ישראל ושל שדרות במעוזי החמאס זה מסר של עוצמה, להגיע לחורבות בית המלון בשכונת שאטי של מנהיגי החמאס ולהניף את הדגל זה מסר שבא לומר לכל הטרוריסטים שעם כל מה שעשו לנו, אנחנו כאן בגאווה כדי להניף את הדגל שלנו אצלם בבית, כדי לומר שאנחנו לא מפחדים ושבאנו לנצח במלחמה הצודקת הזאת".
אחרי שסיימת את תקופת המילואים, איך אתה פוגש את המציאות ברמה האישית?
"מהרגע שיצאתי מעזה לבית מתחילה התמודדות, אתה פוגש אותה יום יום מול הפרצוף, אין מה לעשות עם זה. הגוף שלי פיזית בבית בשדרות אבל הראש עדיין בעזה ובכל מה שראיתי, הראש בחברים רבים שעדיין נלחמים שם. אני מנסה כמובן לחזור לשפיות אבל כנראה ייקח עוד זמן. כל רעש של מסוק אני כבר יודע אם זה פינוי או תקיפה, כל בום אני יודע מה המשמעות, אפשר לומר שאני כבר מכיר את כל הצלילים של המלחמה".
עד כמה העסק מסייע לך לשכוח מהחוויות של עזה?
"כמובן שאת המקום של השפיות אני מוצא בעסק שנותר מאחור סגור. בשבועות האחרונים אני במאמצים להחזיר את העסק לפעילות שהייתה קודם אבל לצערי אין מספיק כוח קנייה ואני מדשדש לאט לאט אבל לא מרים ידיים. עושה כל מה שצריך כדי לעבוד ולהתפרנס. אני נמצא בקבוצה שנקראת "עסק במדים", חבר'ה שהשתחררו חזרה לעסק שלהם והרבה אנשים טובים מנסים לסייע לקדם ולפרסם כדי להביא עבודה. יש כמובן הרבה אנשים טובים שמבינים את החשיבות מזמינים אותנו לעבודה, יש גם הרבה תורמים שפותחים את הכיס כדי להזמין עבודה".
אני רואה שאתה עובד מחוץ לעיר, יש סיבה מיוחדת?
"אני כמובן רוצה לעבוד יותר בתוך שדרות אבל כרגע בגלל שלא נותנים לי רישיון עסק בתוך העיר אז אני מגיע לפארק ספירים שם יש לי הסדר עם המועצה האזורית שער הנגב. בשדרות התחלתי את התהליך לפני המלחמה כי היו שם החלטות של אגף הרישוי מול העירייה שלא לאשר עד שיתכננו מקום שמיועד לפודטראקים על מנת שיוכלו לעבוד בעיר. נכון להיום אני מצליח לעבוד רק פעם בשבוע בשדרות, בימי שישי בשטח השוק העירוני. אני מקווה שבהמשך גם עיריית שדרות תירתם להקצות מקום ברישיון עם תשלום אגרה על מנת שאני ועוד עסקים דומים נוכל לעבוד להתפרנס".
בכלל, כמה הרשויות תומכות בחייל מילואים שחווה מלחמה ומראות לא פשוטים ומבקש לחזור לשגרת חייו הרגילים?
"אני חושב שצריך לתת עדיפות או להקצות עוד משאבים למשפחות שהבעל או האישה היו במילואים. כל אחד כמוני שהיה בעזה, נחשף לזוועות, ראה דברים שבנאדם שפוי לא היה אמור לראות. האישה והילדים מתמודדים גם עם סיטואציה שבה הם צריכים להתמודד ולראות איך הם מקבלים את הבעל בחזרה מתקופה כזאת לא פשוטה. בפועל כל מי שיצא מהמילואים זוכה לראות פסיכולוגית, קב"ן וכו' אבל מהרגע שאני חוזר לבית מתחילה התמודדות אחרת, אני כבר לא שייך למערכת הביטחון לכן אני מצפה שגם הרשות המקומית אולי תתגייס להקצות תוכניות ומשאבים שייסעו לנו".
איך באמת עושים את המעבר מדי9 להכנת שניצל?
"זה מעבר לא קל, כי פתאום בבוקר אתה שומע את צמד המילים "הותר לפרסום" ולא בא לך לצאת ולפתוח את העסק, זה מאוד מורכב לי אבל אז אני מבין שאנחנו חייבים להמשיך הלאה, עם כמה שזה קשה, להמשיך בשגרה כי אין לנו ברירה אחרת. מבחינתי לבשל, להכין אוכל ללקוחות, לצחוק איתם זה איכשהו עוזר להתמודד ומצליח להשכיח מעט מהחוויות שעברנו בעזה".
השניצל של יניב ימים ב,ג,ד,ה- פארק ספירים בין השעות 11:00 עד 15:00. ימי שישי מ-10:30 עד 15:00 ברחבת השוק העירוני שדרות