"אריק היה כבאי אמיץ שתמיד רץ ראשון לסייע"

אחד מהתיעודים היותר קשים מבוקר השבעה באוקטובר זה הרגע שבו הכבאי אריק מרציאנו חוזר חזרה לעיר מכיוון צומת אזור התעשייה לאחר ששכח את התיק האישי שלו ואז נתקל בחוליית המחבלים ששהתה סמוך לסניף של רמי לוי בין שכונת נווה אשכול לשכונת בן גוריון. טיל כתף שנורה לעבר רכב העבודה שלו לא מותיר לו סיכוי והוא נרצח בדם קר.

כל מי שהכיר את אריק, בן העיר שדרות, פגש תמיד את החיוך המיוחד שלו, חיוך של אדם צנוע. הבשורה על כך שהוא בין הנרצחים של הבוקר הקשה בעת שהיה בדרכו למשמרת בתחנת קרית גת הכתבה בכאב רבים שעדיין לא מעכלים שהוא חסר בתחנת הכבאות המקומית.

"בבוקר כאשר החלו מטחי הקסאמים אני מיהרתי לאסוף את אמא שלי מהבית אליי" משתפת מירב מרציאנו, אחותו של אריק. "בשלב מסוים אחותי התקשרה ואומרת לי שאריק לא עונה לה אבל בטח עוד מעט יענה לה כי תופס מחסה במגונית תוך כדי העבודה".

בחלוף דקות אחדות, כמו כל תושבי שדרות גם היא נחשפה לסרטון המחבלים. "אחותי שלחה לי סרטון של הטנדר עם המחבלים. לאחר מכן היא מתקשרת שוב ואומרת "מירב אריק לא עונה". אני אמרתי לה אין מצב שאריק לא עונה. התקשרתי לשניאור הקב"ט ודרכו השגתי את מספר הרכב ואמרתי לו שיבדוק לי בכל דרך אם הוא יצא משדרות ואיפה הוא נמצא. לא ידענו מה קורה איתו במשך כל היום".

הבשורה הגיעה באופן הכי כואב זאת לאחר שבנו שליו החליט בשעה חמש אחר הצהריים לצאת לחפש אותו בקרבת הספרייה העירונית. "שליו דילג בין גופות עד שראה אותו אבל לא יכול היה לגשת אליו. הוא ראה אותו זרוק על הכביש בין הגופות רץ ישירות הביתה וסיפר לאימא שלו "אימא, אבא נפטר, אבא נרצח". לי אישית לא סיפרו בגלל שאמא שלי הייתה אצלי ולא רצו שיקרה לה משהו. היא כמובן כל היום דאגה ותמיד שאלה עליו, מה איתו, ועד שהצלחתי להרגיע אותה אפילו הבאתי לה קצת רסקיו להרגעה כדי שלא תראה את כול הדברים שלא תפחד. ואז שקיבלתי את הבשורה צרחתי בבית והערתי אותה אמרתי לה, ברוך דיין האמת, ומאז לא הבנתי מה קורה עם עצמי".

השעות שבאו אחרי הבשורה הקשה כשברקע הפחד ששרר ברחובות העיר, הביאו למצב המתנה מייגע. "לא הבנתי מה הולך סביבי עד שאחותי דיברה עם הרב שאמר שלא ניתן לבצע את הקבורה, ואז נפל לי האסימון מה הכוונה אי אפשר לקבור".

הוא לא נקבר בחלקה הצבאית?
"בגלל שעדין לא הוסבר ולא הבינו אם הוא צריך להיקבר בחלקה צבאית או בחלקה פרטית בינתיים התעקשנו שהוא יקבר ליד אבא שיהיה קרוב לאבא ואמא כי רק לאחר הקבורה קבעו שניתן לקבור אותו בחלקה הצבאית אבל השארנו אותו קרוב לאבא. בעזרתו של נתן הצדיק יאמר לזכותו מהמועצה הדתית הוא פתח קבר נוסף ליד הקבר של אימא ואבא".

בלוויה עצמה בשל המצב היא נעדרה: "התהליך היה להביא את הגופה בשתיים בלילה, שלחו סרטון איך מלווים אותו ועושים הכול ואז אתה מבין שאתה ללא שינה, אתה קובר את אחיך אבל לא נמצא בלוויה. הייתה ממש קבוצה קטנה מאוד וכמה חברים בודדים שהשתתפו. הקבורה הייתה מאוד טכנית, לא היה זמן להיפרד ממנו והתפנינו לאילת. רק שם פתחתי בחקירה כדי לבדוק מה בדיוק קרה לאחי. בהתחלה לא קיבלתי הסבר לכלום, ואז תוך כדי הבירור אני מגלה שהיו לי מחבלים על הגג ואז באו גדוד של חיילים התחילו צרורות של ירי ואני עם המוקד להבין מאיפה זה ועדין דואגת לאריק לראות מה איתו כי לא ידעתי כלום".

שנה כמעט, איך השנה עברה בלי אריק?
"שנה קשה מאוד, כול יום כול שבת כול דבר בעיר מזכיר לי אותו. הנוכחות שלו חסרה לי המון המון המון ולא רק לי גם לילדים, לאחים, לאחיינים, לחברים, לכולם".

ראיתי פוסטים שלך קוראים את הלב, כמה הייתם מחוברים?
"הקשר בינינו היה קשר על בסיס יומיומי. זה קשר שונה של אחים . אנחנו גרים שכונה מול שכונה ונפגשים כול יום אצל אימא. אני מתגעגעת לשטויות שלו, לצחוקים, להכול. לצחוק המתגלגל שלו, הוא היה צוחק על העולם בכייף, הוא היה איש מצחיק מאוד כמו אבא שלי. בנוסף, הוא היה מלווה אותי בהכל, כאח בכור, תמיד הוא עמד הראשון לעזור ולייעץ. אני חושבת שאני עדין בהדחקה מלאה, למרות שעוד מעט השנה ואנחנו גם כתבנו לו ספר תורה, מבחוץ אני משדרת עסקים כרגיל אבל הלילה מציף אותי מחדש, חונק אותי , אני בוכה נזכרת בו, אני חולמת עליו המון".

תשתפי
"פעם אחת הוא בא חיבק אותי ממש חזק יחד עם אבא. פעם שניה הוא בא והוא לבש את החלוק אמבטיה יושב בסלון, ואני תוהה ממתי אריק שם חלוק, הוא שם פיג'מה ונכנס למיטה. למחרת בבוקר נסעתי לאריק להדליק נר ושמתי לב שהיו רווחים ונכנס מים וחול לתוך הקבר שלו אז מהר סידרתי את זה. כנראה הוא סימן לי שקר לו".

מה אפשר לספר על אריק הכבאי שכולנו הכרנו בשדרות?
"לא רק אני, חברים שלו מספרים על אדם אמיץ. אריק לא רואה בעיניים. אריק היה כבאי אמיץ שתמיד רץ ראשון לסייע. אני זוכרת פעם אחת עלה באש עמוד חשמל ליד סופר אמונה, הוא ישר רץ ללא ציוד. צעקתי לו "אריק תשים קסדה" אבל לא עניין אותו. הדבר היחיד שעניין אותו זה רק לראות שכולם בסדר".

איך הילדים שלו מתמודדים עם האסון הזה?
"שליו הבן שלו שראה אותו ללא רוח חיים, איבד קצת כיון כי הוא לא מוצא את עצמו כי מה שהוא ראה הביא אותו למצב שהוא פה ולא פה. היום הוא בלהקת הנחל. הבן הנוסף, רוניצ'וק חזר לארצות הברית, יש לו שם מספרה, אתה מבין מהפוסטים שלו שממש קשה לו. למרות הכול הוא רוצה להיות פה קרוב, הוא מתקשר לאימא שלו ואומר כמה הוא מתגעגע וקשה לו . אריק היה מאוד מעורב בחיים של הילדים שלו"

מירב את אחות שכולה וכול יום את הולכת למקום שאיבדת בו המון חברים בקיבוץ בארי?
"אני חושבת שהדחקה עובדת פה שעות נוספות. יש המון הומור שחור אבל אתה רואה את הכאב והעצב בעיניים. אתה רוצה לעזור אבל לא יודע איך כי אתה בעצמך עוד לא מכיל את עצמך, לא יודעת איך לעזור לעצמי , לפני שאני ניגשת לעזור לאחרים. עכשיו במיוחד הכול צף שם כי לאט לאט מחזרים את חברי הקיבוץ שקברו במקומות זמניים, זה מציף לי את הכאב הזה מחדש".

אם לא די באובדן, לדבריה במהלך הבדיקה שביצעה על נסיבות מותו, בין היתר בעזרת מצלמות האבטחה שתיעדו את רגע הירי לעבר הרכב, היא נחשפה לגודל האכזריות. "התמונה שנכנסתי לזהות את אחי ולא זיהיתי לא יוצאת לי מהראש" היא אומרת, "אחרי ששמעתי מה שהוא עבר, מדובר בחלאות אדם ומבחינתי שימחקו את כל עזה, אין להם זכות קיום".

מה עלה מהבדיקה שלך?
"כמו שכולם ראו זה קרה ליד רמי לוי, ירו לעברו אר.פי.גי, הוא הצליח לצאת מהרכב ואז ירו בו בחזה 2 כדורים. בנוסף, עשו וידוא הריגה עם כדור אחד בראש ועשו חיתוך עם סכין בין העיניים. פשוט חלאות. אם הם התעללו בתינוקות חסרי ישע, הכניסו לתנור, בזזו, אנסו, רצחו והרסו הם לא בני אדם וגם לא חלאות הם גרועים מהנאצים. היום כולם מבינים שאין מה לדבר על שלום, אחרי מה שחווינו, אין לי רחמים על אף אחד, מקטן ועד גדול".