שובו של מלכיאל

גן האירועים שהקים בשנת 1999 סמוך לצומת הודיה  הפך לסיפור הצלחה גדול ועסק שפרנס כ-100 משפחות אבל  שבע שנים מאוחר יותר המקום נהרס בצו בית משפט וריסק כלכלית את שמואל מלכיאל.  למרות הכל, אחרי מספר שנות היעדרות מהתחום הוא החליט להקים מחדש את האולם המיתולוגי במרכז העיר שדרות. "זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב". ראיון מיוחד עם איש מיוחד.

"רוצה לשמוע משהו משעשע?" פותח שמואל מלכיאל את הראיון לאחר שאני מספר לו על ההתרגשות שאחזה בי כשטיפסתי במדרגות ובצדדים עדיין ניצבים הסלעים שהם אחד מסימני ההיכר של המבנה המיתולוגי במרכז העיר שדרות. "בשבוע שעבר התקיימה באולם ההילולא של בבא יגו הצדיק שקבור בשדרות. זה היה אירוע גדול עם מאות מאמינים שעולים לקברו מדי שנה. הסיפור של הצדיק עניין כנראה את קובי אוז שמשדר תוכנית בגלי צה"ל, הוא ראיין את הבן של הצדיק שבשלב מסוים סיפר לו שהאירוע מתקיים באולמי מלכיאל. "מה האולם עדיין קיים" אמר לו אוז בהתרגשות גדולה, "זה האולם שבו הופעתי לראשונה באירוע, ממש מרגש לשמוע".

"ואני ממש התרגשתי לשמוע את זה" אומר שמואל לפני שהוא מדליק סיגריה, "אתה מבין דרך הסיפור הזה כמה האולם שלנו זה סיפור של כל כך הרבה תושבים, אנחנו מדברים על תקופה שבה כל מי שחגג אירוע בשדרות היה חוגג אותה במלכיאל או לפני כן בשם הקודם 'דיווה' , רבים מהתושבים שאני פוגש אומרים לי שמואל האולם שלכם זה אחד הסמלים של שדרות ולפני שנה וחצי זו הייתה אחת הסיבות שהחלטתי לחזור לתחום ולהפעיל את האולם המשפחתי שמגיל צעיר מאוד אני מנהל אותו, למעשה כבר 30 שנים".

אגב, סולן להקת 'טיפקס' קובי אוז שהחל כנגן בלהקת שפתיים הוציא לפני 3 שנים את השיר "עבודת כפיים" מעין מחווה ללהקת שפתיים. מה שמרגש זה הקליפ של השיר שמורכב מכמה אירועים של משפחות משדרות שהומרו מקלטות וידאו ישנות (אחד מהקלטות סיפק כותב שורות אלה) כל האירועים שנראים בקליפ הם מתוך אירועים שנחגגו באולמי מלכיאל (דיווה בשמו הקודם) מה שממחיש יותר מהכל כמה נוסטלגיה יש במקום הזה עבור כל מי שגדל בשדרות.

"אין ספק אנחנו מדברים על תקופה אחרת, תקופה שהכל היה צנוע יותר. אני יכול לומר לך שהייתי נהנה מכל ערב שהיו לנו אירועים, הכל היה משפחתי, הייתה שמחה גדולה. שדרות גם הייתה עיירה קטנה ככה שהיית יכול לפגוש כל ערב אותם אנשים רק אירוע אחר. אין ספק אלו היו רגעים בלתי נשכחים, וואלה מתגעגע לאותה תקופה".

האחוזה שנהרסה

כל מי שגדל בשדרות ומסתבר שגם מי שהגיע אליו בעשור וחצי שלא עבד כאולם מכיר היטב את השם מלכיאל, עבור ותיקי העיר, מהאולם המיושן שחלקו אחד בנוי עם תקרה נמוכה וחלקו השני עם תקרה גבוהה  יש להם בעיקר זיכרונות שמחים משום שלפחות אחד מבני המשפחה, החברים או אפילו הם עצמם חגגו אירוע. "אנחנו מדברים על תקופה אחרת שבה שדרות הייתה עיירה קטנה ומאוד משפחתית, כל מי שחגג אירוע עשה את זה אצלנו" נזכר שמואל מלכיאל השבוע, "גם היום שלושים שנה אחרי אני יכול לומר לך שאני מת על שדרות, יש כאן תושבים מדהימים שתמיד נותנים הרגשה של משפחתיות רק פשוט העיר גדלה והרבה דברים השתנו בתחום הזה".

תחזיר אותי אחורה, הפעם הראשונה שהחלטת להיכנס לתחום?

"בשנת 1985 תחום האוכל והאירועים מאוד עניין אותי אחרי שצברתי קצת ניסיון, המבנה של האולם בשדרות היה שייך למשפחת לוגסי מקרית גת, קראו למקום אולמי 'דיווה' והם החליטו למכור את המקום, אני החלטתי שנכון להשקיע בעסק ורכשתי את המקום שהיה בהתחלה אולם קטן מה שכולם מכירים החלק עם התקרה הנמוכה, בשנת 1991 קיבלתי היתר לבנות חלק נוסף וכך הכפלתי את הגודל של האולם והיה ניתן לארח בו הרבה יותר אורחים".

אז הכל היה עממי, אפשר לראות את זה בוידאו של השיר של טיפקס?

"אין ספק אנחנו מדברים על תקופה אחרת, תקופה שהכל היה צנוע יותר. אני יכול לומר לך שהייתי נהנה מכל ערב שהיו לנו אירועים, הכל היה משפחתי, הייתה שמחה גדולה. שדרות גם הייתה עיירה קטנה ככה שהיית יכול לפגוש כל ערב אותם אנשים רק אירוע אחר. אין ספק אלו היו רגעים בלתי נשכחים, וואלה מתגעגע לאותה תקופה".

אני זוכר כילד את ה"הבופה" לפי שעולים לאולם?

"נכון. אז לפני שהיית נכנס לאירוע היית מסתפק בתירס גמדי וחמוצים ואז מגיע רעב ואוכל את האוכל שמגישים לשולחן, היום אתה שבע עוד לפני שאתה מגיע למנה הראשונה".

באחד מסרטוני הוידאו שראיתי אפילו עלית לשיר?

"כן (הוא צוחק) בזמנו אהבתי לשיר והיו אירועים שהיו מזמינים להקות אז הייתי עולה לשיר שיר אחד או שניים בשביל הכיף".

ענף האירועים עבר שינוי גדול,  מה ההבדל המשמעותי בין אז להיום?

"זה לא סוד שהענף הפך לגדול ויקר יותר, פעם היית מגיע לחתונה הכל היה צנוע ופשוט, היום אתה מגיע לאירוע והכל יוקרתי ומושקע  כך שבכל נושא שתיגע הענף הזה עבר שינוי גדול מאוד מהצילום ועד למוסיקה. בסופו של דבר כמו אז גם היום, אירוע קם ונופל על אוכל, אם האוכל טעים האירוע מוצלח ואם האוכל לא טעים האירוע לא מוצלח ולא משנה כמה תשקיע בעיצוב, בבופה וכל האטרקציות מסביב".

אם אני נותן לך להריץ בראש איזה אירועים אתה זוכר במיוחד?

"קשה לי להצביע לך על אירוע בכל זאת עברו הרבה שנים, אני כן זוכר את ההתחלה של להקת שפתיים הם הופיעו כאן לא מעט.  אין ספק אני פוגש היום את האנשים שחלקם התחתנו באולם הזה ומעלים זיכרונות וזה כייף, אנשים אומרים לי מלכיאל זה סמל של שדרות, ועד היום זוכרים לנו את האוכל הטעים והיחס האישי".

את טרנד גני האירועים שתמצאו בכמות גדולה בכל אזור בארץ, כמובן גם באזור שלנו היה מלכיאל אחד הראשונים לזהות, בשנת 1999 הוא הבין כי האולם המיתולוגי כבר לא מתאים לעידן של שנות האלפיים, הוא אומנם המשיך לעבוד אבל החליט להקים בנחלה של המשפחה במושב  הודיה את אחוזת אסתר, גן אירועים מפואר שתוך זמן קצר הפך לסיפור הצלחה אדיר. "במשך הרבה שנים האולם שלנו מלכיאל עבר ברציפות  כמעט לבד, פה ושם עבד גם המבנה של הכוכב השישי, בהמשך הוקם אולם היכל 2000 באזור התעשייה כך שהיה לי ברור שצריך לעשות שינוי" אומר מלכיאל השבוע, "כמובן שהמבנה הקיים לא היה רלוונטי אז בנינו ליד צומת הודיה מתחם ענק בשם אחוזת אסתר, היה לנו ביקוש גדול, אנשים היו משריינים תאריך שנה מראש כי היה ביקוש גדול, אני זוכר שהגענו למצב שבו לא יכולנו לענות עוד לטלפונים כי לא היו תאריכים פנויים".

ממש סיפור הצלחה חלומי?

"כן כי אותה תפיסה שהייתה לנו באולם הקטן בכל הנושא של האוכל וההשקעה בלקוח הבאנו לגן האירועים, אנשים שילמו וקיבלו הרבה יותר מתמורה מלאה כי באמת השקענו באוכל, אין מה לעשות ברגע שהאוכל טוב האולם מצליח נקודה. הייתה לנו הצלחה שכנראה הפריעה לאנשים, במנהל החליטו ללכת איתנו ראש בראש".

אחוזת אסתר פעלה במשך כ-7 שנים עד שנסגרה בהוראת בית משפט. לאחר שהחלו בעיות עם היתרי הבנייה בגלל שהשטח היה מוגדר חקלאי החליטו במנהל מקרקעי ישראל ובמשרד הפנים לפעול להריסת המקום.  מלכיאל ניהל מאבק משפטי ממושך והגיע עד בית המשפט העליון שהחליט על הריסת המקום. "החליטו לא לוותר לנו, אחרי 7 שנים של פעילות נאלצנו לסגור את המקום. עד היום אני לא מבין את הצעד הזה, לך תראה היום כמה גני אירועים כאלה הוקמו ורק אותנו החליטו לסגור".

נראה שהסיפור הזה עדיין מעיק עלייך?

"ברור שהוא מעיק בכל זאת זה היה מפעל חיים שפרנס אותי, את המשפחה וכמעט מאה עובדים שהעסקתי. יחד עם זאת כאדם מאמין אין לי תלונות, הכל מהקב"ה רק הוא קובע את הפרנסה שלנו. אין ספק במקרה הזה נעשה לנו עוול גדול, המנהל סגר עסק שהאכיל ופרנס המון משפחות אין לי מושג מה הוא השיג בזה. המקום שלנו נהרס צו של בית משפט והסבו לי נזק כלכלי עצום כי באמת השקעתי מיליוני שקלים בציוד , מטבח וכל מה שמסביב. בכל מקרה עברו מאז 12 שנים ואת הפרק הזה שמתי מאחוריי".

 

קם מחדש עם אולמי 'ליאם'

גן האירועים שלו נסגר, האולם המיתולוגי בשדרות הפסיק פעילותו אבל שמואל מלכיאל המשיך לאהוב את התחום ולעבוד בו. לתקופה מסוימת הוא שכר אולם באשדוד, בתקופה אחרת לקח את זיכיון ההפעלה במבנה של היכל 2000 בשדרות עד שלפני מספר שנים החליט לקחת פסק זמן. "היה לי רצון רק להביא משכורת הביתה כדי שיהיה ממה להתפרנס אז החלטתי להשכיר את האולם בשדרות לחדר כושר שאז לא היה בכלל בשדרות, בהתחלה היה בחור שהשקיע במקום והפעיל אותו, בהמשך אחרי שעזב אמרתי אני אמשיך להפעיל אותו אבל לא הרווחתי אגורה".

ואז נפל האסימון?

"יום אחד אני אומר לעצמי, "שמואל מה לך ולחדר כושר זה הדבר האחרון שחשבתי שאתעסק בו. במשך 4 שנים אפילו לא התאמנתי במקום. ברגע שנפתח בשדרות מועדון כושר חדש וגדול אמרתי לעצמי ממילא זה לא רווחי ועכשיו גם נפתח מקום חדש אז הגיע הזמן לחזור לתחום שאני מכיר הכי טוב".

האולם שלי כבר לא מקום לחתונות וחתן וכלה מחפשים היום גן אירועים ואולם גדול, הם מחפשים מפלי מים ועצים ומשלמים 250 שקלים מנה, אני החזרתי את האולם לפעילות בשביל להתפרנס מאירועים קטנים של ברית מילה ובר מצווה, בת מצווה, אירוסין אבל גם כדי לספק לתושבי שדרות מקום שבו יוכלו לחגוג  ולא לצאת החוצה. 

לפני כשנתיים, בתקופה שמשרדי 'דין וחשבון' היו בסמוך לאולם שלו החליט מלכיאל לבצע מתיחת פנים ולהחליף את התקרה המיושנת והזכורה של מלכיאל, למעשה מלבד המדרגות לא נשאר כל זכר למקום הישן. מה שמדהים בתוצאה הסופית של השיפוץ שאת כל תהליך השיפוצים הוא עשה כמעט לבדו. מדי בוקר היית פוגש אותו ושואל מה התקדם ופשוט הערצתי את החריצות שלו, בעשר אצבעות הוא הקים בזמנו אימפריה, באותן עשר אצבעות הוא שיפץ מחדש את האולם, התמודד בדרך עם לא מעט בירוקרטיה של המשטרה, כיבוי אש ומשרד הבריאות, כולל אישור להצבת מעלית שהוא החל בבנייתו בעלות של מאות אלפי שקלים כדי להנגיש את המקום.

דיברנו קודם כמה התחום השתנה, אתה לא חושש ליפול שוב במיוחד שמסביב יש גני אירועים מפוארים?

"קודם אני לא חושש ליפול כי יש לי אמונה בקב"ה ואני מאמין מאוד בתושבי שדרות. דבר נוסף, אני ריאלי, האולם שלי כבר לא מקום לחתונות וחתן וכלה מחפשים היום גן אירועים ואולם גדול, הם מחפשים מפלי מים ועצים ומשלמים 250 שקלים מנה, אני החזרתי את האולם לפעילות בשביל להתפרנס מאירועים קטנים של ברית מילה ובר מצווה, בת מצווה, אירוסין אבל גם כדי לספק לתושבי שדרות מקום שבו יוכלו לחגוג  ולא לצאת החוצה. אל תשכח שאני האולם היחיד בתוך שדרות ואין סיבה שהתושבים יצטרכו לנסוע החוצה כדי לחגוג ברית או בר מצווה".

יש לך ציפייה שתושבי שדרות יפרגנו לך?

"קודם כל אני לא מכיר את המילה "לפרגן", כמו שאתה מבסוט במסעדה או כל מקום שאתה הולך ואתה יוצא מרוצה, אתה חוזר אליו. עכשיו באירוע אם האוכל לא יהיה טעים לא יחזרו אלייך, אצלי אני משקיע באוכל, יש לי שפים מנוסים, נותן להם 15 סוגי סלטים ובשר ודגים הכי טרי שיש הכי איכותי שיש, אצלי סטייק זה סטייק מעולם לא חסכתי בזה. ברגע שאתה מספק אוכל טוב ויחס אישי אין סיבה להטריח את האורחים מחוץ לעיר שיש לך קרוב אז אם אני חוזר לשאלה על הפרגון, תושבי שדרות צריכים לחגוג כאן כי זה קרוב  והם יקבלו את האוכל הכי טעים במחיר הכי טוב".

אגב איך אתה מסביר את זה  שבשדרות אין היצע של תחום האירועים?

"לא מדובר בתחום קל, בטח כשיש לך מסביב גני אירועים מוצלחים. כאב לי הלב שנסגר אולם קזבלן שעבד הרבה שנים בשדרות. אם היה לי שטח שמאושר לזה אני מזמן הייתי בונה גן אירועים אבל כנראה שגם אין לי את הכוחות לזה. מי שיפתח מקום רציני וישקיע כמו שצריך באוכל וביחס האישי אין לי ספק שהוא יצליח".

החלטת לפתוח את האולם בשם חדש אבל בחוץ עדיין יש שלט של מלכיאל?

"החלטתי לקרוא לאולם בשם של הבן שלי הקטן כי כמו שאמרתי אני אדם מאמין וראשי התיבות הם "לי' אנו מודים" ואני מודה לקב"ה גם על הטוב וגם על הפחות טוב. ברור לי שעבור תושבי שדרות המקום הזה תמיד יהיה מלכיאל".