העיר שדרות ממשיכה לחזור לחיים על אף שמעבר לגדר עם עזה מתנהלת עדיין מלחמה ו-134 חטופים עוד לא שבו הביתה. בתחילת השבוע, במסגרת ליין ההופעות "ברוכים השווים" ביוזמת החברה העירונית ומרכז הצעירים של עיריית שדרות, התארח לעוד סגירת מעגל הזמר קובי אוז יחד עם חברי להקתו 'טיפקס'. "זה היה ערב מרגש מפוצץ באנרגיות מפני שלרגע אחד יכולנו גם לחזור לשדרות של פעם וגם להניח לשעתיים בצד את התקופה הקשה שכולנו עברנו בחצי השנה האחרונה" הסבירו תושבים שרקדו לצלילי השירים של טיפקס שכידוע מספרים את הסיפור של העיר, הסיפור של הפריפריה והסיפור של שדרות והקיבוצים שגורלם הפך משותף יותר מאי פעם.
כאמור, המוסיקה שבמשך שנים הייתה סימן ההיכר של שדרות היא כנראה המתכון הבטוח לריפוי. היה זה ערב נוסטלגי בבניין התרבות הכי נוסטלגי בשדרות שהיה מוזנח במשך שלושה עשורים. לפני המלחמה עוד הספיקו לקיים בו כנס תעסוקה. לחברה העירונית שמנהלת אותו כבר היו תוכניות להתחיל במופעי הרצה אלא שאז פרצה המלחמה ובשבוע שעבר, בצל המלחמה והחשש מירי רקטות הוא חזר לפעילות. "אנחנו שמחים וגם נרגשים לפתוח את האולם המיתולוגי הזה. זה קרה באיחור בעקבות המלחמה אבל הוא נפתח ברגשות מעורבים כי אנחנו עדיין במלחמה על הבית שלנו" אומר מנכ"ל החברה העירונית לספורט אופיר אסולין, "מהרגע שהוחלט על חזרה לעיר חשבנו ורצינו להחזיר גם קצת מהדברים שכל כך מאפיינים את העיר שלנו וזה הרצון ליהנות ולשמוח. ליין המופעים הפותח ובראשם כמובן חזרתם של טיפקס להופעה באולם בו התחיל קובי אוז, היא השקתו המחודשת של אולם המופעים , שיארח לאורך כל השנה מופעי מוסיקה , סטנד אפ , מסיבות כנסים ועוד".
אולם המופעים המשופץ אומנם רחוק מלהזכיר את הקולנוע המיתולוגי ומספר מקומות הוקטן משמעותית מכ- 600 בישיבה לכ-300 במופע עמידה אבל עצם החזרה שלו לפעילות אחרי חמש שנים של שיפוצים והמענה שהוא נותן לקיום אירועים קטנים, זה דבר חשוב לחיי התרבות בעיר.
אולם קולנוע חן בימים שבהם היה מוזנח 30 שנה. צילום:אורי גבאי
מנכ"ל החברה העירונית אופיר אסולין עם ראש העיר דוידי, קובי אוז ודניאל מרדכי. צילום: עדן אוממי
מי שכאמור סגר מעגל הוא הזמר קובי אוז שהגיע עם חברי טיפקס למקום שבו הופיע לראשונה. "תמיד אומרים ש"אין נביא בעירו", " אומר אוז בשיחה עם 'דין וחשבון' לאחר המופע, "הרגשתי כאילו אני בגן עדן ממש לראות את כל הקהל היפה שהגיע ואיך שרו ורקדו איתנו. סולד אאוט בשדרות על הבמה שבה קיבלתי ב1980 את חידק הבמה שמוביל אותי כל חיי – זה יותר מסגירת מעגל זה טריקת מעגל. אני עדיין על ענן. תודה לתושבים ולראש העיר המרשימים והאנרגטיים".
מראשית המלחמה אוז ביקר בשדרות מספר פעמים, בימים שבהם היא הייתה ריקה מתושבים. "זה היה ביקור די עצוב", שחזר, "שדרות שביקרתי הייתה עיר סגורה, חלונות מוגפים, חנויות סגורות עדיין, עדיין היו סוכות. זה היה מצמרר, זה היה קצת כמו לפגוש אמא שלא מתעוררת". השבוע הוא נתן פרשנות נוספת: "שדרות עיירה שמחה ומלאת חיים, המכוניות מהלכות בין האנשים עם חלון חצי פתוח להחליף מילה זה עם זה, כשחזרתי ושדרות היתה ריקה זה היה כמו לפגוש אדם שאתה אוהב, והוא מחוסר הכרה".
שתף בתחושות שלך על מה שעברה העיר שדרות בשבעה באוקטובר?
"אחרי השבעה באוקטובר הרגשתי שתמיד ידענו שאסון כזה עומד להתרחש והממשלה כל פעם שצעקנו הרדימה אותנו, כל סוף מבצע הם צעקו שחמאס מורתע, טילים הפכו לטפטופים ואני כל סוף מבצע הרגשתי כמו מישהו שמחזירים את אחותו האהובה לעוד "שלום בית" עם גבר אלים. ב2007 הגעתי עד האירוויזיון ושרתי לעולם את push the button האחושילינג פוליטי על כל הפחד שחווים בשדרות. באינתיפאדה השנייה כתבתי על הניתוק התל אביבי את "יושבים בבית קפה" כתבתי טורים במעריב, אבל כל פעם סיבנו אותנו מחדש. בשבעה באוקטובר זה כבר היה מפלצתי ברמות, לראות את רכבי הטויוטה הלבנים ליד בית הנוער הישן. לראות את השוטרים האמיצים בתחנה הישנה. בנוסף, לאחרונה צילמנו את השיר "סתם" בצלקת שהיתה פעם מבנה תחנת המשטרה הגדול, זה היה מרגש לפגוש את השוטרים המסורים והמופלאים שם על אדמה חשופה שהייתה פעם מרכז פעילותם".
איזה שיר משירייך מבחינתך מתאר את המצב של שדרות בימים שאחרי השבעה באוקטובר?
"סתם זה הכל סתם מתיחה מסרט ישן, סתם זה לא נכון, אנחנו חא במזרח התיכון." אני מסרב להאמין שמה שקרה בטבח שמחת תורה הוא אמת, קשה לקלוט את גודל האסון.
כמו שכבר ציינת הפעם הראשונה שלך על במה הייתה בקולנוע חן, תחזיר אותנו לימים ההם?
"קולנוע חן, קולנוע שמח. ילדים רואים סרטי ברוס לי והולכים מכות כל הדרך הביתה. ראיתי שם את מלחמת הכוכבים. אבל בעיקר זה היה המקום של השדרושיר, פסטיבל שירי הילדים של שדרות בניהול מוסיקלי של חיים אוליאל. זכיתי בו בכיתה ד', זה היה הספתח של הקריירה שלי".
האם ערב כזה בשדרות הוא סוג של ניצחון?
"ערב כזה הוא רק התחלה מרגשת. תמונת הניצחון שלי היא השיבה הביתה בשלום של כל החטופים החיילים, והמפונים בצפון ובדרום. מלחמת השיבה הביתה. שתהיה לנו מדינה בטוחה וחרוצה, נמאס לי שרק הכישלון פה חרוץ. צריכים להשקיע עבודה סיזיפית בהגנה על המדינה האהובה שלנו שלא נלך כולנו כפרה עליה".
בין אלה שהגיעו למופע היה גם ראש עיריית שדרות אלון דוידי שיחד עם רעייתו נורית יכול היה לקחת פסק זמן מהמרוץ המטורף של חצי השנה האחרונה ולצפות בטיפקס. "לשדרות מנגינה ייחודית משלה. לאורך שנותיה היא סיפקה מרחב השראה ליצירה מוזיקלית עבור רבים שיצרו שירים ומנגינות שמהוות את פסקול חיינו כאן. המופע של טיפקס הוא עוד חלק בסיפור החזרה הביתה שלנו לעיר האהובה שלנו, שדרות. כפי שהעיר מתמלאת בצחוק ילדים, משפחות ועסקים כך המוזיקה חוזרת לרחובותיה. תושבי שדרות יצרו כאן לאורך השנים רפרטואר עשיר של אומנות ותרבות על כלל גווניה וסוגיה וכל אלו הם חלק בלתי נפרד מסיפורה של העיר ותושביה. אני מבקש להודות לכל אחד ואחת משגרירי שדרות בעולם התרבות, המוזיקה והאומנות ובהם קובי אוז הנפלא שמייצגים אותנו ואת תאוותנו לחיים ושגשוג באופן ראוי להערכה".
אלון דוידי ואשתו נורית צופים בטיפקס. צילום: עדן אוממי