מציאות ביטחונית קשה. צילום: אורי גבאי

פוסט טראומה

פוסט אחד בפייסבוק של משפחה ששוקלת לעבור לעיר שדרות הצית דיון נוקב של בעד ונגד אבל נדמה שיותר מהכל הוא הציף את הדילמה והמצוקה האמיתית שקיימת בקרב תושבים רבים. עבור ההנהגה הארצית והמקומית זו צריכה להיות נורת אזהרה לפני שהבועה תתפוצץ לכולנו בפרצוף.

אם יש שאלה שנתקלתי בה לא מעט בשנה האחרונה בעקבות ריבוי סבבי ההסלמה המתישים, אותם הרגישו בעיקר תושבי שדרות, היא מה מביא משפחות צעירות לעשות את המעבר לעיר מול האיום הביטחוני שמערער את השקט באופן קיצוני ואת שלוות הנפש של הילדים באופן בלתי נתפס. שמעתי טענות כמו "האם שווה לסכן את חייכם בשביל הטבות מס" או "מחיר דירה מוזל", תתפלאו אבל גם שמעתי טענות (אומנם מעטות) על כאלה שבאו לעיר בשם הציונות, אם תרצו לחזק את שדרות.

בכל אופן, מאוסף התשובות שקיבלתי אפילו רק השבוע ממשפחה שבבעלותה דירה בחולון, מדוע העתיקו את חייהם לשדרות, הנושא הכלכלי היווה מרכיב משמעותי בהחלטה אבל לא רק, חלקם גם יודעים לומר, אחרי שצברו קצת ניסיון שבשדרות כמה שזה נשמע מוזר בהקשר הביטחוני, הם זוכים לאיכות חיים שונה ממרכז הארץ לפחות כששקט כאן מכיוון עזה. "שדרות מציעה מרחב כפרי מטורף, יש כאן פארקים מדהימים, יש כאן משפחתיות, חיי קהילה, בימים רגילים לא של קורונה יש היצע אדיר של תרבות, מופעים לילדים בהיקף חסר תקדים, יש השקעה גדולה בחינוך אם זה בתקציבים ובמבנים, שירות לתושב שנותן מענה שאין באף עיר אחרת, הרשימה עוד ארוכה, באמת איכות חיים שלא הייתה לי במרכז".

 

שנים של התמודדות. צילום: אורי גבאי

הכל טוב ויפה כנראה עד שהכרוז צורח 'צבע אדום' ופיצוצי הרקטות מפלחות את האוויר. כבר לפני הרבה מאוד שנים, בשנים 2006-2007 ימי המטחים הכבדים, תקופה ששדרות התמודדה כמעט לבדה עם טרור הרקטות כתבתי מאמר עם הכותרת על החיים בשדרות "95% גן עדן- 5% גיהנום", מניח שכך מרגישים גם כיום תושבים אלא שסבבי ההסלמה האחרונים הפכו את הגהנום לטראומה מתמשכת ובלתי נסבלת עד כדי רצון לעזוב את העיר גם אם כרגע לא באופן מעשי. זו מחשבה שעוברת אצל המון תושבים שמדברים על זה בשקט אבל לא מעיזים לעשות עדיין את הצעד בגלל אהבה וחיבור עצום לעיר, עבור חלקם עיר שבא נולדו, עבור חלקם האחר עיר אליה היגרו לפני שני עשורים וקשורים אליה בחבל הטבור.

עוד נקודה חשובה שמעידה כנראה על חוסר ההבנה של המציאות הביטחונית. המציאות בשדרות לא דומה לאף ישוב אחר, לא נתיבות, לא אשקלון, לא אשדוד ולא ב"ש, "הרקטות מגיעות לכל מקום אבל האינטנסיביות שונה לחלוטין" הסבירה לי שדרותית שעזבה למושב ליד נתיבות, "בשדרות הילד שלי סבל מחרדות מטורפות, אחרי שנה במושב כאילו הנפש שלו החלימה, עדיין שומעים את הדי הפיצוצים אבל זה לא דומה , הוא כבר לא נבהל מרעש של אופנוע אם כי מדי פעם הטראומה מכה בו אבל בשורה התחתונה אין מה להשוות. נקודה".

"חבל על הנפש של הילדים"

אם מישהו רצה לקבל הצצה ממש קרובה לדילמה ותחושות של לא מעט תושבים באשר למציאות הביטחונית הגיע הפוסט של משפחת חבני האשקלונית.  "שוקלים לעבור לשדרות!" הכריזו בפוסט שפורסם בקבוצת "מאמאשדרות".  "עם 5 קטנים (13,12,7,5,3) האמת שקצת מלחיץ המצב לא שאצלנו יותר רגוע( אשקלון) אשמח לקצת הארות שיחזקו אותי בהחלטה. בתי ספר/ גנים/ איך הילדים מבחינה נפשית?  בקיצור כן או לא?"

תמונה שמספרת הכל. צילום: אדי ישראל

אפשר בהחלט להסכים עם מה שרובם הסכימו: שדרות מושלמת מכל הבחינות, עיר שנמצאת בתנופה אדירה בכל התחומים עם כוכבית של הסתייגות בנוגע למציאות הביטחונית.  מניח שאף אחד לא רוצה לעודד עזיבה כי זו המתנה הכי גדולה לטרוריסטים מעבר לגדר אבל הפוסט הציף דילמה שקיימת המון זמן אצל תושבים רבים שמוצאים עצמם עם הילדים בטיפולי חוסן ממושכים (נדמה כי כל משפחה שנייה מגיעה לשם).

####

"עיר מקסימה אנשים טובים הכל מעולה!! המצב הבטחוני משפיע על הילדים לא יעזור . ילדים שפוחדים נזקקים לטיפול במרכז חוסן" הסבירה שיר בן קמחי, "באמת מעניין אותי למה שמישהו יכניס את עצמו מרצון לכאן?" תהתה לי אסטגסי ונימקה היטב. "לדעתי, אם השיקול הוא כלכלי (מיסוי ומחיר דירות), אז זה לא משתלם. מה שנחסך, עובר ישירות לפסיכולוג.. לא חושבת שמצב ביטחוני יש בכל מקום, ולא בכל מקום חיים בתחושת חוסר אונים מתמשך שמרגיש כמו הזיה.. כל אחד ובחירותיו שלו, זאת דעתי ואם היתה לי יכולת לגדול במקום שקט ולא בתוך תופת הייתי מזנקת על ההזדמנות".

####

"חד משמעית לאאאאאאא" פסקה פאר-לי חזיזה,  "חבל על הנפש של הילדים אני אוהבת את שדרות ממש אנשים טובים וחמים אבל חד משמעית לאאאא יש לי ילדה בת 22 שהחיים שלה נעשו לא פשוטים בעקבות הקסאמים אז תשקלי את זה טוב אני ממש ממש רוצה לעזוב וזה לא פשוט בכללל".

####

מלי בראבי הוסיפה: "זה לחשוב פעמיים לפני כל יציאה לסופר למסיבה או כל אירוע אחר כי יש ילדים בבית זה לחשוב פעמיים לפני מקלחת ושירותים … זה כל הזמן להיות דרוך כי זה עלול לקרות בכל רגע ביום או בלילה…. אנחנו שנתיים וחצי כאן….. זאת מציאות שיש רק בעוטף!!!! ו15 שניות!!!!את לא מספיקה להיכנס לממד לפעמים גם כשרצים…. !".

####

"אני שדרותית מלידה" הבהירה מור פרץ,  "עד לפני שהיו לי ילדים הייתי אומרת לך לעבור כי אני כבר נדפקתי,מאז שיש לי ילדים אני רואה הכל אחרת. לא באלי שיהיו לילדים שלי את החרדות שלי. ממליצה לך לא לעבור מכל הלב".

####

"בתור אחת שגדלה בעיר שדרות זו עיר מדהימה ומתפתחת ממש יפה בתי ספר וגנים ממש טובים " כתבה חגית שפדוב,  "בתור ילדה שגדלה למציאות הזו ואני לא אדם חרדתי או נבהלת מכל ראש למרות הכל . חשבתי שאוכל לגדל את הילדים שלי פה וגם יגדלו כמוני ולא יקחו את זה קשה וכשהיינו רצים לממ"ד עשינו את זה בקטע של משחק . ולמרות הכל הילדות שלי גדלו וכבר מבינות את המצב ומאוד חרדתיות האחת היא רק שומעת צבע אדום רצה לממ"ד כשכל הגוף שלה רועד ובוכה וגם לפעמים צורחת מפחד. ואפילו בצפירה של יום הזיכרון ויום השואה .

השניה נבהלת מכל רעש מבטוחה שכל רעש זה צבע אדום . כל אחד לוקח את זה אחרת ומה שאנחנו לא נעשה כהורים לא תמיד מצליח. וזו החלטה שצריך לקחת מאוד בחשבון כי זה חלק בלתי נפרד מהעיר לצערנו".

"שווה מאוד לחיות בשדרות"

היו כמובן לא מעט תושבים שהסבירו איך ניתן בכל זאת לחיות תחת האיום הביטחוני, גל הלר, למשל מצאה נחמה שבסבבי הסלמה שדרות לא לבד. "אנחנו עדין חיים במדינה קטנה וחלילה שמתחיל מלחמה או אירוע בטחוני אז גם אשקלון והסביבה נפגעת ולא רק שדרות . הכול ענין איך תשדרי את המצב הביטחוני למשפחה.  יש בשדרות לפחות ברחובות ממדים להגנה יותר מאשר מכול עיר אחרת, יש מתנס פעיל מאוד, יש הנחות במס הארנונה וצריך לחשוב כלכלי בשבילך את מחיר הבית איפה יותר יכולה לעמוד בזה מבחינת תשלום בתי ספר וגנים טובים מאוד והדבר האחרון לא לשכוח שיש לנו ראש עיר מעולה שדואג לתושב ולעיר ברמה גבוה מאוד". אסטגסי סיפקה תשובת נגד:"הלוואי אמן ששדרות היתה חוטפת רק כשיש אירוע בטחוני או מלחמה שחלים על כולם. הלוואי! מתנ"ס פעיל או הנחת מיסוי לא שווה את הצלקות הנפשיות שגם אזעקת שווא גורמת לילד.. חשיבה כלכלית זאת לא סיבה מספיק טובה לעבור מרצון לפה לדעתי".

צילום: אורי גבאי

והיו גם שחשבו שעל אף הקושי, אפשר לחיות בצל הקסאמים בגלל כל מה שיש לשדרות להציע מכל הבחינות. אם יש משהו שכנראה היה קל להבחין- מי שמכיר את המציאות מהיום שהיא התחילה (כמוני) כבר רכש את כל הכלים כדי להתמודד עם המציאות, אסור לשפוט אף תושב שמחליט או ממליץ לעזוב כי כל אחד פיתח יכולת משל עצמו, אסור גם לחלוק על מי שהצליח לפתח סוג של חוסן כדי לחיות בשדרות. אחרי הכל גם אסור לתת פרס לטרור.

"המצב הביטחוני אומנם קשה פה ויש לילדים חרדות ומאמינה שגם אצלך באשקלון זה ככה" כתבה דיקלה פוריאן, "מבחינת בתי ספר גנים יש פה מגוון של אופציות נרחבות ומעולות! אנשים טובים חמים סביבת מגורים מזמינה בכל אזור ואזור בעיר העיר מטופחת בקיצור שווה מאוד מאוד".

****

אין ספק, מדובר בנורת אזהרה עבור ההנהגה הארצית ובמיוחד המקומית שחייבת להמשיך להתעשת ולא לעשות שום הנחה לאף אחד מהמנהיגים, טוב עושה ראש העיר דוידי שהמגביר את הטונים מול ההנהגה (עמיר פרץ כשר ביטחון בזמנו לא זכה ליותר מדי קרדיט וחטף הפגנות זועמות של התושבים מול השקט שמקבל יחסית ביבי). הביטחון של התושבים לא קשור בשמאל או ימין, מי שנמצא בראש הפירמידה צריך לספק את התשובות, מי שעומד בראשות העיר צריך לעשות את מה שהוא יודע מצוין עוד מהתקופה שעמד בראש מטה המאבק לביטחון שדרות – לזעוק את הזעקה של שדרות , משהו שכיום כנראה רק הוא מסוגל להוביל, לפני שהבועה תתפוצץ בפרצוף של כולנו.

לכתבה הבאה:

עצוב: יהודה בארקן נפטר מקורונה

השחקן האגדי שביים, הפיק כתב ושיחק במיטב הסרטים שכולנו גדלנו עליהם, נפטר אמש (ו') מנגיף …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.