אל"מ פינקי זוארץ נפצע קשה ואיבד את רגלו ממטען חבלה וטיל נ"ט באחד האירועים היותר זכורים בגזרה הדרומית. לאחר שפרש פנה לפוליטיקה בעיר מגוריו בנימינה ונבחר לראש המועצה. בתחילת השבוע באמצע טיול במזרח הוא נפטר מדום לב. שרון איטח משדרות שחילץ אותו מהג'יפ הבוער ב-2004 נפרד ממנו בצער.
"המפקד!, לימדת אותי מה הוא אומץ לב! היית בעבורי דמות ומודל להערצה! אני נשבע שלעולם לא אשכח אותך, יהי זכרך ברוך!", כך נפרד בתחילת השבוע בכאב סא"ל שרון איטח משדרות מהאיש שהיה מפקדו ונחשב לאחד הקצינים הטובים והבולטים שהיו לצה"ל, אל"מ פינקי זוארץ. רבים העריכו כי אילולא הפציעה הוא היה במסלול הבטוח להפוך בעתיד לרמטכ"ל. פינקי, שרד את המתקפה הקשה, למרות שאיבד את רגלו הוא השתקם ושב לפעילות, בתחילת השבוע דווקא בעת טיול משפחתי בויטנאם, ליבו נדם לפתע והא הלך לעולמו.
הבשורה הקשה על מותו תפסה גם את סא"ל איטח משדרות שכיום משמש ראש ענף אימון יחידות בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף, בהלם גדול. "הוא תמיד נתן לי עצות חכמות, ליווה אותי בכישלונות ובהצלחות, וחיכה לטקס כניסתי לתפקיד מג"ד, כי זה עבורו היה סגירת מעגל. הוא היה מורה, מדריך ואבא עבורי, ורק בתום ההלוויה, שבנו אמר בהספד 'קודקוד הדר )השם של פינקי ברשת הקשר( – רות סוף', ירד לי האסימון שמי שחשבתי שהוא בלתי פגיע, כבר לא איתנו" סיפר השבוע.
כזכור, אחד האירועים הביטחוניים היותר זכורים עד היום אירע בחודש יולי 2004 אז יצאו לסיור סביב גדר המערכת מפקד החטיבה הדרומית פינקי זוארץ, ראש מינהלת ההתנתקות בפיקוד דרום, אל"מ יוסי תורגמן, יחד איתם הקשר של פינקי שרון איטח שהיה רק בן 22 בדרגת סמ"ר, נהג הרכב וחייל נוסף. במהלך האירוע המח"ט פינקי נהג בגי'פ הסופה הממוגן ולצדו ישב אל"מ תורג'מן. שרון איטח ישב מאחור, מול מכשירי הקשר שעליהם הוא הופקד. עמו ישבו בחלק האחורי של הגי'פ המאבטח יוני והנהג ג'וני. כאשר הקצינים הבכירים הגיעו לגדר האלקטרונית המקיפה את ההתנחלות המבודדת מורג שבדרום רצועת עזה, התפוצץ מטען רב עוצמה שהוטמן לצד הציר, וחדר את הג'יפ, למרות המיגון שלו.
"הייתי הקשר של פינקי זוארץ, זאת היתה החטיבה הכי קרבית בצה"ל" סיפר סא"ל איטח בראיון ל'דין וחשבון' באוקטובר 2014, "היינו אחראים בין היתר על ציר פילדלפי, יום אחד נכנסנו לסיור, מאזור היישוב מורג ירו עלינו טיל נ"ט, למזלנו הטיל פספס אותנו ולאחר מכן ניהלנו קרב עם המחבלים והמשכנו, אחרי איזה 5 דקות ארבו לנו מחבלים בנקודה מסוימת מערב רציני הפעילו עלינו מטען קלע של 80 קילו, כתוצאה מהפיצוץ הזה פינקי נפצע קשה מאוד, איבד רגל. במהלך התקרית היה ניסיון לחטוף אותנו אבל השבנו אש והרחקנו את המחבלים. במשך 20 דקות עד שהגיעה תגבורת ניהלו קרב מול המחבלים והצלחנו לחסל שלושה".
בנוסף הוא הסביר כיצד הצליח לתפקד תחת אש: "זה לא היה פשוט לראות את המח"ט שכל הזמן מפקד עלייך, האיש שאתה מעריץ פצוע קשה, פתאום אתה מוצא את עצמך בסיטואציה שהוא שוכב בלי רגל, תופס לי את הראש ואומר לי תקשיב לי טוב, תפוס את הפיקוד, אתה מפקד עכשיו כל מי שמתקרב אתה מוריד אותו", פתאום אני חייל רגיל מוצא את עצמי מנהל קרב מול מחבלים והמפקד שתמיד הסתכלת עליו בהערצה שוכב חסר אונים היה נראה לי בלתי נתפס. אני שמח שהצלחתי לתפקד באותו אירוע ולצאת ממנו רק עם פציעות קלות".
עוד הוסיף: "באותם רגעים אתה לא חושב על הפחד, אתה חושב איך אתה מסיים את האירוע הזה בצורה שבא לא תיפגע יותר כי כל הזמן הזה המחבלים ירו עלינו והאש פשוט לא פגעה בי במזל, אני זוכר שאני גורר אותו בחול ויורים עליי והכדורים ממש ניתזים לידי כמה סנטימטרים. אני מחזיר אש והכדורים לא פוגעים בי ובכלל שהמפקד אמר לי שהוא מעביר אליי את אחריות הפיקוד זה השכיח ממני את כל הפחדים שאולי היו קודם. אחר כך בהמשך שהייתי מ"פ היה לי אירוע מאוד דומה, הייתה לי היתקלות עם מחבל מטווח אפס, מחבל שעשה פיגוע באחד הצירים בקלקיליה , ונתקלתי במחבל ב-4 לפנות בוקר, הוא ייצא מאיזה עץ והתקיל אותי מטווח של מטר וחצי תוך שהוא צועק "אללה עכבר", כשהוא נפל עמדתי לידו הוא היה עם אפוד מלא רימונים, צעקתי לחפ"ק שלי התרחק ואף אחד לא רצה, הם נשארו לידי, אף אחד לא היה מוכן להתרחק, בסוף הם באו ואמרו לי "זוכר שסיפרת לנו על האירוע עם פינקי ושהוא גרם לך לא לפחד, זה בדיוק מה שקרה לנו באירוע הזה".
הקשר בין סא"ל איטח לפינקי נמשך גם לאחר שהאחרון פשט את מדי צה"ל, למעשה פינקי היה זה שהשפיע על איטח שנכנס למסלול הקצונה בגיל מאוחר יחסית. "זה משהו שמאוד רציתי במיוחד אחרי התקרית הקשה שבה הייתי מעורב עם פינקי" ציין אז והוסיף על הקשר המיוחד. "חוץ מהקשר המאוד מאוד עמוק האירוע הזה לא מלווה אותי. מה שכן, הוא מלווה אותי בכך שאני מסתכל איך שהמפקד שלי בקרב השפיע עליי ומה אני יכול לעשות בעבור החיילים שלי כיום".