עילאי שלזינגר ואמו לבנת

לנצח את הפחדים עם הספר של עילאי

כמו לא מעט ילדים בשדרות וישובי העוטף, עילאי שלזינגר בן השמונה וחצי שחווה את המציאות הביטחונית הקשה נאלץ לעבור טיפולי חוסן ממושכים. למרות שהמשפחה עזבה לישוב מרוחק התברר כי הטראומה עדיין קיימת. תקופת הקורונה הולידה פחדים שהובילו לכתיבת ספר על מפלצות שמנצחות את הפחדים. כדי להוציא אותו לאור הוא זקוק לעזרתם, אז היכנסו ותרמו דרך פרויקט ההדסטארט

הסיפור של עילאי שלזינגר בן השמונה וחצי הוא כנראה הסיפור של כל כך הרבה ילדים שגדלים בשדרות וישובי העוטף, במציאות לא אנושית, בטח בגיל שבו מתעצבת אישיותם בם נאלצים להתמודד עם אירועי טרור מתמשכים שאת מלוא ההשלכות שלהם כנראה נגלה בעתיד. "המציאות באזור שלנו זה כבר לא פוסט טראומה" היטיבו מטפלי חוסן להגדיר מדויק, "פוסט טראומה הוא מצב לפיו היה אירוע ובעקבותיו האדם מפתח טראומה עם מחשבות חודרניות, הימנעויות, פלאשבקים וכדומה. בעוטף, המצב ממשיך ומתקיים וגם יש חשש שימשיך. אתה לא יכול להגיד לאדם – היה אירוע, נטפל בך, עכשיו אתה במקום מבטחים ולכן זה שונה מרוב המתודות בהן מטפלים במצבי מלחמה, והתופעות רחבות וכוללות סוגים שונים של סימפטומים".

במקרה של עילאי, כך מעידה אימו לבנת, המציאות הביטחונית שממנה תפסו מרחק לפני שלוש שנים עם המעבר לישוב בית גמליאל, משליכה עליו אם במודע ואם שלא במודע גם כיום, מה שמרבים לכנות גורמי המקצוע "פוסט טראומה". "אני בת העיר שדרות, כל חיי התגוררתי בה, יש לי משפחה ענפה ומוכרת (שאובי) ואפילו יש לי דירה אבל המציאות שאיתה התמודדנו עזרה מאוד לקבל את ההחלטה לעזוב גם מתוך הבנה שזה יסייע לילדים עילאי והתאומים לביא ושוהם (בן ובת) להתגבר על הטראומה אבל הנה אנחנו רואים שיש עדיין השלכות של פוסט טראומה".

איך אני יכול לשכוח את הצבע אדום?

עד לפני שלוש שנים, משפחת  שלזינגר חיה על קו שדרות- סעד והתמודדה עם המציאות הביטחונית קרוב מאוד. "בשדרות נמצאת כל המשפחה ואני מאוד מחוברת לאווירה המשפחתית שיש בעיר. בהתחלה עוד התמודדנו יפה עם המציאות הביטחונית, בשלב מסוים בעקבות הצעת עבודה, אפילו עברנו לקיבוץ סעד שגם נמצא קרוב לגבול עם עזה,  לאחר מכן חזרנו להתגורר עוד תקופה בשדרות" היא מחזירה אותנו לתקופת ההתמודדות עם המציאות הביטחונית. "תקופת מבצע צוק איתן זכורה לנו במיוחד, עברנו טלטלה גדולה , עילאי היה בן שנתיים וחצי, בעיצומו של המבצע ילדתי תאומים לתוך המציאות".

איך מתמודדים לאחר מכן עם המציאות?

"לא היה פשוט בכלל כשאתה עם ילדים קטנים בבית שצריכים להתמודד עם אזעקות ופיצוצים, אפשר לומר שההתמודדות נמשכה גם לאחר שהכל הסתיים אז הבנו שהילד מפתח חרדות ואין מנוס מטיפולי חוסן,  עברתי איתו סדנה טיפולית נפלאה שעזרה גם להתמודד עם בעיה רגשית באמצעות דמיון וגם לבנות חוסן באמצעות למשל בנייה של בית, בשיטה הזו הילד מכיר ובונה לעצמו את המרחב הבטוח של הבית".

התאומים נולדו במהלך צוק איתן, כיצד זה השליך עליהם?

"לצערנו מבצע צוק איתן לא פתר את הבעיות לגמרי ואחרי תקופת שקט זה חזר בעוד סבבי הסלמה, אני זוכרת שהתאומה שוהם  הייתה בת שנתיים היא גם נאלצה לעבור חוסן למרות שלא חוותה את צוק איתן אבל האזעקות שהיו מדי פעם הספיקו וגם איפשהו הפחדים שלנו כהורים השליכו עליהם. הילדה הייתה שקטה ומתוקה ופתאום התחילה להתנהג כמו מטורללת, משתוללת בבית בלי סיבה, כמה שזה נשמע מוזר, אתה מוצא את עצמך מעביר ילדה בת שנתיים טיפול והיום בדיעבד אני מבינה כמה זה תרם לשפר את המצב".

כידוע, לא מעט דרכי התמודדות נולדו בשנים האחרונות בשדרות וישובי העוטף, נדמה שגם מטפלי החוסן למדו תוך כדי תנועה לייצר פיתרונות אבל נדמה שהפיתרון היעיל מכולם הוא לתת לילדים שלנו את השקט הדרוש על מנת שהפצע שמדמם כל כך הרבה זמן יתייבש ויגליד.

כשאני תוהה בקול רם בפני לבנת,  כמה ההחלטה לעבור לישוב מרוחק תרמה לילדים שלה, התשובה חד משמעית: "אין ספק שהמעבר רחוק מהטילים עשה טוב לילדים אך יחד עם זאת כמו שראינו לא מעט אצל לא מעט ילדים בעוטף יש מנגנון הדחקה שאין לדעת מתי הוא יתפרץ ושמענו לא מעט סיפורים".

כמה את רואה למשל את הקשר בין המציאות שחווה בנך עילאי להחלטה לכתוב ספר על התמודדות עם הפחד?

"לחלוטין יש קשר בין המקרים, אז ברור שילדים מפתחים פחדים מהרבה סיבות אבל זה לא מקרי שהילד שעבר את צוק איתן וסבבי הסלמה, פיתח חרדה ועבר טיפול חוסן,  מדבר שלוש שנים אחרי זה על הנושא דרך העולם שלו".

כמה עילאי זוכר את הצבע אדום?

עילאי בחוכמה מרשימה לגילו מסביר: "איך אני יכול לשכוח את הצבע אדום? כשאני בבית שלי, או בבית ספר עם חברים אפשר לומר שכבר הספקתי לשכוח אבל כשאני מגיע לשבתות בשדרות אצל סבא וסבתא קרה כבר כמה פעמים שהייתה אזעקה ורצתי מהר לממ"ד כי אני כבר מתורגל".

 

מתוך הספר

למרות שעזבתם את שדרות כמה מרגישים תחושת שייכות לכאן?

"אני לא מרגישה באמת שעזבתי את שדרות בטח שלא ברחתי מכאן, עברנו להתגורר במושב ליד יבנה מכמה סיבות, אחת מהן המציאות הביטחונית, כרגע אני לא יכולה לרכוש דירת קבע שם ויכול להיות שבסופו של דבר בעוד חמש שנים אמצא את עצמי שוב כאן על אף המציאות הביטחונית, הכל יכול להיות".

יש לא מעט תושבים שמדברים על רצון לעזוב אבל חוששים להתמודד עם מציאות כלכלית אחרת בגלל יוקר המחיה?

"אני לחלוטין מבינה את אותם תושבים. בהחלטה לעזוב את שדרות יש על המשקולת עניין כלכלי מאוד גדול מול עניין ביטחוני מאוד גדול, אי אפשר באמת לומר מה מפחיד יותר ממה, זה עניין סובייקטיבי של כל אחד. אנחנו ויתרנו על תנאי מחיה הרבה יותר נוחים בשדרות והיום משלמים הרבה יותר על גנים ובתי ספר, תחשוב שבשדרות אתם גם מקבל את העזרה של המשפחה. אני חושבת שאף אחד לא יכול לתת תשובה טובה מה נכון יותר, שוב יכול להיות שבעוד חמש שנים נגיע למסקנה אחרת כי לא יתאפשר לנו לרכוש דירה במושב שעולה מיליוני שקלים, בינתיים טוב לנו במושב אבל מרגישה עדיין תושבת שדרות".

מתגייסים להוצאת הספר לאור

מרחק הזמן כנראה עשה את שלו אבל עבור עילאי איפשהו עמוק בפנים עדיין מסתתרים אותם פחדים זכר לימים הקשים שחווה בשדרות וישובי העוטף. דווקא במהלך תקופת הקורונה הוא שוב פיתח פחדים, אותם החליט יחד עם אמא לבנת לתרגם לספר חדש. "הכל התחיל בבידוד של הקורונה" מכריז עילאי, "זה קרה בעצם אחרי שראיתי סרט לפני שינה והיו בו קטעים מפחידים".

"בגלל שהיה מקרה של קורונה בבית הספר, כל הכיתה שלו נשלחה לבידוד, הוא הקפיד על הבידוד בחדר ובין המשימות שלו להעביר את הזמן הוא גם קיבל זמן צפייה בנטפליקס" מספרת לבנת, "בוקר אחד של הבידוד הוא פנה אליי ואמר לי: "אמא אני לא רוצה להלחיץ אז קצת פחדתי בלילה מסרט שראיתי אבל תדאגי אני יודע להתמודד".

עילאי עוצר ומבקש לספר את הסיפור מהזווית שלו:"בתקופת הקורונה הייתי בבידוד וצפיתי בהרבה סרטים שגרמו לי לפחדים. באחד הבקרים ישבנו אמא ואני יחד וסיפרתי לה על סרט מפחיד שראיתי וכל כך פחדתי. הסברתי לה שמצאתי דרך ממש טובה שעוזרת לי להרחיק את הפחד ממני. שיתפתי אותה שאני פשוט מדמיין. למשל שאני מדען או גיבור על וכך אני מרחיק את הפחד. גם מהקורונה ממש פחדתי ואז חשבתי גם על רעיון! אני מאוד אוהב מדעים ובמיוחד לעשות ניסויים והחלטתי שאני גם אמציא משחה מיוחדת בניסויים שלי שירחיקו את הקורונה וככה עשיתי. גם בלילה כשאני מפחד מהחושך כמו הרבה ילדים אחרים מצאתי שיטה מצוינת – אני דמיין שאני אביר שמנצח את המפלצות ואז אני מרגיש רגוע יותר . כשסיפרתי לאמא שלי היא אמרה שאני מרגש אותה והיא חושבת שמצאתי דרך כל כך חשובה שיכולה לעזור לעוד הרבה ילדים להתמודד עם הפחדים שלהם, היא גילתה לי שגם מבוגרים מפחדים לפעמים ולכולם יש פחדים, אז יחד התחלנו בכתיבת הספר."

איך חלום מפחיד הופך לספר ילדים?

"באותו בוקר שישבתי עם עילאי בגינה והוא סיפר לי על החלום בלילה והדרך שהוא מצא להתמודד הבנתי שיש כאן רעיון גדול לספר ילדים, אמרתי לעילאי אני חושבת שכדאי שתכתוב על זה סיפור ותשתף אותם בדרך המיוחדת שלך להתמודד עם המפלצות שלך, וכך תעזור גם לילדים אחרים להרחיק את המפלצות הקטנות שלהם".

 המחשבה הזו בעצם באה מהעובדה שאני עובדת בהוראה ותמיד שאני פוגשת ילד יצירתי וחכם אני מחזקת אותו ומבקשת ממנו לסייע לילדים אחרים, ברגע שעילאי סיפר לי על הדרך המיוחדת שלו חשבתי שזה מקסים ויכול לעזור לעוד ילדים. בהתחלה חשבנו שנעשה מזה סיפור למשפחה אבל כשהתחלנו לעבור את התהליך זה התפתח לספר".

עילאי, תשתף אותנו בחלומות שהפחידו אותך והולידו בעצם את הספר?

"לפעמים אני מרגיש שיש לי מפלצות קטנות בלב שגדלות וגדלות בתוך הגוף שלי… כמו למשל בחושך לפני שאני הולך לישון או כשאני צופה בסרט שאני אוהב, ופתאום מופיע איש רשע ומפחיד. ואז אני מחליט לדמיין כל מיני דברים שאני אוהב או כוחות-על, וככה אני יוצר לי עולם שהוא רק שלי, ואני עושה בו מה שאני רוצה! ואז הפחד יורד!".

ליבנת למה כל כך היה חשוב לך שיצא הספר הזה?

"למה זה כל כך חשוב הספר הזה כי הפחד יכול לעכב הצלחות, הוא חוסם אותנו הרבה פעמים, כשאני רוצה לעשות משהו הרבה יותר גדול ואף פעם לא התנסיתי בו בעבר אז פתאום מתגנבת לעצמה מפלצת קטנה שגורמת גם למבוגר לומר "תשמע זה גדול עליי" ואז לוותר, הדרך של עילאי לימדה גם אותי כהורה, כאדם בוגר, להתמודד עם הפחדים הקטנים שמעכבים ולהצליח".

מה לדעתך הורים יכולים ללמוד מהתהליך שעברת עם עילאי?

"אני תמיד אומרת להורים מנקודת המבט שלי גם כאמא וגם כמורה לדבר עם הילדים על הרגשות שלהם, תקופת הקורונה אפשרה לי לא מעט זמן עם עילאי ואני בטוחה לעוד הרבה הורים עם הילדים שלהם כדי להקשיב באופן הכי נקי בלי שום פילטרים. לפעמים גם אנחנו כהורים אין לנו מה להגיד כשילד מגיע עם סיפור על פחדים או במקרה של מי שגדל בעוטף כי לא תמיד יש לנו תשובות אבל לפעמים המענה הכי טוב זה לשבת ולהקשיב לילד".

במשך מספר שבועות עמלו יחד לבנת ועילאי על כתיבת הספר וכעת היא השיקו מימון המונים 'הדסטארט' כדי להוציא את הספר לאור. "מטרת הספר לסייע לילדים צעירים ממנו ובני גילו לגלות בעצמם את הכוחות שלהם ולהילחם בפחדים! דווקא בתקופה מאתגרת זו – שבה הילדים חוששים ומלאי חרדות – חשוב לשים את הפחדים על השולחן ולדבר עליהם! קורונה, טרור בלונים, פחד מחושך, דמויות מפחידות מסרטים, חזרה לשגרת בית הספר ועוד. בספר 'מפלצות לא מפחידות' יש 24 עמודים של איורים מקוריים של המאיירת אינה קצב, והם מתובלים בעולם של רגש ודמיון עשיר, חלומות וכוחות-על!".

מוזמנים גם אתם להשלים את החלום של עילאי באתר 'הדסטארט' ולרכוש את "ספר מפלצות שמנצח פחדים"

לתרומות לחצו: https://headstart.co.il/project/59660

לכתבה הבאה:

עצוב: יהודה בארקן נפטר מקורונה

השחקן האגדי שביים, הפיק כתב ושיחק במיטב הסרטים שכולנו גדלנו עליהם, נפטר אמש (ו') מנגיף …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.