יום שני , 25 מאי 2020
סילבי אביטל ביציע של מכבי חיפה. לא מחמיצה אף משחק. צילום: מדיה מכבי חיפה

ירוקה בנשמה

עולם הכדורגל לא דיבר בכלל לסילבי אביטל משדרות עד שיום אחד אחרי השירות הצבאי, דייט שקבעה עם בחור שהכירה לה חברתה הטובה התקיים באצטדיון כדורגל. אומנם הפגישה העיוורת לא צלחה אבל הולידה אהבה לא רגילה מסוג אחר. עם פסים ירוקים על השיער, קעקוע על היד והערצה בלתי פוסקת היא הפכה לאחת מהאוהדים המושבעים של המועדון מהכרמל.

שסילבי אביטל מגיעה למקום עבודתה כמנהלת חשבונות לבושה מכף רגל ועד ראש בצבע ירוק כולם כבר מבינים שזהו יום חג מבחינתה, היום שבו מתקיים משחק כדורגל של מכבי חיפה. "ביום של משחק, במיוחד אם זה נופל ביום רגיל כמו השבוע ביום שני, אני מתעוררת מוקדם בבוקר, בהתרגשות גדולה, אני כבר מגיעה לעבודה מדוגמת לקראת המשחק" היא מספרת השבוע, "הבוס שלי בעבודה כבר התרגל לשמחתי לשיגעון הזה שלי ובא לקראת לא מעט כשאני צריכה לצאת מוקדם, השבוע לשמחתי קיבלתי קל"ב כי המשחק נגד בני יהודה התקיים בתל-אביב כך שלא הייתי צריכה להפסיד שעות עבודה אבל כן האהבה הגדולה הזו עולה לא מעט כסף".

אביטל, במקור אבוטבול, אם חד הורית משדרות לילד אחד, נחשבת לא סתם לאחת מאוהדי הכדורגל המושבעים והנאמנים של הקבוצה הירוקה מהכרמל. כבר עשרות שנים שהיא לא מחמיצה ולו משחק אחד של המועדון, מתייצבת לכל אירוע חגיגי, אורבת לשחקנים זרים שמגיעים לשדה התעופה ועושה להם קבלת פנים ראויה, אפשר לומר שהיא חיה ונושמת את הצבע הירוק, עד כדי כך היא הוסיפה לשם משפחתה סילבי אביטל-גרין (באנגלית). "אפשר לומר שאין כמעט אוהדים שלא מכירים את סילבי שהפכה לסוג של סמל ביציע ג' המפורסם של מכבי חיפה" מספרים אוהדים מושבעים על האוהדת השרופה משדרות, "לראות את האהבה הגדולה שלה למועדון זה משהו שקשה להסביר במילים, כמובן זה שהיא אישה זה הופך את זה לעוד יותר מיוחד ומרגש, היא ללא ספק מסוג האוהדים שהולכים אחרי הקבוצה באש ובמים, בכישלונות ובהפסדים. בגלל זה ביציע הרבה רוכשים לה כבוד".

גם בקרב בכירי המועדון היא מוכרת מאוד וכמובן שחקני הקבוצה שמכירים את האוהדת שיושבת בקו הראשון של היציע ומכניסה אותם לאטרף. "סילבי את מסוג האוהדים שאני עולה למגרש ורואה אותך אני אתן לא 100 אחוז אלא 1000 אחוזים" כתב לה אחד השחקנים הבכירים בווטסאפ, גם שחקן העבר של הקבוצה, הקשר רועי קהת נמצא איתה עד היום בקשר וכותב לה שאם יש משהו שהוא ייקח איתו לכל החיים זה אוהדים כמו סילבי. "הקשר למועדון הוא לא רק לקבוצה אלא גם לכל מי שסובב אותה, כמו שקורה לא פעם ולא פעמיים אנחנו מתחברים ללא מעט שחקנים שאחר כך עוזבים אבל האהבה לא פוסקת. הנה בשבוע שעבר הגעתי עם הקבוצה לנתניה ורועי קהת שיחק נגדנו, אומנם זה קצת כאב לי והוא אפילו כבש שער שנפסל אבל כבוד נמשיך לתת לו".

 סילבי אביטל. ירוקה מכף רגל ועד ראש. צילום סטודיו: אורי גבאי

הדייט שגרם לה להתאהב במכבי חיפה
לאורך ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי הורגלנו בעיקר לראות את הגברים שולטים ביציעי האוהדים אבל כמו באירופה, לאט לאט, נשים תופסות יותר מקום ואף הופכות לאוהדות מובילות ביציע. במקרה של סילבי אביטל בהחלט מדובר בסיפור לא שגרתי על אישה, אם חד הורית שאוהבת את המשחק שמזוהה עם העולם הגברי ויותר מהכל מכורה למועדון הכדורגל של מכבי חיפה.

ה"רומן" עם מכבי חיפה כפי שהיא נוהגת לבטא התחיל פחות או יותר אחרי השירות הצבאי. "נולדתי וגדלתי בשדרות" היא מבקשת להתחיל את הסיפור שלה, "כמו כולם בגיל 18 התגייסתי לצה"ל, שירתתי בחיל האויר, במהלך השירות הכרתי בחור מהצפון ואפשר לומר אחרי השחרור הלכתי בעקבותיו, לראשונה בחיי נחשפתי לעיר הגדולה, הכל היה נראה לי גדול ומדהים ואולי בעיקר שונה לעומת העיר שדרות שבה גדלתי בתקופה שבאמת לא היה כאן כלום, חוץ מבני עקיבא שבה פעלתי כנערה ותנועת הנוער העובד והלומד לא היה בכלל מה לעשות בשדרות לכן הוקסמתי מהעיר חיפה, בשנים הראשונות התפרנסתי מתפקיד של אופר למשפחה אמידה וכך השתלבתי בעיר".

בעצם בחרת אחרי הצבא שלא לחזור לשדרות כי…?
"כמו שציינתי קודם אני גדלתי בשדרות בתקופה אחרת ואחרי הצבא היו לי לא מעט שאיפות, ברגע שהגעתי לחיפה הבנתי מהר ששם אני רוצה לבנות את העתיד שלי, כמובן ששדרות זה הבית, זה משפחה, זה הכל אבל אתה יודע בחורה צעירה שמצליחה להשתלב בעיר הגדולה כבר קשה לה לחזור למקום קטן ושוב אני מדברת על ימים שאף אחד לא הכיר את שדרות, במקסימום אנשים ידעו לומר "זה איפשהו ליד אשקלון".

באיזה שלב גילית את הכדורגל ואם לדייק התאהבת במכבי חיפה?
"האמת היא עד שהגעתי לחיפה כדורגל בכלל לא דיבר אליי, אולי כילדה בשדרות יצא לי לראות את הבנים משחקים אבל לא התחברתי לזה באופן מיוחד. אני עברתי לחיפה בעקבות חבר שהיה לי בצבא אבל לאחר מכן נפרדנו והמשכתי שם את חיי. יום אחד, חברה טובה שלי, סידרה לי דייט עם ידיד שלה, זו הייתה לחלוטין פגישה עיוורת, אני לא ראיתי אותו לפני והוא לא ראה אותי לפני, דיברנו בטלפון של בזק לפני והוא אמר "אני יודע שקבענו דייט אבל יש משחק למכבי חיפה ואני חייב ללכת אליו, תבואי איתי ואחרי זה מבטיח נלך למסעדה ונכיר כמו שצריך. החלטתי לזרום, ובאתי לאצטדיון קרית אליעזר ושם הכרתי את אהבת חיי".

 סילבי אביטל בשורה הראשונה של יציע ג'. צילום: מדיה מכבי חיפה

והדייט עצמו הצליח?
"אפשר לומר שהדייט לא היה מוצלח אבל השידוך הצליח כי מאותו רגע שחוויתי את האווירה במשחק כדורגל של מכבי חיפה פשוט התאהבתי אפילו שלא הבנתי מה זה אופסייד, ולמה 22 אדיוטים רודפים אחרי כדור, משהו באווירה פשוט הקסים אותי ומאותו רגע בכל פעם שהיה משחק בית בקרית אליעזר הייתי קונה כרטיסים ומגיעה בעיקר ליהנות מהאווירה, לא עניינו אותי התוצאות בכלל".

פגשת ביציע עוד נשים, בכל זאת מדובר במשחק גברי?
"נכון שבשנות התשעים נשים בכלל לא היו חלק מהכדורגל, הן אפילו לא חשבו שזה מקום שהן צריכות להיות בו כי זה שייך רק לעולם של הגברים אבל מאז ועד היום, חל שינוי דרמטי. אני זוכרת שאני הגעתי בפעם הראשונה דווקא כן פגשתי נשים ביציע אבל בוא נאמר שעד שנת 2000 בערך היית רק פוגש נשים שבאו עם בן הזוג או משהו כזה, לא עניין אותם במיוחד מה קורה במשחק, אגב אז גם הייתה כניסה חינם לנשים אבל בשנים האחרונות זה השתנה לחלוטין אתה פוגש יותר ויותר נשים שהן חלק מהגרעין המעודד, המקלל. יש היום בגרעין האוהדים של מכבי חיפה המון נשים שמובילות ובולטות, אפשר בהחלט לומר שיציע האוהדים היום זה לא טאבו רק לגברים".

ואני חשבתי שכניסת הנשים ליציע תפחית את הקללות?
"גם אני חשבתי אבל ברגע שאתה מגיע ליציע מלא באוהדים אתה נשאב לזה. בהתחלה גם הייתי יושבת מול יציע ג' איפה שהאוהדים הרגועים, הייתי מסתכלת על האוהדים שם ולא מבינה למה הם לא רגועים, כולה כדורגל. אני גם זוכרת שבהתחלה שהייתי מגיעה ליציע עם גרעינים ואוספת את הקליפות בשקית אני רואה מסביבי את כל הגברים יורקים לכל עבר את הקליפות וזה היה לי מוזר, מסתבר שקיבלתי חינוך טוב בשדרות".

באיזה שלב הבנת שהפכת למכורה ממש?
"בתחילת שנות האלפיים, החליטו להתחיל לגבות כרטיס גם לנשים, אני לא היססתי ורכשתי מנוי בזמנו בקרית אליעזר, אז באמת בגלל שלא היה לי רכב הייתי מגיעה רק למשחקי בית אבל ממשחק למשחק פשוט התמכרתי למשחק, התמכרתי למועדון, התמכרתי לאווירה ביציע הרגשתי שמלבד הבן שלי, מכבי חיפה היא אהבת חיי שגורמת לי להתרגש. האהבה הזו רק הלכה והתעצמה, קשה להסביר במילים איזה כייף זה להיות ביציע ג' של האוהדים הכי שרופים עם אלפי אוהדים שנכנסים לטירוף, אני מודה שזה הכניס בי הרבה ריגוש שלא היה קיים קודם".

את מרגישה נוח עם זה ללכת עם הילד שלך למשחק והוא רואה את אמא שלו מקללת?
"בגיל שנתיים וחצי כבר לקחתי את הילד פעם ראשונה למגרש כדורגל, הוא לא מצא את עצמו שם, בגיל חמש גם ניסיתי לרשום אותו לחוג כדורגל זה לא עניין אותו. בכיתה ד' הוא התחיל להבין כדורגל והבנתי שהצלחתי להדביק אותו בחיידק, הוא חי גם איתי האווירה וכן גם את הקללות ככה שזה היה נראה לו טבעי שאני מקללת, אגב מי שמכיר את הבן שלי יודע שהוא הכי עדין ומתורבת ככה שזה לא השפיע עליו לרעה".

לא אמרו לך מה את צריכה את הכדורגל מה זה נותן לך?
" תמיד שאמרו לי מה אישה כמוך צריכה להיות בכדורגל אז התשובה שלי הייתה פשוטה- זה האווירה, המקום שמרגיע אותי, זה מקום למרוקאים (היא צוחקת) שבו אתה יכול לקלל ואף אחד לא יעצור אותך. אגב, שנים לקח לי להבין מה זה "נבדל", ומה זה "פנדל", כאשר הבנתי את כל כללי המשחק וראיתי שופטים טועים התחלתי לפתוח עליהם כזה פה, אני חושבת שכל השופטים בליגת העל כבר מכירים אותי".

 עד כמה היא אוהדת שרופה? מגיעה לקבל את הזרים עם נחיתתם.

המעבר מהצפון לשדרות
סילבי אביטל של יציע ג' באצטדיון סמי עופר זו לא הסילבי שאתם תפגשו ביום יום משום שהיא עושה הפרדה מוחלטת בין הכדורגל. "הבוס שלי בעבודה למשל מכיר את הצד המתון יחסית" היא אומרת בחיוך, "אבל כשאני מגיעה למגרש הכדורגל אני אחרת לגמרי, לא מחשבנת לאף אחד, זה רק אני והאהבה לקבוצה וכל מי שמפריע למכבי חיפה בדרך חוטף".

עד כמה התמכרה לצבע הירוק של קבוצתה האהובה יעידו גם פסי השיער הירוקים שעל שיערה, סממן נוסף זו העובדה שכמו רבים היא גדלה על האהבה לקבוצת הכדורסל שהיא קונצנזוס בספורט הישראלי- מכבי תל אביב, אלא שברגע שהתאהבה בקבוצת הכדורגל הירוקה היא חדלה לאהוב גם את אלופת אירופה לשעבר. "אם אתה נכנס אליי הביתה אתה לא תמצא לא את הצבע האדום שמזוהה עם הפועל ולא את הצהוב שחור שמזוהה עם בית"ר ובוודאי לא את הצהוב כחול שמזוהה עם מכבי תל אביב, המקסימום שאתה תמצא זה את הצעיף של מכבי תל אביב משמש לנו כשטיח בכניסה לבית".

לפני שש שנים, אחרי 20 שנה בכרמל, קיבלה סילבי החלטה לא פשוטה- לחזור לעיר ילדותה שדרות. "זה לא משהו שקרה בבת אחת, אצל המשפחה בשדרות תמיד שאלו למה אני לא חוזרת, בשלב מסוים אפילו לחצו אבל אני תמיד דחיתי את זה על הסף, רק מי שחי בעיר גדולה כל כך הרבה שנים יכול להבין את זה למרות שאני מוכרחה לומר שבכל ביקור בשדרות היה געגוע לבית שלי, למקום כנראה הטבעי".

 סילבי אביטל ביציע של מכבי ציון שדרות. צילום: אורי גבאי

מה הכריע בסופו של דבר שגרם לך לחזור לשדרות?
"המשפחה. מה שהניע את כל ההחלטה זה מקרה מצער, אח של אבא גסס וביקשו שאבוא להיפרד. באמת אמרתי אני באה כי לא ראיתי אותו מלא זמן, אחרי יומיים הוא נפטר ואז התחיל ליפול האסימון איך שהזמן טס ואני מפספסת את המשפחה כי כולם באמת מתבגרים. בשבעה כולם שכנעו אותי ואני השתכנעתי לחזור הביתה".

איך עושים באמת את המעבר מהצפון עד לשדרות שהשתנתה מאז שעזבת מבחינה ביטחונית. לא חששת?
"קודם כל חוויתי בצפון את מלחמת לבנון השנייה כך שלא חששתי. מה שכן החמאס עשה לנו קבלת פנים מכובדת, בדיוק ביום שבו נחתנו בשדרות עם משאית ההובלה היה מטח של קסאמים, פתאום לשמוע 'צבע אדום' היה מוזר. מעבר לזה כשחזרתי לכאן אני פתאום מגלה שאני לא זוכרת כלום, בקושי זכרתי את חברי הילדות, העיר התפתחה מאוד, שמות הרחובות השתנו, רחובות שלמים נסגרו והפכו לאין כניסה, לקח לי שנה להתאקלם".

היום אין מחשבות לחזור לחיפה?
"לפעמים יש מחשבות. תראה כאן בשדרות נמצאת המשפחה שלי אבל בחיפה יש לי את המשפחה הירוקה של אוהדי מכבי חיפה איתם אני נפגשת מדי שבוע. אם המשחק מתקיים בערב אנחנו מגיעים הרבה לפני כדי להיפגש".
מלבד הנוכחות השבועית במשחקים של מכבי חיפה, את סילבי אביטל אתם תפגשו גם במשחקי הכדורגל של הקבוצה העירונית מכבי ציון שדרות בימי שישי. אם אתם תוהים לצבע הירוק שלובשים שחקני שדרות יש חלק גדול מאוד בהחלטה לתמוך בקבוצה של העיר שלה. "יכול להיות שאם הם היו ממשיכים להופיע עם צבע צהוב-כחול לא הייתי מצטרפת" היא אומרת ברצינות, "אומנם מדובר בליגה ב' אבל אני רוצה לומר לך שאני נהנית להגיע לעודד גם את הקבוצה של העיר שלי. אגב, שדרות הצליחה יפה בגביע המדינה והיה לי חשש שהיא תקבל בהגרלה את מכבי חיפה מה שלא קרה בסופו של דבר".

אומנם שדרות בליגה ב', מה את חושבת כאוהדת ותיקה על מה שקרה כאן בשנה וחצי?
"קודם כל שמחתי מאוד לגלות שיש בשדרות אהבה גדולה לכדורגל, אין ספק אצטדיון הכדורגל והשקעה בקבוצה היא חשובה מאוד לעיר. לראות במשחקי בית 600-700 אוהדים שמגיעים ליהנות ממשחק כדורגל זה מכובד ויפה לליגה ב'. בכלל, עיר במציאות ביטחונית כמו של שדרות זקוקה לזה, לקבוצת כדורגל יש ערך קהילתי-חברתי עצום ואני רוצה לקוות שבעירייה ימשיכו להשקיע, אני מאמינה שהם רואים כמה טוב זה עושה למאות חובבי כדורגל".

בעונה שעברה, עונה הבכורה באצטדיון הלך קצת יותר, העונה כלום לא הולך?
"אם יש משהו שאני לא אוהבת זה את המושג "אוהדי הצלחות", אני גם קוראת להם אוהדי כורסאות שרואים את הקבוצה מרחוק ומעבירים ביקורת. חברים אני מציעה להירגע, כולם צריכים להבין שקבוצת כדורגל זה לא רק לנצח, זה גם להפסיד, צריכים לאהוב את הקבוצה בלי קשר להישגים שלה, כנ"ל גם בשדרות. אז נכון שהעונה לא הולך כמו שכולם ציפו אבל זה הכדורגל, אם לא יצליח העונה אז צריך להמשיך לנסות בעונה הבאה. דבר נוסף, קראתי כל מיני קריאות של אוהדים למאמן עופר טלקר להתפטר. נו בחייאת, קצת כבוד, עופר טלקר זה לא סתם מישהו, כדורגלן עם עבר מפואר בכדורגל הישראלי, זה לא כדורגלן ששיחק בליגה ב' וא', צריך לכבד קצת יותר. בעונה שעברה שהוא לקח קבוצה אלמונית והפך אותה לסיפור הצלחה כולם פרגנו אז כמו שהצליח בעונה שעברה העונה קורה שלא מצליח. אני מבקשת תמיד מהאוהדים ביציע לכבד את השחקנים של הקבוצה שלנו, לכבד שחקן כמו רפי עמוס ולא לצעוק לו כל מיני העלבות. לסיכום קורה משהו טוב בשדרות וזה בכדורגל ואנחנו צריכים לשמור על זה וליהנות מזה".

צפו בכתבת וידאו של מרים עזיז במסגרת פרויקט גמר  לתואר ראשון במכללה לתקשורת וניהול, קורס – דוקו ואקטואליה עם המנחה שי גל.

לכתבה הבאה:

כתב אישום נגד נהגת מאופקים שדרסה למוות את ניקול קבסה

הנהגת מואשמת בגרימת מוות ברשלנות לאחר שלא הבחינה בקבסה ז"ל חוצה מעבר חציה בתאונה קשה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.