האומן אלירן

אלירן גלילי מנתיבות כבר עומד להשתחרר מהצבא, אבל מאז שהוא מכיר את עצמו הוא מצייר. על דפים, על קירות, במחברות, או על קנבס, העיקר לצייר כדי להרגיע את הנפש. בתחילת דרכו הוא מכר ציורים בזול כי לא העריך את עצמו, והיום הוא צייר לגיטימי שמוצף בפניות ומוכר יצירות באלפי שקלים. ראיון עם כישרון מתפרץ

ברגע שנכנסים לעמוד הפייסבוק של אלירן גלילי, העיניים מוצפות בצבעוניות של ציורי ענק מדהימים שקשה להתעלם מהם. קשה מאוד שלא להתחבר לציורים שלו שמשדרים שמחה, כיף, צעירות וחדשנות. הוא קורא לעצמו "יוצר על קנבס" ולא צייר, כי זאת המומחיות שלו לטענתו. אבל אם לקוח יבקש ממנו, הוא יכול לצייר על כל דבר אחר לבקשתו. "לקוחות נותנים לי הרבה פעמים יד חופשית, אז אני פשוט זורם עם מה שהיד שלי לוקחת אותי, נותן דרור למוח שלי. עד עכשיו זה הוביל אותי למקומות טובים. ברור שיש דברים שאני חייב לתת להם תשומת לב כשאני ניגש להתחיל לצייר כמו גודל התמונה, מיקומה, גוונים שמתאימים לבית הלקוח וכמובן אם יש ללקוח רצונות ספציפיים אני נותן לזה דגש. זה אולי לא אובייקטיבי, אבל אני יוצר את היצירות שלי ברמה הכי גבוהה שיש, עם החומרים הכי משובחים שיש בשוק הציור, כמו קנבס איטלקי וצבעי אקריל, אלה חומרים שנשמרים לשנים" הוא מספר.

לא קורא לעצמו צייר

לא תמיד הכל היה ורוד עבור גלילי. לקח הרבה מאוד שנים עד שהוא האמין ביכולת שלו לצייר. לא היה לו ביטחון ואמונה עצמית שמישהו יאהב את היצירה שלו ולא רק זה, אלא שהוא יצליח למכור אותן בכסף. תקופה מאוד ארוכה הוא היה מצייר לעצמו ואת ההתפתחות האמיתית הוא חייב לאדם הראשון שראה במקרה יצירה שלו בפייסבוק וביקש ממנו לרכוש אותה בכסף.

איך הכל התחיל?

כל החיים שלי אני מצייר ומתעסק באומנות. אני מאוד מחובר לזה, מגיל מאוד קטן. זאת האהבה הכי גדולה שלי. ציירתי בכיתה במחברות, על פוסטרים ובכל מקום שרק יכולתי. עוד לא האמנתי בעצמי והבנתי שאני יכול להיות צייר באמת ושמישהו יתרשם ממה שאני יוצר. כשהתחלתי לצייר קניתי לי קנבס פשוט והתחלתי לצייר לעצמי. היצירה הראשונה שציירתי ומכרתי בכסף הייתה ציור של נשר, פתאום מישהו פנה אליי מתל אביב ואמר לי שהוא ראה את היצירה בפייסבוק והוא מאוד התלהב ורוצה לקנות אותה. פה הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש מי שיכול להעריך את העבודה הקשה שלי. יש מישהו שאהב והעריך את האומנות שלי. מכרתי לו את היצירה בסכום זול מאוד כי לא הבנתי בזה כל כך ולא ידעתי בעצמי להעריך את האמנות שלי ולא ידעתי עד כמה אני שווה. מאותו רגע התחלתי ליצור על קנבס כל דבר שעלה לי לראש, יצירות מופשטות, נופים, דמויות וכל מה שהתחשק לי. פתאום נהיה לזה המון ביקוש, זה ריגש אותי אבל לא התפלאתי כי כבר הערכתי את עצמי בצורה הכי טובה שיש".

באופן מפתיע, גלילי מעולם לא למד ציור באופן מקצועי ואין לו רקע מובהק במשפחה של ציירים שגרם לו ללכת דווקא לתחום הזה, שאפשר להודות שהוא לא התחום הראשון שילדים בגילו יחשבו עליו. "אבא שלי הוא נגר שזה גם סוג של אומנות, מעצב מטבחים. יש לי אח תאום שהוא גם לומד מהנדס בניין. הוא מאוד אוהב את תחום האמנות וצייר כמוני והוא זה שלימד אותי לצייר על דף. כשהיינו קטנים היינו משרבטים דברים קטנים על דף והייתי יושב ומסתכל עליו ומעתיק. אני פיתחתי את זה והמשכתי עם הציור, הוא פחות התחבר והלך לדרך אחרת. אף פעם לא למדתי ציור בצורה מקצועית, כל השנים לימדתי את עצמי, התקדמתי והבנתי את היכולות שלי ולקחתי את זה כמה צעדים קדימה".

מבט על הציורים שלו לא מותיר מקום לספק, מדובר בצייר מוכשר מאוד שלמרות גילו הצעיר צבר קילומטראז' מרשים של עבודות. למרות זאת, רק לפני כשנתיים וחצי הוא עשה צעד והחל להציג את האומנות שלו למכירה. "התחלתי עם המכירה של הציורים רק לפני שנתיים וחצי, למרות שאני מצייר כבר שנים. אני תכף משתחרר מהצבא, ודווקא שם הצלחתי לשלב ולפתח את האהבה שלי לציור לאופן מקצועי. אני נמצא שבוע בבסיס ושבוע בבית והקמתי לי סטודיו בבסיס, כמובן באישור של המפקד שלי. כל שבוע הייתי מגיע לבסיס עם קנבס ובזמן הפנוי שלי הייתי יושב ומצייר. התפקיד שלי בצבא היה מאפשר לי לעשות את מה שביקשו ממני וגם לצייר תוך כדי".

כאמור, הוא גר בנתיבות, אבל הלקוחות שלו מגיעים גם מהמרכז והוא מקווה לתקוע יתד בכל הארץ. הוא מקדיש את רוב שעות היום שלו לציור ומספר שכל יצירה היא עולם ומלואו מבחינתו. "אני רוצה שהתוצאה תהיה לא פחות ממושלמת, גם עבורי וגם עבור הלקוח שלי. אני שם בתוך היצירה את כל כולי וחושב על כל הפרטים הכי קטנים ביצירה, אין לי סיפוק יותר גדול מאשר לקוח שאוהב את מה שעשיתי ומרוצה מהתוצאה"

איזה סגנון ציור אתה הכי אוהב?

"אני קודם כל אוהב לצייר ולכל סגנון אני מוצא את החיבור שלו. אבל אם אני חייב לבחור אז אני אוהב יצירות מופשטות. אלה יצירות שאני יוצר מה שאני מרגיש, מה שמתחשק לי וכל בנאדם שרואה את היצירה יכול לפרש אותה אחרת. אנשים קוראים לאמנות הזאת ולסגנון הזה "קשקוש". זאת יצירה שאני מכניס אליה אלמנטים בהתאמה אישית לבית. אם בא לי להכניס פתאום ציפור קטנה שמסמלת חופש, כיתוב כלשהו ולמעשה כל דבר שמייחד ומתאים ללקוח ולסגנון שהוא מבקש וכמובן לצבעי הבית. אני אוהב את הסגנון הזה כי אני יכול להביא את "האני" שלי. זה סגנון שמאפשר לי באופן מושלם להביא את מה שאני מרגיש ורוצה, ולעצב אותה הכי נכון שני חושב"

אין הרבה ציירים בגיל של אלירן, ובכלל. הוא עצמו מעיד על זה שהוא מכיר ממש מעטים, והוא אולי לפעמים מרגיש כמו עוף מוזר, במובן החיובי. כששאלתי אותו למה הוא קורא לעצמו "יוצר על קנבס" ולא צייר, הוא הודה שאין לו תשובה חד משמעית או תשובה טובה לשאלה הזאת. "אני לא מתבייש בזה שאני צייר, אבל בלקסיקון שלי יותר נוח לי להגיד שאני "יוצר על קנבס". לא יודע למה באמת, אבל אני מרגיש שזאת המומחיות שלי. טוב, אולי אני באמת אתחיל להשתמש במילה צייר כי בגדול אני צייר", הוא מתרצה.

"בארץ אין כל כך מודעות לאומנות"

גלילי לא מבזבז זמן יותר מידי. הוא חולם להיות אדריכל ומעצב פנים, וגם עכשיו הוא עובד עם מעצבות פנים ומשרדי אדריכלות וגם דרכם הוא מפיץ את היצירות המרשימות שלו. בשנה הבאה הוא יתחיל ללמוד במכללת ספיר בדרך להגשמת החלום הגדול. "אני לא רוצה למשוך זמן בחוץ, אני רוצה שיהיה לי מקצוע, שאני לא אבזבז את הזמן שלי בחוץ. אני רוצה שתהיה לי תעודה שתיתן לי את האישור לעסוק במקצוע שאני הכי אוהב, למרות שאני לא באמת צריך אישור לאהבה שלי".

למרבה הפלא, בארץ אין לו צייר מועדף שהוא שואב ממנו השראה, אבל הוא כן בקיא מאוד ועוקב אחרי ציירים בחו"ל, בעיקר דרך האינסטגרם. "מהציירים המוכרים של פעם, אני יכול להגיד שאני הכי אוהב את דה וינצ'י" הוא מדייק.

"בחו"ל יש מודעות לאומנות, בארץ פחות", הוא מספר. "בגלל זה המון ציירים לא מצליחים להתפרנס מהאמנות שלהם וזה מאוד חבל. אני לא אוהב לשמוע את זה, למה אין פה מודעות? בחו"ל אנשים מסוגלים לקנות יצירה בעשרות אלפי שקלים, בישראל יש לא הרבה שיסכימו לשלם סכומים כאלה", הוא אומר בתסכול. אבל מסתבר שלא רק זה מטריד את גלילי. "קשה לי גם עם ציירים בטיילת שמוכרים יצירות שלהם כל כך בזול, אבל בסדר, עכשיו עם המצב הזה אני גם יכול להבין. כדי להתפרנס הם מורידים את המחיר. ובכל זאת, אני לא מוכן למכור את האומנות שלי בטיילת, זה לא מסתדר לי, ואני מקווה שזה לא נשמע שאני מזלזל מידי" הוא אומר בחשש.

לטענת גלילי, הישראלים יותר בררנים על מה הם מוכנים לשים את הכסף שלהם, והוא לרגע לא שופט אותם על זה. אנשים שמעריכים אמנות והתלהבו מיצירה ספציפית, ישלמו עליה את הכסף ולא משנה כמה זה גבוה, הרצון שלהם מדבר, במצב הנוכחי ובעקבות הקורונה הוא בהחלט הולך לקראת הלקוח מבחינת המחיר, אבל גם לזה יש גבול מבחינתו. "אני לא מוכן למכור את האמנות שלי בזול מידי כי אני לא רוצה להוריד מהערך של עצמי ושל היצירה. בסופו של דבר זה אמנות והיא עולה כסף. אני כן מסתדר והולך לקראת הלקוח מבחינת המחיר כמה שאני יכול כי אני יודע שבתקופה הנוכחית אנשים מחפשים את ההוזלה הכספית ובצדק, כי כולנו חווים תקופה קשה. למרות המשבר, אני לא אשב ברחוב ואצייר", הוא מדגיש. "אני מעדיף לשבת בסטודיו, עם השקט שלי, בפינה שלי עם השירים שאני אוהב ולצייר ברוגע, להתנתק ולתת את הלב שלי ביצירה".

נפגעת כלכלית מהקורונה?

"אני מודה, הקורונה לא פגעה בי ואני ממשיך לעבוד כרגיל. יש המון הזמנות, בעיקר לקראת החגים. עכשיו אני מתחייב לאנשים לעד חודשיים עד שהיצירה מוכנה וזה משהו שלא היה לי בעבר ואני מקווה שזה ימשיך ככה. אני נהנה ליצור ולראות את החיוך של הלקוחות כשהם רואים את היצירה ואת התוצאה. עושה לי הכי טוב לראות את היצירות שלי תלויות בבתים של לקוחות, זה ממלא אותי בטירוף ואני מתפרנס מזה מאוד יפה. אני מתפרנס רק מהאומנות שלי".

כמה יצירות אתה מוכר בחודש שהוא טוב מבחינתך?

"יחסית לכמות האוכלוסייה שיש בארץ, כמות ההזמנות שלי היא מזערית. רואים את זה מתבטא בכל מקום שנוגע לציירים ואמנות. אין המון רכישות, אין הרבה קונים. ברור שיש גם קשר לקורונה אבל גם לפני הקורונה המצב היה דיי דומה. כמו שאמרתי, אמנות בישראל היא לא בראש סדר העדיפויות, ולמרות הכל אני מאוד מאמין בצרכן הישראלי כי עובדה שאני מתפרנס מזה. השאיפה שלי בחודש היא שיהיו לי 50 הזמנות. כרגע רגע אני עומד על בין 10 ל 12 יצירות בחודש, ואני עושה הכל כדי שזה יגדל".

לסיום, מה החלום שלך?

"אני רוצה שהיצירות שלי יגיעו לחו"ל וחולם להפיץ את היצירות שלי בכל העולם. זה החלום הגדול שלי, אבל יש לי עוד אופציות ועוד רצונות שאני חייב ורוצה להגשים. אני מתחיל ללמוד ואני אעשה הכל כדי לא להזניח את הציור ואת האמנות. אומנות זה החיים שלי. זה מה שאני רוצה לעשות, זה מה שגורם לי להרגיש הכי טוב. אני רוצה לפתח את זה כי זה מה שעושה אותי מאושר – לקום בבוקר, לראות את הצבעים מול העיניים ולהתחיל ליצור את היצירה הבאה שלי"