גיבור על

"אני מצפה מעצמי ומכל אחד מכם לחתור למגע בהגנה על הבית. אם יקרה משהו ואני לא אפעל ככה, אני מודיע לכם שאזרוק את הסיכה, אעזוב את היחידה ולא אחזור לכאן, כי אני לא ראוי! וככה אני מצפה גם מכם" זה המשפט האחרון איתו שילה שחרר את חייליו – צוות צ׳יקו לרגילה בחג.
ימים של רגיעה, לא נראה איום באופק וזה המשפט שהוא בחר לשחרר אותם איתו לחופש.

ברור להם, שצ'יקו שלהם, לא יכול היה להתנהג אחרת. הם גאים בו, מעריכים אותו ומעריצים אותו על כך. אנחנו עוד מחברים פאזל שמורכב מהרבה חלקים, כמעט כמו הלב השבור שלנו.

זו לא עוד שבעה בה מגיעים כל החברים ומספרים סיפורים על היקר לנו מכל, כולם בלחימה, החברים מהישיבה, מהצוות, החיילים שלו, המפקדים..
האמת, זה לא מפתיע אותנו. כי כזה היה שילה שלנו, ילד מיוחד, יצירתי ומפתיע. וכך פעל גם בדרכו האחרונה. וזה מה שהצלחנו לחבר עד עכשיו..
סרן שילה כהן, בן 24, משדרות. מפקד צוות ביחידת שלד״ג – צוות צ׳יקו. היה בשמחת תורה בביתו שבשדרות. בשעות הבוקר המוקדמות כשהחלו מתקפות הטילים והדיווחים על חדירות לישובי העוטף מיד פעל לחתירה למגע. שילה יצר קשר עם חבריו ליחידה בנסיון לחבור אליהם. לוח הזמנים, הדוחק והדחיפות לצאת אל קו האש, גרמו לו להחליט לצאת באופן עצמאי עוד לפני שהוקפץ. שילה עלה על מדים ועמד בכניסה לבית ברחוב, זיהה רכב אזרחי עם לוחמים בדרכם וביקש להצטרף אליהם. שילה, חמוש באקדח בלבד הבין שבשלב זה הלחימה מורכבת, לקח את הנשק הארוך מאחיו הקטן שגם הוא משרת בצבא, והצטרף לרכב בדרך דרומה.

בשלב ראשון שילה הגיע לצומת הכניסה לשדרות, פרק מהרכב והחל לבצע סריקות בשיחים אחר מחבלים שמנסים להכנס לעיר. לאותה צומת הגיע צוות של סיירת מטכ״ל שהיה בדרכו לאזורי הלחימה. שילה זיהה את אחד הלוחמים שהכיר מקורס הקצינים ופשוט קבע עובדה שהוא מצטרף לכוח, לקח ציוד של אחד הפצועים שפונה והתקדם איתם במספר התקלויות בדרך; קיבוץ מפלסים, החץ השחור וצומת סעד.

הנקודה האחרונה של הכוח הייתה בישוב בארי, תוך כדי לחימה וטיהור הבתים ממחבלים, נתקל הכח מספר פעמים. שילה הספיק להפצע במהלך הלחימה ברגל וביד, ושילה כמו שילה החליט להמשיך. בהתקלות האחרונה, בה שילה נפל, הכוח חטף אש כבדה של מצד המחבלים. שילה החליט לטפס לטרסה מוגבהת מעט מהבית על מנת להשיב אש ולסגור על המחבלים. שם נפגע באורח אנוש, מותו נקבע דקות ספורות לאחר מכן.
אנחנו כמשפחה, ששילה עבורנו היה ילד, אח מצחיק, מוכשר, חי ואוהב עוד לפני שהוא היה חייל, קצין וחותר למגע, פשוט כי ככה צריך.. אנחנו בעיקר כואבים, מתגעגעים, חסרים אותו אבל מאוד גאים.