כשאני מגיע עם עו"ד יוסי אומיד לבנייני הרכבות בשכונת ניר-עם תוהים הסקרנים מי האיש עם החליפה המהודרת שהגיע לסייר ברחוב מגוריהם שהוקם אי שם בראשית שנות השישים וההזנחה בו ניכרת היטב לעין, בייחוד הבניינים המתפוררים. "הפרצוף שלו ממש מוכר לי" תוהה אחת מדיירות הבניין שחולפת על פנינו. "משפחת אומיד" אני זורק לאוויר וזה הספיק לה כדי לזהות כי מדובר בבן לאחת המשפחות הכי שורשיות של שדרות עוד מימי המעברה.
"החליפה שלי ממש מטעה" אומר אומיד בחיוך, "לא משנה כמה שנים אני לא מתגורר בשדרות תמיד אני אהיה הילד שגדל כאן, אני מכיר כל סמטה בבנייני המגורים של ניר-עם, המשפחה של אישתי מתגוררת באחד הבניינים. אני מבקר בשדרות מדי שבוע, בכל פעם שאני חולף כאן אני מרגיש געגוע לילדות אבל גם צביטה בלב שהרבה לא השתנה מבחינת תחזוקת הבניין כפי שהעידה בפנינו אחד מהדיירות כאן שסיפרה שכל הבית שלה כבר מתפורר. לי ברור שצריך לעשות עם זה משהו, לכן אני כאן".
ככל שהעמקנו בסיור בתוך השכונות פגשנו עוד ועוד דיירים שמספרים כיצד נשכחו מאחור. "אני מתגוררת כאן כבר 50 שנה" מספרת תושבת וותיקה,"הכל הבניין הזה גועל נפש, תצלם את הבית מבפנים אתה לא תאמין באיזה ריקבון הוא נמצא. הבעיה שאין לנו את מי להאשים כי מדובר בבתים פרטיים באחריותנו, לא מדובר באחריות העירייה שדווקא הנציגים שלה מגיעים לכאן לשאול במה אפשר לסייע. מי יציל את הבתים שלנו? רק הקב"ה".
מזה מספר שנים שעו"ד אומיד מוביל אג'נדה חברתית בעשרות רשויות בישראל. משרד עורכי הדין שבבעלותו אומיד ושות' הוא מחלוצי ההתחדשות העירונית בישראל (פינוי בינוי) ואחד השמות הבכירים והמזוהים ביותר עם התחום, כשברזומה עשרות פרויקטים מצפון ועד דרום. אל החזון לשיקום וריענון השכונות הוותיקות, מצטרפת אג'נדה חברתית מגובשת, הרואה במיזמי התחדשות עירונית אמצעי לתיקון חברתי והענקת אופק חדש לעשרות אלפי משפחות המתגוררות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל. אגב, בשנה החולפת הוא נבחר על-ידי לשכת עורכי הדין לאיש השנה בהתחדשות עירונית לשנת 2021.
הילדות בשדרות וההחלטה לשמש משפחת אומנה בגיל צעיר
כדי להבין ממש את האג'נדה החברתית של עו"ד אומיד צריך כנראה לחזור לבית שבו גדל בשדרות, זה גם מה שהוביל אותו בהמשך יחד עם אישתו כוכבה גם היא ילידת שדרות (משפחת שוקרון) להפוך למשפחת אומנה בגיל צעיר לעשרה ילדים. "אני מכיר את אישתי מכיתה ז' בתיכון גוטוירט בשדרות" מספר אומיד, "כבר לקראת סיום הלימודים בכיתה יב' היה לי ולאישתי רצון משותף לעשות מעשה חברתי משמעותי. אתה צריך להבין שאנחנו גדלנו בתקופה אחרת של שדרות".
תסביר
הייתה לנו אחווה שדרותית. כשהיינו בכיתה ט' תחילת שנות השמונים, אחת הדילמות הכי קשות להורים שגידלנו ילדים בשדרות, האם להשאיר את הילדים ללמוד בבתי הספר בישוב או מי שיש לו כסף להוציא את הילדים ללמוד בשער הנגב עם הקיבוצניקים או לשלוח אותם לאשקלון לתיכון אורט. זה מה שעשו לצערנו המון הורים, אנחנו היינו חבר'ה צעירים שנלחמו בזה, היינו סוג של חבורה לויאלית ודאגנו שכולם יישארו ללמוד כאן בבתי הספר והוכחנו לכולם שגם בשדרות אפשר להצליח ולהוציא בגרויות ולא צריך לרעות בשדות זרים, זה בעיני החוזקה של הקהילה במקום שבו אתה חי אתה צריך ללמוד ולספוג את חיי החברה".
יוסי אומיד ואשתו עם ילדי האומנה שגידלו בצעירותם
אחרי שסיימנו בהצלחה את לימודיהם בתיכון גוטוירט, יוסי אומיד ומי שהייתה זוגתו יצאו ללמוד באוניברסיטה, בהמשך הם חזרו לשדרות כדי להינשא באולמי מלכיאל המיתולוגי אבל הרצון למעשה חברתי המשיך לבעור בהם והם החליטו לעזוב את בית ילדותם כדי לגדל עשרה ילדי אומנה. "אחרי שאני ואישתי סיימנו את השירות הצבאי ביחידה קרבית רצינו לעשות משהו מועיל לחברה והחלטנו לתרום את התרומה האישית שלנו עבור ילדי רווחה. נכנסנו לתוכנית מיוחדת במסגרת קיבלנו בית שבו הפכנו למשפחת אומנה עבור ילדים שלא היה להם בית והיו זקוקים למשפחה, כל זה התחיל עוד לפני שהתחתנו ונולדו לנו ילדים, היה לנו רצון גדול לעבור יחד תרומה חברתית משמעותית" מספר עו"ד אומיד ומוסיף: "התקשרנו למפעל הכשרת ילדים ישראל באגף הרווחה שחיברו אותנו לרשת בתי אומנה בכל הארץ ושם אתה מקבל בית ועשרה ילדים שמגיעים ממשפחות הרוסות עם בעיות סוציו אקונומי לא פשוטות, חלקם עברנו התעללויות, כל ילד זה עולם שלם שצריך להציל ולהוביל למקום מבטחים".
חתיכת אתגר לזוג צעיר בתחילת דרכו?
"לגמרי. תראה כל ילד זה עולם ומלואו ואנחנו שגדלנו בשדרות לא עם התנאים הכי טובים אבל עם חום ואהבה הבנו את החשיבות של המשימה לכן גם באנו בגישה לאתגר הזה עם רצון גדול. אז נכון, היינו זוג צעיר בתחילת הדרך אבל אם יש לנו את האפשרות לסייע לעשרה ילדים למה לא? זה היה אתגר לא פשוט והיו בו המון קשיים אבל הסיפוק הוא אדיר לסייע לאותם ילדים ולהוביל אותם לחיים טובים"
לא מכיר היום, לפחות בסביבה שלי, זוג צעיר שירצה לקחת על עצמו מטלה כה מורכבת?
"יש כמובן הבדל גדול בין אז להיום. אז גדלנו בלי עולם של סמארטפונים ומחשבים, הסתפקנו במועט. אני חושב שלא רק צעירים קשה למצוא אלא גם מבוגרים כי זו באמת משימה לא פשוטה שכל אחד יכול לעמוד בו אבל אני ואישתי שגדלנו בשדרות של פעם, ישוב פריפריה שאף אחד לא הכיר בתוך בנייני מגורים הוותיקים של ניר-עם, באנו עם ערכים של נתינה, מכירים את הקושי מקרוב כדי להבין את אותם ילדים שנפלטים אל משפחות אומנה".
צריך המון בגרות ובשלות לתהליך כזה?
"אתה צריך ללא ספק המון תעצומות נפש כדי לגשת לזה בכלל, לאורך כל הדרך חייב להיות נחוש כי בשנייה אחת שאתה מוריד את הרגל מהגז אתה יכול להיכשל. מעבר לזה הילדים גם מטילים את כל האשמה של עולם המבוגרים עלינו כי בעצם אתה מייצג את עולם המבוגרים שאכזב אותם בחיים אם זה אמא שבכלא ואבא שבכלא, כל העולם הזה אכזב אותם ובעצם אתה הופך להיות שק החבטות של אותם ילדים וכל בוקר היינו קמים מחדש ליום מאתגר של בניית אמון על מנת שיהיה ניתן להתקדם ולהצליח במשימה".
כמה הילדות שאתה מספר עליה השפיעה על התהליך הזה לטפל בילדים שהחיים התאכזרו אליהם?
"בשדרות החיים לא היו קלים, לחיות בעיירת פיתוח היה קשה מאוד, להורים לא היה הרבה שפע, ההורים היו נותנים לנו את הלחם שלהם בשביל שנאכל להתקדם וללמוד, לא לנשור מהלימודים, לסיים כיתה יב' משהו שאז לא היה מובן מאליו, ראינו מחסור ופערים ושאתה לא יכול לקבל מה שאתה רוצה אבל כן קיבלנו חום והמון אהבה שזה הספיק לעצב את האישיות שלנו. בנוגע לאומנה, קיבלנו ילדים מגיל שנתיים ועד 14, אתה אבא ואמא שלהם וקופת חולים, אתה מבין כמה הם זקוקים למעטפת חמה ואוהבת".
וכל זה קורה עוד לפני שאתם הפכתם להורים?
"בזמן שהיינו איתם נולדו לנו שני הילדים. אחת הדילמות שהייתה לנו אם להביא ילדים בזמן שאנחנו משמשים משפחת אומנה כי היו לא מעט שנאלצו לוותר על האומנה לטובת גידול הילדים שלהם . גם עלו כל מיני תרחישים לאוויר, למשל שחלילה הילדים שלנו לא יתדרדרו וילמדו מאחד הילדים שגדל להורים נרקומנים. אנחנו קיבלנו החלטה לא לוותר על אותם ילדים ולגדל את הילדים שלנו יחד איתם".
זו החלטה שהייתה נכונה בסופו של דבר?
"בוודאי שהייתה נכונה כי האמנו בערכים שאנחנו נותנים לילדי האומנה ואותם ערכים ספגנו הילדים שלנו. יתרה מזאת אני רוצה לומר לך שאותם ילדי אומנה גדלו כילדים נורמטיביים לחלוטין ולראות אותם היום מצליחים אין סיפוק גדול מזה. לשמחתי עד היום אנחנו בקשר מאוד קרוב, נפגשים מדי פעם כך שיש לי ולאישתי את המשפחה הגרעינית שמונה ארבעה ילדים אבל גם עוד עשרה ילדים שהם כמו משפחה אחת גדולה, אנחנו מסייעים ותמיד יש לנו אוזן קשבת עבורם, הם בקשר טוב עם הילדים שלנו ככה שאפשר לומר שהצלחנו במשימה".
יש סיפור של אחד הילדים שאתה גאה בו במיוחד?
"בכל אחד מהילדים האלה אני גאה. אלה ילדים שלא נתנו להם שום סיכוי. למשל הגיע אלינו ילד של אחד מראשי הפשע בישראל, הביאו אותו לבית האומנה שלנו כי אבא נכנס למאסרים ארוכים. הילד הזה היום הוא הגאווה של אותו איש פשע שמוקיר ומעריך את כל מה שעשינו עבור הילד שלו שהלך לדרך אחרת שרחוקה מאוד מהפשע, הוא התחתן, הקים בית ומשפחה ועובד בעבודה מכובדת. המקרה הזה מוכיח שאם נותנים לילדים האלה בשלב המוקדם של החיים הזדמנות הם יצליחו. בנוסף, היה לנו ילד בן 8 שהספיק להיתפס שמונה פעמים על פריצות לבתי מרקחת, מסתבר שהאבא שהיה שולח את הילד לפרוץ גדי לגנוב תרופות שאותם היה מוכר לממן סמים, באמת סיפורים נוראיים, עברו חוויות קשות ובסופו של דבר מה שהוכחנו לעצמנו וגם לילדים אם אתה נותן להם את חום, אהבה, רגש, אכפתיות, משפחתיות אתה יכול לשנות את הגודל שלהם, אתה יכול להוציא אותם ממעגל אחד קשה של החיים שבהם הם גדלנו למעגל אחר שיוביל אותם להצלחה בחיים, הכל תלות של סביבה חברתית ומשפחתית נכונה ואנחנו הראינו והוכחנו שאותם ילדים שגדלו בבית של משפחה יכולים להפוך למוצלחים".
אם אני מחזיר אותך אחורה מה היה הרגע שעוצבה האישיות שלך?
"לכל אחד יש את התקופה שבו עוצבה האישיות שלו. כשאתה שואל מה היה האירוע המכונן שבעצם בזכותו אתה מי שאתה היום אז ללא ספק אצלי ואצל אישתי התקופה שבה גדלנו בשדרות, תקופה שעיצבה את האישיות שלנו והפכה אותנו למה שאנחנו, עם מה שגדלנו וספגנו בשדרות אנחנו הולכים בחיים לכל מקום. שדרות תמיד הבית גם שאנחנו מעל שני עשורים לא כאן".
"מרגיש חשיבות גדולה מאוד להביא את הפרויקט החשוב הזה לשדרות"
בשנים האחרונות אומיד מוביל בהצלחה פרויקטים של התחדשות עירונית. זה אומר הורסים בניינים ישנים ובונים במקומם חדשים. לאורך השנים היה ניתן לראות פרויקטים כאלה בעיקר בערי המרכז משום ששם זה הרבה יותר כלכלי לקבלנים לעומת ישובי הפריפריה. למרות זאת, אומיד החליט להרים את הכפפה גם באזור הדרום, בין היתר בעיר בה נולד וגדל.
עו"ד אומיד באחת מרכבות הבניינים בשדרות. צילום: אורי גבאי
"ב-20 שנה האחרונות בתור פעיל חברתי הבנתי אחרי שסיימנו את המשימה של משפחת אומנה, הבנתי בסופו של יום שהבית הוא מבצרו של אדם" הוא מספר על ההחלטה שהובילה אותו להיכנס לתחום. "בעצם המשמעות היא שהבית הוא הטיקט של הבנאדם, זה הביטחון של הבנאדם בחיים. ברגע שאתה מוביל מהלך לשנות את בנייני הרכבות האלה אתה בעצם מבטיח לבנאדם את העתיד שלו ושל משפחתו".
לפני חצי שנה הוא החליט לקדם את הפרויקט החשוב גם בשדרות. "פנתה אליי תושבת העיר בתיה קטר שראתה את הפרויקטים שאני מוביל בכל הארץ, לבוא לבחון גם את שדרות ואני מייד התייצבתי "הוא מספר, "לשמחתי מצאתי אוזן קשבת ואנשים רציניים מאוד שמבינים את חשיבות העניין בעיר כמו שדרות, מראש העיר אלון דוידי שבאמת מוביל מהפכה אדירה בשדרות, הסגן שלו אלעד קלימי שהגיע עם אנשי ההנדסה ללמוד על זה מקרוב".
בסיור שערכתי עם אומיד בשכונת ניר-עם חלפנו בסמוך לפרויקט שיקום שכונות בבלוק 405. "קודם כל צריך לפרגן לעיריית שדרות שמובילה את שיפור החזות בבנייני הוותיקים, היקף ההשקעה בשדרות אני חושב שלא תמצא באף עיר פריפריה אחרת" הוא אומר אך יחד עם זאת מבהיר. "העירייה עושה את המוטל עליה מעל ומעבר אבל מה שהמדינה עושה באמצעות הפרויקט הזה, זה רק פלסטר".
שיקום שכונות המעט שאפשר לעשות כדי לשפר את התנאים, אתה לא חושב?
"ברור ברור אבל אם נסתכל על זה בהסתכלות רחבה זה לא פיתרון לטווח הרחוק. שיקום שכונות הוא פרויקט לאומי בכל קנה מידה, השקיעו ומשקיעים בו מליארדים עד היום בכל הארץ, זו תוכנית ישנה משנות השבעים והיא מתקיימת עד היום אבל אני שואל את עצמי כמה היא רלוונטית. תוכנית שהתחילה עם דוד לוי במטרה לחדש את הבניינים והגינות אבל בסופו של דבר התוכנית הזאת נכשלה טוטאלית מהסיבה הפשוטה. כל הבניינים שקיימים במדינת ישראל אשר נבנו עד תחילת שנת 1990 שזה יותר ממחצית ממדינת ישראל, כל הבניינים האלה הם בסכנת קריסה, היסודות שלהם, הבנייה עצמה בשיטה מאוד מיושנת, הם מלכודת מוות לבעלי הדירות שמתגוררים שם וכל הבניינים האלה צריך להרוס אותם ולבנות מחדש".
אומיד בפרויקט פינוי בינוי בחולון. צילום: יח"צ
נסכים שזה פרויקט שנועד לשפר את החזות?
"נכון, זה יפה שצובעים את הבניין ומחדשים גינה יפה אבל הבניינים האלה רקובים ומסוכנים ואת זה כולנו מתחילים להבין מאז קריסות הבניינים בחולון ור"ג, כולם מדברים על כך שמדינת ישראל צריכה להיערך לרעידת אדמה אבל אנחנו רואים שגם בלי רעידת אדמה בניינים ישנים קורסים ואני מתפלל שלא יקרה לנו אסון כי זה ממש שמלכודת מוות".
בשדרות בוצעו עבודות מיגון, זה לא נותן מענה?
"חד וחלק זה לא נותן מענה מלא כי את הממ"דים בנו בצד אחד של הבניין באמצעות חיבור מעבר כך שבצד השני עדיין היסודות ישנים מאוד, במיוחד אלה על עמודים".
תסביר מה ההבדלים בין הבנייה של אז להיום?
"פשוט מאוד, אם אני לוקח את הבניינים שנבנו בשדרות למשל. אחרי קום המדינה היה חשוב ליישב כמה שיותר עולים ולכן הבנייה הייתה בנייה מהירה. בשדרות למשל אחרי תקופת המעברה היה חייב לישב את העולים בבתים כמה שיותר מהר. כל בנייני הרכבות שאתה נתקל בהם, אם זה דרום תל אביב ואם זה ברמת השרון, אופקים, שדרות וירושלים, הם בניינים שנבנו בשנות החמישים, שישים ושבעים, הם העתק של הבניינים ממזרח אירופה, באותה תקופה רוב המהנדסים במדינת ישראל עלו משם והביאו את השיטה לישראל".
באחד מבנייני הרכבת שבהם סיירתי עם אומיד הוא ממחיש לי כמה השיטה מפעם בעייתית. "אם תסתכל על הבניין הזה אתה תראה שהוא בנוי פלטות על פלטות שהוכנו במהירות. בסופו של דבר כל הבניינים שנבנו בישראל בשיטה מהירה יקרסו. זה רק עניין של זמן עד שבניינים בשדרות יקרסו כמו בחולון ור"ג, מכיוון שאנחנו מבינים את זה, צריך לפעול גם ברמה הלאומית וגם ברמה העירונית לעשות את השינוי הגדול".
לאורך השנים נעשו כל מיני ניסיונות להביא לשינוי, בין היתר תמא 38, למה זה לא נותן מענה?
"מדינת ישראל הבינה לפני 30 שנה שכל הבניינים האלה מסוכנים וצריך לחזק אותם, נכתבו לא מעט דו"חות בנושא מה יקרה ותהיה רעידת אדמה, לצערנו נוספו גם האיומים הביטחוניים גם מהצפון וגם מהדרום ולכן חייבים להרוס ולבנות מחדש. לפני עשרים שנה נחקק חוק "פינוי בינוי" וחוק נוסף "תמא 38", שני חוקים שונים שהמטרה שלהם לעשות התחדשות עירונית, הרעיון הוא שבמקום הבניינים הישנים, מקימים בניינים רבי קומות, זה גם נותן מענה למצוקת הדיור, בחלק מהערים בישראל אין שטח לבנות ולכן זה פיתרון מצוין. בנוגע לחוק תמא 38 שמטרתו לחזק בניינים ישנים ולבנות עליו, החוק הזה בקרוב מבוטל ויכנס להיסטוריה כי בעצם הבעיה שלו שאתה משאיר את הבניין הישן שלפני שישים שנה, מחדש אותו מבחוץ ובעצם כל המערכות הישנות נשארות, לכן גם המדינה הבינה שזה סוג של בלוף ומבטלת אותו מה שמשאיר אותנו עם תוכנית פינוי בינוי".
מה בעצם מציעה התוכנית שלכם של התחדשות עירונית?
"אתה מגיע למספר בניינים ישנים ומציע לדיירים עסקה שהמשמעות שלה שבמקום הדירות הישנות הם יקבלו דירה גדולה יותר עם ממ"ד ומרפסת שמש, בית איכותי בסטנדרטים של 2022 עם מפרט טכני עשיר. להם זה לא עולה כסף אבל הקבלן צריך לקבל מספר דירות על כל דירה כדי שהוא יוכל למכור בשוק החופשי ובעצם לממן את הפרויקט".
אנחנו רואים פרויקט כאלה בעיקר במרכז הארץ כי שם זה כלכלי, אני תוהה כמה זה כלכלי בפריפריה?
"אתה נוגע בנקודה חשובה. לצערנו בעקבות העלייה המטורפת של הנדל"ן בישראל, הכלכליות של פינוי בינוי מתקיים במרכז העיר בעיקר וזה למה? כיוון שבמרכז הארץ כולנו מבינים מחירי הדירות הם מטורפים. אם למשל דירת ארבעה חדרים בשדרות עולה 1.2 מיליון שח, דירה בר"ג תעלה בין שלושה לארבע מיליון שח, אז ברור שכל העניין הכלכלי מתנקז למרכז הארץ ושם 100 מתבצעים לפי חוק פינוי בינוי. בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל לא מתבצע שום פרויקט כי זה לא כלכלי".
יוסי אומיד. צילום: יחצ
איך בכל זאת אפשר לקדם פרויקט שהוא לא כלכלי?
"בשנים האחרונות המדינה מבינה את הבעיה הכלכלית שמונעת ביצוע פרויקט כזה גם בפריפריה לכן אין ברירה אלא להשתתף במימון. למשל, כדי לבצע בשדרות פינוי בינוי, על כל דירה שצריך להרוס אתה צריך לקבל לפחות 10 דירות בשביל למכור בשוק החופשי על מנת לממן את הפרויקט וגם כדי שזה יהיה כלכלי. אבל מה קורה בפועל? גם את העשר דירות שאתה צריך לקבל אתה לא יכול להכניס אותם לאותו תא שטח כי אחרת אתה צריך לעלות למגדלים של 30 ו-40 קומות והדברים האלה לא עושים בפריפריה בטח לא בשדרות שנמצאת באזור ביטחוני רגיש ולכן גם יש מגבלה של בנייה לגובה".
אז מה הפיתרון?
"אני אסביר. לצורך העניין, יש לי 100 דירות שאנחנו צריכים להרוס בשדרות במספר בנייני רכבות. אנחנו צריכים לבנות 100 דירות חדשות במקום 100 דירות ישנות לדיירים הקיימים. בשביל לממן את ה-100 דירות לאותם בעלי דירות ישנות שיקבלו דירה חדשה, לפי התקן שהמדינה קבעה, צריך בערך 10 דירות נוספות לבנות על כל דירה אחת כדי למכור בשוק החופשי, הכסף שהוא יקבל יממן את הפרויקט. זאת אומרת צריך לבנות אלף דירות אלא שאתה לוקח את אותו תא שטח בשדרות אתה לא יכול לבנות עליו אלף דירות כי אז צריך 40 קומות אז הפיתרון המוצע לבנות חלק שם ועוד -500-600 דירות תקבל קרקע משלימה במקום אחר בתוך תוכנית העיר שהמדינה תקצה, רק כך זה ישתלם ויאפשר להפוך את זה כלכלי גם בפריפריה".
ברור לי שזה כמו עסק וצריך שתהיה הצדקה כלכלית אבל גם זה גם צריך להגיע עם המון רצון שלא בטוח שיש לכל אחד?
"לצערי הרב 99.9 מכל הקבלנים והיזמים אין להם שום עניין להתעסק בפרויקט כזה בפריפריה כי זה לא כלכלי אבל מכיוון שאנחנו מאמינים גם במקומות האלה צריך לעשות התחדשות עירונית אני נכנס לזה. מבחינתי את האפליה הזאת צריך לתקן, עם כל הכבוד לשכונות החדשות אסור להשאיר מאחור את השכונות הישנות מאחור. ברמה האישית, כאחד שגדל בשדרות והמשפחה הגדולה עדיין כאן אני מרגיש חשיבות גדולה מאוד להביא את ההתחדשות העירונית הזאת גם לשדרות".