תושבי המועצות שער הנגב ושדות נגב, חבל אשכול וחוף אשקלון, שדרות ונתיבות וכל מי ששכחתי מעוטף עזה: אתם לא שווים כלום. לא בעיני המנהיגים שלכם, לא בעיני התקשורת, גם לא בעיני עצמכם.
טור דעה מאת דניאל גבאי
כבר שלושה חודשים ששורפים לכם את השדות, ששולחים אליכם פצצות מעופפות- ואתם בשקט. בתחילה, כנגד הפרחת הבלונים, מנהיגינו הפריחו סיסמאות. אלא שבזה זה הסתכם. כל המילים התנדפו להן בעשן השריפות, והבלונים ממשיכים להתפוצץ לנו בפנים. עכשיו גם את זה הם כבר לא טורחים לעשות. "מתווה הכותל" חשוב יותר.
שורפים לנו את הטבע, להתעורר! קרדיט: איציק לוגסי, יערן קק"ל
גם מבחינה חדשותית- הכל כבר הפך לשגרה משעממת. עשרות שריפות ביום, כל יום- כמה אפשר לדווח על אותו דבר? מאות בלונים ממלוכדים- לא סקופ. שלג דאשתקד. מתי נחזור לכותרות? אולי כשמישהו יפגע. וגם אז, תהיו בטוחים, הזמן יעשה את שלו.
למה זה כך? בגללנו, ציניקנים שכמונו. שנים של קסאמים על הראש הרגילו אותנו להיות ילדי הכאפות של מדינת ישראל. הפראיירים שבחזית. ברווזים במטווח שמכילים כל סוג של טרור: פצמ"רים? צה"ל בטח יגיב. קסאמים? יש כיפת ברזל. בלוני נפץ והצתה? יש כבאיות בנגב המערבי! כך, באדישות שגובלת במזוכיזם, יצרנו לעצמינו תדמית של מכילי-כל. אל דאגה, פוליטיקאים, העורף חזק. לכו ותתעסקו בעבודת הקודש של משחקי דת ומדינה.
מטען הנפץ הגדול ביותר שהגיע מעזה. נתעורר רק כשמישהו יפגע? קרדיט: מתן צורי
התרגלנו לנשום אויר מזוהם, התרגלנו לראות תמיד בקו האופק- עשן שחור מיתמר לו אי שם. באפריל הרחוק, כשעוד לא הבנו את חומרת העניין, עוד הייתי מוצא נקודת אור- כשילדיי היו מתלהבים למראה כבאית מהבהבת, שאצה לה לעוד שריפה. עד אז היה זה מראה נדיר עבורם, סמי הכבאי היה רק במחשב. היום גם הם כבר אינם מתרגשים. התרגלו לעוד צבע אדום.
חברים יקרים, תושבי העיר, המושב והקיבוץ. הגיע הזמן להתעורר! עלינו לדרוש מהממשלה לבצע פעולות אקטיביות להפסקת טרור ההצתות, ולא רק לשים פלסטר על כל שריפה! די לאדמה חרוכה, די לשגרה מדממת!
קרדיט: משה מרדכי, יערן קק"ל